שרשור על אראגון (כי אנחנו זן נדיר), לי ולפרסבת' מאלפוי

[Inevitable]

שם:
שם ותיאור דרקון:
גזע (אדם, אלף וכו'):
גיל:
מראה:
אופי:
רקע:
פרטים נוספים ששכחתי:
-------------------
לא הצלחתי לשים את זה בתוך ציטוט בגלל בעיה עם המחשב, נסתדר עם זה ככה.

[Dracomyhosband]

שם: אלי קרייס
שם ותיאור דרקון: דרקון אפור כסוף בשם סיילוריאן (סיילו), הוא עדיין קטן יחסית, בן בקושי שבועיים, כשהוא נולד היער הואר בזוהר כחלחל, העיניים שלו באותו צבע כחלחל ושאר הגוף שלו אפור כסוף שמשתנה באיטיות לצבע העיניים שלו. בקצה הזנב יש לו קצת דוקרנים והכנפיים מתאימות בדיוק לגודל הגוף שלו
גזע (אדם, אלף וכו'): אלפית
גיל: 14
מראה: עיניים ירוקות כהות שנראות קצת כבויות ומדוכאות יחסית לילדה בת 14, השיער שלה ארוך, בערך עד לירכיים ובצבע חום בהיר עם כתמי שמש, הוא מתולתל אבל תמיד מסודר, גם כשהיא לא מסדרת אותו.
אופי: נרתעת מקשר הדוק מידי, מדברת רק כשהיא בטוחה שמה שהיא אומרת נכון, יש לה טראומה שעשתה אותה מסוגרת ושקטה, תעשה הכל כדי להשיג מה שהיא רוצה, לא מפחדת מעבודה קשה, אוהבת לחשוב הרבה לעצמה ובגלל זה אנשים חושבים שהיא חולמנית אבל אם משהו מעניין אותה היא תהיה מרוכזת לחלוטין
רקע: בשרשור
פרטים נוספים ששכחתי:

[Inevitable]

שם: ניה קלאן
שם ותיאור דרקון: איסטלרי (להבות בשפה העתיקה), דרקונית בצבע כתום-אדום, בת שלושה חודשים, עיניים צהובות. נלקחה מהרוכבת שלה לתקופה ארוכה מיום הבקיעה שלה ועדיין מנסה להתאושש מזה.
גזע (אדם, אלף וכו'): בת אדם
גיל: 12
מראה: בעלת שיער שחור ועיניים חומות בהירות, כמעט זהובות, מנומשת.
אופי: די מרדנית ועקשנית, עם הרבה סקרנות, אבל בסך הכל ידידותית.
רקע: בכפר שלה, כל פעם שבן הגיע לגיל שש עשרה, הוא היה מקבל את הביצה כדי לנסות להבקיע אותה. בנות לא נכללו במסורת. כשהגיע תורו של אח שלה, היא גנבה את הביצה ואיסטלרי בקעה עבורה. כשהדבר התגלה, איסטלרי הורחקה ממנה ועברה אימונים כדי להיות הדרקונית של אח של ניה, עד שהדבר התגלה על ידי אלפים והם השיבו את הדרקונית אל ניה.
פרטים נוספים ששכחתי:

[Dracomyhosband]

מעניין אותי איך אראגון יתמודד עם שתי בנות😂😂😂
---
תתחילי

[Inevitable]

עמדתי על הספינה ששלחה אותי לדרכי, אל מאמן הרוכבים אראגון, והבטתי בים הכחול, כמובן, מתי משעמום. הרגשתי אי נוחות קורנת מאיסטלרי בגלל טלטול הגלים. "הי, איס, את בסדר?" שאלתי.
/לא אוהבת את רכב המים/ היא ענתה, /הלוואי שייגמר./
ליטפתי את קשקשי החוטם שלה. "כן, הלוואי שייגמר," הסכמתי איתה.

[Dracomyhosband]

ישבתי על הצמרת של העץ והבטתי על היער. הוא היה הבית שלי במשך שבע השנים האחרונות... /למה כל-כך קשה לך לעבור הלאה?/. נרתעתי כשחשתי בסיילו. אני לא אוהבת שנכנסים לי למח, לא משנה מי זה. הוא כנראה הבין כי שניה אחר כך הוא נסוג. "מצטערת..." עדיין לא אישרתי לו להכנס למחשבות שלי. ראייה הופיעה למטה וקראה לי לרדת. החלקתי מהעץ באי רצון והתייצבתי מולה

[Inevitable]

ניסיתי להסיח את דעתה של איסטלרי. "הי, זוכרת את האלפים המתנשאים ההם?" שאלתי אותה וצחקתי.
/חשבו איסטלרי שם לא טוב,/ ענתה הדרקונית שלי והרגשתי רמז לכעס קורן ממנה.
"כן, הם חשבו שהייתי צריכה לקרוא לך על שם דרקונית לוחמת מהעבר או משהו משעמם כזה," נזכרתי בקול, "אבל הם כבר לא חשבו ככה כשהצמדת אותם לאדמה ונהמת להם בפרצוף, נכון?"
אף על פי שלדרקונים אין בדיוק שפתיים, מה שקרן מאיסטלרי היה כמו חיוך. /כבר לא חשבו,/ היא הסכימה איתי.

[Dracomyhosband]

אריאה העלתה אותנו על מין ספינה/ רפסודה או משהו כזה והיא החלה להפליג בכוחות עצמה

[Inevitable]

"טוב, אנחנו לא צריכים לפגוש עוד אלפים מתנשאים," אמרתי, "אראגון הוא בן אדם כמוני, ויש לו דרקונית כמוך! אני רק מקווה שהניצחון במלחמה לא עלה להם לראש וגרם להם להיות טיפה... מתנשאים."
/בני אדם יכולים להיות מתנשאים,/ אמרה איסטלרי.
נזכרתי בזקני הכפר שלקחו ממני את איסטלרי כי אני בת. "כן, הם בהחלט יכולים להיות," אמרתי ובעטתי בקורה מהספינה, מדמיינת שהיא הפרצוף של ראש זקני הכפר. בעטתי עוד פעם אחת, למזל.
"הי, את רעבה?" שאלתי את איסטלרי, "אני יכולה לרדת להביא לך בשר משומר או דגים."

[Dracomyhosband]

הגעתי תוך כמה דקות. למזלי היה שם יער. אולי לא יהיה כל-כך גרוע.... אחרי הכל לא זכרתי כלום. הוגלתי רק בגיל שנה... איך שחשבתי על זה שטף אותי כל של תיעוב כלפי אריאה שישבה בקצה השני של הרפסודה

[Inevitable]

לפני שאיסטלרי הספיקה לענות, ראיתי משהו גדול חולף על פנינו במהירות מדהימה. "מה זה היה?" שאלתי, המומה, והסתכלתי על איסטלרי. היא היתה בעלת הראיה החדה מבין שתינו.
/כמו.../ היא הסתכלה למרחק, /רכב מים אחר. עליו דו-רגליים. ודרקון./
"יו! דרקון אחר?" התפעלתי, אך לא הטלתי ספק בכושר הראיה של איסטלרי, "אולי הם בדרך למחנה האימונים. יש להם מזל שהסירה שלהם שטה יותר מהר מהמריצה הזאת."

[Dracomyhosband]

הבטתי מסביבי בזעם עצור. המקום הזה!
סיילו הרגיש את הכעס שלי אבל הוא לא אמר כלום. ליטפתי בהיסח הדעת את הקשים שעל גבו "טוב... תרגיש בבית". /לא כל עוד את לא מרגישה ככה.../ הוא הסתכל עלי לרגע ואז הפנה את ראשו, חושש שהוא שוב פלש יותר מידי. "אני לא קשורה לעיניין". אתה תחיה כאן... אני... טוב, אני שנאת את המקום הזה מאז שלמדתי לדבר"

[Inevitable]

ירדתי להביא אוכל לאיסטלרי, דגים ובשר משומר. היא העדיפה לצוד, כמובן, אך על הספינה לא היו איילים בשבילה. "אז, אוכל של ספינות," אמרתי ונשנשתי בעצמי דג כבוש, "טוב נו, היה יכול להיות גרוע יותר."
/או טוב,/ ענתה איסטלרי וקיבלתי תמונה מחשבתית ממנה, טפרים אפרוריים סוגרים על עופר, הנאה של ציד וזיכרון של טעם הבשר החם.
זה היה עדיין מוזר לי לקבל ממנה תמונות, משום מה כל מה שאמור להיות בצבע חזק כמו כתום או אדום נעשה אפור. והכחולים נראים חזקים יותר. אבל אני לא מתלוננת, אחרי הכל יש לה ראיה חדה יותר. "עוד מעט נגיע ליבשה ותוכלי לרצוח כמה עופרים שתרצי," ניחמתי את איסטלרי.

[Dracomyhosband]

הגיע עוד אלף, הוא היה דיי חתיך ולא הפסיק לחייך (זה גרם לי לרצות להרביץ לו). הוא הכניס אותנו לבית מוזר וניסה להסביר משהו, נראה לי שהוא דיי נעלב כשתרקתי לו את הדלת בפרצוף... אבל לא יכולתי להתאפק, הוא פשוט היה חופר. סיילו לא הפסיק לצחוק כל פעם שראה את ההבעות על פניהם

[Inevitable]

הלכתי לישון. מאז התאחדנו מחדש אני ואיסטלרי אף פעם לא הולכות לישון בנפרד, והאש שבבטנה מחממת אותי יותר מכל שמיכה. החלומות שלי התערבבו עם שלה, כמו שקורה לפעמים בגלל הקשר בינינו. חוויתי סיוטים- הסיוטים שלה. אדם מצליף בי בשוט כאילו אני בקר, אנשים מרסנים אותי בכוח כדי להרכיב עלי אוכף. /ניה!/ אני צורחת, המילה היחידה שאני מכירה בשפת בני האדם. המילה היחידה שיש לה משמעות./ניה!/