סולאנג'לו- איך הכל התחיל, פרק 1- תאונה בהסכמה הדדית

[סופי ג'יין סילבר פוסטר]

סיפור: סולאנג'ו- איך הכל התחיל
כותבת: סופי


לא נדרש לוויל להגיד הרבה כדי לגרום לניקו לעקוב אחריו.

אם זה כל כך פשוט, אולי ישתמש בשיטה כדי למנוע מניקו לעזוב את המחנה.

הוא הרגיש חולה מהרגע שניקו אמר שיעזוב.

הוא הרגיש כאילו בעטו לו בבטן, ודי בטוח שגם נשמע ככה כששאל למה.

ניקו לא ענה, וזו רק אחת מבין סיבות רבות (והיחידה שוויל פיענח) שהוא נזכר שוב ושוב בעזיבתו הקרבה של בן האדס.

ברגע שהצליח לאתר את הנער עומד לייד ג'ייסון גרייס ויל רץ לכיוונו ולחש באוזנו רק מילה אחת, "אוקטביאנוס".
זה בהחלט משך את מלוא תשומת הלב של ניקו.

"איפה?" הוא שאל והידק מעט יותר את אחיזתו בחרב הברזל הסטיגאי שלו.

"בוא" ויל אמר במקום לענות על שאלותו "מהר"
יהיה קשה מדי (וגם בזבוז אדיר של זמן) להסביר איפה אוקטביאנוס נמצא בכל המולת החצויים והמפלצות, ובתור משהו די קרוב לרופא ויל לא אהב לבזבז את הזמן בסיטואציות כאלו.

ניקו הסתובב לכיוונו של ג'ייסון, שנלחם לצידו, ואמר "ג'ייסון, אני חייב ללכת".
ג'ייסון אפילו לא הספיק להנהן כסימן להבנתו לפני ששני הנערים צללו לקרב.

הם חלפו על פני קבוצה של קיקלופים, ששאגו "כלב רע! כלב רע!" בעודם הולמים בראשיהם של קינוקפאלים.

'ניקו די אנג'לו עוזב את המחנה' הוא נזכר ונמלא רצון לסטור לעצמו על הסחת הדעת.

גרובר אנדרווד וחבורה של סאטירים רקדו סביב עם חלילי הפאן שלהם, וניגנו הרמוניות צורמניות כל כך שרוחות הרפאים עם גופי האדמה נסדקו והתפרקו.

טראוויס שוד חלף על פניהם בריצה באמצע ויכוח עם אחיו
"מה זאת אומרת התמנו את המוקשים על הגבעה הלא נכונה?" הוא קרא

האחים כבר היו מאחוריהם כשוויל שמע את קונור רוטן בתגובה "זה אומר בדיוק מה שאתה חושב שזה אומר"

ניקו וויל היו באמצע הדרך במורד הגבעה כשהקרקע רעדה תחת רגליהם.
בדומה לכל האחרים - מפלצות וחצויים כאחד - הם קפאו במקומם באימה וצפו בעמוד האדמה המסתחרר שפרץ מראש הגבעה הסמוכה, ובהופעתה של גאיה במלוא הדרה.

ואז משהו גדול מארד נחת מהשמיים.

טראח!
דרקון ארד ענקי חטף את אלת האדמה ונשא אותה אל השמיים.

ניקו המשיך להסתכל על דרקון הארד עוד כמה שניות ארוכות, ואז הוא הסתובב לכיוונו של ויל וחזר להסתכל על הדרקון "מה- איך-?" הוא שאל.

גם לוויל לא היה מושג מה קורה שם "אני לא יודע" הוא אמר לניקו "אבל אני לא חושב שנוכל לעשות משהו לגבי זה. יש לנו בעיות אחרות".
הוא הסתובב והתחיל לרוץ אל האונגר הקרוב ביותר.

לרגע חשש שניקו לא עוקב אחריו, אבל ברגע שחשב לעצור ולבדוק ויל שמע את צעדיו של הנער מאחוריו.

'ניקו די אנג'לו עוזב את המחנה' לחש קול מתוך ראשו (אותו הקול שמזכיר לו דברים מאוחר מדי במרפאה כמו "הדבר הזה עומד להיגמר" כשיש לו רק חצי מהכמות שלה הוא צריך או "תהדק את התחבושת" אחרי שהתפרקה) פעם נוספת.
ויל התעלם מהקול.

הם המשיכו לרוץ במורד הגבעה עד שלבסוף, אחרי פרק זמן שהרגיש לוויל כמו שעות אבל כנראה לא היה אפילו חמש דקות, ויל בלם את ריצתו כשראה את אוקטביאנוס מזיז כאחוז טירוף את ידיות הכוונות של כלי המצור.
כשניקו נעצר לצידו של ויל, זרוע הקלע כבר הייתה עמוסה זהב קיסרי וחומרי נפץ.

ויל ניחש שהשילוב בין חומרי הנפץ לזהב הקיסרי הוא שילוב גרוע ביותר (לחצויים היווניים, שיאבדו את המחנה אם תוכניותיו של האוגור אכן יתגשמו), אבל הוא לא באמת הבין בדברים האלו.
אם תבקשו, הוא יוכל למנות את כל הנזקים שפציעה מזהב קיסרי יכולה לגרום להם, אבל מלחמות, קרבות ונשקים הם פחות הקטע שלו.
זה התפקיד של ילדי ארס.

מאחורי האונאגר, אוקטביאנוס התרוצץ ומשך במגושם בחבלים בזמן שמעד גלגלי שיניים ויתדות ייצוב.
מדי פעם העיף מבט למעלה לכיוון דרקון הארד שעליו ליאו ואלדס רכב.

"אוקטביאנוס!" צעק ניקו.
האוגור הסתובב בבת אחת והחל לסגת לעבר מטען חומר הנפץ הענקי (רעיון איום ונורא, חשב לעצמו ויל).

גלימתו הסגולה הארוכה הסתבכה בחבל, אבל לא נראה שאוקטביאנוס מבחין בכך.

אדים שעלו מהמטען התאבכו סביבו, כאילו הם נמשכים אל תכשיטי הזהב שעל זרועותיו וצווארו, אל זר הזהב שעל ראשו.
"אה, אני מבין!" צחוקו של אוקטביאנוס נשמע מטורף לגמרי.

ויל חשש שהאוגור סוף סוף איבד את שפיות דעתו, יכול להיות די מסובך לדבר עם אדם משוגע ופרנואיד.

"אתה מנסה לגנוב לי את התהילה, מה? הו לא, בן פלוטו. אני מושיע רומא. כך הובטח לי!".

ויל הרים ידיים במחווה מפייסת, ניסיון כושל להראות לאוקטביאנוס שהנערים רק רוצים בטובתו (טוב, טובתו החלקית. הם מנסים לצמצם את מספר הנפגעים, זו הייתה הכוונה) "אוקטביאנוס, תתרחק מהאונאגר" הוא אמר "זה מסוכן".

"כמובן! אני אירה בגאיה במכונה הזו!"

התוכנית שלו לא תעבוד, ויל ידע את זה
ססיל, בן הרמס, שינה את הכיוונים שאליהם ההאונאגרים היו מכוונים
מי יודע מה יפגע מהכיוון הנוכחי? (לא מחנה החצויים)
מי יודע מי יפגע מזה?
כנראה שאוקטביאנוס יפגע, אחרי שהגלימה הארוכה שלו הסתבכה ככה בחבלים.

בזווית עינו ויל ראה את ניקו מסתכל מעט למעלה.
ויל הרים את מבטו כדי לראות על מה ניקו הסתכל.
זה היה ג'ייסון גרייס, מעופף בשמיים כמו סופרמן בלונדיני, כשפייפר מקלין בזרועותיו.
בן יופיטר ובת אפרודיטה היו בדרכם דרקון הארד שלכד את אלת האדמה.

עננים כהים התחילו להיאסף סביב שני החצויים בעודם משייטים האוויר והתערבלו להוריקן.
רעם הרעים.

'ניקו די אנג'לו עוזב את המחנה' הוא נזכר בפעם שלישית וכבש בקושי רב את הרצון לצעוק על עצמו.
ויל אפילו לא היה בטוח למה המשיך להיזכר בזה.
זה לא עיניינו, לא אמור להיות לו אכפת.

"אתה רואה?" קרא אוקטביאנוס כאילו הוא באמת מאמין במה שהוא עומד להגיד.
הזהב שעל גובו בהחלט העלה עשן ונמשך אל מטען הקטפולטה כמו ברזל למגנט ענקי.
אם הוא לא שם לב לזה, כנראה שהאוגור באמת איבד את שפיות דעתו.

"האלים רואים את מעשי בעין יפה!".

"ג'ייסון יצר את הסערה הזאת" אמר ניקו "אם תירה באונאגר, אתה תהרוג אותו ואת פייפר, ו-"
"טוב מאוד!" צעק אוקטביאנוס "הם בוגדים! כולם בוגדים!".

ויל עדיין מחזיק בדעתו שאם היה מוכשר יותר בירי חיצים בקשת הוא היה משלח חץ הישר אל ליבו של האוגור.
אלא אם אין לו בכלל לב, ואז ויל ישלח את החץ לכיוון ראשו או צווארו של אוקטביאנוס.
אחת משלוש האפשרויות תעלים אותו.

"תקשיב לי" החליט ויל לנסות שוב "זה לא מה שאפולו היה רוצה. וחוץ מזה, הגלימה שלך-"
"אתה לא יודע שום דבר, גראיקוס!" אוקטביאנוס צעק וגרם לוויל להירתע לאחור.

עם כל רגע שעובר האוגור נראה יותר ויותר כאילו השתגע.
פניו החיוורות בצורה חולנית מכוסות זיעה
עיניו אדומות ושקועות
שיערו הדק והחיוור כמו קש נראה מרוט.

אוקטביאנוס טפס בידו את ידית השחרור "אני חייב לפעול לפני שהם יתרוממו עוד יותר. רק אונאגר כזה יוכל לפגוע. במו ידיי אני-"
"קנטוריון" אמר קול מאחוריו.

מאחורי כלי המצור הופיע נער שנראה בן לא יותר משמונה עשרה למרות שהיה גבוה ושרירי כמו אדם מבוגר.
העור שלו כהה, העיניים שלו בגוון ירוק בהיר, הוא גבוה ושרירי ובאופן כללי נראה מאיים.
אבל משהו בעיניים שלו גרם לוויל לדעת שהנער לא באמת מאיים.
הוא הזכיר לו בן הפייסטוס, צ'ארלס בקנדורף, שמת בקיץ לפני.

על מצחו של הנער הייתה חבורה גדולה כאילו היכו אותו.
הצעדים שלו היו כושלים, אבל עם חרב ביד אחת ומגן בשנייה הוא נראה מוכן וערוך לקרב.

"מייקל!" צווח אוקטביאנוס בשמחה "מצויין! תשמור עלי בזמן שאני יורה באונאגר הזה. ואז נהרוג יחד את הגראיקי האלה!"
הנער, מייקל, בחן את המחזה שלפניו - הגלימה של הבוס שלו מסובכת בחבל השחרור, התכשיטים של אוקטביאנוס מעלים אדים מהקרבה לתחמושת הזהב הקיסרי.
הוא העיף מבט מעלה אל הדרקון, שעף כעת במרומי השמיים, מוקף טבעות של ענני סערה כמו מעגלים במטרה.
אז הוא שלח אל ניקו מבט זועף שוויל לא הבין אבל גרם לניקו להכין את חרבו.

ודאי שמייקל יזהיר את המפקד שלו להתרחק מהאונאגר.
ודאי שהוא יתקיף, ובמצב כזה הסיכויים של ניקו וויל לשרוד הולכים וקטנים.

"אתה בטוח, אוקטביאנוס?" הוא שאל.
"כן!"
"אתה בטוח לגמרי?"
"כן, אידיוט! אני אירשם בדפי ההיסטוריה כמושיע רומא. עכשיו תדאג שהם לא יתקרבו בזמן שאני משמיד את גאיה!".

"אוקטביאנוס, לא" ויל ניסה בפעם השלישית "אנחנו לא יכולים לתת לך-" הוא נעצר כשהרגיש יד מונחת על כתפו.
"ויל" אמר ניקו "אנחנו לא יכולים לעצור אותו".

ויל בהה בו לרגע, לא בטוח אם בגלל מה שאמר או כי פשוט לא הצליח להסיט את מבטו למשך כמה שניות ארוכות.

"נכון מאוד, בן פלוטו!" קרא האוגור "אין בכם את הכוחות לעצור בי! זה היעוד שלי! קהייל, תעמוד על המשמר!"
"כרצונך" מייקל נעמד מול כלי המצור, שותל את עצמו כצמח בין אוקטביאנוס לשני החצויים היווניים "קנטוריון, תעשה מה שאתה צריך לעשות".
אוקטביאנוס פנה לשחרר את הידית "חבר נאמן עד הסוף".

ויל התעסק בידיו
בדרך כלל כשהיה לחוץ הוא היה כורך תחבושת אלסטית שוב ושוב סביב ידו מאז שגילה כמה שזה עוזר
אבל כרגע אין לו תחבושת אלסטית.
אם האונאגר באמת מכוון - אם חומר הנפץ יפגע בדרקון הארד, וויל לא מונע התרחשות שבה עוד חצויים יפגעו או יהרגו… אבל הוא לא זז.

מיתות מסוימות אסור למנוע
הוא הרגיש את האמירה הזו חודרת למחשבותיו שוב ושוב.

"להתראות, גאיה!" צעק אוקטביאנוס, כנראה הדבר הכי מנומס שאמר בחייו "להתראות, ג'ייסון גרייס הבוגד!"
אוקטביאנוס חתך בסכין שלו את החבל המחזיק את הקלע במקומו.
ונעלם.

עיניו של ויל בקושי הצליחו לעקוב אחרי זרוע הקלע שניתזה במהירות.

אוקטביאנוס נגרר למעלה בעקבות המטען.
צרחתו של האוגור נמוגה עד שלא היה אלא חלק משביט האש המתרומם בשמיים.

"להתראות, אוקטביאנוס" אמר מייקל קהייל.
הוא נעץ בניקו ובוויל מבט יוקד פעם אחת ואחרונה, כאילו מציב בפניהם אתגר להעז ולומר דבר מה, ואז הוא הסתובב והסתלק משם.

ויל היה יכול לחיות עם המוות של אוקטביאנוס.
כנראה שכולם יכלו.
אבל לבו שקע בקרבו בעוד השביט הולך ומטפס השמימה.
הוא נבלע בין ענני הסערה, עבודתו המרשימה של ג'ייסון גרייס, והרקיע התפוצץ בכיפה של אש.
--------------------------------------------

זה פרק ראשון מבין ארבעה עד כה
הסיפור המלא עולה בוואטפד תחת אותו השם (פרופיל: sophiefoster2000)
ממש מקווה שאהבתם:)
ביי

[Quiet day]

המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!