לבד||נעה

לבד.
כל כך לבד.
היא תמיד לבד.
כמובן, היא מוקפת באנשים.
אימא, אבא, אחים, חברים, וכל המשפחה.
אבל בעצם, בתוך כל האנשים האלו, היא לבד.
היא תמיד עליזה, חייכנית.
תמיד אופטימית.
במשפחה קוראים לה סאנשיין.
תמיד מתעניינת בבעיות של אחרים.
תמיד עוזרת, תומכת.
אבל גם היא צריכה לפעמים תמיכה, עזרה, כתף לבכות עליה.
אפילו סתם חיבוק של מישהו שמבין אותך היה עוזר.
היא צריכה מישהו.
מצידה שיהיה רק אחד, אבל מישהו שיעזור לה.
מישהו שיפיג את האפלה.
מישהו שישבור את הדממה.
מישהו.
רק מישהו אחד.
אבל אין כזה.
ברגע שמדברים עליה, גם אם רק לשנייה, היא מרגישה נורא.
למה היא צריכה להיות כל כך בעייתית, לתת לאחרים לסחוב את העול שלה?
היא חושבת שזה אנוכי מצידה.
היא תמיד מאירה לאן שהיא הולכת, מתיידדת עם כולם.
אבל מי יאיר את האפלה שהיא חשה בפנים?
נמאס לה לקרוא עוד ספרים שבהם לכולם כל כך קשה.
למה?
כי לה יש מספיק צרות משל עצמה.
היא אף פעם לא תראה את זה.
אם ישאלו: היא בסדר.
הכל טוב אצלה.
היא מיד תשאל איך אצלם.
מבחינת כולם ליבה ורוד לחלוטין, הם לא רואים את הרעל והכאב שמשחירים את ליבה.
תמיד אומרים לה שמדהים כמה שמחת חיים יש לה.
הם לא רואים את האמת.
את הכאב.
כי היא לבד.

נעה
זה
מושלם

תודה!
תודה רבה ליאור(:
או שמא....
באטוומן?😂

נוני, אחרי סבב הת"בים שעשיתי הלילה (או הבוקר?), הגעתי אלייך!
קודם כול, וואו. זה מדהים. ממש מרגש, התחושות מועברות בצורה כל כך טובה.
הכאב, הרצון לחברה אנושית מנחמת, מורגשים מאוד בקטע הזה. יש לקטע הזה עומק והוא מאוד בוגר.
אני ממש אוהבת אותו. (:
ברשותך למעשה, אני לא שואלת אותך, כמה הערות:

הייתי מחליפה את הפסיק אחרי ה"אופטימית" בנקודה, ואולי, אבל זה לא קריטי, הייתי כותבת Sunshine, ולא סאנשיין. זו בחירה שלך.

המשפט הזה נראה לי קצת מוזר. במקומך הייתי כותבת אותו כך: אבל לפעמים גם היא צריכה תמיכה, עזרה, כתף לבכות עליה.

המעבר בין גוף של "היא" לגוף של "את" מבלבל. אני מציעה לך לשנות את זה ל"אותה".

השורות הללו נראות קצת מאולצות.

אין צורך לרדת שורה.

החלק הזה נראה לי קצת מיותר.

אני ממש מקווה שלא פגעתי, זו לגמרי לא הייתה כוונתי. אני ממש אוהבת אותך ואת הקטע הזה - אל תביני אותי לא נכון.
תמשיכי לכתוב, מדהימה! 3>

תודה רבה רוו!
תיקנתי(:

ואו מהמם
נעה תמשיכי לכתוב
כי זה פשוט מהמם

תודה ליבי!!