כוח הטרגדיה || שפמנון, סיפור מתח

[The equal opportunity kr]

האיש היה כבול בזרועות ברזל. בעודו מנסה להשתחרר, עוד אגרוף פגע בו. ''אשאל רק עוד פעם אחת - איפה... הוא?!'' האיש הרים את מבטו אל הרוצח השכור. כה תשוש היה, שבקושי הצליח למקד את מבטו.
''אדם טיפש,'' הוא לחש. הוא חטף עוד אגרוף, אך זה לא הפריע לו.
''איש מטומטם. אתה אינך יודע שלא תצליח לשבור אותי? מה שאתה עושה עכשיו הינו רק בזבוז של כוחותיך. יהיה לך יותר קל אם תהרוג אותי...'' פיו של הרוצח התמתח בחיוך מצמרר ומבשר רעות.
''קיוויתי שזה מה שתגיד,'' אמר, ומשך משום מקום אישה רזה, מבוהלת ולבושה סחבות. האיש הביט באישה כאילו אינו מאמין למראה עיניו.
''ס-סיג-סיגל!'' האיש הביט בה בתדהמה. מה את פה?! איפה התינוק?!'' הפנים של סיגל היו מלאים בדמעות.
''השארתי אותו עם נירה. לא יכולתי לעשות את זה!'' ובלי שום אזהרה, היא נפלה קדימה בקריאת תדהמה. כאשר האיש ההמום הביט בגבה של סיגל, הוא ראה פצע דקירה קטן. מיד נשא את מבטו אל הרוצח, אשר עדיין עמד עם הסכין בידו.
''חלומות מתוקים...'' הוא חייך ברשעות, והאיש ידע כי זה הדבר האחרון שישמע בחייו.



פרק 1.
אובדן.

רינג! רינג! הטלפון צלצל. ''זאק, תוכל לענות לטלפון בבקשה?'' קראה אמו של זאק, נירה, מהמטבח. ''אוקיי,'' צעק זאק מחדר המשחקים, והניח בעצב מסוים את שלט הפלי סטיישן על הספה. הוא היה כל כך קרוב לנצח את המשחק. מי שהתקשר לא היה יכול לחכות רק עוד דקה?
''הלו?'' שאל זאק.
''מי זה?'' אמר קול של גבר.
''זאק פירורי.'' ענה זאק.
''אני מהמשטרה.'' ענה הקול.
''איך אני יכול לעזור לך, אדוני השוטר?'' שאל זאק בנימוס.
''אפשר לרגע את אמא שלך?'' שאל השוטר.
''אוקיי, רק עוד רגע.''
זאק הפנה את ראשו לכיוון המטבח וצעק,
''אמא, יש פה שוטר שרוצה לדבר איתך. 'בתוך כמה שניות הופיעה אמו בפתח הסלון, בהבעה מודאגת ביותר. זאק נתן לה את הטלפון הקווי, וחזר לחדר המשחקים. כעבור כמה דקות, כאשר שם לב שהרעשים של השיחה בין אמו לשוטר פסקו, שם לב לקול חדש: משהו שנשמע כמו בכי. כאשר התקרב ראה את אמו שענת על משקוף הדלת, פניה מוצפים בדמעות. ''מה קרה, אמא?'' שאל זאק בדאגה ומיהר לחבק אותה. '
'דוד ניקה,'' היא השיבה.
''מת.''

[kirigaya kazuto]

וואו אהבתי!
רואים שהסיפור מאוד מושקע וכתוב בצורה יפה מאוד!
מצפה בקוצר רוח להמשך

[אני רוב הזמן נשאר אני]

ממש יפה! אם תוכל לעצב קצת זה יותר חוויה יותר טובה- אבל ממש ממש ממש יפה!!

[The equal opportunity kr]

תודה! אבל נראה לי שאת ההמשך אני אעשה במערכת פאנפיקים. אולי כן אולי לא. עדיין לא הבנתי ממש את האתר, התחברתי רק לפני שבועיים בערך.

[kirigaya kazuto]

האמת היא שגם לי יש פאנפיק פה באשכול ואחד במערכת.
לפי מה שהבנתי במערכת זה מה שקשור להארי פוטר אבל בתכלס זה לא קורה בכלל

[The equal opportunity kr]

פרק 2.
בריחה וזיכרונות.

מת? מת? לא, זה בלתי אפשרי. הוא היה כל כך אמיץ... גיבור מלחמה, שירות חשאי... לא, זה לא קורה. אין מצב! 'בטח הקסם שלנו יכול להחיות אותו איכשהו', חשב זאק. 'כן...' חשב, ובראשו התחילה להתגבש תוכנית. אבל בינתיים, אין מה לעשות חוץ מלהתאבל.
הוא התחיל לבכות.


***


בשקט בשקט, יצא זאק מהבית. הוא לא ידע מה יעשה, אבל ידע לאן ילך. לתחנת המשטרה. אם מישהו יודע מספיק פרטים על הרצח (חוץ מהרוצח עצמו), זה מפקד התיק. בזמן שהתהלך בין העצים היפים והציפורים המצייצות, נזכר במה שקרה לפני כמה דקות. הוא בדיוק עמד לסיים לארוז את כל הדברים שהוא היה צריך, כשתמונה קטנה משכה את עינו. כשהסתכל יותר מקרוב, ראה שזאת תמונה שלו, של אמו, ושל-אבא שלו? כן, כך זה נראה. הוא נראה ממש כמו דוד ניקה. אולי קצת יותר צעיר. גם אמו והוא היו יותר צעירים. נראה היה שהוא לא יותר מבן שנתיים שם, מוחזק בידי אביו. פתאום הציף אותו גל גדול של זיכרונות בעקבות המראה של התמונה. גם לא היה נראה ששם לב אליה עד להיום. מוזר. הוא ניסה לעצור את הגל, אבל הוא שטף אותו, וכמעט הטביע אותו. הוא ואימו מבקרים את דוד ניקה. הוא מראה לזאק הצעיר את כל הציוד מהשירות החשאי. הם משחקים יחד במכשירי קשר מצעצוע. זאק מועף באוויר על ידי סיגל, אחותו של דוד ניקה...
''לאן, ילד?'' שאל נהג זועף של אוטובוס. זאק הקיץ ממחשבותיו.
''תחנת המשטרה,'' ענה זאק. באוטובוס. הוא משך הרבה תשומת לב. זה לא הפתיע אותו. הוא לא ראה מישהו אחר שיש לו שק ענקי על הגב. זאק לא היה יכול להתאפק, והכניס לתוכו את כל מה שהיה נראה שיצטרך. טלפון, אוכל, שמיכה, כרית, משחקים, בגדים, תעודת זהות (שמצא אצל אמו בחדר) סכין מטבח ככלי נשק, שקית הקאה, חבילה של שקיות ניילון, ואת התמונה שלו, של אביו, ושל אמו. הוא התיישב בספסל הכי אחורי, פניו צמודים לחלון. כאשר הגיע לתחנת המשטרה, זאק ירד בקושי רב, ונכנס לתוך הבניין. לא היה שום שומר בכניסה, וזה נראה לו חשוד, אך גם נשם קצת יותר בהקלה, משימה שהייתה קשה, בגלל כל הקילוגרמים שסחב על הגב. הוא ממש לא רוצה להיכנס לכלא בגלל הסכין שהייתה לו. מימינו הייתה דלת חצי פתוחה, ומשמאלו גרם מדרגות. זאק עלה במעלה גרם המדרגות, והגיע למסדרון. מימינו, שוב, הייתה דלת שכתוב עליה מפקד המשטרה. ואילו משמאלו גם הייתה דלת, שעליה היה כתוב ראש המחלקה לחקירות רצח. זה החליט ללכת שוב לשמאל. כאשר דפק בדלת, נשמע 'יבוא' חזק וברור, וזאק פתח את הדלת.

[kirigaya kazuto]

רוצים כן רוצים!

[The equal opportunity kr]

קריאה מהנה!



פרק 3.
ראיות ושיחה.





נשמע ''יבוא'' חזק, וזאק פתח את הדלת. השוטר הביט בו מעל לעיתון. ''ובכן, מי אתה?'' שאל.
''אה...'' מלמל זאק בעצבנות. ''אני... אני ז - זאק פירורי.'' הוא גמגם.
''אהה...'' השוטר עטה על פניו הבעה של צער. ''כן, זה אכן מאוד מצער, ילדי, אבל אני חושש שאיני יכול לעזור לך.''
''אתה בכלל יודע מה אני רוצה?'' שאל זאק.
''כן. אתה רוצה לבקר בזירת הרצח. הייתי מביא אותך לשם, אבל חוששני...''הוא עצם את עיניו לרגע, ואז פקח אותם שוב. '' זירת הרצח הייתה בתוך המצפה התת ימי באילת. לאחר שהרג את דודך ודודתך - ''
''רגע,'' קטע אותו זאק. ''גם דודה סיגל מתה?'' הוא כבר היה יכול לחוש את הדמעות.
''תן לי לסיים,'' אמר השוטר. ''לאחר שהרג את דודך ודודתך, שבר הרוצח את הזכוכית המפרידה את המים מהמבקרים, והגופות וכל ראיה שאי פעם הייתה שם, שלא לדבר על הבניין עצמו, נסחפו לים.''
זאק השתדל רק לבכות ולא להראות את התרעומת שחש, כי ספק היה לו אם מפקד התיק היה רואה בעין יפה את רצונו להצטרף לחקירה.
''תקשיב, אולי פשוט תחזור לבית שלך? אגב, איפה אמא שלך?'' הוא שאל, והביט סביב. לזאק כבר לא היה הכוח לשקר. הדמעות נטפו ממנו כמו נטיף בשמש. לבסוף הוא הצליח להגיד, ''ב - ברח - ברחתי מהב - בית,'' הוא הוא שיהק וניגב את עיניו. השוטר הבית בו כלא מאמין. ''מה זאת אומרת, ברחת מהבית?'' הוא שאל בפליאה.
''מה ששמעת,'' אמר זאק, ובזווית עינו הוא ראה את השוטר מוציא אזיקים; הוא מתכוון לשמור עליו עד שאמו תבוא לקחת אותו. אבל זאק, באינסטינקט של שנייה, פתח את השק, התחמק מהאזיקים והוציא את סכין המטבח. השוטר המום הרים ידיים.זאק המשיך לאיים עליו עם הסכין עד שסגר את הדלת. הוא בכה בעוצמה כזאת עד שכמעט נפל במדרגות. הוא ידע שהשוטר לא יצא מהחד עד שידע שזאק עזב, אבל זאת בכלל לא הייתה נחמה. כאשר יצא זאק החוצה, הוא ראה בדיוק את מה שביקש: אוטובוס בתחנת האוטובוס. הוא עלה עליו, תוך כדי שהוא משתדל מאוד להחביא את הסכין, שילם לנהג, והלך שוב למושב האחורי. שם הרגיש שהוא יכול להימנע מרוב המבטים הסקרנים. הוא לא שם לב כמעט לאן הוא הולך. רק כאשר התיישב והביט בחלון החל הבכי להפסיק. בהדרגה הוא התחיל לנשום רגיל, ולחיו הפכה ליבשה.
''שלום,'' אמר קול. זאק לא היה יכול לקפוץ, בגלל השק, אבל הוא נפל לתוכו. לעלות היה בהחלט קשה. אחרי זה הוא ראה שהדוברת היא ילדה רזה, עם קוקיות בשיער, ומלא נמשים. ''הי, אני לירי.'' היא הציגה את עצמה וחייכה. ''ז - זאק פירורי.'' השיב זאק, עיניו עדיין פעורות לרווחה.
''אז לאן אתה?'' היא שאלה.
''לא יודע,'' אמר זאק. פחדו התחיל להירגע מעט. לא נראה שהיא מסוכנת.
אבל בדיוק אז הם עברו ליד בית שהיה מוכר לזאק...
''הי! נהג! תעצור! תעצוווווווווור!''צעק זאק. שוכח ממשקלו של השק על גבו, הוא רץ במעבר, קפץ את המדרגות העולות לאוטובוס, ויצא. לאט לאט, כאילו אינו מאמין למראה עיניו, הוא התקרב אל הבית. האוטובוס המשיך בדרכו, אבל גם דרכו של זאק החלה להתגלות מעט...



----------------------------------------------------------------------------------------------------------------



זה הפרק! מקווה שאהבתם! תרשמו אם אתם רוצים פרקים נוספים. אגב, אני כותב עוד אחד בסיפורת ושירה; קוראים לו 'אהבה, כסף ונקמה'. אז אתם מוזמנים לקרוא גם אותו, אבל אני רק אומר, יכול להיות שאני אתעקב (שכחתי איך כותבים את זה) בגלל שאני צריך לכתוב גם לזה וגם ל'אהבה, כסף ונקמה'

[kirigaya kazuto]

מאוד אהבתי! העלילה בסגנון מאוד ריאליסטי ומותח.

[The equal opportunity kr]

קראת גם את 'אהבה, כסף ונקמה'?

[Marlene McKinnon]

ממש ממש אהבתי!
הערה אחת - הייתי מדגישה יותר למה הוא ברח מהבית. היה כתוב שזאק רצה להתאבל, ושנייה אחרי זה הוא גמר לארוז את כל הדברים. אפילו לא היה רגע של החלטה.

[The equal opportunity kr]

פרק 4
התחלה חדשה



''אוקיי, נראה לי שזהו,'' אמר זאק לעצמו, סופק כפיים. הוא הביט על הבית המסודר. את כל הדברים שהיו בשק הוא סידר; סכין במגירה, אוכל במקרר ובמזווה, שקיות ניילון בארון, וכל שאר הדברים פוזרו בבית במקומות שבהם זאק יזכור לקחת אותם במקרה הצורך. הוא עלה קומה. מימינו היה חדר האמבטיה, ומשמאלו חדר השינה של דוד ניקה ודודה סיגל. הוא כבר הספיק להחליף את המצעים במיטה שלהם, כדי שיוכל לישון שם הלילה. לא היה לו שום חשק לישון על הספה. את התמונה שלו עם אביו ואמו הוא שם ליד על הארונית שליד מיטתו. אחרי זה הוא שלח את ידו אל תוך השק, והרגיש דף נייר. זאק שלף את ידו, כי חשב שמדובר בכסף, אך מייד ראה שזה לא שטר, אלא פתק קטן, עם מספר טלפון. לא היה לו מושג איך זה הגיע לשם, אבל זה גם לא היה אכפת לו. הוא זרק את הפתק אחורה, וחזר לחפש בתוך השק. כעבור שניות מצא את מה שחיפש: הארנק שלקח מביתו. הוא הוציא אותו, ושם אותו בתוך האסלה בשירותים. אחרי זה הוא פתח את ברז המים, והארנק פשוט נעלם. ''שפמנון,'' הוא קרא במבטא רוסי כבד, והארנק הופיע מולו כמו משום מקום. זאק חייך לעצמו. 'עדיין עובד,' חשב, ושוב הכניס את הארנק לאסלה ופתח את הברז. אולם הוא שם לב עכשיו שיחד עם הארנק בא עוד משהו: דף הנייר עם מספר הטלפון. זאק לא הבין איך זה קרה, אבל היו לו עניינים יותר חשובים.
הוא ירד למטה, וניגש לטלפון הקווי. ''ארבע... שמונה, שבע... שלוש...שלוש...'' הטלפון חייג.
''הלו?'' שאלה אמו. נשמע כאילו היא מצוננת.
''אה, אמא,'' אמר זאק, ''זה אני, זאק.''
האם פלטה קריאת תדהמה. ''זאקי! מה - למה - למה חשבת שתוכל להחזיר אותו לחיים? למה? ועוד איימת על שוטר? אוי, זאקי... אין לך מושג לאילו צרות נכנסת!'' והיא התחילה לבכות.
''אמא, שששש, זה בסדר, אני בסדר, הכול בסדר,'' ניסה זאק להרגיע אותה, אך לשווא. ''תראי - אולי פשוט תבואי לבקר אותי? אז תראי שהכול בסדר איתי, והכול טוב.''
''ב - בס - ב - בסדר,'' היא ענתה בכל חנוק. ''רק תגיד לי איפה אתה, ואני אבוא לבקר אותך ביום שני בשלוש אחרי הצהריים.''
''אוקיי,'' זאק התעודד מזה שהיא נרגעה קצת. ''אז אני בבית של דוד ניקה. בי, אוהב אותך,'' והוא ניתק לפני שהיא תספיק לדבר. פתאום הוא הרגיש משהו על שערו; הוא הרים את ידו, מפחד שזה עכביש, אבל אז ראה שזה אותו פתק עם אותו מספר טלפון. ''לך ממני,'' מלמל זאק בעצבנות, וניסה לגרש את הפתק בידו, אך זה לא הועיל. הוא אפילו ניסה כמה כשפים שאמו לימדה אותו, אבל הפתק נשאר כמו שהוא, מעצבן ומקובע. זאק הופתע. הוא מעולם לא נתקל בכישוף כזה. 'אבל', חשב זאק, 'זה הגיוני מאוד'. 'אני לא יודע אפילו את הכישופים הכי בסיסיים.'
לבסוף, אחרי הרבה נסיונות להרוס את הפתק, שבהם ניסה זאק לשפוך על הפתק מים רותחים, מחק טיפקס, וצבע, הוא התייאש. ''בסדר, בסדר!'' הוא צעק, זועם. זאק לקח הפעם את הטלפון שלו, וחייג את המספר, כדי שאם זה מישהו חשוב, הוא יוכל להוסיף לאנשי קשר. ''הלו?'' הפעם הוא דיבר ראשון. ''כן, מכשף אחד, הפתק שלך מפריע לי, מפחיד אותי, גורם לי - ''
''זאק?'' שאלה לירי.



----------------------------------------------------------------------------------------------------------------




האאאאאאאאאאאא! ואוו! רק מזכיר לכם, שאי אפשר לכתוב שתי תגובות ברצף באותו אשכול, אז אני צריך שתגיבו אם אתם רוצים שאמשיך את הפאנפיק. וגם התוכן של התגובות מאוד חשוב לי, כמובן. ורק אומר להגנתי: בתחילת הפרק לא הייתי במצב כתיבה משהו, אז יכול להיות שיצא קצת לא טוב. סליחה.

[Stalin]

היי 4200809, כל הכבוד על הפרסום!
לצערי, האשכול שלך לא עומד בקריטריונים של חוקי הפורום, אני ממליצה לך לעבור עליהם שנית. בינתיים אני נועל לך את האשכול משום שאתה צריך ביטוא של אחד מהבטאים ברשימה המעודכנת. לאחר שתקבל ביטוא מאחד מחברי הרשימה, תוכל לשלוח לי או לאחד מחברי הנהלת הפורומים (סגולים בסרגל המשתמשים) הודעה, ונפתח לך את האשכול.

[The equal opportunity kr]

''זאק?'' שאלה שוב לירי, כי זאק לא השיב. במקום זה הוא התאבן במקום.
לירי וקוסמת? לירי וכשפים? מה...? בסוף, אחרי מה שהיה נראה כמו שעה שלמה אבל במקור רק כמה שניות, הוא מצא את קולו.
''תתרחקי... ממני!'' הוא הצליח ללחוש.
''זאק?'' שאלה שוב לירי בבלבול.
''תתרחקי ממני!'' הוא הצליח לצעוק הפעם, והטיח את אגרופו בכפתור הניתוק. מיד התרחק מהטלפון כמו מעכביש כינור חום.
זאק נתקל בהרבה דברים. לבסוף הוא מצא את עצמו על הספה, מחבק את ברכיו ומתנדנד קדימה ואחורה.
נשמעה דפיקה בדלת. לירי נראתה כל כך נחמדה... עוד דפיקה. לאט לאט קם זאק מן הספה, ושירך את דרכו אל הדלת. הוא היה הרוס מזה שהוא לא יוכל להיות חבר של לירי. הוא היה בטוח שהיא נחמדה... אבל אמו תמיד הזהירה אותו מקוסמים וקוסמות שלא מגלים את עצמם בפניו. ''כל קוסם וקוסמת צריכים לגלות את עצמם בפניך, כי בך טמונה היכולת.'' הוא אף פעם לא ידע באיזו יכולת מדובר, לכן תמיד התייחס רק לחלק הראשון של המשפט. אולם כעת, היה מוכן לוותר על כל המשפט.
זאק הושיט את ידו לידית. ברגע שנגע בה נשמע קול צרוד שאומר ''פיוירדפוס!'' וזאק הוטח בחלון המקביל לדלת. נראה היה שהכישוף לקח ממנו גם את כוחו, כי הוא לא היה יכול אפילו להרים את ראשו. במקום זה פנים נדחפו מתחת לראשו; הפנים הכי מכוערות שראה בחיים. נזלת קרושה יצאה מבין שני הנחיריים; העיניים היו שקועות ומלאות נימי דם; השיער היה מלוכלך כל כך, שהיה נראה כאילו האיש לא התקלח מלידה. אף על פי, הזכיר לעצמו זאק, שיכול להיות שפשוט חפף את ראשו בלי מים. זה היה נראה מסוג הדברים שמתאים לטיפוסים כמוהו לעשות.
האיש עם הפרצוף המוזר הוציא סכין סגולה - ירוקה, והניף אותה. ככה היא נשארה תלויה באוויר כעת שתי ידיו של האיש היו חופשיות. רגע לפני שנקש באצבעותיו, הוא אמר מילה אחת: ''ריסקונה...''
נקישה באצבעות - ''ויקנדה!'' נשמעה צעקה מכיוון הדלת, והאיש שמולו התפוצץ, ממצמץ בהפתעה.
הוא קלט את הסכין, מילימטרים ספורים מאפו. הוא עמד לקום, אבל פתאום נשמעה צעקה נוספת: ''אל תזוז!'' כאשר האבק מהאיש התפזר, הוא ראה דמות רזה, בערך בגילו, עומדת בדלת. הדמות רצה לעברו, ותוך שנייה גילה מי זאת. לירי.
''סכין הופכת... יש לך מזל... וגם לי... אבל לא משנה, חייבים למצוא דרך להוציא אותך מזה...''
''לא שמעת מה אמרתי?! תעזבי אותי!'' צעק זאק וניסה להתחמק ממנה - אבל אז נתקל במחסום בלתי נראה ששרף את בשר לחיו. ''אההההההה!'' אבל בעודו ממש את אזור הפגיעה, הלחי נרפאה מיד.
''תסתום, אני מנסה להיזכר מה שיקוי הנגד! מה אמא אמרה? 'אם לסכין היפוך תרקחו שיקוי, יהיה זה מגזר ומים עשוי!' כן! אוקי, מהר, איפה יש לך גזר?'' היא שאלה.
''כן, כאילו שאני אגיד לך,'' לגלג זאק. הוא ניסה להשתחרר שוב, אבל שוב הריח בשר שרוף.
''בסדר!'' התרגזה לירי. ''אמצא בעצמי!'' והיא התחילה לחטט במגירות. זאק ראה אותה שולפת סכינים, מזלגות, כפות, כוסות, קולפים, שקיות, סירים, ועוד דברים רבים אחרים. לבסוף היא מצאה את מה שחיפשה. ''אהה!'' היא הרימה בתנועת ניצחון גזר קטן.
לאחר מכן לירי שמה אותו מתחת למי הברז, ומלמלה מילים שזאק לא הצליח לשמוע. ''זהו!'' היא מלמלה, ומיהרה שוב אל זאק. לאחר מכן היא נגעה עם הגזר בלחי של זאק. ההשפעה הייתה מידית. פתאום הוא הרגיש קלילות בכל הגוף, הוא התחיל לרחף קצת. בקלות הוא חזר לקרקע, אך עדיין הביט בלירי בחשדנות. אבל שום דבר לא הכין את עצמו למה שקרה אחר כך.
לירי נשמה עמוק. ''לא יכולתי לעשות את זה באוטובוס, אבל" היא הביטה ישר בעיניו, וירדה על ברך אחת. ''זאק פירורי, גדול הקוסמים, אדיר האנשים, שני רק לאלוהים, הנני נשבעת אמונים אליך.''



==============================================================
הפאנפיק נפתח! תהנו! ותודה רבה למני, הבטא המופלא, שעזר לי לפתוח אותו! אגב, אני כותב עוד סיפור, בקישור שלמטה.


https://hportal.co.il/index.php?showtopic=161835