• הפקפקן - גיליון 17

שלום לכל הגולשים היקרים וברוכים הבאים לגיליון מספר שבע עשרה של הפקפקן!
עבר לא מעט זמן מאז הגיליון האחרון שהתפרסם, ואם שמתם לב חלו גם קצת שינויים בהרכב הצוות ובמדורים של העיתון. אנו, צוות הפקפקן, פעלנו רבות והשקענו בשביל שתהיה לכם חווית קריאה מהנה ומוצלחת.
לאחר תקופה לא קצרה מהגיליון הקודם שהתפרסם וציפייה ממושכת, קבלו את העיתון המחודש עם חברי הצוות החדשים שהתקבלו. תודה לסיוון, הדס, חוי ודן על הכתבות ולליאם על הביטוא.
אתם סקרנים לגלות מה תמצאו בגיליון זה? בצדק! קדימה, תצללו לתוכו. אני לא אמשיך לכם בחפירות שלי, אל תדאגו. קריאה מהנה!

ברוכים הבאים לפינה המוזיקלית שלי!
חשבתי מה יוכל לעניין אתכם, חשבתי ביחד עם כמה חברות ומשפחה, ובחרתי בנושא - זמרים מהעבר
לכתבה הזאת בחרתי זמר, לא כל כך מהעבר, אבל כיום פחות ופחות מדברים עליו ופחות שומעים אותו.
כנראה שאתם מכירים אותו (אין כמעט אף אחד שלא!) - הוא כונה "מלך הפופ".
חושבים שיודעים מי זה?
ניחשתם מייקל ג'קסון? ניחשתם נכון!
הזמר הראשון הוא מייקל ג'קסון!

על מייקל ג'קסון
אל תדאגו זה לא יהפוך לסיקור...

-תודה לויקפדיה

מייקל ג'קסון התחיל את תחילת דרכו ב-1672, בהרכב "The Jackson Brothers" ביחד עם אחיו. במסגרת הלהקה, בין השנים 1975-1972, מייקל ג'קסון הוציא לשווקים ארבעה אלבומי סולו, בהם "Got to Be There" ו-"Ben".
במהלך 1982 עזב מייקל ג'קסון את הלהקה סופית, והתחיל קריירת סולו. ב-1987 מייקל ג'קסון הניב עוד אלבום סולו - "Thriller".
ב-14 במאי 1984, ג'קסון הוזמן לבית הלבן כדי לקבל פרס מידי הנשיא רונלד רייגן, על תרומותיו הרבות לארגונים המטפלים באנשים בעלי התמכרות לאלכוהול וסמים.
בשנת 1985 כתב ג'קסון את שיר הצדקה "We Are the World", יחד עם ליונל ריצ'י, אשר הופק על ידי קווינסי ג'ונס.
שיתוף הפעולה הבא בין קווינסי ג'ונס ומייקל ג'קסון הניב את אלבום הסולו השלישי של ג'קסון, "Bad", אשר יצא לשווקים בשנת 1987 וזכה להצלחה מסחרית ניכרת.
בשנת 1988, ג'קסון הוציא לשווקים את הספר האוטוביוגרפי הראשון שלו בשם "Moon Walk" בו סיפר על ילדותו.
בשנת 1988, שיחק מייקל ג'קסון בסרט הבדיוני "Moonwalker".
במהלך 1991 יצא האלבום של מייקל ג'קסון "Dangerous" האלבום כלל להיטים כגון "Remember the Time"‏, "Black or White" ו-"Heal the World".
בשנת 1992 ג'קסון הקים את "קרן רפאו את העולם" ("Heal the World Foundation"), ארגון צדקה שתרם מיליוני דולרים. מטרותיה העיקריות של הקרן הן עזרה לילדים נזקקים, תרומה לסביבה ומימון תרופות לילדים רעבים וחולים, הן בארצות המפותחות והן בארצות הלא מפותחות. בנוסף, הקרן נועדה לעזור לילדים מניצול והתעללות וגם לאנשים שהיו מכורים לסמים ולאלכוהול. הקרן עבדה בשיתוף עם קרנות ומוסדות אחרים על מנת להשיג את המטרות שלה בעוצמה מלאה. מחוץ לקרן, ג'קסון היה נוהג לבקר בבתי יתומים ובבתי חולים ברחבי העולם, לחלק מתנות ולעזור בנדיבותו לממן ניתוחים של השתלות איברים וטיפולים רפואיים.
בשנת 1995, הוציא ג'קסון לשווקים את האלבום הכפול "HIStory". האלבום הזה הוא האלבום האישי ביותר של ג'קסון שנכתב כמעט כולו אחרי ההאשמות שהוגשו נגדו שנתיים לפני כן. הדיסק הראשון, הכיל 15 מהלהיטים הגדולים ביותר של ג'קסון בעוד שהדיסק השני, הכיל 15 שירים חדשים. זהו האלבום הכפול הנמכר ביותר בכל הזמנים, כאשר 20 מיליון עותקים שלו נמכרו ברחבי העולם.
בשנת 1997 הוציא ג'קסון לשווקים את אלבום האוסף המיוחד "Blood on the Dance Floor: HIStory in the Mix", אשר הכיל רמיקסים לסינגלים הנמכרים ביותר מהאלבום "HIStory", בנוסף לחמישה שירים חדשים.
באוקטובר 2001, ג'קסון הוציא לשווקים את האלבום "Invincible", שהגיע למקומות הראשונים בארצות הברית ובריטניה ונמכר בכ-8 מיליון עותקים. בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ג'קסון עזר לארגן את מופע הצדקה "United We Stand: What More Can I Give" בוושינגטון הבירה.
ב-11 בפברואר 2008, יום השנה ה-25 ליציאת אלבומו של ג'קסון "Thriller", ג'קסון הוציא לשווקים גרסה מחודשת לאלבום שנקראה "Thriller 25". האלבום כלל רצועה שלא פורסמה בעבר בשם "For All Time", בנוסף למספר רימיקסים.
ב-25 ביוני 2009, לקה ג'קסון בדום לב, ובשעה 14:26 נקבע מותו.

חוות דעת
אחרי כל הביוגרפיה מגיעה חוות הדעת
אני נורא אוהבת את השירים של מייקל ג'קסון, נגיד אני הכי אוהבת את השיר "Billie Jean", כל היום אני מזמזמת את השיר, ובכלל אני אוהבת את סגנון השירה שלו.
אני ממש עצובה שהוא נפטר, ובכלל שהיום פחות ופחות שומעים את המוזיקה שלו. הדור של היום בעיקר שומע מוזיקה מזרחית, שמתדרדרת מיום ליום, וזה עצוב. אבל בואו נחזור לנושא שלנו מייקל ג'קסון. אני חייבת להתוודות שלפני ששמעתי את מייקל ג'קסון, שמעתי סגנונות שונים, ואני ממש שמחה שנחשפתי לעולם הזה, לעולם של הזמרים ששרים בסגנונות אחרים, פחות מוכרים.
אני אני ממליצה לכם, לנסות לשמוע מייקל ג'קסון, או זמרים אחרים, זה יפתח אותכם למוזיקה בסגנון שונה, ואולי ממש תאהבו את זה.

עובדות על מייקל ג'קסון
בונוס קטן..

• למייקל ג'קסון יש חיבה עזה לבעלי חיים.
• כשהיה ילד קטן, נהג להחביא לאחותו עכבישים מתחת למיטה.
• בהופעותיו נהג מייקל ג'קסון עם אחיזת המפשעה לנעול נעליים מיוחדות, שהמציא בעצמו, שעובדות על כח המשיכה ומאפשרות לו להישען קדימה באופן קיצוני.
• מייקל ג'קסון הפיץ לעיתונאים סיפוריים מוזרים עליו כדי ששמו לא ירד מהכותרות בימים בהם לא היה פעיל מוזיקלית.
• בשנות ה-90 יצא ג'קסון למסע באפריקה במהלכו הגיע לממלכה קטנה בחוף השנהב בשם סאנוי, שם גוללו התושבים בפניו מעשיה הטוענת כי הוא נצר לשושלת הדם המלכותית. ולכן הוכתר ג'קסון בטקס קטן אך ראוונתי למלך. לאחר מותו נערך בממלכה טקס קבורה לכבודו והוכרזו אף 2 ימי אבל.
• הוא הרוויח יותר כסף במותו מאשר בחייו.
• בזכרונותיהם של רבים יום מותו יצרב כקשה ועצוב, אך בזכרונותיהם של מנהלי גוגל יזכר כיום בו גוגל קרסה. כשהשמועה על מותו נפוצה לכל עבר, ניגשו מיליוני אנשים בו זמנית לגגל את שמו, מה שגרם לשרתים לקרוס.
• מייקל ג'קסון חלה במחלת "הוויטיליגו" שגרמה לעורו להתבהר.

*מייקל ג'קסון אחרי מחלת "הוויטיליגו"


*מייקל ג'קסון עם אהבתו לחיות
**לפני מחלת "הוויטיליגו"

אז חברים זה הכל להיום! מקווה שנהניתם!

אם יש לכם הערות\הארות תוכלו לכתוב לי (לחיץ)
אם יש לכם זמר להציע לי, תוכלו לכתוב לי (לחיץ)

*כל הזכיות שמורות לויקפדיה על הביוגרפיה של מייקל ג'קסון.
**כל הזכיות שמורות לאתרים, וואלה ול- T5 על העובדות.

שלום וברוכים הבאים לספיישל מיוחד- פרק כפול של הפיקפורום! מפני שחיכיתם לו כל כך הרבה זמן החלטנו לפנק אתכם בפרק כפול שכולל את פרקים 9 ו-10! אני הכתבת החדשה של הסיפור המיוחד הזה, ואני מקווה שתהינו מהפרקים שאכתוב לכם. יותר מאשמח לקבל חוות דעת :)
למי שלא זוכר את מאורעות הפרק האחרון: קס עזבה בפתאומיות והשאירה מכתב, וההנהלה התחילה בתהליכים לסגור את הפורטל. הם ניסו לנחם את עצמם שיהיה בסדר, ולפני שתהילה רצתה לומר מהר חשוב הם שמעו רעש מוזר, ומעבר לחלון ציפה להם מראה שהם לא חלמו עליו אפילו בסיוטים שלהם. אז מה קרה מחוץ לחלון? מה תהילה רצתה להגיד? ומה עתיד האתר? את כל זה תדעו מיד בפרק! רוצו לקרוא!

פרק 9

ששתם עמדו והביטו בחלון. במשך דקה, שהרגישה כמו נצח, איש לא הוציא הגה. בחוץ הייתה חורבה: אשכולות היו מרוסקים על הרצפה וההודעות בתוכם נפלו החוצה והתפזרו לכל עבר. היו אפילו כמה הודעות שנפגעו כל כך קשה שהאותיות והחתימות של המשתמשים יצאו מהן והתנפצו לרסיסים קטנים. בין כל ההריסות רצו הלוך ושוב משתמשים מבוהלים שחיפשו את דרכם החוצה. ערימה גבוהה של הודעות תפסה את עיניהם, ולפי הגובה הם הבינו שנהרס הדבר החשוב ביותר- הנו"ד. פורומים ומשתמשים נעלמים היה כלום לעומת זה. לראות את הכל קורס היה גרוע בהרבה. תהילה ניגשה לחלון ופתחה אותו בידיים רועדות. אבק נכנס פנימה, הדס וחלי האלרגיות ישר התחילו להשתעל, ומיקה דחפה אותן פנימה.
"הכל בסדר שם?" מור התקרב לחלון וצעק.
"אף אחד לא נפצע", השיבה משתמשת. "לפני שהכל קרס האשכולות התחילו לרעוד והספקנו לברוח בזמן".
"אבל זה היה מאד מפחיד", הוסיף משתמש שפילס את דרכו בין כמה רסיסים.
מור נשם נשימה עמוקה וכחגך בגרונו לפני שצעק, "רדו מיד לפורומי הבתים שלכם ותאספו את כל מי שאתם רואים! ואל תצאו משם עד שראשי הבתים יקבלו הוראות נוספות!"
המשתמשים מיהרו משם, ורוני סגרה את החלון והסיטה את הווילון. היא לא רצתה לראות עוד מהחורבה הנוראית הזו. עוד דקה עברה בשתיקה, רק השיעולים של חלי והדס נשמעו. בכי קטע את השתיקה. כל אחד הביט בשני עד שכל המבטים הופנו לתהילה הבוכה.
"תהילה, מה קרה?" מיקה שאלה חרישית.
תהילה ניגבה את הדמעות מלחייה והביטה בהם, "אני... מה שרציתי להגיד... הכל כל כך..."
"לאט לאט", רוני הניחה את ידה על הכתף של תהילה.
אך תהילה לא הצליחה להירגע ונתקפה בעוד בכי, "אני לא מסוגלת. זה כל כך גדול וכל כך מהיר. כל כך הרבה זמן ניסית לשמור את זה בפנים".
"הכל בשליטה", רוני ליטפה את גבה. "אנחנו נצליח להתגבר על כל הבלגן יחד".
"אני מצטערת", תהילה משכה באפה והורידה מגבה בעדינות את היד של רוני. "אני לא יכולה יותר. אני כל כך מצטערת".
בלי שאיש הספיק לומר משהו נוסף תהילה רצה לדלת, פתחה אותה ויצאה החוצה. אחריה נטרקה הדלת בחזקה.
הדס הניחה את הראש על חלי, חלי אחזה בידה של מיקה, ורוני חיבקה את כולן מאחור. בלי שתאמרנה דבר, הן ידעו מה כל אחת מרגישה. מור חיבק את עצמו כי לא היה בן שיחבק אותו, וזו בעיה גדולה כשאתה שומר נגיעה.
"הפורטל אמור להיסגר בעוד חמש שעות", הדס אמרה. "אז נוציא את כולם דרך פורומי הבתים?"
"צריך לפתוח את דלת המילוט", מור אמר. "אבל לפני שאנחנו משחררים את כולם צריך לבדוק מספר דברים. הדבר הראשון שנעשה הוא לבדוק מה הנזק והאם יש עוד משתמשים בשטח".
"אנחנו… הולכים להתמודד עם הכל לבד", מיקה אמרה בקול חנוק.
"בואו לא נחשוב על זה עכשיו", רוני אמרה והתנתקה מהחיבוק. "נלך להתארגן ליציאה לשטח".
כולם הנהנו בהסכמה והלכו לחדריהם.

הבנות יצאו מהחדר שלהן לבושות היטב שאפילו צה"ל היה יכול לקחת מהן דוגמה. כל אחת נעלה זוג מגפיים נמוכות ולבשה מכנסי ג'ינס מדוגמים וג'קט ג'ינס עם הלוגו של ההנהלה. מור יצא מהחדר שלו עם חולצה, ג'ינס וכפכפים והביט בהן בהפתעה.
"ממש הגזמתן בלבוש שלכן", הוא אמר.
"אתה לא יוצא ככה", חלי השיבה. "תלבש ג'קט ותנעל נעליים סגורות".
מור נאנח וחזר על עקבותיו אל החדר. הוא חזר לאחר כמה דקות עם קופסה מרובעות מעץ ושני בריסטולים מגולגלים.
"אלו השרביטים שלנו", הוא פתח את הקופסה והניחה על השולחן. "רק ליתר ביטחון, כי אנחנו לא יודעים מה מצפה לנו".
כל אחד נטל את השרביט שלו מהקופסה.
"מה כתוב בדפים?" שאלה חלי.
"אלו שתי הודעות שאני רוצה לשלוח למשתמשים", מור ענה.
רוני לקחה את הדף הראשון, פתחה אותו והקריאה.
"מנהלים יקרים,
אנחנו מודעים למצב הנוכחי. נבקש מכם לא להילחץ ולא לנסות לגעת באשכולות. נעזור לכם לשחזר במידה ודברים יאבדו. מצטערים על אי הנוחות ותודה על שיתוף הפעולה."
הדס לקחה את את הדף השני, אך מור לא שחרר אותו בקלות. הדבר העלה תהיות מצד הבנות, אך לפני שמישהי אמרה משהו, הדס שלפה את הדף מידו של מור, פתחה והקריאה.
"משתמשים יקרים,
אנו מחפשים חברי הנהלה חדשים. כל המעוניין מתבקש לכתוב את פרטיו ואת המצע שלו, ולשים את המצע בתיבת הדואר של הבתים. יש לכם עד היום בערב. תודה על שיתוף הפעולה."
כל המבטים נשאו אל מור.
"זה הדבר הכי טוב שחשבתי עליו", מור השפיל את מבטו. "אם אתן לא רוצות לא חייבים לשלוח את זה".
"זה דווקא רעיון ממש מצוין", מיקה אמרה.
"כן", חלי הסכימה. "אנחנו ממש צריכים עכשיו עזרה במצב שלנו".
"כל הכבוד, מור!" הדס חייכה. "רעיון מעולה".
מור הרים את מבטו וחייך חיוך קטן אליהן. נראה שמאד הוקל לו, והרגע השמח הזה עשה לו טוב.
"קדימה, בואו נשלח אותם", רוני אמרה והלכה לכלוב של הינשוף של ההנהלה, הדוויג2.
הדס גלגלה את שני הבריסטולים, ורוני קשרה אותם על הרגל של הדוויג2. חלי פתחה את החלון, והן שחררו את הינשוף.

חמשתם פלסו את דרכם בין כל ההריסות. היה קשה לעבור בין ההודעות השבורות ולא למחוץ איזו אות או חתימה. כל רעש של דריכה על אחד השברים העביר בהם צמרמורת. הם נעצרו כשהגיעו לערימת ההודעות הענקית, שהייתה לפני כמה דקות הנו"ד הנוכחי.
"זה… זה פשוט ענק", מיקה אמרה והרימה את ראשה אל ראש הערימה.
"ייקח כל כך הרבה זמן לסדר רק את זה", רוני נאנחה.
"אין מה להתמרמר עכשיו", מור לקח פיקוד. "בואו נמשיך לסרוק את האזור ולראות אם יש משהו חשוד".
"אני אומרת שנתפצל", חלי הציעה. "זה יקצר לנו את הזמן".
"רעיון מצוין", אמרה הדס. "אני אלך ימינה, אל מאחורי הנו"ד".
"אני אלך לצד השני", חלי המשיכה. "רוני תלך לפינה הזו ששם, מיקה מאחורי ההריסות שבצד ההוא ומור ימשיך ללכת ישר".
השלושה הנהנו בהסכמה וסרקו את האזור אליו עמדו ללכת. "אם מישהו מוצא משהו שיקרא לנו, וכשמישהו מגיע למבוי סתום שיחזור לנקודה הזו", מור אמר.
הבנות הנהנו, והחמישה התפצלו כל אחד למקומו. כל אחד הלך בשקט והיה שקוע במחשבותיו. הרעש היחיד שנשמע הוא הרסיסים הקטנים שנמחצים. ההריסות לא נגמרו באף אחד מהכיוונים, מה שהיה מדאיג מאד. הרי אם אין אפילו שריד אחד, יהיה מאד קשה להחזיר את האתר לקדמותו. הדס הגיעה להר ענק של הריסות שכבר אי אפשר היה לעבור. לא היה לה מושג איזה פורום זה, ולכן היא משכה אשכול החוצה כדי לבדוק. כשהיא ראתה איזה אשכול היא מיהרה לעזוב אותו ורק במזל הוא לא נפל והתנפץ. זו הייתה הלינקייה של טו"ק שהיא עבדה עליה כל כך הרבה. מלינקייה גדולה ומסודרת כל הסיקורים התערבבו אחד עם השני והרסו את הסדר האלפבתי. היא הסתובבה במהירות והתחילה לחזור על עקבותיה. בדרך היא פגשה שוב את מיקה שגם הגיעה למבוי סתום.
"עד לאן הגעת?" מיקה שאלה.
"עד לפורום טו"ק", אמרה הדס בשקט ומשכה באפה. "נשארה ממנו ערימת הריסות אחת ענקית".
"אני הגעתי עד הקלחת ופנאפיקים", מיקה נאנחה. "שניהם נפלו אחד על השני ונהייה סלט בין הפורומים".
הן המשיכו ללכת בשתיקה, כל אחת הייתה עצובה על הפורום האהוב עליה שנהרס. כשהגיעו לנקודת הפגישה מצאו שם את רוני וחלי. רוני נשענה על אחד האשכולות ורקעה ברגלה בעצבנות, וחלי ישבה על הרצפה וניגבה את הדמעות שלה.
"מה קרה?" מיקה שאלה והביטה בשתיים.
"מוזיקה היה בסדר יחסית", חלי ניסתה לא לייבב שוב. "ואז משכתי אשכול וכל העמוד הראשון התרסק".
הדס התיישבה ליד חלי וחיבקה אותה, "הכל בסדר, גם ככה הרוב כאן הרוס".
"הרוס ומעצבן", רוני אמרה. "אני לא מאמינה שאפילו מד"פ ומטומ"מ נפגעו, הם יחסית למטה. רק מש"ה והפאנדום המתחלף נשארו במצב טוב. אפשר רק לפרוק על מה שקרה במש"ה ולדבר על איזה פאנדום".
"זה כבר משהו", מיקה אמרה. "צריך להגיד תודה על מה שנשאר".
שאר הבנות הביטו בה ולא אמרו דבר. הן היו כעוסות ועצובות מדי על מה שנהרס כדי להתעודד שמשהו עוד נשאר שלם. מיקה נאנחה, אך רגע לפני שהיא באה לשבת נשמע צרחה והיא מיד קמה. חלי שנבהלה מהצרחה העיפה את הדס ממנה בהיסטריה, ורוני הביטה סביב. אף אחד מהן לא צרחה, אז זה בטוח מור. ארבעתן קמו והתחילו לרוץ לכיוון הקול בין שברי הפורומים ההרוסים. הרגליים שלהן מעכו את החתימות והתגובות מתחתיהן, אך הן התעלמו מזה. המטרה הייתה למצוא את מור כמה שיותר מהר. מולן נגלתה ערימת סיקורי שירים, והצלילים שבקעו ממנה היו מקוטעים מאד.
"להתפצל!" רוני קראה חסרת נשימה, וכל שתיים רצו דרך צד אחר של הערימה.
הפיצול לא הוביל אותן לשום מקום מיוחד, והן נפגשו לאחר שעברו את הערימה. ארבעתן נעמדו והביטו סביבן.
"הנה, שם!" מיקה קראה והצביעה לאזור מאחורי הדס.
חלי, רוני והדס הסתובבו וראו אותו. מור ישב ליד ערימה די קטנה שרובה הייתה מרוסקת לרסיסים זעירים, כך שהיה קשה לזהות אילו אשכולו הם היו. הוא הביט בה בעצב ודמעות זלגו מענייו. הבנות התקרבו אליו בצעדים איטיים.
"מור", אמרה רוני שלקחה צעד אחד יותר קדימה. "מה קרה?"
מור הרים אליה את ראשו, הוא כלל לא שמע אותן קודם, "את לא רואה?"
"אני רואה הרבה רסיסים קטנים", ענתה רוני בבלבול.
"רסיסים יש בכל מקום", קולו של מור כמעט נחנק מהדמעות. "אבל כאן לידי. את לא רואה?"
"אני מצטערת", רוני הביטה בו במבוכה. "אני לא מבינה מה כל כך מיוחד כאן".
"את לא מבינה?!" הדמעות זלגו מהר יותר מעיניו של מור. "תסתכלי טוב!"
רוני נענה על הברכיים והביטה בערימה. היא לא הבחינה בשום דבר שונה. זו הייתה רק ערימת רסיסים קטנה. אפשר להגיד שהיא קצת נוצצות, אבל זה מעבר. "מור... אני לא מבינה... בואו פשוט נחזור הביתה ונדבר על זה, בסדר?"
"זו ההודעה הגלובאלית!" פרץ מור בבכי תמרורים. "הגלובאלית היפה שלי! היא הושמדה לרסיסים!"
הבנות שתקו והחליפו מבטים אחת עם השנייה. לא היה להן יותר מדי מה להגיד, כל אחת הצטערה על האשכולות. והן במיוחד לא ציפו לתגובה של מור.
"הכל יהיה בסדר, מור", רוני ניסתה להרגיע אותו.
היא הייתה מוכנה פשוט לגרור אותו עד הבית ולתת לו משהו טעים לאכול, אבל מור שומר נגיעה ומאלץ אותה ואותנו למצוא פתרון אחר- לחכות שהוא יירגע. הכי של מור נחלש טיפה.
"כן, יהיה בסדר!" מיקה ניסתה לחייך. "אנחנו... דבר ראשון נתקן את הגלובאלית!"
"כן", המשיכה חלי. "נעשה אותה יותר גדולה, נוצצות ובולטת".
הדס נזכרה שיש לה טישו בכיסים, והגישה אותו למור. מור קינח את אפו והביט בהן. עיניו נצצו בהתלהבות מאחורי כל הדמעות.
"זה יהיה כל כך נפלא", הוא אמר בקול צרוד. "כן, היא תהיה הודעה יפה".
כל הבנות חייכו אליו, והחיוכים שלהן לא יכלו להיות אמתיים יותר. מור התרומם וניער את מכנסיו, "נחזור להפסקה קטנה בבית ואז נלך לפורומי הבתים".

מתוחים? רוצים לדעת מה קרה בהמשך? למזלכם לפניכם פרק 10, תהנו!

פרק 10

הרעש מפורומי הבתים נשמע עוד בירידה ממפת הקונדסאים. משתמשים דיברו בקולות רמים ונסערים. אפשר היה להבין את הלחץ הרב, הפורומים ממש קרסו על חלק מהם. מור הלך בראש ההנהלה והוא חזר להיות סמכותי ורציני. עיניו סרקו במהירות את כל מה שעברו לידו. הבנות הלכו אחריו בחשש. כשהגיעו לא היה צורך לפתוח את שערי הכניסה לבתים. השערים נפלו וכמה הקירות סביבם, ככה שלא הייתה הפרדה בין הכניסות לבתים. המשתמשים שישבו בכל כניסה סימנו בגלימותיהם ועניבותיהם את הבית. מרוב צפיפות היו גם הרבה משתמשים שישבו מחוץ לחדר המועדון שלהם, במיוחד הסלית'רינים. ראשי הבית והמדריכים הסתובבו סביב כולם.
"משתמשים!" מור קרא, וכל העיניים הופנו לכיוונו. "אני מבקש להירגע! באנו כדי לעשות כאן סדר!"
כמה משתמשים שתקו, אך הרעש מתוך הבתים לא חדל.
"דפנה, אורי, ליאם, נעם ואורטל", רוני קראה לראשי הבתים והמדריכים. "לכו בבקשה להשתיק את הרעש בתוך הבתים".
"אני לא חושבת שזה יעבוד", אמרה אורטל. "כולם סוערים מדי".
"גם קודם ניסינו", הוסיף אורי. "הם גם ממש כועסים. מדברים על חתימות ואשכולות".
"אמממ... תאיימו עליהם בבאנים!" אמרה הדס.
"אבל האתר עומד להיסגר עוד מעט", אמרה חלי.
"רעיון טוב," מיקה אמרה. "גם אם האתר נסגר, באן זה תמיד מאיים".
ראשי הבתים והמדריכים הנהנו ויצאו לדרך, חוץ מליאם שמור תפס בחולצתו ("יש!" חשב לעצמו מור. "זה האדם הראשון שאני נוגע בו מזה שני פרקים"). ליאם נעצר והסתובב.
"איך נוצרו לך כל כך הרבה סלית'רינים? נראה שאין לכם מקום בבית כי המון יושבים כאן בחוץ. ממתי אתם כל כך הרבה?"
ליאם חייך חיוך נבוך, "אנחנו עדיים מעט. פשוט היה לנו המון שטח לא בשימוש אז השכרנו אותו לאיזה בחור אחד, וויל. הוא מדען נחמד כזה, והוא משלם המון כסף".
מור הביט בו בתהייה, "למה לא ידעתי על זה? מה עשית עם כל הכסף?"
ליאם שתק לרגע לפני שענה, "קניתי חתולים... המון, מכל הסוגים... הם מאחורי התלמידים".
ההנהלה פשוט בהתה בו בהפתעה. ליאם סימן לתלמידים מפנים לזוז, וכשאלו נדחקו לקירות נגלו המוני ראשים של חתולים. היו שם חתולים סיאמים, פרסים, סיברים, טונקינזים ומה לא, אפילו סוגים נדירים ויקרים. ההנהלה החליפו מבטים בהפתעה גמורה, אף אחד לא חשב שהאובססיה של ליאם ממש חזקה. מור בא להגיד משהו ואז נשם עמוק, "אני אפרק אותך במכות מאוחר יותר. עכשיו לך להשתיק את הבית שלך".
ליאם נעלם משם בריצה.
"גרמת לו לרוץ", אמרה חלי.
"אפשר לאמץ אחד מהחתולים?" שאלה הדס.
"לא", ענה מור. "לא יישאר אף אחד אחרי שאמכור אותם לאקארה".
"מי זה?"
"החבר התאילנדי שלי".
סביב נהייה שקט. נראה שהאיום בהחלט עבד. ההנהלה עברה להסתכל על כולם, ומור התחיל לדבר, "אני יודע שאלו זמנים קשים, כך גם לנו. לראות את האתר האהוב קורס לנו מול העיניים זו טרגדיה קשה. אך אני יכול להבטיח שהאתר הזה עוד ישוב לקדמותו, גם אם זה ייקח לנו הרבה זמן".
התלחשויות נשמעו סביב.
"אני יודע שזה נראה מאד לא מציאותי, אבל זה אפשרי. לפיכך שלחנו לכם לפני מספר שעות את ההודעה בדבר גיוס הנהלה חדשה. אלך לבחון את המצעים ששלחתם בזה הרגע".
מור ניגש לתיבת הדואר של הבתים, פתח אותה והתחיל לעבור על המצעים.
"אתם רוצים לשתף אותנו בתחושות שלכם?" שאלה מיקה.
המשתמשים סביב לא שמעו את דבריה. הם שבו לדבר אחד עם השני. מדריכי הבית היו היחידים שהקשיבו, והם התקרבו אל ההנהלה.
"נגמר האוכל", אמר אורי. "הרבה מתחילים להיות רעבים".
"והרוב עצבניים או דואגים", הוסיפה אורטל.
"אני חושב שאוכל ינחם אותם", אמר נעם.
"שינה הרבה יותר מעודדת", אמרה דפנה. "חבל שרק שבע בערב".
"נראה מאיפה נוכל להשיג אוכל", רוני אמרה. "תנסו להפעיל משחקים או לשוחח איתם".
המדריכים הנהנו והולכו משם.
"נלך לראות מה קורה עם מור?" שאלה הדס.
השאר הנהנו, והן הלכו למקום בו ישב. עיניו סקרו בקפידה את המצע האחרון. כשהן התיישבו סביבו הוא סיים לקרוא אותו.
"יש משהו?" שאלה חלי.
"יש מצע אחד שהרשים אותי", אמר מור והוציא אותו מהערימה.
הבנות הביטו בו- המצא של נעם. הייתה שתיקה של מספר דקות עד שכולן סיימו לקרוא אותו.
"מי בעד?" שאל מור.
כולן הרימו ידיים.
"אבל זה הכל?" שאלה הדס. "אין עוד מישהו שמתאים".
"יש לי עוד שניים מתאימים", אמר מור. "הם פשוט לא הגישו מצע. ניקח אותם בכוח".
הבנות עקבו אחרי מור חזרה למקום בו עמדו. הייתה להן הרגשה גדולה את מי מור רוצה לקחת.
"נעם!" קרא מור וקולו גבר על כולם. "מזל טוב, אתה מצטרף להנהלה!"
נעם התרומם ממעגל בו ישב וחיוך ענק, "באמת? אני... וואו... תודה רבה!"
ההנהלה חייכה אליו, והוא התקדם אליהם. מור לחץ את ידו ונתן לו חיבוק. הבנות סביב חייכו אליו.
"תם!" המשיך מור. "גם אתה בהנהלה עכשיו. בוא!"
"אני לא הגשתי מצע", תם אמר. הוא ישב בפינה עם לילי ודפנה.
"אני יודע", אמר מור. "אבל אנחנו צריכים אותך שוב. נתת המון להנהלה הזו, ובזמנים קשים אלו אני בטוח שתוכל לעזור לנו".
תם חייך וקם, "שכנעת אותי. אעשה את זה".
"לילי, בואי גם את", אמר מור.
לילי הרימה את ידה, שהייתה קשורה לאזיקים שחיברו בינה לבין דפנה.
"הייתה לי הרגשה שזה יקרה", אמרה דפנה. "אז חיברתי אותה אליי".
"אני אשאר לדאוג לסס"ש ברגע שהוא יחזור", חייכה לילי. "בהצלחה תם ונעם!"
"בהצלחה לתם ולנעם!" ראיין קרא בהתרגשות ומחא כפיים.
מחיאות הכפיים שלו סחפו את כולם למחוא כפיים לחברי ההנהלה החדשים. זה היה רגע מאד משמח בתוך כל הבלגן. תוך כדי תם מחץ את כל בנות ההנהלה בחיבוקים.
"אני רק צריך לעשות משהו לפני", אמר נעם כשמחיאות הכפיים דעכו.
"כמובן" אמרה רוני.
"תמר", קרא נעם. "אתה ראש הבית החדשה. שיהיה בהצלחה!"
תמר קמה וחייכה, לחיי היו מאד סמוקות, "תודה רבה! לא אאכזב אתכם!"
ראיין התחיל עם גל נוסף של מחיאות כפיים. גם ההנהלה מחאו לה כפיים, ולאחר מכם התכנסו למעגל.
"מה נעשה עם כל המשתמשים?" שאל תם.
"אנחנו חייבים לפנות אותם", אמרה רוני. "זה מאד לא בטיחותי".
"אני מסכים איתך", אמר מור. "אבל צריך לעשות זאת בצורה מסודרת. השעה כבר כמעט שמונה וחשוך בחוץ. אני אומר שנחכה למחר. ניתן להם לישון כאן הלילה ונציב את ראשי הבית והמנהלים לשמירות".
"רעיון טוב", אמרה מיקה. "אבל חסר להם אוכל".
"אפשר לארגן משהו", אמר מור. "יש המון קופסאות שימורים מתקופות שונות. זה ערב אחד, אני בטוח שהם יסתדרו. אני ארים טלפון אל השרת שלנו, ארטי".
ארטי, איך לא, היה גמדון בית. כל חברי ותומכי אלרג"ה יכולים להירגע, ארטי עובד בתשלום ולא משתמשים בו הרבה. הוא בעיקר מנקה ספאם ומתחזק את הפורומים שיעבדו כמו שצריך. לאחר שמור דיבר עם ארטי, הוא עדכן את ראשי ומדריכי הבית, וההנהלה עזבה את המקום חזרה לביתם. בדרך הם עברו כמובן בבית המנהלים, כדי לקחת את החפצים של תם ונעם.

החגיגה לכבוד נעם ותם לא הייתה יכולה להיות טובה יותר. כולם שכחו מהדאגות שלהם והתרכזו בריקודים ובאכילת ממתקים. נעם אפה להם עוגיות, והם הזמינו פיצה. לאחר שאכלו, רקדו בסלון לשירים מכל הסגנונות. המסיבה הסתיימה באחד בלילה, וכולם בזה אחר זה נכנסו למיטות. נעם האחרון שהתארגן לשינה. לפני כן הוא שטף את הכלים.
"תגידו, המצעים למיטה של אקס מן נשארו כאן?" הוא שמע את תם.
"לא", ענתה הדס. "תהילה העלתה אותם באש".
"למה?!"
"כי אמרת לה שהיא לא מתקרבת לרמה של מיסטיק. ראה עמוד 70-71 במשפחת מנהלי העל".
"ברצינות?! אוף! ואין כרגע דרך בכלל לראות את זה! טוב, אני אמצא משהו אחר".
נעם חייך, המחשבה על המדורה שתהילה הדליקה הצחיקה אותה. כשסיים לשטוף כלים הלך לצחצח שיניים וללבוש פיג'מה. כשהוא נכנס לחדר מור כבר ישן במיטה שלו. המיטה של נעם הייתה בצד השני של החדר, וכבר כשהתיישב עליה הרגיש בקור הסדין. הוא ידע שמזמן לא ישן עליה מישהו. זה העציב ושימח אותו בו זמנית. "אני מביא המון כבוד", אמר לעצמו בלחש. "ואני שמח שתם ואני כאן. אני בטוח שנוכל לעצור את הדבר הזה".
הוא נשכב במיטה, אך לקח לו המון זמן להירדם. מחשבותיו נדדו בין כל כך הרבה נושאים. כשהצליח סוף סוף להירדם, התעורר מספר פעמים. בפעם האחרונה שהתעורר לא הצליח לחזור לישון, וכשהביט בשעון ראה שהשעה שש בבוקר. "אני כבר אקום ואחכה לתפילת שחרית", חשב. "אם כבר אני ער אנצל זאת".
כשהסתובב לא ראה את מור במיטה. "אולי הוא גם קם לשחרית? אבל זה כבר מוקדם מדי..."
בעודו מהרהר, הוא קם ופתח את האור. הוא ניגש לארון להוציא לעצמו סוודר, וכשפתח אותו גילה שכל החלק של מור ריק ונקי, כאילו המדפים מעולם לא היו בשימוש. מופתע הסתובב לעבר המיטה של מור, וראה שהיא מסודרת מאד. גם מהשידה לידה נעלמו על החפצים של מור. המחשבה הראשונה והנורמלית מאד באותו רגע שעלתה לו היא שמור נחטף או ברח בפאניקה. אך לפני שיגיע למסקנות סופיות החליט ללכת ולחפש את מור בסביבה הקרובה. הוא לקח את הסוודר הראשון שמצא, לבש אותו ומיהר לצאת מהחדר. הבית היה עוד חשוך יחסית, לעומת זאת בחוץ כבר התחיל להיות פחות חשוך, אך הווילונות חסמו את רוב האור. כשהגיע לסלון הוא שמע רעש. תגובתו הראשונה הייתה לקפוץ בבהלה. אבל כשהאזין לו כמה שניות הבין שזה רעש של מיקרוגל, והלך למטבח. כפי שציפה מור בהחלט היה שם. התיקים שלו היו מונחים בכניסה למטבח, והוא עמד מול המיקרוגל וחיכה שזה יסיים לחמם.
"מור?" שאל נעם.
מור קפץ בבהלה, "היי, נעם. מה... כבר התעוררת?"
"היה לי קשה לישון הלילה. אני לא רגיל עדיין. אבל אני לא העניין, מה קרה לך?"
המיקרוגל צפצף, ומור ניגש לפתוח אותו. הוא הוציא ממנו מאפין שוקולד, והלך לשבת על הבר במטבח. נעם הלך בעקבותיו.
"אני רק אוכל מאפין, נעם. את לא רוצה לחזור לישון?"
"ארזת את כל הדברים שלך. לאן אתה הולך?"
מור השפיל מבט אל המאפה שלו, "סתם, יוצא לנוח קצת אצל ההורים".
"ארזת את כל החפצים שלך. אתה לא מתכוון לחזור בקרוב".
"אני פשוט צריך את הכל", מור המשיך לדבר על המאפין.
"אתה לא מסתכל עליי", אמר נעם. "ואתה בטוח משקר. פשוט תגיד כבר את האמת! לא יעזור לך להתחמק!"
"בסדר, בסדר, רק תהיה בשקט". מור לקח ביס מהמאפין, "אני עוזב את ההנהלה. אני מתגייס לצבא".
"מתי זה קרה?" שאל נעם בפליאה. "השאר יודעים? מישהו כאן יודע? זה נראה שאתה בורח".
"האמת שלא יצא לי לספר להם. עם כל הבלגן בזמן האחרון לא רציתי להעמיס..."
"אז לברוח זו לא הדרך! אם היינו מגלים שנעלמת היינו נכנסים ללחץ היסטרי!"
"נעם, בשקט בבקשה. אני יודע שזו הייתה טעות, אבל לא הייתה לי ברירה. במיוחד לא רציתי להרוס את החגיגה אתמול".
"זה משהו שהיינו חייבים לדעת! תחשוב עלינו ועל הבהלה הגדולה שהייתה כאן אם לא הייתי מתעורר!"
"נעם, אתה תעיר את כולם. אני מצטער".
"נעם, אתה כאן רק 12 שעות ואתה כבר צורח כמו משוגע", הדס נכנסה למטבח בפיהוקים. "על מה הוויכוח הסוער?"
"נעם, לא-"
"מור עוזב את ההנהלה כדי להתגייס. הוא כמעט ברח מכאן בלי להגיד לנו דבר".
"מה?! ברצינות, מור?!" הדס צעקה. "אתה עוזב?!"
"כן. אני מצטער שלא סיפרתי, לא רציתי להעמיס עליכ-"
"מי עוזב?" תם נכנס למטבח, ובעקבותיה נכנסו חלי, מיקה ורוני מפהקות.
"מור!" קראו הדס ונעם יחד.
"מה?!" קראו מיקה, תם, חלי ורוני.
"אני ממש מצטער, הייתי צריך לספר לכם יותר מוקדם. הגיוס שלי הגיע, ולכן אני צריך לעזוב. לא רציתי להעמיס כאן בגלל כל מה שקורה. אני הולך בלב שלם שתוכלו להסתדר בלעדיי. לא משנה מה זה יהיה, אתם תעברו את זה. אני תמיד אהיה אתכם בלב".
אף אחד לא ענה לו. כולם שתקו בעצב וניסו לא לבכות. מור גם התאמץ לא לבכות והביט בכל אחד מהם, "אתם מדהימים כולכם, אין הנהלה שאני יותר סומך ממנה בעולם".
"בהצלחה", רוני אמרה בקול חנוק. "אתה מדהים, מור. אתה יכול לסמוך עלינו שהאתר יהיה בידיים טובות".
מור חייך אליה, "אני סומך עלייך, מנהלת האתר".
רוני הסמיקה מעט וחייכה חיוך קטן. הטלפון של מור התחיל לצלצל.
"זו אימא שלי, בטח היא רוצה לדעת אם יצאתי. אני צריך ללכת עכשיו".
השאר הנהנו ולא אמרו דבר, ומור קם ולקח את תיקיו.
"להתראות, תשמרו על עצמכם!"
"ביי, מור".
מור פתח את הדלת ויצא.
"אני לא מאמינה שהוא באמת הלך", אמרה חלי.
כולם הנהנו בהסכמה. הדס באה להגיד משהו, אך במקום זאת פרצה בבכי. אחריה כולם התחילו לבנות. תם תפס את כל הבנות לחיבוק גדול, ונעם בכה לבדו כי הוא שומר נגיעה וזו בעיה להשתתף בחיבוק הזה ("אוף", חשב. "עכשיו אני הבודד כאן, והדס יכולה להתעלל בי. היא הכותבת הכי מושלמת של הפיק הזה. היי, זה לא מה שאני חושב! אל תיכנסי לי למחשבות, הדס!"). הם עברו לשבת בסלון: נעם בכורסה והשאר על הספה הגדולה.
"הכל יהיה בסדר", אמרה רוני. "אנחנו נגלה מה קרה, והאתר ישוב לקדמותו. תאמינו בעצמכם כמו שאני מאמינה בכם. אתם לא סתם כאן, כל אחד ואחת מכם נבחר בקפידה".
הם הנהנו אך לא אמרו דבר, ולאט לאט נרדמו על הספה.

רוני התעוררה ומיהרה להביט בשעון. השעה הייתה רבע לתשע. שאר חברי ההנהלה עוד ישנו. היא התנתקה מהחיבוק הקבוצתי בו נרדמה, והלכה למטבח. כל מה שקרה גרם לה להרגיש מבולבלת מאד, אך היא הייתה נחושה מאד לסדר את כל המחשבות והרגשות ולפעול כמנהלת אתר טובה. היא התחילה לחשוב על רעיונות בזמן שניקתה את הכלים שמור השאיר. היא חישבה לעצמה כמה תעלה הבנייה של האתר וכמה תוכל לחסוך, ואז חשבה להקים צוות חקירה מיוחד שיחקור את העניין... אך דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיה.
"מי זה?" שאלה.

היי משתמשים יקרים! אני נורא נרגש להפעיל את המדור. הוא אחד המדורים האהובים עליי מכיוון שאתם, המשתמשים, יכולים פשוט לשאול אותנו (ההנהלה הגבוהה) שאלות ואנחנו עונים על רובן. זו פעם ראשונה שאני עונה על השאלות שלכם ובא לי להתחיל, אז הנה, המדור כאן בשבילכם. והפעם בחרנו את השאלות הכי מקוריות, מצחיקות ומשעשעות שכתבתם, ותאמינו לי שהיו הרבה כאלה.

שאלה: אם היית יכול/ה לקבל תכונה אחת לעצמך מה היית מבקש/ת? [השואלת: סיוון, Romione11]
תשובה: למען האמת אין לי מושג. [העונה: מיקה, Follow The Reaper]

שאלה: היה פעם אסיר אזקאבאן באתר? אם כן, מתי פעם אחרונה? [השואל: אורי, James Sawyer Ford]
תשובה: כן, די לאחרונה עקב הבוטים הרבים. [העונה: מור, מאסטר שיפו]

שאלה: האם הגיף הזה (מהסרט מז"ל טוב) מהפנט אותכם? [השואלת: נוי, Dove Cameron]
תשובה: לא רק שהוא מהפנט אלא שהוא גם מטריף. אני לא יודע איך עיצבו את זה אבל זה מדהים, ובכלל הרעיון של הקטע הזה ספציפית פשוט מופלא. סרט נפלא! הו ובמקרה הכינוי שלי הוא גם השם של הסרט. [העונה: נעם, Happy Death Day]

שאלה: האם אתם אוהבים וואנס? [השואל: שירה, yes.]
תשובה: האמת שלא ממש. חשבתי שזה מגניב והורדתי את הפרק הראשון, אבל יצאתי כעבור עשר דקות כי זה שיעמם אותי. אבל אחלה רעיון כללי לסדרה [העונה: הדס, Paradise]

שאלה: איזה ציון את/ה מעדיף/ה, 80 או 99? [השואלת: רעות, The Sun Will Come Out Tomorrow]
תשובה: עם כמה שזה מייאש, הייתי מעדיפה 99. [העונה: רוני, Hayley Atwell]

שאלה: מהו הזיכרון הכי מצחיק שלך? [השואלת: סיוון, Romione11]
תשובה: האמת, יש לי שלושה כרגע בראש, וכולם קשורים להדס כמובן. הראשון הוא מגיל חמש-ארבע שלנו, שהפכתי כוס שהיה בה שוקו במחשבה שהיא ריקה על בבושקה, והכל נזל. השני, שפעם אני והדס יצאנו ממסעדה וריכלנו על המלצר החמוד, ואז התברר שהוא רדף אחרינו כל הזמן הזה כי שכחנו לשלם. השלישי, שפעם אני והדס צחקנו צחוק מרושע כל כך מצחיק שפשוט נקרענו מצחוק לאיזה חמש דקות, זה היה פשוט הזוי. [העונה: חלי, Anne with an E]

שאלה: האם אתם אוהבים שוקו? [השואלת: דניאלה, רייצ'ל.]
תשובה: בעיקרון, אני ממש אוהבת שוקו. הייתי שותה כל בוקר שוקו פעם. הבעיה היא ששוקו עושה לי כאב בטן, אז עכשיו אני משתדלת לשתות כמה שפחות. זה דיי מבאס, כי אני גם לא אוהבת קפה ונמאס לי מתה, ככה שאין לי הרבה משקאות חמים לשתות. [העונה: חלי, Anne with an E]

שאלה: תם - בעבר הכינוי שלך היה Nico Di Angelo, ועכשיו הוא Nico di Angelo, פעם עם D גדולה ופעם עם d קטנה. למה? [השואל: זיו, David Tennant]
תשובה: סחתיין על תשומת הלב לפרטים! בעיקרון ניקו די אנג'לו זה שם איטלקי, ודי אנג'לו זה "המלאך". עכשיו, מתברר שdi זה המקביל של the, ויש חוק כזה שמילות קישור (the, of, to, כאלה) פשוט לא צריך לכתוב עם אות גדולה אם הן נמצאות בשם. לא רק שם פרטי, אלא גם כותרות שכותבים עם אותיות גדולות - לכתוב אותם עם אות גדולה יהיה טעות. לא ידעתי את זה בפעם הקודמת שהייתי עם הכינוי אבל אני יודע עכשיו :) [העונה: תם, Nico di Angelo]

שאלה: מה הייתם מעדיפים - נסיעה של חמש שעות, או נצנצים מפוזרים על הראש שלכם? (השאלה מופנית בעיקר למיקה) [השואלת: לילי, Hot Chocolate]
תשובה: אף אחד מהם!! אבל אם אין לי ברירה אז נצנצים כי אני ממש שונאת נסיעות ארוכות. [העונה: מיקה, Follow The Reaper]

שאלה: כשהייתם קטנים, מה רציתם להיות כשתהיו גדולים? [השואלת: סיוון, Romione11]
תשובה: וואו, שאלה קשה, כי היו לי יותר מדי חלומות. אני די בטוחה שהראשון היה להיות נהגת מרוצים או מתכנת משחקי מחשב. ואז רציתי להיות מחליקה (על רולרבליידס). והרבה זמן שחקנית (וגם עדיין תכלס) ואז עובדת הייטק. והייתה לי גם תקופה שראיתי להיות רופאה והייתה תקופה שרציתי להיות מורה. העיקר היום אני כבר סגורה על זה (במאית). [העונה: הדס, Paradise]

שאלה: האם את/ה אוהב/ת גלידת שוקולד או שונא/ת גלידת שוקולד? (אין באמצע)? [השואלת: רעות, The Sun Will Come Out Tomorrow]
תשובה: מאז ומתמיד אני טיפוס של וניל. [העונה: רוני, Hayley Atwell]

שאלה: מה התכונה הכי מרגיזה אצלכם? [השואלת: סיוון, Romione11]
תשובה: יש לי הרבה תכונות מרגיזות אבל התכונה המשמעותית ביותר בעיניי היא שכשאני חושב שאני צודק במשהו ואחרים טועים אני הולך עם הדעה שלי עד הסוף, גם אם מתברר בסוף שאני הוא הטועה. [העונה: נעם, Happy Death Day]

שאלה: מה הדבר הראשון שעובר לך בראש כשאתה חושבים על העתיד? [השואלת: סיוון, Romione11]
תשובה: למען האמת אני חושב על בחזרה לעתיד (סרט מעולה לכי לראות) אבל מבחינת עתיד אני מקווה לראות את עצמי כותב/עובד במשהו שקשור לחלל כי אלה דברים שממש מעניינים אותי. ואני גם רוצה לראות את עצמי עם מיליון כלבים (מינימום שניים). [העונה: תם, Nico di Angelo]

שאלה: מור- באיזה בית אתה? [השואל: פלג, imagine it]
תשובה: כרגע כל הבתים... [העונה: מור, מאסטר שיפו]

זה הכל לגיליון הזה! מקווה שנהניתם, ואל תשכחו לרשום שאלות נוספות (באשכול המתאים לכך) לגיליון הבא :)

האם אי פעם חלמתם לשתות בירצפת? טוב, עד לפני כעשר שנים זה לא היה בכלל אפשרי, עד שחברת "יוניברסל" פתחה את הפארק של הארי פוטר בתוך הפארקים העצומים שלה. אבל במקום לנסוע עד לשם, הכנתי לכם מתכון של עוגיות מקרון צרפתיות בטעם בירצפת. (בונוס קטן: המתכון הזה מכיל בתוכו מתכון להכנסת משקה בירצפת קרה).

המצרכים להכנת המילוי + העוגיות:
1. 1/3 כוס סוכר חום (מכל סוג).
2. 1/3 כוס של מים.
3. 50 גרם חמאה (ניתן להשתמש גם בתחליפי חמאה כל עוד הם בטעם חמאה - לא מומלץ להשתמש במרגרינה מטעמי בריאות).
4. כפית תמצית וניל.
5. תבנית אחת של עוגיות מקרון (ניתן להשיג בחנויות אפייה מתמחות - תוכלו להכין את העוגיות בעצמכם, אני בחרתי לקנות תבנית כדי לחסוך בזמן).
6. 2 מכלי שמנת מתוקה.
7. סודה רגילה (ללא טעם - עדיף קרה).
8. 5 חלבונים
9. 2 כפות סוכר לבן
10. קצת מלח.
11. 2 כפות של סוכר חום.
12. 1/5 כף מים.

אני יודע שכמות המצרכים קצת מרתיעה אבל כשתקראו את המתכון עד הסוף, תבינו שהכל הוא סיפור ילדים אחד גדול...

אז איך מכינים?
1. הכניסו את שתי כפות הסוכר החום יחד עם חצי כף המים ל30 שניות במיקרוגל.
2. הכניסו את הסוכר החום, החמאה, המים, תמצית הוניל ואת התמיסה שהכנתם קודם לסיר וחממו על אש בינונית. לתת לנוזל לבעבע 10 דקות עד שנוצר סירופ.
3. שפכו את התמיסה שנוצרה לקערה בצורה הבאה:
* 4 כפות של סירופ.
* 6 כפות של שמנת מתוקה.
* 3 כפות של סודה.
* לערבב הכל עם מזלג.
(עשו כך עד שהסירופ נגמר).

כל הכבוד! הכנתם בירצפת בעצמכם, עכשוי נלמד איך להפוך את הבירצפת לקרם כדי שנוכל לזלף אותו בין שני העוגיות.
4. הכניסו את כל החלבונים לקערת מיקסר יחד עם הסוכר הלבן והמלח. (אם אין לכם מיקסר זה בסדר, תוכלו להשתמש במיקסר ידני או במטרפה ידנית). הקציפו את הבלילה בעזרת וו ההקצפה של המיקסר עד שנוצר קצף עמיד וגבוה.

עכשיו אנחנו הולכים לשלב בין שתי הבלילות וליצור קרם נהדר בטעם בירצפת. אם הבירצפת התקשתה, חממו אותה מעל הגז לדקה והיא תחזור למרקמה הקודם. אך זכרו! הכניסו לאחר תהליך זה את הבירצפת למקרר לכמה דקות. אנחנו צריכים את הבירצפת קרה לשלב הבא.
5. הכניסו קצת מהבירצפת לקרם ובעזרת לקקן ערבבו בצורת קיפול. (רק בעזרת לקקן תוכלו לבצע את שלב זה, ללא הלקקן הקרם ייהרס ויהפוך לנוזלי מדי). המשיכו כך עד שייווצר לכם קרם בטעם בירצפת.

זהו, עברתם את השלב הכי קשה במתכון. עכשיו מה שנותר הוא לזלף את הקרם על העוגיות ולאכול ;)
6. הכניסו את הבלילה הקצפתית לשקית זילוף. למי שאין שקית זילוף יכול להשתמש בשקית סנדוויצים ולגזור את הקצה. זלפו מעט מעל עוגיית מקרון. (רצוי בצבע חום בהיר או צהוב כדי לתרום לאווירה של הבירצפת).
7. הניחו עוגייה נוספת מעל הקרם, וסיימתם!

עצה קטנה ממני: הכניסו את העוגיות בסוף התהליך למקרר לכרבע שעה לפני הגשתן כדי שיוכלו להתייצב. בתיאבון!
אם תרצו לשאול שאלות, להציע לי רעיונות למתכונים חדשים או להגיב על הכתבה הזו (זו הכתבה הראשונה שלי דרך אגב...) תוכלו לפנות אליי בפרטי.
thepotterfan@

היי חברים, כאן חוי וברוכים הבאים לפינת "בחן את עצמך" .
שאלון השבוע שלנו הוא: באיזו שנת לימודים של ה"פ תשרוד טוב במיוחד!
מוכנים? בואו נתחיל...
שימו לב, אם יש תשובות שאף אחת מהן לא מתאימה לכם אל תכניסו אותן לסכום.

שאלה מספר אחת:
מישהו שאינך מכיר מספר לך על עצמך עובדה שלא ידעת, מה תעשה?
1. תאמין לו ותתלהב, הרי תמיד חלמת...
2. תיהיה ספקני ותפעל על פי ההגיון
3. אל תאמין ותעלב שמישהו בכלל העלה את האפשרות ש...

שאלה מספר שתיים:
אתה שומע קולות ודברים שאנשים אחרים לא שומעים, מה תעשה?
1. תשתף את כולם. שישר שידעו שאתה "מיוחד"
2. תספר לחבריך הקרובים ותתייעץ איתם
3. תאגור בפנים הכל עד שתתפרץ

שאלה מספר שלוש:
גילית שמישהו בגד במשפחתך, מה תעשה?
1. תשתדל לחשוב על דברים אחרים ולשכוח מזה
2. תתאפק ותחכה לשעת כושר, לבצע נקמה
3. תצא לנקום בו ישר בלי לחשוב פעמיים

שאלה מספר ארבע:
נתקעת במצב לא נעים שלא אתה יצרת, מה תעשה?
1. תנסה לשנות את המצב בזהירות וב"אלגנטיות"
2. בכל הזדמנות תכחיש את הקשר, אך תתמודד עם המצב
3. תנצל את ההזדמנות ותהנה מכל תשומת הלב

שאלה מספר חמש:
איש שאתה סומך עליו ניתק איתך את הקשר, מה תעשה?
1. תנסה ליצור איתו קשר בדרכים מקוריות
2. תשתדל לא לחשוב עליו יותר מדי
3. תלעג לו מאחורי הגב

שאלה מספר שש:
עלייך להשיג משהו חשוב ביותר ואינך מצליח. מה תעשה?
1. תפעל בערמומיות כדי להשיג אותו
2. תמתין לשעה המתאימה ותשיג אותו ברגע הכי לא צפוי
3. תשכח מזה ותזכר כשכבר אבדה תקווה

שאלה מספר שבע:
לחבר שלך יש שבעה כפילים, איך תבדיל ביניהם?
1. תשאל אותו שאלה שרק הוא ידע לענות
2. תעקוב אחריהם במשך ימים ותגלה מי מביניהם הוא חברך
3. תתקוף אותו עד שיכנע ויגיד לך מיהו באמת

אז אחרי שחיברתם את מספר הנקודות, זה הזמן לחשוף את התשובות!
1-3 - אבן החכמים, אתם פזיזים אך לא תזוזו בלי חבריכם
4-6 - חדר הסודות, אתם נאמנים לעצמכם ולדעתכם
7-9 - האסיר מאזקבאן, אתם תחשבו על הזולת תמיד!
10-12 - גביע האש, תיהיו מוסריים וטובים כלפי העולם
13-15 - מסדר עוף החול, תיהיו מגובשים ותפעלו למען מטרה
16-18 - הנסיך חצוי הדם, כשאתם רוצים משהו דבר לא יעמוד בדרככם
19-21 - אוצרות המוות, אתם נחושים לחלוטין ובעלי תושיה

נהניתם? איזה יופי!
יש לכם שאלון שתירצו במיוחד? צרו קשר!

שלום וברוכים למדור החדש שיעסוק בסרטי הקולנוע העכשיווים! אם תמיד רציתם לחיות בסרט, זה המקום! בכל פעם נדבר על מספר סרטים שרצים בקולנוע ונמליץ לכם עליהם. הכינו את הפופקורן והתרווחו על הכיסא, כי אנחנו מתחילים!

הפנתר השחור



"הפנתר השחור" יצא ממש לא מזמן, ב-15 בפברואר 2018, והוא הסרט ה-18 בסרטי היקום הקולנועי של מארוול. מדובר בסרט פעולה ופנטזיה המבוסס על הקומיקס "הפנתר השחור" בהוצאת מארוול קומיקס. במאי הסרט הוא ראיין קוגלר, שכתב את התסריט יחד עם ג'ו רוברט קול. בסרט מככבים צוות של שחקנים ראשיים, וביניהם צ'דוויק בוזמן, מייקל בי. ג'ורדן, לופיטה ניונגו, דנאי גורירה, מרטין פרימן, לטישיה רייט, אנג'לה באסט, פורסט ויטאקר ואנדי סירקיס.



עלילת הסרט מתחילה זמן לא רב לאחר אירועי "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". בעת אחד מנאומי המליאה מתבצע פיגוע טרור מחוץ לבניין ופוגע קשות בקומת המליאה, בו מלך אומת ווקאנדה, אומה אפריקאית מתקדמת, טצ'אקה מוצא את מותו. בנו של טצ'אקה, טצ'אלה (הפנתר השחור), שב לווקאנדה כמלך החדש על מנת להשליט סדר בממלכתו, אך מעמדו מתערער, הוא מגלה דברים חדשים על עבר משפחתו ועליו להתמודד עם שני אויבים אימתניים. כשעתיד כדור הארץ מוטל על כף המאזניים, טצ'אלה מוכרח להפוך לפנתר השחור ולחבור לבנות הדורה מילאג'ה (יחידת הנשים הלוחמות של ווקאנדה) וסוכן הסי-אי-איי אוורט רוס, על מנת למנוע מלחמת עולם.



הסרט הזה הוא אחד הסרטים המרשימים שראיתי. העלילה שלו נפלאה, התלבושות והתפאורה מדהימים, הוא מותח ומרתק ומדבר על נושאים חשובים. כמו סרטים נוספים נפלאים שראיתי של מארוול, ביניהם דדפול וד"ר סטריינג', לא התאכזבתי ונהנית מכל רגע. גם חשוב לציין שלא צריך לראות את "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" לפני. הסרט ממשיך סיפור אחר וההתייחסות לסרט הקודם בו הופיע הפנתר השחור היא קטנה וישנו קטע המסביר את כל מה שצריך לדעת.



הסרט קיבל תישבוחות רבות, ביניהן תישבוחות על עיצוב התלבושות, ואין ספק שמגיע לו. התלבושות מרהיבות, ובמיוחד התלהבתי מהתלבושות של השבטים במדינה ווקאנדה, שהציגו את התרבות האפריקאית המעניינת. מעבר לתרבות האפריקאית המעניינת, אפריקה מקבלת עצמה אדירה בסרט, שבו ממלכת אפריקנית מוצגת כמתקדמת ביותר בעולם הטכנולוגי. הקונפליקט הראשון בסרט הוא האם על ווקאנדה לחלוק עם מדינות העולם את הידע שלה ולפעול בזירה הבינלאומית. אחריו נכנס לסרט קונפליקט נוסף: בהתחשב ביחס הגזעני של מדינות רבות כלפי שחורים, והעליונות הטכנולוגית של ווקאנדה עליהן, מה היחס שצריך להיות למדינה כלפי מדינות העולם. כאן הדמויות מתמודדות עם נושאים חברתיים הקשורים לאפליה וגזענות. הקונפליקטים הם עמוקים ומשמעותיים, שבמהלך הרט הדמויות נקרעות בין הצדדים, ואף סוחפות אותנו לתהות יחד איתן.



מעמדן של הנשים בסרט היה מצוין לדעתי. טצ'אלה מוקף בנשים שעוזרות לו המון במהלך הדרך שלו. אחותו, שורי, היא האחראית על כל הטכנולוגיה של המדינה ובפרט על חליפת הפנתר השחור ושאר הנשק הטכנולוגי. האקסית שלו, נאקיה, היא מרגלת של המדינה, והיא מתגייסת לעזור לו במשימה ואף מצילה את חייו. אוקויה ושאר בנות הדורה מילאג'ה הן הלוחמות ששומרות על המדינה ועל המלך, ובלעדיהן הכל סביב לא היה מצליח. כל אלו נשים חזקות, עצמאיות, עצמתיות ואקטיביות, וזה היה נפלא לראות אותן פועלות. הנשים קיבלו מעמד חזק מאד בסרט, וממש שמחתי לראות את זה.



אני פחות טיפוס של סרטי פעולה ואני פחות צופה בהם, אך בסרט הזה ממש התאהבתי בז'אנר. למרות שהיה די ברור איך כל קרב יסתיים, הלב שלי עדיין לא הפסיק לדפוק וצפיתי במתח בקרב המתחרש. הקרבות אף מכילים קטעים לא צפויים ומשעשעים, שעשו אותם הרבה יותר מעניינים. העלילה הייתה סוחפת, וממש הכניסה אותי אל הסרט, כך שממש לא רציתי לצאת ממנו. היא לאט לאט נבנית ומספרת לנו את הסיפור המלא, ואנו מקבלים חלק אחר חלק על המתרחש ועל הדמויות. בסרט אנו חווים גם קטעים עצובים וגם לקטעים קלילים ומשעשים. יוצרי הסרט ידעו בדיוק איך לאזן בין העצב לצחוק ולגרום לנו להתחבר למתרחש.



ובכן, מדובר על סרט עם עלילה סוחפת, דמויות מעניינות ותפאורה ותלבושות עוצרות נשימה. מומלץ לא רק למעריצי סרטי מארוול, אלא לכל אחד שאוהב סרטים מרתקים ומותחים. צפייה מהנה!

פלא



הסרט "פלא" יצא ב-16 בנובמבר 2017 ועדיין ממשיך לרוץ בבתי הקולנוע. מדובר בסרט דרמה המבוסס על הספר רב המכר של הניו יורק טיימס, "פלא", שכתבה ר"ג פלאסיו. במאי הסרט הוא סטיבן צ'אבוסקי, ומככבים בסרט השחקנים ג'וליה רוברטס, מנדי פטינקין, אוון וילסון , ג'ייקוב טרמבלי ועוד אחרים נפלאים.



גיבור הסרט הוא אוגוסט "אוגי" פולמן. אוגי גר בבית יפה עם אמא, אבא, אחותו הגדולה ויה והכלבה דייזי, מתעניין במדעים ואוהב משחקי וידיאו ואת סרטי "מלחמת הכוכבים". הדבר היחיד שחריג בו הוא שהוא נולד עם תסמונת גנטית נדירה שגרמה לעיוות חמור בפניו, שגם לאחר ניתוחים רבים הותירו אותו עם מראה חריג. לאחר שהתחנך בחינוך ביתי בילדותו, הוריו מחליטים לשלוח אותו לראשונה לבית הספר רגיל. הוא נאלץ להתמודד עם סלידת הילדים האחרים ממראהו ועם בריון כיתתי שפוגע בו בכל הזדמנות. במקביל הוא רוכש חברים, ג'ייק וסאמר, שלהפתעתו רוצים להיות בחרתו למרות המראה השונה. במקביל לסיפורו של אוגי, הסרט מספר גם על התמודדותם של הסובבים אותו, בהם אחותו ויה שחשה כי כל משפחתה סובבת סביב אוגי ומזניחה אותה, חברתה מירנדה שסובלת מפרידת הוריה ומרחיקה עצמה מויה וג'ייק וויל, החבר הראשון של אוגי בבית הספר, שמרגיש מעט בחוץ בגלל היותו עני ונקלע למאבק בין החברות עם אוגי לבין להיות פופולרי בקרב הילדים בכיתה.



בתור מעריצה של הספר ממש חיכיתי ליציאת הסרט. היו לי קצת חששות כי יש סרטים שקצת הורסים את מה שנמצא בספר, וחששתי שזה גם יקרה בסרט הזה. אמנם הסרט לא מכיל את כל מה שיש בספר, אך הוא מעובד בצורה מקסימה ומציג לנו את הסיפור של אוגי ושל סובביו. אני גם ממליצה מאד לקרוא את הספר בכדי לחוות את כל העלילה שם. הסרט חושף לראשונה את המראה של אוגי, דבר שלא מתואר מאד בספר, ומראה לנו, כמו בספר, שהמראה ממש לא משנה, אלא מי שאתה. אוגי מתמודד עם המבטים וההתנהגויות של ילדים שונים בגלל המראה שלו, ומלמד אותנו את המסר החשוב הזה. הסרט מתאים לכל הגילאים, והוא יכול ללמד את כולנו את המסר ולא רק ילדים צעירים בבית הספר, ומוביל אותנו לעשות חשבון נפש עם עצמנו.



זהו לא הסרט הראשון שעוסק בנשוא החשוב הזה, אך הוא מביא לנו חידוש מרענן, מעניין ומרגש. הוא קיבל המון ביקורות חיוביות בזכות ההצגה של הדמויות הנוספות. מעבר לעולמו של אוגי, אנו נחפשים לעולמם של הסובבים אותו, אחותו ויה, חברתה מירנדה וחברו ג'ייק וויל (ועוד דמויות בספרים), ומגלים על הקשיים, התסכולים והבעיות איתן הם מתמודדים. אנו מגלים שמעבר למאבק הראשי של אוגי, ישנם עוד הרבה מאבקים סביב. נהניתי מאד להיחשף לכל נקודות מבט, ויחד הן יצרו סרט הרבה יותר מעניין. אהבתי במיוחד את החלק של ג'ייק וויל, שהסיפור שלו שווה לב וגורם לנו להזדהות איתו מאד. השחקן בסרט חיזק יותר את אהבתי לדמות הזאת והוא שיחק אותו מופלא. גם שאר השחקנים היו נפלאים, במיוחד הילדים ששיחקו בצורה נפלאה ומקצועית.



כמו כן, קשה להישאר עם עיניים יבשות במהלך הצפייה, ויש קטעים נוגעים ללב, שאפשר לבכות בהם שוב ושוב בכל פעם שצופים בסרט. אך מעבר לכל הריגוש והעצב, הסרט שואב אותנו לתוך עלילה מסקרנת וכיפית, שמלו.וה גם בבדיחות ובקטעים משעשעים. היוצרים ידעו להעביר את המסר ובמקביל לעבור בצורה טובה בין צחוק ועצב. דרך המעברים אנו רואים את הרגעים היפים בחיים של אוגי וסובביו וגם את העצובים והקשים יותר, כפי שהחיים האמתיים נראים.



לסיכום, אחד הסרטים הנפלאים שראיתי לאחרונה. זהו סרט מעניין, מרגש, מצחיק וסוחף, שמעביר מסר חשוב מאד ומתאים לכל גיל. צפייה מהנה!

הגענו לסיום הכתבה לגיליון זה! מקווה שתהינו מהסרטים שהמלצתי לכם עליהם! אם ראיתם סרט לאחרונה ואתם חושבים שהוא שווה צפייה, מוזמנים לשלוח לי ינשוף ואולי הסרט יופיע בגיליון הבא. להתראות וצפייה מהנה!

שלום לכם וברוכים הבאים לעוד ראיון עם משתמש מהפורטל! אני הכתבת החדשה שלכם, ואני מקווה שתהינו מהראיון שהכנתי לכם. והיום לפניכם ראיון עם המשתמש ליאם (מפלצומי)! ליאם נמצא כבר מעל חמש שנים באתר, והוא מוכר לנו בעיקר מהנו"דים והח"מים. לא סתם גם ליאם זכה בנו"דיסט השנה! הוא זכה בעבר במשתמש החודש, היה מנהל קבוצת הגנרטור לא מזמן, וכעת הוא חניך בפורום מוזיקה בפרויקט חניך חונך. מה הסוד של ליאם לחפירה? מה הוא אוהב לעשות? באילו משימות התקלתי אותו? את זה ועוד תוכלו לקרוא ממש כאן!

היוש לכולם! ברוכים הבאים למדור החדש דנדש שנכנס אלינו לעיתון אחרי שנים שלא השתמשו בו - מדור 'בעד ונגד'. בכל גיליון יתפרסם במדור נושא (או שאלה) כלשהו שהעליתי לדיון. שני משתמשים - אחד בדעת נגד ואחד בדעת בעד - יצטרכו לשכנע אתכם, הקוראים, מדוע דווקא הם צודקים והדעה שלהם היא הנכונה. אני לא יודע אם מה איתכם אבל אני נורא מסוקרן כבר לקרוא את הדעות והנימוקים של המשתמשים!
והפעם אנו נדון בנושא סודיותם של הקוסמים. כידוע, הקוסמים עושים מאמצים רבים כדי להחביא את יכולותיהם מפני המוגלגים חסרי הקסמים. האם דבר זה הוא אינו הכרחי או שהוא דבר חשוב ביותר? מדוע עושים זאת? בואו נקרא מה יש למשתמשים להגיד!

בעד
ליאן - Cherry On Top
על הקוסמים לשמור על סודיות הקבילה מפני המוגלגים, משום שזו האופציה היחידה שמטיבה עם יכולת ההישרדות של הקוסמים והמוגלגים גם יחד.
נתחיל עם העובדה שסודיות מפני העולם המוגלגי הוא מסורת של מאות, אם לא אלפי שנים, וניתוק עולם הקוסמים ממנה תהיה לא פשוטה בעליל. לשם כך יהיה צורך בשינוי תפיסה מוחלט, מה שיצריך משאבים וכסף רב שלא בטוח שיהיה שווה את המאמץ
דבר שני, קהילת הקוסמים, במקרה ותהיה גלויה למוגלגים תהיה חשופה לרדיפות ושנאת חינם. ניקח למשל את המקרה הקלאסי של הארי פוטר הצעיר בהיותו ילד, שסבל מניכור, התעללות ושנאה- רק משום שהיה קוסם. מוגלגים יכולים להיות אכזריים לא פחות מקוסמים כשזה מגיע לעניינים שהם לא יכולים לעשות או להבין, ומי מבטיח שלא יפרצו פרעות בקוסמים ומכשפות חפים מפשע כמו שהיה בסיילם המקוללת, או שלא יעלה אפיפיור הדומה לאינוקנטיוס השמיני שיחליט על רדיפה ושלהוב דתי כנגד קוסמים?
יש שיגידו שרדיפה כזו אין לה סיכוי להצליח, משום שהקוסמים חזקים מהמוגלגים, אך אירועי עבר למדו אותנו שתפיסה כזו תיכשלף, משום שקהילת הקוסמים הלכה ודעכה מאז מלחמת הקוסמים הראשונה, העולם המוגלגי הלך והתפתח, ולכן שארית פליטת הקוסמים שראו מלחמות ודם לא יוכלו לנצח מיליוני ומיליארדי מוגלגים שיחליטו, אם יחליטו לרדוף אותם.
סודיות מהמוגלגים תהיה טובה אף לעולם המוגלגי. זה ידוע כי ישנם עוד הרבה קוסמים עם תפיסת עולם כמו של וולדמורט, ובמציאות בה המוגלגים מודעים לעולם הקוסמים, היא מציאות בה אוכלי מוות יוכלו לתקוף ולהרוג מוגלגים בלי לדאוג שיגלו אותם או מה יהיו ההשלכות לכך. יש לשמור על סיודיות עולם הקוסמים גם בשביל המוגלגים והגנה עליהם.
יש כאלו שידברו על כור היתוך ועל כך שאם לא יתמזג העולם המוגלגי עם העולם הקסום, לא יביא העניין לנישואי תערובת ועולם הקוסמים ייכחד. אם הקוסמים והמוגלגים יהיו מודעים לכך זה ייקל על שידוכים וזיווגים בין הקהילות, מה שיהיה טוב לכולם. זה נכון רק במקרים בהם ברור כי יש זיווג מתאים בין מוגל ומכשפה או בין קוסם למוגלגית. במלים אחרות- במקרים ספציפיים במיוחד. בכל מקרה אחר, זהו אינו אינטרס של מי מהקהילות להתערבב אלו עם אלו, משום ששני העולמות שונים, ולא ניתן לשנות סדרי עולם סתם כך.
אם נתחשב בכל הנימוקים שהועלו, אין לחלוק על זה שמוטב על קהילת הקוסמים להישמר בסוד מפני המוגלגים.


נגד
ורד - SING
לדעתי קיום הקוסמים לא צריך להישמר בסוד מפני המוגלגים. ראשית, הקוסמים יכולים לעזור למוגלגים בנושאים שונים ולמטרות שונות כגון: בעבודה שלהם, בעזרה לנזקקים, בפקקים ובתאונות דרכים, במלחמות, לעמותות כאלה ואחרות, בהצלת חיים בבתי החולים ועוד ועוד. אם המוגלגים לא היו יודעים על קיומם של הקוסמים כל הפתרונות לבעיות הצגתי כאן, לא היו, והבעיות היו ממשיכות להיות. שנית, הרבה נפשות של מוגלגים נרצחות במלחמות הקוסמים בתמימות. אם המוגלגים היו עוזרים לקוסמים והקוסמים היו מחזקים אותם קצת בקסם שלהם, לפחות הייתה סיבה למוות של כל כך הרבה מוגלגים. שלישית, הקוסמים היו יכולים לחזק את כלי הנשק של המוגלגים ואת הנשמות שלהם בקסם, כך שכלי הנשק היו יכולים לעזור לקוסמים וכך גם המוגלגים - הם היו זונכים את המלחמות שלהם והיו מתגייסים למען המלחמה הגדולה - מלחמת הקוסמים. רביעית, זה יכול לעזור לשני הצדדים (המוגלגים והקוסמים) בכלכלה ובמסחר. הקוסמים יכולים למכור למוגלגים מסרגות שסורגות מעצמם ועוד ועוד והמוגלגים יכולים למכור לקוסמים את הטכנולוגייה שלהם, ברבזון גומי ועוד ועוד. בנוסף לנימוקיי אני רוצה להוסיף שזה יכול לעזור לחקר המוגלגים. גם לשיעורי חקר המוגלגים וגם למשרד הקסמים, וכבר לא יצטרכו להעניש על עשיית קסמים בציבור מוגלגי. לסיכום, אני מתנגדת שהמוגלגים לא ידעו שהקוסמים קיימים.

אז עד כאן להיום! תודו שזה היה שווה קריאה. באמת שאני עדיין מתלבט באיזה צד לבחור בגלל הנימוקים המשכנים שהיו כאן. בל מקרה, אם יש לכם איזה רעיון לשאלה/נושא שאפשר להעלות, מעולה! שלחו לי בהודעה פרטית את הרעיון שלכם ואולי הוא יופיע בגיליונים הבאים :)

מה שלומכם, משתמשים יקרים? נהניתם מהגיליון? רוצים למסור ד"ש למישהו מהחברים שלכם? מוזמנים לשתף ולהופיע בגיליון הבא! את הד"שים שלכם שלחו אל משתמש הפקפקן בהודעה פרטית. מוזמנים לכתוב מה שאתם רוצים בתוך הד"שים שאתם שולחים, ולמי שאתם רוצים!

זהו, הגיליון נגמר! תודו שנהניתם לקרוא אותו.
שוב, תודה לכל הצוות שעמל על כך שהגיליון יצא לפועל וגם תודה לכם, הקוראים, שקראתם את הגיליון מכיוון שהוא מיועד רק לכם.
החודש האחרון היה חודש עמוס וגדוש בפעילות בפורטל - ספיישלים, פעילויות ורעיונות הציפו את הפורומים וזאת כמובן הודות לפרויקט חניך חונך שהתקיים באתר ושהיום נגמר עם הזוכים המוכשרים שהועלו לניהול הפורום שלהם. יחד עם הפעילויות הפקפקן חודש עם מדורים חדשים. אז מה אתם אומרים? היה לכם כיף החודש? הייתם פעילים באתר?
נתראה בגיליון הבא, ועד אז - גלישה נעימה, מצוות הפקפקן