השבט השביעי || אשכול משחק

חשבתי שכדאי שאני אצא עכשיו אם אני רוצה להספיק. אז יצאתי משערי בית הספר השתמשתי ביכולת בשביל שלא יוכלו לעצור אותי בכניסה.

אני חושב לבקש כסף ואופנוע חדיש

ברור שאני אקח את זה! אולי הוא גם יעזור לי, מה השאלה בכלל?

בזמן שאני הולכת אחרי המלך, אני לא מפסיקה לחשוב על למה אי נבחרתי לרגל? למה הילדים האחרים נבחרו לרגל? למה צריך לרגל? לרגל על מה? זה יהיה מסוכן? מתי נתחיל? וכו' וכו' וכו'. אבל... אני בעיקר חושבת על אחותי. אני באמת אוכל סוף סוף לפגוש אותה? אחרי כל הזמן הזה? אני כל כך מתגעגעת אליה. היינו הכי קרובות בעולם. אני... לא רוצה לחשוב שאולי אני לעולם לא אראה אותה שוב. לכן ההצעה של המלך כל כך מפתה. למרות ש... אני מרגישה כאילו יש פה טוויסט. אין סיכוי שזה עד כדי כך מושלם. זה בטח משימת ריגול סופר מסוכנת או משהו. הרי לא יכול להיות שזה עד כדי כך מושלם.
נכון?

אני חושב לעצמי ומנסה לחשוב מה המלך רוצה, אולי זו תהיה משימה מסוכנת או בלתי אפשרית? אולי זו סתם מתיחה, אני כבר מתחיל לפחד, אבל כרגע אני מבין שאי אפשר להתחרט

ניתאי, מלאר
אתה ממשיך ללכת אחרי המלך, עד שאתם מגיעים לחדר. החדר לא נראה מרשים. הוא חדר ריק עם כמה קופסאות עץ, והוא כולו עשוי מעץ, ללא צבע. קצה החדר יש מנהרה עם מסילה. אבל היא נראית קצת נטושה- יש עליה כמה שברים, והרכבת הקטנה שעליה מלאה באבק. ''זו הנסיעה שלכם לשטח הנטרלי'' המלך מצביע על הרכבת. את מביט ברכבת בבלבול. למלך אין עכשיו תקציב לרכבת חדשנית יותר? ''אני יודע שזה נראה קצת... ישן'' המלך אומר כאילו קורא את המחשבות שלך, ''אכן עברו שנים מאז שהשתמשנו בזה בפעם האחרונה. אבל אני יכול להבטיח לכם שזה לגמרי בטוח''. אתה מפקפק בזה. הרכבת נראית כאילו הדבר היחיד שהיא לא זה בטוחה.

אין.שמות.פנויים, סיירה
את ממשיכה ללכת אחרי המלך, עדיין שקועה במחשבות. עד כמעט לא שמה לב שהגעתם. האמת, יכול להיות שלא שמת לב בגלל הנראות של החדר. הוא היה כולו עשוי מעץ, עם כמה קופסאות עץ מתחת לכמה מדפים. בקצה החדר יש מנהרה עם מסילה ורכבת שנראית נטושה- היא מלאה באבק, והמסילה גם קצת שבורה. ''זו הנסיעה שלכם לשטח הנטרלי'', המלך מצביע על הרכבת. הרכבת?? הנטושה?? את מסתכלת על הרכבת קצת מודהמת. למה שתצטרכו להיות בכלי רכב שנראה כל כך נטוש? למה לא משהו יותר חדיש? ''אני יודע שזה נראה קצת... ישן'' המלך אומר. ''אבל אני יכול להבטיח לכם שהרכבת בטוחה''.


קאלאדין, קאל\אדין
אף אחד לא ממש מבחין בך כשאתה יוצא מבית הספר. אין אף אחד בשער, אפילו לא השומר. אבל אתה לא עוצר לחשוב על זה. אתה ממשיך לרוץ לעבר השטח הנטרלי. אתה יודע את הדרך לשם כי כבר היית שם בטיול כיתתי. כל כמה זמן המדינה מארגנת טיול לשטח הנטרלי. אתה לא יודע למה, אבל לפחות זה עוזר לך להגיע לשם. אתה עוצר לרגע להתנשף, ואז ממשיך ללכת רגיל. אתה יכול כבר לראות את השטח הניטרלי.

אוניסף, נוגאר
את כבר מאורגנת, ולכן את ישר מתחילה ללכת לכיוון השטח הנטרלי. זה לוקח לך קצת זמן, ואת מתחילה לחשוש שתאחרי. אבל בסוף את מגיעה, ועוד 10 דקות לפני הזמן. כשאת מגיעה את מתיישבת על ספסל ומחכה לוויליאם. ואז את מתחילה לראות מישהו מגיע במרחק. אבל זה לא וויליאם. הוא נראה הרבה יותר צעיר מוויליאם.

נטע, גיא
אתה עוקב אחרי המלך לחדר קטן. החדר נראה כל כך עלוב, שזה קצת מאכזב אותך. הוא עשוי מעץ והוא ריק למעט כמה קופסאות עץ ריקות. בקצה החדר יש מנהרה עם מסילה שבורה ורכבת מלאה באבק.
''זו הנסיעה שלכם לשטח הניטרלי'' המלך מצביע על הרכבת. אתה מסתכל שוב על הרכבת. זה? הנסיעה שלכם? המלך ממשיך ואומר שהוא מבטיח שזה בטוח, אבל אתה מאוד מפקפק במה שהוא אומר.

התקדמתי אל עבר השטחים הנטרליים עוצר מדי פעם בשביל לשתות. אני לא משתמש ביכולת שלי בשביל לאגור כוח כי מי שזה לא יהיה שמחכה לי שם הוא יכול להיות מסוכן.

אני חושב להגיד לו שבסוף אני לא בא אבל אז מבין שזה לא רעיון טוב ומסכים עם מה שיש

"היי!" נפנפתי לו "אתה.." הסתכלתי במכתב "וויליאם?"

אני תוהה אם הרכבת באמת בטוחה. אני מסתכלת עליה. היא לא נראית מאוד בטוחה, אבל, אין מה להגיד, אני סומכת על המלך. אני מסתכלת לרגע על הילדים הנוספים. הם נראים כאילו גם הם דיי מהוססים לגבי נושא הרכבת. "אזזזז... אנחנו עולים עליה עכשיו?"