"אני עוגה שחורה ובאתי כדי לרצוח אותך", לי ולליאור

"בטוחה, כמו שאני בטוחה שאמא שלך הולכת להעיף אותך מהבית כשהיא תראה מתי אתה חוזר!!"
אמרתי, והתחלתי לרוץ לעבר אמי שבאה לראות מה אני עושה בחוץ בשעה כל כך מאוחרת"

"היא לפעמים כזאת דאגנית.." מלמלתי בשקט.
"מה הקטע בהרפתקאות אם לא יוצאים אליהן בלילה ובנסיבות הכי מגניבות?"

יצאתי מהבית ספר תוהה מאיפה סקוטר יצוץ עכשיו.

יצאתי מבין השיחים.
''היי,'' אמרתי לה בצחקוק.
''ידעת שאני מרגל אחרייך עשרים וארבע שעות ביממה? אני יודע בכל רגע נתון היכן את נמצאת! אבל כמובן שבשביל זה הייתי חייב לעוף מהבית ספר, אז זה מה שעשיתי. למען האמת, העפתי את עצמי. מעכשיו אני לא אגיע יותר לבית ספר עד שנגמור את החקירה.'' חייכתי.

עריכה אחרי איזה שנה: מי ידע שהדמות שלי היא למעשה מחזר????

הודעה זו נערכה ע"י Kermit The Emperor ב Dec 15 2020, 18:24 PM

"הכל תקין איתך? אמא שלך כבר יודעת מהתוכניות שלך,לא נראה לי שהיא תהיה כל כך מרוצה" ניסתי להוריד לו קצת את ההתלהבות.
איזה פרצוף הוא דופק לי, מאמא מיה "בכל אופן,סורי שאתמול עזבתי ככה רוצה להתחיל לדבר"

''שכנעתי את אמא שלי שזה משפר את יכולות החקירה וההבנה שלי, ודאגתי לחרטט עוד כמה דברים.''
''כמובן! אגב, בזמן שאת סבלת ממבחן הקמתי לנו מקדש במקום שאף אחד לא יגלה אותו. הוא עדיין לא כזה מרשים, אבל יש בו המון אבל המון דברים.''

"אז למה אתה מחכה, בא נלך אליו"
"הלוואי ואמא שלי הייתה מאמינה לי בכזאת קלות" לחשתי לעצמי בשקט(מסתבר שאם לחשתי אז זה בשקט-אבל לא משנה)

"בו!" קפצתי עליהן מאחורה וצחקתי כשהם קפצו. "מצטערת שלא יכולתי לבוא אתמול. היה לי מבחן ענק במתמטיקה יהייתי חייבת להתכונן..." התנצלתי "אז מה עושים?"

"גם כן את" התנשפתי "אם סקוטר לא היה איתי הייתי בטוחה שזה הוא:)"

''חוקרים את עניין העוגות השחורות. הן מתחילות להופיע בעיר בכל מקום, ואיש לא יודע מאין הגיעו! הקטע הוא, שכל מי שמקבל את העוגה עם השם שלו, מת.''
''יש לך בכלל זמן לזה? את עוד מעט מסיימת בית ספר, וכנראה יש לך לא מעט הכנות. אבל גם אם כן, את פשוט יכולה לעשות כמוני. אני מבריז מכל הימים בבית ספר עד שנסיים את החקירה - למרות שלילי לא רוצה, אין לי מושג למה היא לא רוצה דבר כל כך מגניב!''

"ברור שאני רוצה להבריז" התעצבנתי "פשוט אין לי כח לשיעור חינוך מאמא שלי...."
"טוב נו מה נתקעתם על זה עכשיו, בא נלך למקדש המהולל שלך"

"רגע, מה השעה?" שאלתי.

"מישהו פה חושב שהוא יכול לפתור תעלומה בלעדי, והוא טועה" הכרזתי בקול "ברור שאני חוקרת את זה איתכם! אני לא אהיה בכל המפגשים אבל אתם עומדים לספר לי הכול" ציוויתי- אמרתי. "והשעה עכשיו חמש בערב, למה?"

"סתם," הסתרתי חיוך. "לאחרונה שמעתי שעוגות שחורות עם שמות של אנשים מתחילות להופיע בעיר. הן מגיעות אל האיש בעל השם הכתוב עליהן. מה שקורה הוא, שמי שמקבל את העוגה, מת. הבעיה היא שאף אחד לא יודע מאין הגיעו העוגות."

"יש לך סודות ממני?" זייפתי פליאה "ואיך אנחנו מתכוונים לגלות מאיפה העוגות מגיעות?"