לא, לא היה. אני מפתיע אותה.
היה קשה ומעיק.
כן, דיברתי עם אנשים. חייכתי וזרקתי מילים.
יעני בעננים.
כן, רוב היום עם חיוך מרוח.
הולך עם חזה נפוח.
ונראה שאני מאושר ומלא. מימוש עצמי.
אבל לא. היום לא היה טוב.
היה קשה. ומעיק. רוב
רוב הזמן המחשבות רצות
אני ממלמל ולא שם לב
מדבר ומשתלב
לא עוקב, לא מתערב.
נשאר עם עצמי מהורהר.
ואמא, זה קשה.
לא אמא, היום. היום לא היה טוב. היא כבר לא מופתעת.

היא לא מנחמת.
לא מחבקת.
היא כמעט עצובה. אבל לא מאוכזבת.
שותקת.
ואני עוצם עיניים. כבר לא מחכה לתגובה.
ואט אט. זה מגיע. העלטה.
אני לא פה ולא שם, כשאני שומע;
לא, לא בכי, רק קצת רעד.
מחר, מתוק.
מחר יהיה טוב.
לא מחייך, אבל חם לי פתאום כשהיא יוצאת. חם לי בלב.


------
לא כל כך מלוטש, פשוט כתבתי וזה מה יצא. לא הספקתי אפילו לעבור על זה.
ת"בים?