סיקור אלבום || The Dark Side of the Moon

[Buffy Summers]

The Dark Side of the Moon - Pink Floyd


מידע בסיסי:


✎ שם האלבום: The Dark Side of the Moon. [תרגום חופשי: הצד האפל של הירח].
✎ מבצעי האלבום: להקת Pink Floyd.
✎ מספר שירים באלבום: 10.
✎ אורך האלבום (אורך כל השירים יחדיו): 42:59
✎ שנת יציאה: 1973.
✎ ז'אנר: פרוגרסיב רוק [/רוק מתקדם].
✎ השירים באלבום נכתבו ע"י רוג'ר ווטרס.
✎ האלבום הופק על ידי אולפני "אבי רוד" בלונדון.
✎ ההקלטות ערכו בין מאי 1972 לינואר 1973.


האלבום נחשב לאבן דרך בתולדות הרוק, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה מסחרית, בהיותו לאורך שנים רבות בין האלבומים הנמכרים ביותר בעולם.

האלבום הוא אלבום קונספט, האלבום בולט בשימושו במילים פילוסופיות אשר מנוסחות בשפה פשוטה ומובנת לכל ללא יומרה אמנותית מוגזמת, שאפיינה לעתים להקות רוק מתקדם.

האלבום מחולק ל-9 או 10 רצועות (תלוי במהדורה, יצאו לא מעט), אך למעשה נשמע כרצועה אחת מתמשכת. בפעמים רבות, מאזין שלא מכיר טוב את האלבום יתקשה לזהות מתי נגמרת רצועה אחת ומתחילה רצועה אחרת.

The Dark Side Of The Moon עוסק ומדבר על כל הנושאים הקשורים למחזור חייו של אדם - זמן שחולף ללא הפסקה, לחץ, תאוות בצע, נורמות חברתיות משעבדות, מלחמה, דת ושיגעון.

התקליט פרץ דרך מבחינת איכות הצליל וטכנולוגיית ההקלטה, עליה עבד אלן פרסונס מאולפני אבי רוד.
נוספו לשירים צלילים רבים שהקליטו חברי הלהקה בעצמם ושנועדו להעשיר את האווירה ולהוסיף קונטקסט לשירים, כגון קרקוש מטבעות, צלילי שעונים, פסיעות וכדומה. האלבום נפתח ונסגר בצליל פעימות לב, כדי להמחיש את מוטיב המשל על חיי-אדם שמצוי באלבום.

גם באלבום זה ניתן לראות קשר לסיד בארט (אחד ממקימי הלהקה) שלקה בנפשו, בשירים כמו Brain Damage (נזק מוחי) העוסק בשיגעון.

ברוב השירים פוזרו הקלטות של פועלי הבמה של פינק פלויד ואנשי אולפן אבי רוד, העוסקות בנושאים כמוות, שגעון ופחד.
גם כאן פינק פלויד היו חלוצים של טכנולוגיה שעם השנים נהייתה נפוצה מאוד במוזיקה וכונתה "דגימה" (sampling).
התקליט כלל גם אלמנטים מוזיקליים מסורתיים יותר, שפינק פלויד השתמשו בהם לראשונה בקריירה שלהם: סקסופון ג'אז, שירת גוספל ומקהלה שלמה בשירים אחרים. סקסופון ושירת גוספל הופיעו מאז בשירים רבים של פינק פלויד.

קטע הפתיחה Speak to Me והקטע האינסטרומנטלי האלקטרוני On the Run (במנוסה) כיום נחשבים ליצירות ש"ניבאו" את סגנון ההאוס.

מבקרי מוזיקה ומעריצים רבים מחשיבים את האלבום כטוב ביותר של הלהקה. מבקרי מוזיקה משתמשים באלבום כנקודת מפנה בין בלוז רוק "קלאסי" ולז'אנר החדש (אשר נחשב אז) של מוזיקה אלקטרונית. המוזיקה הושפעה גם מג'אז אוונגרדי. ריצ'רד רייט תיאר את ההשפעה המכרעת שהייתה - לאלתוריו של ג'ון קולטריין בתקליט Kind of Blue על המוזיקה של האלבום.

על פי רוב, הגורם המכריע להצלחת האלבום היה האיזון הטוב ביותר מבין כל תקליטי הלהקה ביחס שבין ההשקפות, הקונספטואליות והנסיוניות הפסיכדלית בין נגישות ופופולאריות של תקליט רוק קלאסי.

האלבום זכה בשלל פרסים. כגון: פרס הגראמי להיכל התהילה, פרס ה-NME לאלבום בריטי, פרס ה-NME לאלבום עולמי. מגזין הרולינג סטון בחר באלבום כאלבום ה-43 הטוב ביותר בכל הזמנים. בשנת 2006 הוא נבחר ל"האלבום האהוב עליי" על ידי צופים של רשות השידור האוסטרלית. ואני יכולה לומר שאני לא מאשימה אותם.


השירים באלבום:
כל קישור מוביל למילות השיר (אלא אם כן השיר אינסטרומנטלי, שירים הניתנים לשמיעה נמצאים בסעיף הבא :)
1. Speak To Me
2. Breathe (In The Air)
3. On The Run [אינסטרומנטלי]
4. Time
5. The Great Gig in the Sky
6. Money
7. Us and Them
8. Any Colour You Like [אינסטרומנטלי]
9. Brain Damage
10. Eclipse

שירים מומלצים וקליפים:
מבחינתי, כל השירים באלבום הם שיר אחד שלם וארוך [שמתנגן כ-40 דקות], אך בכל זאת אשים כמה קישורים. על אף שלא יצא קליפ לאף שיר מהאלבום. האלבום המקושר לא באיכות מספיק טובה לטעמי, ניתן למצוא באינטרנט או בחנויות את האלבום באיכות הרבה יותר טובה.



אבל אהבתי את חיבור השירים הזה:


חוות דעת אישית:
אני אוהבת את האלבום הזה כל כך, אני חושבת שזהו האלבום האהוב עלי שלהם. למה? הוא בנוי בצורה מאוזנת, יש ירידות ויש עליות, יש פעימות לב ויש רעידות אדמה.
הם מצליחים להעביר בשירים, בתוספת של כמה תוספים לא קשורים [שהם הופכים לקשורים!] את כל הרגשות. גם בקטעים אינסטרומנטליים אפשר להרגיש את הרגשות שלהם פורצים - בדיוק כמו עיצוב האלבום. הקווים השמחים הצבעוניים... מתנקזים לקו אחד ישר ושקט. אפשר לקחת את זה גם בתור דיכאון. אתה נהנה מכל הטוב בעולם - אבל לא זוכה להרגיש את זה. ככה המסר של העטיפה התקבל עבורי. גם כשפתחתי אותה וניגנתי את הדיסק בטייפ הישן שוב ושוב, היא לא מעולם השתנתה לו במעט. רצף היצירות עבורי הן כמו שיר אחד שלם וארוך.

[The Fifth Marauder]

דארק סייד הוא האלבום הראשון של פינק פלויד שיצא לי לשמוע, ואני חייבת לציין שבשמיעה ראשונה לא התחברתי. מאוחר יותר, שמעתי את דה וול, התאהבתי, ואז חזרתי לדארק סייד - והפעם הבנתי אותו באמת.
הרבה מהמשפטים שכתבת מועתקים אחד לאחד מהערך בויקיפדיה, ולדעתי זה בזבוז לסקר אלבום מורכב כל כך בלי לספק כמעט בכלל ניתוח לירי ומוזיקלי. לפני שאני מוסיפה את הסיקור הזה ללינקייה ונותנת לך תגמול עליו, אני רוצה שתערכי את האשכול כך שלא יהיה מועתק מויקיפדיה. תשלחי לי ה"פ כשתסיימי.