פרטים. את קודם. ושכחתי על מה תיכננו

ג'יימס\לילי
את לילי D:
לא בא לי פרטים, סתם מיותר.
תתחילי D:

אני רציתי לומר שאני לילי
תתחילי את

XDD

הגעתי לרציף עם סיריוס, כדקות ספורות לפניי שהרכבת יצאה. עחצינו את הרציף ועלינו אל הרכבת, מחפשים תא.

ההורים שלי ליוו אותי אל התחנה; שמחתי שפטוניה אמרה שהיא קבעה משהו עם ורנון ולכן היא לא תבוא, שנאתי את ההבעות שלה כשהיא הסתכלה עלי עולה על הרכבת יחד עם חברות שלי. כמעט איחרנו את הרכבת, אבל הספקתי להיכנס דרך המחסום בזמן ולעלות על הרכבת רגע לפני שהיא כבר נסעה.

"מהר, סיריוס, זה התא האחרון שפנוי." גררתי את חברי. הצלחנו לתפוס את התא, מתיישבים בו בנחת. השנה, משום מה, כל התאים היו תפוסים.

אני מחפשת לעצמי תא, תוהה איפה החברות שלי בחרו להתיישב. התא הראשון שייך לסלית'רינים, כנראה, לחבורה המטופשת שהם הקימו לעצמם; אני לא טורחת לבדוק אפילו אם יש שם מקום. התא השני שייך לזוג תלמידות שנה ראשונה מפוחדות, אז אני מחייכת אליהן ומאחלת להן הצלחה השנה. אני נאנחת ופותחת עוד תא.
בלק ופוטר.

"שלום לך, אוואנס." חייכתי אליך.

"פוטר." אני אומרת בכעס ומצמצמת את עיני, "מצטערת. בדיוק חיפשתי תא - כנראה שאני איאלץ להמשיך לחפש אחד כזה."

"למה? את תמיד מוזמנת לשבת איתנו. וחוץ מזה, זה היה התא האחרון." חייכתי חיוך מעצבן.

"אני מעדיפה לשבת על הרצפה ולא איתך, פוטר." אני אומרת בהתנשאות וסוגרת את הדלת.

"תהני!" קראתי אחרייך. זה אומנם היה מהנה, לראות שאת מנסה להסתיר את הכעס, אבל זה איכשהו לא הרגיש נכון.

אני מגלגלת את עיני בבוז ונכנסת לתא הבא. יושב שם נער וקורא מגזין. פניו מוסתרות מאחורי העיתון.
"היי," אני אומרת, "אפשר לשבת כאן?.."
הוא מרים אלי את מבטו ומחייך. אני מתנשפת - חצי מפניו מרוטשות, כאילו מישהו שרט אותן או עשה עליהן כישוף קטלני. "בטח," הוא אומר בטון חביב ומצביע על המושב מולו, "אני אשמח."

התיישבת מולו, מנסה שלא להסתכל על פניו.

הוא חוזר לקרוא את העיתון בזמן שאני מנסה להתעשט. אוקי, הוא פשוט, הממ, חטף קללה או ננשך על ידי אדם זאב. אין שום סיבה לטראומה.
"אני מצטערת שאני מפריעה ככה," אני אומרת לבסוף.
הוא לא מוריד את העיתון. "זה בסדר גמור," הוא אומר בקול מעומעם, "אין בעיות."