תה? | Draco and Ginny, אני וחלי, 19.01.2020

[Zuko]

את ג'יני ואני דראקו
טריגרים על אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה ומכות וכו' וכו' בבקשה אל תקראו אם זה יעשה לכם רע
בהצלחה אהובתי 3> מוזמנת להתחיל

[Onishi Sumi]

"הגענו," אני אומרת - לוחשת - ללילי לונה. היא רטובה מכף רגל ועד ראש, ואני לא במצב יותר טוב. הקול האימהי בראש שלי מקלל את העובדה שלא חשבתי לקחת מטריה כשברחנו על נפשנו.
"ש- שלום, א- אני מחפשת את דראקו מאלפוי." אני אומרת למאבטח בכניסה, שמסתכל עליי כאילו זו לגמרי בעיה שלי שאני לא יודעת למצוא את דראקו מאלפוי בעצמי.

[Zuko]

"מישהי מחפשת אותך." רבקה, בחורה עם שיער בלונדיני קצר שגם ככה צריכה ללכת לעשות גוונים עוד פעם, דפקה על דלת המשרד שלי בעדינות.
"מישהי?" אני שואל בקול שקט, מעט מבולבל. האישה היחידה שיכולה לחפש אותי זו אמא שלי, ואולי קרה משהו לסקורפיוס -
"היא בחוץ." רבקה אומרת בעדינות כשהיא רואה את המבט המבוהל על פניי. "וזו לא אמא שלך, היא ג'ינג'ית כזאת. שיער בוער כזה. מלא נמשים."
אני מרגיש מחנק בגרון כשאני מבין שהאישה היחידה שמתאימה לתיאור של רבקה זו ג'יני וויזלי, אבל לא ראיתי אותה מאז הוגוורטס.
"אני כבר יוצא." אני אומר מיד, מנסה להתעלם מתחושת החרדה שתוקפת אותי כשרבקה פונה החוצה אל המסדרון הארוך ומשם אל פינת הקבלה.

[Onishi Sumi]

"קר לי." לילי לונה התאפקה יותר מידי זמן עם התלונות, היה לי ברור. ובכל זאת, דיי משעשע שהיא אומרת את זה *אחרי* שהושיבו אותנו ליד חימום ונתנו לנו שמיכות חמות שרק יספגו את המים מאיתנו ויהפכו ללא מחממות במיוחד ולא נוחות.
"את קצת באיחור עם התלונה הזו, לא, לונה?" רק אני קוראת ללילי לונה בשם השני שלה. היא מתעקשת שיקראו לה בכל השם, ואני לא יכולה לספור על האצבעות את כמות הפעמים שהיא פרצה בבכי כי הארי מתעקש להשתמש בשמה הראשון בלבד.
"הוא לא יבוא, יש לו עניינים חשובים יותר." היא רוטנת.
הוא יבוא, על דראקו תמיד אפשר לסמוך שיהיה שם.

[Zuko]

כשאני יוצא אל המסדרון ואל פינת הקבלה אני נעצר במקום. אין לי ספק שזו וויזלי, אפילו לא לרגע, השיער הג'ינג'י הבוער שלה מסגיר אותה מיד. היא נראית תשושה, חבולה אפילו. לוקח לי כמה שניות שאני מסיט את המבט שלי ממנה אל הילדה הקטנה שיושבת לידה, נראית בדיוק כמו העתק שלה כשהייתה בגילה, או לפחות, זה מה שאני משער.
"וויזלי גירל?" אני אומר-שואל בעדינות כשאני מתקרב אליה, לא קרוב מידי, כדי לא להפחיד אותה או את הילדה שלצידה.

[Onishi Sumi]

אני מחייכת.
"מאלפוי." אני אומרת, אבל בחיבה. הוא מזמן לא סתם מאלפוי בשבילי - הוא מעולם לא היה סתם מאלפוי.
"איך אתה יכול לעזור לנו?" לילי לונה שואלת בקול חשדני, ואי אפשר להאשים אותה.

[Zuko]

"קודם כל אני אשמח לתת לכן בגדים טובים יותר." אני אומר לילדה בעדינות, למרות שאני מבין את החשדות שלה. "ואולי תה או שוקו חם?" אני מציע לה בחיוך וממהר להסתכל על ג'יני, לבדוק אם היא בסדר עם מה שהצעתי.

[Onishi Sumi]

אני מהנהנת.
"בואי, לונה," אני ממלמלת בשקט.
"אתה לא יכול לקרוא לי לונה." היא מדווחת לדראקו. אוף, שכחתי שהיא חוצפנית.

[Zuko]

"אין בעיה." אני אומר לילדה בעדינות, סוגר את דלת המשרד שלי כששתיהן נכנסות ונועל את הדלת בעדינות.
"אתן מוזמנות להוריד את המעילים ואני אייבש לכן את הבגדים." אני מציע בעדינות.

[Onishi Sumi]

אני מורידה את המעיל, ומורידה גם את של לילי לונה שנראת מאד שמחה להיפטר ממנו.
"השרביט שלך במעיל שלך." היא מזכירה לי.
נכון, שכחתי מזה לגמרי.
"אנחנו לא משתמשים בשרביט בסביבה מוגלגית." אני מזכירה לה, אבל לוקחת את השרביט בכל זאת.

[Zuko]

אני מכין לג'יני תה, ולילדה הקטנה שוקו חם במטבחון אחרי שאני ממלמל להן שאני כמה דקות חוזר.
אני נותן לילדה את השוקו החם ולג'יני את כוס התה ומחבר את החימום לידן כשאני בכל זאת, ליתר ביטחון, מפעיל את המזגן על החום.
"תרצי לספר לי למה את כאן?" אני שואל את ג'יני בעדינות.

[Onishi Sumi]

או, זאת שאלה טובה.
אני שותקת, מסיטה את המבט. איך אני מסכמת את זה בכמה משפטים?
"אבא הרביץ לה, ונמאס לנו אז הלכנו." לילי לונה פותרת את העניין.

[Zuko]

אני שותק, בעיקר כי אני לא יודע מה לומר על דבר כזה.
"עשית טוב." אני אומר לג'יני אחרי כמה דקות של שתיקת הלם שכזו.
"שברחת ממנו." אני מסביר. "את בטוחה עכשיו."

[Onishi Sumi]

אני מחייכת, בקושי.
"קיוויתי, פשוט... אתה שוטר." אני מגמגמת, ושותקת לכמה דקות אחרי זה.
"איפה אתה גר בימנו?" אני שואלת בסופו של דבר.

[Zuko]

"לא רחוק מכאן, למעשה." אני אומר בגרון חנוק, בעיקר כי קשה לי לשאת את המחשבה שמישהו, בטח ומישהו כמו פוטר, הרים עליה או על הילדים שלה יד.