לעמוד | סו, מה אם.

"תעמדי," הם אומרים לי. "תעמדי זקוף, תסתכלי לחיים בעיניים."
זה נשמע פשוט, אבל...
מה אם אין איפה לעמוד?
מה אם אדמת העולם היא טובענית, ומי שמנסה לעמוד- שוקע מיד?
מה אם האדמה בוצית, ושום דבר טוב לא יכול לצמוח ממנה?
מה אם הדרך היחידה לעמוד היא לדרוך על אחרים עד שהם שוקעים לגמרי, אבודים, עמוק בתוך הבוץ?
מה אם אין מי שיאהב אותי, ויצור בשבילי אי קטן, מקום לעמוד?
מה אם הדרך היחידה להשתחרר היא להפסיק להיאבק?
מה אם.

ואוו!
דבר ראשון אהבתי את הצורה שבה זה כתוב,
את כאילו לא קובעת את זה, את יותר שואלת- מה אם?
ואת זה אהבתי ממש.
אהבתי גם את המשפט-
''מה אם הדרך היחידה לעמוד היא לדרוך על אחרים עד שהם שוקעים לגמרי, אבודים, עמוק בתוך הבוץ?''
את מתארת שם את מה שאני באמת מרגישה לפעמים.
שהדרך היחידה להינצל מסיטואציה לא נעימה היא לרדת על אחרים.
ושאני ממש לא אוהבת את זה.
הקטע שכתבת באמת עמוק ומשמעותי.
פשוט אהבתי ברמות.
תמשיכי לכתוב, את טובה בזה!

קטע מאוד יפה. הוא לא בדיוק שיר ולא סיפור- משהו באמצע.
סגנון הכיתבה שלך ממש יפה לדעתי, תפרסמי פה עוד, מוזמנת!

תודה

מהורהר
נוגע ללב
כנה
אומיגאד הקטע הזה טוב כל כך
זה פשוט מרגש ומציאותי
אהבתי שדימית את החיים לבוץ טובעני

ואיי איזה יפההההההה
יש לך כישרון:)
מוכשרת

אני מאוד לא אוהב שאלות של "מה אם" :)
קטע יפה. דכאוני. אם את רוצה לפרוק, לשאול וכו', שלחי ינשוף אני אשמח לנסות לעזור :)

כתוב מאוד נוגע. מאוד פשוט, כמעט ילדותי. מתרפק כזה, אך עם זאת, עם תיחכום אכזרי שיכול לבוא ביחד במשוואה הזו רק ממי שבאמת נמצא במקום הזה. כלומר, זה מאוד ריאליסטי ונכון.
התחברתי מאוד לתחושה שהעברת כאן. כפי שאמרו מעלי זה לא כל כך קטע ספרותי כך שאין מה לדבר על רמת כתיבה וכו', אשמח לקרוא עוד קטעים שלך.. :)

תודה:)
אני אזכור את זה

ריקטו הכסף?