המשפט שמקועקע על היד|וריאן, לפעילות נשמות תאומות

הממ לקח לי הרבה יותר מדי זמן לכתוב את זה
המממ תודה לג'ארדה על זסה שעזרה לי לבנות את הדמויות ולבחור את המשפטים (אני לעולם לא אשכח את הרמזור הצבעוני הזה).
אגב יש כאן דמות ג'נדרקוויר שמתייחסים אליהם בתור אתם/הם, אבל השתמשתי בחוקים של השפה האנגלית כי אני פשוט לא לדעת את החוקים של השפה העברית ואני לא לתכנן לשנות בעתיד את הפניה, אז בבקשה אל תתקנו אותי תודה.

---

הדבר הראשון שג'וי ראתה כשנכנסה אל גבולות בית הספר היה ידה של מיקה, שנופפה לה בהתלהבות שתצטרף אליה ואל שאר חבריה בחצר, איפה שהם ישבו.
עוד לפני שמישהו מהם דיבר הבינה ג'וי שקרה משהו. כולם הקיפו את יוטו, שישבו במרכז המעגל וניסו לכסות את פניהם בידיים, אבל הסומק עדיין היה מאוד בולט באוזניים ובעורף. הרבה פעמים יוטו התנהגו ככה, אבל לרוב זה היה רק בגלל ההורים שלהם, שהמשיכו להלחיץ אותם כל פעם מחדש.
הפעם זה קרה מסיבה אחרת.
"את לעולם לא תאמיני לזה," אמר ז'אק כשהגיעה, ועל פניו חיוך מבשר רעות.
"יוטו פגשו את הנפש התאומה שלהם!" התפרצה מיקה ונופפה בידיה בהתלהבות. היה הגיוני שהיא התרגשה יותר מכולם. הרי היא הכירה אותם כל חייהם.
"והם אפילו לא אמרו לה כלום," המשיך ז'אק בגיחוך ופנה אל יוטו, "לפעמים אתם באמת מעוררי רחמים."
"נו באמת, ז'אק, מה אתה היית אומר בסיטואציה הזאת?" שאל לוקה בניסיון להגן על יוטו, שעדיין לא הוציאו קול מהפה מאז שג'וי הגיעה. "המשפט שלהם מגוחך!"
למען האמת, המשפטים שהיו מקועקעים על הידיים של כל החבורה, אלו שמראים את המשפט הראשון שהנפש התאומה שלך תגיד לך, היו מגוחכים. המשפטים של לוקה וז'אק היו קשורים לקניית אוכל (האם יש משהו עצוב יותר מזה שהנפש התאומה שלך תבקש ממך פופקורן גדול?). למיקה היה מקועקע המשפט "סליחה שאיחרתי", בעוד לליב היה מקועקע "היי, זה המשפט שלי!" השתיים החלו לצאת כמעט באותו היום.
אבל המשפט של יוטו היה הכי מגוחך משל כל השאר. "ברמזור הזה יש המון צבעים." מי שזאת לא תהיה שעומדת לצאת איתם, היא הייתה ההפך הגמור מהם.
אבל למעשה המשפט של ג'וי היה המשפט הכי מגוחך, ואף אחד לא ידע את זה. היא דאגה להסתיר את זה טוב, וההורים שלה היו היחידים שידעו. אותם הורים שהיא ראתה בערך פעמיים בשבוע. היא הייתה לובשת רק חולצות ארוכות, לא משנה מה מזג האוויר, רק בשביל להסתיר את זה - דבר שגרר שיחה לא רצויה על סוודרים עם לוקה, שגם הוא לא עזב את הבית בלעדיהם.
וכל הטרחה הזאת הייתה רק בגלל שלא היה לה דבר להסתיר.
כשהייתה קטנה חיפשה את המשפט שלה כמעט בכל יום. מה אם יש לה משפט, ומסיבה מסויימת הוא פשוט לא על היד שלה? היא חיפשה בכל מקום, אפילו במקומות שהיו גורמים לז'אק להתפקע מצחוק אילו שמע על זה, אבל לא מצאה כלום.
אז או שהנשמה התאומה שלה הייתה אילמת, או, גרוע יותר, לא הייתה לה כזו.
ברור שהיא לא סיפרה על כך לאף אחד. כל השאר חשבו רק שהמשפט שלה מביך במיוחד, שמבחינה מסויימת זה בהחלט היה נכון. היו כמה פעמים שבהם ז'אק ניסה להפשיט אותה בשביל לבדוק מה המשפט, אבל נעצר כל פעם מחדש על ידי הזעקות של כל השאר. ברור שלו לא הייתה בעיה להוריד לבחורה את החולצה. הוא היה היחיד מבניהם שלא נמשך לבנות. הוא וג'וי עצמה.
יוטו הרימה את ראשם מידם, דבר שהחזיר את ג'וי למציאות, ועטו על פניהם הבעה עגומה. "פישלתי." הם התייפחו.
"כמו תמיד," הוסיף ז'אק בלחישה.
"אני בחיים לא אפגוש אותה יותר ולעולם לא אוכל לדבר איתה או לצאת איתה וההורים שלי יהיו כל כך מאוכזבים והם יזרקו אותי מהבית כי אני פשוט כישלון ואני לעולם לא אוכל לראות שוב את אקי."
"אל תדאגו," אמרה מיקה בעידוד. "שום כוח בעולם לא יוכל להפריד בינכם לבין הכלב שלכם."
נראה היה שהדברים רק מלחיצים אותם יותר.
"אוי, תעזבו את השטויות שלהם," התפרצה ג'וי והביטה בז'אק ובמיקה במבט מלא משמעות. "ברור שתפגשו אותה שוב. היא הנפש התאומה שלכם! היקום יגרום לכך שתיפגשו שוב. ועד אז, תוכלו לחשוב על משפט ראשון טוב שתוכלו להגיד לה." היא הוסיפה בחיוך מעודד.
נראה היה שיוטו מתכננים להגיד משהו, אבל ז'אק קטע אותם. "ומה את יודעת על נשמות תאומות? עדיין לא הראית לנו אפילו את המשפט שלך."
"ז'אק..." אמר לוקה באזהרה, אבל ג'וי כבר התחילה לענות, "אני רוצה לשמור את זה לעצמי, לפחות עד שאמצא את הנפש התאומה שלי. סליחה."
ז'אק משך בכתפיו ונראה היה שוויתר על הניסיון לראות את המשפט שאפלו לא היה קיים, בין אם זה היה בגלל מה שאמרה או בגלל הנימה בקולו של לוקה. מסיבה מסויימת, הוא תמיד רצה להיות על הצד הטוב של לוקה.
אבל הסיבה לא הייתה מה שחשוב. מה שחשוב היה שלבנתיים, הסוד שלה עדיין בטוח.
והיא התכוונה שכך זה ישאר.

וואו.
מדהים!
המשךךך

אני כותבת כאן תגובה למרות שאין לי ממש ת"ב לתת. הכתיבה שלך הייתה מצוינת (כמו תמיד). אהבתי את המקום שאליו לקחת את המשימה. לרוב אנשים מתייחסים אל כל העיניין של הנשמות התאומות כמשהו חשוב רומנטי, אבל את הראית את הצד הרגיל, הפשוט יותר, שאם זה היה אמיתי כנראה היה ככה במציאות. אני לא חושבת שהרבה היו עולים על זה וכותבים ככה את הקטע.
עם זאת מצאתי כמה שגיאות שצריך לתקן.

שימי לב שכתבת להחליץ במקום להלחיץ.

הייתי צריכה לקרוא את זה כמה פעמים עד שהבנתי את הכוונה. אם אני צודקת שכחת לכתוב כאן "בעיה".

אני חושבת שהתכוונת לכתוב כאן "לב".

אני חוזרת שוב על כמה שהרעיון היה יפה ואהבתי את המבנה העלילתי של הקטע. הבעיה של ג'ו מאוד סיקרנה אותי אבל למרות זאת הסוף הפתוח היה מעולה, וגורם לתהות בנוגע לזה גם אחרי.
בסך הכול קטע טוב, תמשיכי ככה!

אני חושבת שהתכוונת לכתוב כאן "לב".

אפשר בבקשה לשאול איך לב מתאים כאן?

את כל השאר תיקנתי 3:

אוי תודה על הקרדיט בהתחלה, שמחתי לתת להם מזלות.
ג'וי כלכך מקסימה
יותר תוכן ממיקה !!!!!!
אוקיי זהו יפה ממש

וואו
פשוט וואו
הרעיון והכתיבה... טירוף!!