בקבוק לים||נעה

ילדה כבת עשר עמדה על החוף.
עיניה היו כחולות כים, ממש כמו הגלים שהתנפצו לפניה על החוף.
שולי שמלתה הלבנה התנופפו ברוח הקלה.
היא הייתה יחפה, ולמרות הצדפים החדים שהיו על החוף לא קרה לה כלום.
היא החזיקה בידה חפץ מוארך, שקוף.
היא החזיקה בקבוק.
בקבוק זכוכית שקוף, שבתוכו פתק ושרשרת.
היא חפרה בחול, על קו החוף.
היא טמנה את הבקבוק באדמה, כיסתה אותו ופנתה משם.


כעבור חמש עשרה שנה עמדה אישה על החוף.
עיניה היו כחולות דהויות, כמו הקצף שנישא על פני המים.
שיערה המתולתל קלות בצבע חום נפל על גבה בחוסר חיים, ושמלתה הלבנה נפלה סביבה.
לרגליה היום נעליים, אך למרות זאת היא נשרטה מהצדפים.
היא הביטה אל הים, מבינה שבקרוב היא הולכת לקפוץ אליו ולאבד את חייה; כפי שתיכננה.
לפתע נתקלו רגליה במשהו קשה על קו החוף.
היא חפרה והוציאה אותו מן האדמה.
חפץ מוארך, שקוף.
בקבוק.
בבקבוק היו פתק ושרשרת.
היא הוציאה את הפתק, וקראה אותו.
״אל תוותרי״ כך היה כתוב.
היא ענדה את השרשרת.
ונעשתה שוב ילדה בת עשר, שמאמינה בחיים.

קודם כול, הכתיבה שלך מצוינת.
באופן אישי, זה אחד הקטעים שלך שפחות אהבתי (אני ממש מקווה שלא פגעתי בך). כמובן שגם אותו אהבתי מאוד (מכיוון שאי אפשר לא לאהוב דברים שאת כותבת), אבל פחות משאר הקטעים שלך. משהו בקטע הזה מרגיש לי לא נכון, אבל קשה לי להניח את האצבע על הדבר המדויק שמפריע לי.

פתיחה יפה מאוד. ממש אהבתי. (:

אני לא חושבת שהיית צריכה לתאר את המראה שלה. בהרבה קטעים אחרים זה טוב ונפלא לתאר את המראה, אבל הקטע הזה מעורפל בכוונה, ולכן אני חושבת שלא כדאי לתאר פרטים שוליים כמו שיער.
בחירה שלך.

אמנם הפסיק אחרי המילה "פתק" מוסיף לאפקט הדרמטי והאנגסטי, אבל אני חושבת שכדאי לך לוותר עליו.

שוב, אין צורך בפסיק.

אני מבינה שאת רוצה שתהיה מעין הפרדה בין שני חלקים; שיהיה ברור שאלו תקופות שונות וגם כדי שהניגודיות תבלוט, אבל לא נהוג לחלק קטעים בקווים, וזה לא נראה טוב ומקצועי כל כך.
במקומך הייתי מוותרת עליו ופשוט יורדת שתיים-שלוש שורות.

וואו, זה אחד המשפטים האהובים עליי! אהבתי במיוחד את הדימוי לקצף על המים, ובמיוחד את הניגודיות המקסימה שהדימוי הזה יוצר.

אולי המשפט הזה נראה סתמי, אבל הוא לא; הוא מצפין בתוכו הרבה מעבר לרגליים עם נעליים וכמה שריטות; זו הדרך שלך להראות שכעת, אחרי 15 שנים, גם הגנה כבר לא מספיקה. הכול שבור מדי. שוב, זה יוצר ניגודיות מקסימה ביחד עם החלק הראשון של הקטע.

הבחירה שלך בסימני פיסוק קצת מפריעה לי. אני חושבת שבחרת להשתמש ביותר מדי פסיקים. במקומך הייתי כותבת את המשפט הזה כך: היא הביטה אל הים, מבינה שבקרוב היא הולכת לקפוץ אליו ולאבד את חייה; בדיוק כפי שתכננה.

יש לי משהו לכתוב על הקטע כולו: אני מרגישה שהכול מתקדם מהר מדי; בהתחלה היא ילדה קטנה שאוהבת את החיים, אחר כך היא רוצה להתאבד, ופתאום היא נזכרת שוב באותה הילדה הקטנה.
זה רעיון מקסים והמחזוריות הזאת מקסימה, אבל לדעתי, את לא מממשת את הרעיון הזה עד הסוף. הכול מתקדם מהר מדי, ואין מספיק פירוט על תחושות. זה קטע די אנגסטי - תיאור תחושות זה חובה בקטע כזה.

לסיכום, זה קטע יפה והרעיון מקסים, אך לדעתי כדאי לך לערוך כמה דברים ולחשוב על הדבר האחרון שכתבתי לך.
אני ממש מקווה שלא פגעתי, זו ממש לא הייתה כוונתי.
תמשיכי לכתוב! 3>

תודה רבה!
גם אני לא אהבתי את הקטע הזה בכלל.