קטע גרוע אבל לא אכפת לי. לא חייבים לת"בב.
סיימתי נאנו האהאהא
אני אוהב את האחים האלו D:
תקראו את הקטעים הקודמים של השבוע ><
פאן פאקט מאז הפעם הראשונה שקאלוס הופיע הוא הוזכר בכל קטע וקטע בלי שום יוצא מן הכלל.
תהנו!!!

---

פרמינט ולינט עמדו בכניסה למטבח וצפו בליני שלא הפסיק להתרוצץ ממקום למקום ולאפות כל מיני סוגים של עוגות ועוגיות. בכל פעם שקינוח אחד היה נכנס לתנור, ליני היה מתחיל לעבוד כבר על הבא - כמעט כאילו איזה שד מתוק השתלט עליו.
זה היה הגיוני, כמובן. זה היה הלילה שלפני היום הגדול.
״כל זה בשביל החתונה מחר?״ שאלה לינט בסופו של דבר.
ליני אפילו לא הסתכל עליה כשהוא ענה. ״כן. לא. אולי.״
״אתה הרגע ענית את כל התשובות האפשריות,״ ציין פרמינט.
״אני לא חושבת שיהיו מספיק אורחים בשביל לאכול את כל זה,״ הוסיפה לינט. ״אולי כדאי שתרגע קצת.״
אבל ליני התעלם מהם והמשיך לאפות.
פרמינט עדיין לא הצליח להאמין שליני ונאביה עמדו להתחתן. זאת אומרת, כן, כנראה שזה התאים להם. הם היו במערכת יחסים כבר יותר מעשר שנים ואפילו היו להם שתי בנות ביחד - פרמינט עדיין לא היה בטוח מה לעשות לידן - אבל פרמינט עדיין חשב שזה מוזר, שליני יתחתן עם מישהי שבמילא עומדת למות בקרוב.
כמובן, הוא לא אמר כלום. לא רק שזה לא היה עניינו, הוא גם לא רצה להעכיר את האווירה. חוץ מזה, אם זה מה שעשה את ליני מאושר, זה היה בסדר.
בסוף ליני סיים לעבור על כל המתכונים בספר (ליני אפילו לא ידע לקרוא) וסגר אותו בטריקה. עכשיו כשלא היה לו יותר מה לעשות, הוא סתם התהלך סביב המטבח בעצבנות.
״אולי כדאי שתנסה ללכת לישון,״ הציעה לינט ביעילות.
״אנחנו אפילו לא צריכים לישון,״ ענה ליני.
״זה נכון,״ הסכימה לינט, ״אבל זאת בטח תהיה דרך טובה להעביר את הזמן. פרמינט יכול אפילו להקריא לך סיפור לפני השינה.״
״לא אני לא.״
״הוא יעשה את זה,״ הבטיחה לינט בהנהון.
ליני העביר בניהם מבט. ״אתם באמת חושבים שזה יעזור?״ הוא שאל בהיסוס.
״לא.״
״תסמוך עליי.״ לינט ניסתה להרגיע אותו. ״שינה זה כמו מסע בזמן. אתה עוצם את עיניים בלילה, והופ! זה כבר היום הבא.״
נראה שליני חושב על זה קצת, לפני שהוא נאנח בתסכול. ״אני פשוט לא יודע מה לעשות מחר. אין לי ניסיון בלהתחתן!״
״אני חושבת שזה המצב האידיאלי,״ ציינה לינט.
״חוץ מזה,״ הוסיף פרמינט, ״זה רק ליום אחד. אתה יכול לעשות את זה ואז לשכוח שזה קרה.״
״אני לא רוצה לשכוח שזה קרה!״ ליני היה נראה כל כך נסער. עכשיו פרמינט היה בטוח שאהבה הייתה דבר מטומטם.
״אתה לא תשכח שזה קרה. זה עומד להיות היום הכי טוב בחיים שלך,״ אמרה לינט בקול מרגיע. פרמינט עדיין לא התרגל לראות את התאומים מסתדרים, וזה היה אפילו יותר מוזר לו לראות אותם מנסים לתמוך אחד בשניה.
הוא תהה האם זה עדיין היה קורה גם אם הם לא היו פוגשים את שלושת בני האדם המוזרים האלו, שהשפיעו על החיים שלהם כל כך. או שאולי ליני עדיין היה ממשיך לקיים את הפגישות חסרות התועלת שלו, ולינט עדיין הייתה כל כך חסרת ביטחון, ושניהם היו עומדים כאן וצועקים אחד על השניה בזמן שפרמינט היה צופה בהם עם כאב ראש פועם.
״ומה איתך?״ שאל ליני את לינט. ״מתי את וקאלוס עומדים להתחתן?״
לינט עיוותה את פרצופה בגועל. ״איכס. לא. חתונות זה דבר מגעיל.״
״איך את יודעת? אף פעם לא היית באחת.״
״מחר אני אהיה, וזה עומד להיות מגעיל. קאלוס יסכים איתי.״
ליני עיקם את אפו במורת רוח, אבל עזב את הנושא. ״אתם תהיו שם איתי מחר, נכון?״ הוא שאל במקום. למרות שהשאלה הופנתה אל שניהם, ליני הסתכל על פרמינט במבט מהוסס, כאילו הוא לא בטוח מה הוא עומד להגיד. זה כמעט העליב את פרמינט, אבל זה נכון שפרמינט אף פעם לא הצטרף לאירועים החברתיים שליני ארגן, כמו מסיבות יום ההולדת של קאלוס. לליני לא באמת הייתה סיבה לחשוב שמחר יהיה אחרת.
״אני אהיה שם.״ הוא הבטיח. נראה שזה הרגיע את ליני, כי נראה שכל המתח השתחרר מגופו.
״ואני תפרתי לכולנו בגדים יפים לקראת מחר,״ הוסיפה לינט. ״גם לך, פרמינט. אתה תלבש את הבגדים שתפרתי לך.״
פרמינט עשה פרצוף. ״אבל אני אוהב את המעיל שלי.״
״אז תלבש את זה מתחת למעיל.״
״זה בסדר.״ הוא הסכים. לא שזה עשה הרבה הבדל בכל מקרה.
ליני הסתכל עליהם בחיוך, ואז פנה להביט במטבח ובכל הקינוחים המיותרים שהכין. ״את צודקת, לינט. אולי באמת כדאי שאנסה ללכת לישון.״ הוא אמר בסוף.
״כן,״ הסכימה לינט. ״זה יעזור לך להרגיע קצת את ההתרגשות.״
ליני הנהן פעם אחת, לפני שפנה אל אחיו הצעיר. ״ופרמינט?״ האח הקטן הביט בו בשאלה. ״תוכל להקריא לי סיפור?״
פרמינט התפתה לסרב, אבל הבעת פניו של ליני הבהירה לו שהוא היה רציני. במקום זה הוא נאנח בכניעה. ״בסדר, אבל רק להלילה.״