חוטפים את כרמן, זה על כרמן סנדייגו... (מכיל ספוילרים)

[הרמיוני גריינג'ר זה מקורי חהחהחה]

היא ישבה על גדת נהר התמזה.הם יכלו להטביע אותה אם רצו,אבל לא. פרופסור מלסטרום ביקש אותה חיה ובועטת- טוב,

לא באמת בועטת.בכל מקרה בוריס,אחד מצמד המנקים הערמומיים והמרושעים,היה נרתע.הוא היה בורח על המקום. אבל

לא הוא.המנקים לא פחדו מכלום, זה ידוע לכל.טוב, לכל מי שידע על קיומו של וייל.שלח את ידו בזהירות ובאיטיות,אך

בנחישות מרושעת.הוא הגיע במגע עדין עם עורפה של כרמן,אך היא לא הסתובבה.'רק הרוח' חשבה.בוריס לחץ על הנקודה

שבה נגע, ותוך שתי שניות היא קמה,אך הם לא נבהלו ; היא נפלה מעולפת כמה רגעים אחרי זה. החולשה של כל דמות

בסדרה... החלק העליון של העורף,צבטו אותו והנה הנצבט שרוע מחוסר הכרה.הוא השליך את גופה אל המסוק והמריא.

כשכרמן התעוררה,היא הייתה מוצמדת למשטח קטן כשראתה את מלסטרום,קליאו,באלום ובראנט מביטים בה.המשטח

התעקל לזווית ישרה והושיב את כרמן.פיה נחסם בנייר דבק שחור.הרוזנת קליאו החלה להקריא מדף קטן "לטשטש את המוח

ואז ליטול 5 טיפות מהרעל." כרמן זזה בחדות,וניסתה לדבר כשד"ר באלום הסירה את נייר הדבק בחדות.כרמן החניקה

אנקת כאב."מה יש לכם?! אני מכירה אתכם אבל לא ציפי-" ברגע הזה דוקטור באלום דחסה לתוך פיה כמה ממחטות,

וכרמן הצליחה להפיק כמה קולות עמומים. המאמנת בראנט הוסיפה עוד שתי מטפחות,והשתיקה את הנערה המתפתלת.

"למה זה היה טוב?" הרוזנת קליאו לא נראתה מרוצה במיוחד."אההה... זה?" השתהתה הדוקטור. "סתם בשביל הכיף."

פרופסור מלסטרום נשף באי שביעות רצון. "קדימה שרה, אין לי את כל היום!" "אתה נשמע כמוני." העירה המאמנת.

פרופסור שרה באלום עמזה עם המכשיר,רכנה מעל כרמן ולחשה "אל תדאגי, זה לא יכאב בכלל..." היא שמה את

המכשיר על עיניה של כרמן,ובאותו רגע שהמכשיר הונח עליהן,עיניה כבו.

[Quiet day]

יפה מאוד ממליצה לך לכתוב את זה כסיפור בפורום סיפורת ושירה

[איפה עדי אשל????]

תודה!!!! רק מה זה סיפורת ושירה

[Quiet day]

כתבת את זה מהמשתמש הלא נכון מוריה