His Dark Materials || אשכול הרשמה, אשכול הרשמה מחודש, מאושר

[Focus]

שם + שם משתמש: ליאור, כרמית
שם הדמות: סיגלית דיל
גיל: 16
העולם בו הדמות שלכם גרה: העולם שלנו
מגדר: נקבה
דמון: אין
מוצא: יהודייה בריטית
מראה: ייערך בהמשך
אופי: ייערך בהמשך
רקע: ייערך בהמשך
סטטוס התקדמות: להשלים מראה, אופי ורקע (כלומר, כל החלקים המהותיים).
הצבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם: Purple
הארות/הערות/ראיתם את הסדרה במקרה?: אני יודע שזה בכלל לא מלא, אני פשוט רוצה לנסות ליצור דמות ולהתקדם איתה קצת עד שאני אסיים

[Onishi Sumi]

שמור :)
ליבי - אני מבקשת שתתקני את החלקים במראה שהערתי עליהם... את לא יכולה לומר שלדמות יש מאפיינים שלא תואמים את המוצא שלה ולא להסביר למה. אם את רוצה מראה אחר לדמות, פשוט תשני מוצא. וגם כבר ברקע יש לי שאלות, למה ההורים שלה לא אהבו אןתה ברגע שהיא נולדה? למה הם הביאו ילדה אם הם מראש החליטו שהיא תהיה חסרת משמעת ולא טובה? אין כל כך היגיון.

כל השאר שהתקדמו - כתוב טוב, כל הכבוד לכם :)

מי שנרשם הלאה - מעדיפה מאד שתירשמו לעולם המקביל ןשתבחרו גילאים שלא נבחרו בכלל.

[Kaz Brekker]

שם + שם משתמש: אלכס, Alex_Rain.
שם הדמות: אנג'ל קרטר (Angle Carter) (השם המולד הוא ברי אך היא הפכה לג'נדרפלוייד ושינתה את שמה. שם החיבה הוא אנג'י.)
גיל: 17 (הייתי כותבת 16 אבל יש מלא 16 ואין 17...)
העולם בו הדמות שלכם גרה: העולם המקביל.
מגדר: ג'נדרפלוייד, נולדה כזכר, משתמשת לרוב בנקבה.
דמון: בילדותה הדמונית שלה כל הזמן השתנה, היא התחילה כאוגר, הפכה לשפן, השתנתה לעטלף והתחלפה לפרה. אתם יודעים כמה זה קשה לאחסן פרה בבית? מגיל 14 וחצי הדמון נשארה קבועה לבסוף. הדמון שלה היא יונה. יונה יפיפיה, לבנה עם מקור כתום ועיניים ירוקות וסקרניות. שמה של הדמון הוא אינטגריטאס האומר "שלמות" בלטינית. בדרך כלל אנג'י קוראת לה אינטגרי כקיצור אך כשהיא עצבנית או מתוסכלת היא קוראת לה בשמה המלא.
מוצא: אנג'י נולדה במנצ'סטר באנגליה להורים נוצריים.
מראה:
לאנג'י יש עור שזוף בקצת, בערך בצבע של עץ אלון הייתי אומרת. על הכתף, יש לה הרבה שריטות וצלקות, שנגרמו מהתחביב הקבוע של הדמון שלה, לעמוד על כתפה.
על השפתיים שלה יש צלקות, כמעט בלתי נראות, שנגרמו מההרגל המגונה של אנג'י לנשוך אותן תחת מצבי לחץ. היא לא שמחה מההרגל הזה, וכשהיא מתאפרת הצלקות האלו מוסתרות.
העור שלה נטול חצ'קונים כמעט לגמרי, אך בתקופות מסוימות החצ'קונים באים. וכשהם באים, הם באים בכמות אדירה ובבת אחת.
הסנטר שלה אינו מחודד, ויש לה עצמות לחיים חמודות. אפה קטן וחמוד, ומכיוון שהיא אוהבת לקמט אותו לעיתים קרובות מאוד, נוצרו בו קמטים קבועים.
שפתיה דקות ואדמדמות, וכמו שהזכרתי, יש עליהן צלקות הנובעות מהרגל רע של נשיכתן בעת לחץ, כשהיא מתאפרת, היא נוהגת למרוח עליהן אודם בצבע שחור או סגול כהה.
אנג'י בעלת עיניים כחולות עמוקות מאוד, שאפילו שמזכירות את הצבע הסגול, אבל חוץ מהצבע המרהיב של עיניה היא נערה יחסית רגילה. העיניים בגודל ממוצע, וטיפה קרובות אחת לשנייה. הריסים שלה לא ארוכים אך לא קצרים, לא דקים ולא עבים, ממוצעים לגמרי, אך לפעמים היא נוהגת למרוח עליהם מסקרה. הגבות שלה רגילות לגמרי, ורק לפעמים היא נוהגת למרוט אותן עם פינצטה, אך לא באופן קבוע.
בביתה יש לה קופסאות של שעווה בגלל שהשיער הרגליים, ידיים והפנים שלה גדל במהירות מטורפת.
שיערה של אנג'י שחור וחלק שמגיע לגובה הכתף, בצד השמאלי של שיערה פס הצבוע בכחול בוהק אשר מבליט את עיניה.
אנג'י בגובה ממוצע לגילה, מטר שישים וחמש, לא משהו מיוחד. אין לה חזה, כי היא נולדה בגוף גברי, ובטנה שטוחה אך נטולת קוביות, ממש כמו נער שלא מקדיש מספיק זמן לאימונים. ידיה יחסית גדולות וגבריות וכמו שציינתי עצמות לחיה יפות ומחמיאות.
לרוב השמלות של אנג'י יש ריפודי ספוג בחזהה כך שהן יוצרות לה מחזה נשי יותר.
לאנג'י אין סגנון לבוש אחד, היא לובשת בעיקר מה שמרגיש לה נכון באותו היום; היא מאוד אוהבת שמלות אבל מצד שני היא לא יכולה להתעלם מהחליפות שלה. לפעמים היא לובשת ג'ינסים ולפעמים טרנינגים. לפעמים חולצות קצרות ומכנסונים ולפעמים סווטשירטים גדולים שמכסים את רוב גופה. בגלל זה לוקח לאנג'י להתארגן כל כך הרבה זמן, היא מאוד אוהבת להתאים בגדים למצב רוחה.
כשהיא לא במצב רוח דיכאוני או גותי, אנג'י אוהבת להתאפר. היא אוהבת לעשות צלליות וכמו שציינתי גם לשים אודם (בעיקר שחור או סגול כהה). זה גורם לה להיות שלמה עם עצמה ובטוחה. זאת הדרך שלה לבטא את עצמה. גם בימים בהם היא מרגישה בן היא מתאפרת, זה לא מונע ממנה.
היא מאוד אוהבת גם לשים לקים, בעיקר בצבעים כהים מאוד.
אופי:
"אתה חייב להיות מושלם! האם אתה מבין אותי?" הוריו אמרו לו. "האישיות שלך, הציונים שלך, הכל!"
כל חייו הוא היה כל כך לחוץ. כל צעד קטן לא במקום הם היו כועסים עליו.
זה הרגיש כאילו הוא הלך על חבל שקטן כל יום. שלמות מחרידה אותו. מדכאת אותו. הוא לא יכול לסבול את זה.
הוא ניסה, הוא עשה כמיטב יכולתו להיות מה שהם רצו שהוא יהיה. אבל אז נולדה אחותו הקטנה.
"זה מדהים. סוף סוף קיבלנו את הבת שקיווינו לה," הוא שמע את אימו יום אחד אומרת לחברה שלה. "כלומר, יש את ברי, אבל נדמה כאילו אין לו אישיות בכלל! הוא כל כך משעמם... כנראה שציונים טובים הם לא הכל, הא?"
למה שהיא תאמר משהו כזה? הוא הרי עשה כל מה שהם דרשו ממנו. הוא עבד קשה כדי להיות מושלם, כמו שהם אמרו.
יום אחד הוא הביע בפניהם את מה שהוא חשב. הם אמרו לו שהוא כפוי טובה, שהוא מאשים אותם בכישלונות שלו. "בסדר, אני מניחה שאני חולקת חלק מהאשמה," אימו אמרה לו. "הרי אני גידלתי אותך, ברור שעשיתי טעות איפשהו."
זה לא מה שהוא רצה שהיא תאמר. הוא עשה כל מה שהוא יכל וזה מה שהיא אומרת לו? שאני משהו שהשתבש. אם הוא טעות, הוא לא ידע מה הוא יכול לעשות עכשיו.
מאז הוא שנא כל דבר מושלם. דף חלק, שלג צחור, הכל. הוא לא יכל לסבול את הכאב שבלהסתכל על זה. הוא היה חייב להרוס את זה, לקשקש על זה, לשבור את זה, ללכלך את זה, כל דבר שיגרום לזה להפסיק להיות מה שהוא לא היה מסוגל להיות.
ככל שעבר הזמן הוא התבגר על זה. אבל עדיין לא לגמרי. הוא שונא את הדמון שלו. פשוט מתעב אותה. יונה לבנה ויפיפייה. הוא הרגיש כאילו העולם צחק עליו. אבל הוא לא הבין שזה מה שתיאר אותו הכי טוב. הוא הרי היה מושלם, בדיוק כמו הציפור, הוא לא האמין בכך כי הוריו הכניסו לו את זה לראש אבל זאת הייתה האמת.
הוא מצחיק, מנומס, חכם, אמפתי, רגיש ויפה תואר. כולם ראו את זה בו. כולם חוץ מההורים שלו.
ברחוב הוא נחמד לכולם וחייכן וגם כשהוא במצב רוח רע הוא משתדל כמה שיותר לא להוציא את זה על אחרים (כשזה קורה הוא מאוד כועס על עצמו אחר כך".
כל פעם שהוא רואה שחבר שלו עצוב הוא משתדל כמה שיותר להאיר את המצב, בין עם זה עם החיוך הכובש שלו, הבדיחות הקטנות שלו או החיבוקים החמים שלו.
להיות שונה אף פעם לא היה פשוט. אולי השונות שלך זה מה שמייחד או מגדיר אותך אבל זה גם מה שמפריד אותך מהעולם.
להיות בת בגוף של בן בסביבה כל כך לא ליברלית זה דבר נורא. אנג'י הבין את זה בדרך הקשה.
היו ימים בהם אנג'י שנא את עצמו, הוא לא הבין למה לא יכל להיות נורמלי, כמו השאר.
האם ההורים שלו צודקים? האם הוא באמת פריק? האם משהו לא בסדר איתו?
הוא תמיד השתדל להדחיק את המחשבות הללו, לברוח מהן, אך היו ימים בהם הן השיגו אותו, וכשהן השיגו אותו, זה היה בכל הכוח.
באותם ימים אנג'י רצה פשוט לברוח מהכל, הוא שנא את הכל ואת כולם. הוא רצה לאטום אוזניים ולהתבודד, להתעלם מהעולם.
רקע: אנג'י נולד למשפחה מלומדת נוצרייה. הם היו קשוחים, מחמירים, מעצבנים וקטנוניים. הם אף פעם לא קיבלו אותו.
הוריו מעולם לא הראו לו חיבה, הם תמיד נראו כאילו היו מאוכזבים ממנו. מעולם לא הבין למה. הם אמרו לו פעם משהו על כך שהם תמיד רצו בת, אולי זאת הייתה אחת הסיבות? הוא באמת לא ידע.
הוא ניסה כמה שיותר להיות "הבן המושלם". והוא באמת היה! הציונים שלו, ההתנהגות שלו... אבל ההורים שלו מעולם לא ראו אותו כך. הוא עשה כל מה שהם ביקשו ומעולם לא ביקש בתמורה. היה לו כל כך חשוב שהם יתגאו בו! זה מעולם לא קרה.
בגיל 12, בערך בתקופה בה הצורה המועדפת על הדמונית שלו הייתה שימפנזה, הוריו נכנסו להריון.
הפעם זאת הייתה בת. היא ממש הייתה הבת המושלמת! הוריו כל כך אהבו אותה והשוו את אנג'י אליה כל הזמן. הם תמיד הפנו את כל תשומת ליבם אל התינוקת הקטנה.
זהו זה בעצם. שם נגמר הקשר שלו עם המשפחה. הוא כמובן עדיין חיי תחת אותה קורת גג כמו שלהם, הוא כן בישל להם אוכל ועשה מטלות בית, אבל הם בקושי דיברו. בקושי פנו אליו.
בגיל 14, בדיוק בזמן שהדמון שלו התקבע, הוא התחיל להרגיש לא לגמרי שייך לגוף שלו. הוא הרגיש שהוא לא כמו השאר, שהוא קצת שונה. הוא סיפר להוריו, אחד ההחלטות הגרועות שקיבל בחייו, הם חשבו שהוא פריק, פריק שצריך "לתקן".
הם לקחו אותו לכמה טיפולים, לא הבינו מה לא בסדר איתו. הם החליטו לזרוק אותו מהבית, הם אמרו לו "אף אחד לא רוצה דבר שבור," מסתבר שפה הם טעו.
לאחר כמה ימים ברחוב חלפה ליד אנג'י חבורת אנשים, הם הבינו את מצבו ולקחו אותו אליהם. הם היו חלק מהסוענים. הסוענים הנוראיים שההורים שלו כל הזמן הזהירו אותו מפניהם. הם לא היו כל כך נוראיים אחרי הכל. הם העניקו לו בית, מיטה, משפחה, אחת אוהבת לשם שינוי. הם קיבלו אותו, כמו שהוא, לא היה אכפת להם מה"פריקיות" שלו, הם רק רצו שיהיה לו את הטוב ביותר, וכך היה לו.
לאחר שנתיים, כשהיה בן 16, אנג'י החליט שהוא צריך לחיות את חייו לבדו. למען האמת הוא הרגיש שהוא נטל, רק מפריע, רק עוד פה להאכיל, הוא לא אהב את זה. הוא דיבר עם המשפחה החדשה שלו והם החליטו ביחד שהוא יפרד מהם בעצירה הבאה שלהם.
הם נתנו לו כסף ומזוודה עם בגדים והם באמת נפרדו.
מאז אנג'י גר בבית משלו, החיים החדשים שלו מתרחשים באוקספורד שבאנגליה. רק הוא [או היא, תלוי ביום ;)] והדמון שלו. אין לא הרבה חברים והוא אף פעם לא התאהב, כך שהוא די בודד.
גם החברים שכן היו לו (במיוחד בגיל צעיר) הרבה פעמים עזבו אותו כי הם לא רצו להסתובב עם מישהו שכל כך שונה מאיתם. הם היו צריכים לראות אותו כל כמה זמן מחליף לבוש ולשון נטייה וזה הפריע להם.
מידי פעם כשעברה ברחוב בימים בו הרגישה כבת אנשים ירקו עליה, העירו לה או קיללו אותה כי הם לא קיבלו את כך שהדמונית שלה נקבה וכך גם היא.
בסוף גיל 16 הוא התחיל לעבוד במלצרות. בעל המסעדה בה הוא עובד, תאמינו או לא, קיבל אותו למרות שידע שהוא לא לגמרי בן והוא מאוד תומך בו. הוא לא נותן לו ללבוש שמלות או בגדים נשיים כי הוא יודע את ההשלכות של הדבר והוא לא רוצה שיקרה דבר רע לו או לאנג'י אך הוא מכבד שבימים מסוימים הוא בן ובימים מסוימים הוא בת והוא מדבר אליו בכינוי הגוף הנכון לאנג'י באותו יום. אין הרבה אנשים טובים בעולם הזה, הוא כנראה נפל על אחד טוב.
סטטוס התקדמות: סיימתי.
הצבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם: MediumSeaGreen
הארות/הערות/ראיתם את הסדרה במקרה?:

[Onishi Sumi]

שמורה :)
כולם, בעיקר אלה שנרשמו בהתחלה - מצפה מאד לראות התקדמות משמעותית (משמעותית היא לסיים או כמעט לסיים סעיף מבחינתי), אני לא כל כך רוצה למשוך את ההרשמה יותר מידי זמן
לאלה שנרשמו כשהאשכול פורסם (כולם עד קס בעצם) נשארו 4 ימים להתקדם משמעותית, לשאר יום או יומיים יותר
אם אתם צריכים עזרה, הצעה, שאקרא חלק מסוים ואגיד מה דעתי, כל דבר - אני פה כמובן

אשמח לראות יותר אנשים שבוחרים במגדר זכר (או משהו על הקשת שהוא לא נקבה סיסג'נדרית כי מתחיל להיות קצת עודף), מהעולם המקביל וגילאים שלא היו

[soft panda girl]

שם + שם משתמש: לונה / בצד
שם הדמות: אמילי סרבור / Emily Cerbeor
גיל: 13
העולם שבו הדמות חיה: המקביל
מגדר: נקבה
דמון: לא קבועה, אבל היא אוהבת להיות פנדה אדומה.
מוצא: נורווגית ורוסיה כמוני...

מראה: לאמילי יש מראה מאוד מיוחד. היא נוהגת להסתובב עם שמלה שחורה וסגולה במיוחד מאוד גדולה ויפה. יש לה עור מאוד חיוור ולבן, אבל היא נוהגת להשתזף הרבה כדי לנסות להיפטר ממנו, אבל יש לה רגישות קלה לשמש שבה היא נוטה להישרף. יש לה נקודת חן באזור המצח השמאלי והיא לא מתביישת בה. יש לה אזור שפה דק במקצת, אך היא מנסה להדק אותו כדי לקבל מוניטין טוב. האף שלה די שטוח ואוזניים קטנות ומתוקות. העיניים שלה בצבע כחול כמו פלדה ריקנית אבל טובה במקצת, השיער של אמילי הוא חום עם קצוות בהירים באזור הפוני שמכסה את נקודת החן שלה. היא בעיקר הולכת עם פזור אבל באירועים מיוחדים היא בדרך כלל עם גולגול. הגובה של הוא מטר חמישים ושמונה והיא שוקלת בצורה מאוד ממוצעת. כשהיא לובשת דבר טיפה יותר חגיגי אז זה כבר עושה לה יותר טוב. היא לרוב שמה שרשרת פנינים סגולות על צווארה. וכעת נחזור לפנים כי אני בעריכה. השיניים שלה מבריקות לבנות, מבנה הפנים מאוד אליפסי אבל לא צר. היא קצת רזה אמר לא מקלונית, הסנטר שלה מאוד ישר. אין לה לחיים בולטות במיוחד והריסים בינוניים אבל מגיעים יותר לארוך. הגבות די צרות אבל שמנמנות באותה המידה. אף שהיא לא מתאפרת... אמילי לפעמים שמה. כשהיא שמה איפור אז זה ליפגלוס ומסקרה אבל חוץ מזה כלום. העיניים שלה גם די צרות. יש לה שרירי רגליים גדולים ולכן היא מנסה להצמיד אותם אבל זה לא עובד טוב כי היא אוהבת לצאת להליכות ארוכות. החיוך שלה פשוט מושלם מכל הבחינות, הוא לא גדול מדי אבל עדיין לא קטן מדי והיא שונאת לחייך עם שיניים כי הן טיפה מלוכלכות, היא ירשה את זה מאבא שלה. יש לה פוני מסולסל לצד שמאל וכך גם רוב השיער שלה. יש לה קצווה סגולה באזור הפוני שזוהרת בחושך, היא צבעה את זה בשביל להיות יותר יפה בדרך כלל אבל גם בגלל האובססיה שלה לכל דבר שזוהר בחושך.

אופי: למרות המראה החיצוני, אמילי היא בעצם די מתוקה. אפילו שהיא מפגינה הרבה בדידות זה תמיד לטובה. היא חביבה ואופטימית, והיא רודפת שלום בשביל לשפר את העולם. היא גמישה ודי קשה להיכנס איתה לויכוח, אבל אם מצליחים... זה לא יכול להיגמר טוב. היא תמיד צודקת ובגלל זה כולם לא רוצים להיכנס איתה לויכוח... כי היא תמיד צודקת. בדרך כלל כולם לא רוצים לדבר איתה, בגלל הדמונית החריגה מאוד שלה. היא ידידותית וחכמה מאוד, אבל זה לא מונע ממנה יצירתיות. אבל היא עדיין די מתבודדת והיא בדרך כלל צריכה חברים שיעודדו אותה. אם זאת היא עדיין מאמינה באמונות טפלות. היא לא החלטית במיוחד והיא תמיד מבקשת מחבריה שיעזרו.היא הולכת בדיוק כשהיא מרגישה שאמור להתחיל ריב. אמילי אומנם נראית קשוחה אבל היא בעלת מתיקות ואהבה, אומנם היא לפעמים קצת רעה. רוב מי שמכיר אותה רוצה קשר חזק בדרך כלל. היא מאוד טובה בשפה, והיא פשוט שונאת מתמטיקה מכל הבחינות. כולם יקשיבו לה בדרך כלל אבל אין לה דברים חשובים לומר. היא מסוגלת לשכנע אנשים ולכן היא מוצאת חן לבנים. כל החיזורים מאוד מעייפים אותה... וכשהיא חוזרת הביתה בדרך כלל יחכה לה ליד הדלת מחזר שרצה לראות את ביתה. אם אתם נכנסים איתה לשיחה.. ראו הוזהרתם. היא לפעמים קרירה ושטחית בצורה לא נעימה למי שהיא לא מחבבת, אם רוצים לפתח קשר טוב צריך למצוא בעיניה חן רב מאוד. אם שמים לב, אז יש לה קול מאוד רם אבל די עמוק. היא תמיד נשמעת מאוד בוגרת אפילו שהיא רק בגיל 15 והיא מרוצה מזה. היתרון הכי גדול בה הוא כושר המנהיגות והשאפתנות המוגזמת שלה. היא טיפוס קפדן שאוהב סדר ברמות גבוהות ואפשר לומר שהיא חולת ניקיון. היא לא בדיוק טיפוס של הנצרות אבל היא שומרת על מוניטין גבוה בגלל המעמד שלה. היא סקרנית ורוצה לחקור אבל לפעמים נוסקת כשזה מגיע ללקיחת אחריות גבוהה. היא מאוד אוהבת לקרוא. היא טיפוס יציב רגשית שרק כשבאמת כואב לה היא בוכה. והיא טובה מאוד במוזיקה. אמילי צינית ביותר ובדרך כלל ממש קשה להצחיק אותה. היא רגישה לדגדוגים מאוד. היא טיפוס די אדיש והיא יותר מזכירה דמות מאנימה, יש לה השכלה גבוהה בתחומים רבים ובמיוחד אומנות וספרות שלמדה מהוריה. היא כמעט לא אמפתית ויש לה קטע כזה שכשהיא עצובה אז כל מה שהיא יכולה זה להתעמק במחשבות שלה ולהיכנס אליהן. אם יש דבר אחד שהיא ממש אוהבת זה גרפיטי, היא גם הכינה בעצמה צבעים זוהרים בחושך לפנים שלה, אני לא יודעת אם זה למראה או לכאן אבל לא משנה. היא מאוד מאוד אוהבת כל דבר שזוהר בחושך. היא עקשנית ולא מסוגלת לקבל את העובדה שאנשים לא מסכימים איתה. היא עושה רושם רע לפעמים בגלל איך שאנשים מקבלים אותה והמראה הקריר. יש לה הרגשת גאווה מופרזת וקצת מוגזמת כשהיא מצליחה במשהו. הצבע האהוב עליה הוא שחור וכחול לילה כהה.

רקע: אמא שלה, ריילי. הגיעה מרוסיה. היא הכירה את אבא של אמילי מחנות ספרים קטנה. לאבא שלה, ג'יימס. זה היה מפגש מהחלומות. לג'יימס יש שיער חום מבריק ועיניי ענבר נוצצות. לאמילי יש שיער בלונד מבריק ועיניים חומות שוקולדיות. כשריילי ניסתה להכיר את ג'יימס להוריה, הפגישה הייתה די מוצלחת, וכשאני אומרת מוצלחת אני מתכוונת שאבא של ריילי היה להוט לפגוש את ג'יימס. ואמא שלה... לא ממש. אמא של ריילי התנגדה לנישואים וכעסה על ג'יימס. היא חשבה שהוא לא מתאים לריילי ושהוא לא רציני. אבל זה לא מנע את הנישואים. ריילי התחילה לעבוד בחברה ענקית שנמצאת באוקספורד ולכן עברה עם ג'יימס. ג'יימס הוא סופר. אמילי נולדה בזמן ליקוי חמה של שלוש דקות. היא נולדה בשישה לנובמבר, שזה אומר שהיא מזל עקרב. לאמילי יש גם אחות גדולה בת 20, ושמה דיאנה. אמילי היא גם עשירה, ואני מתכוונת שיש לה מלא מלא כסף. ההורים שלה פשוט עשירים ובפרט אמא שלה. בשנה הראשונה לחייה הם החליטו לקנות אחוזה מפוארת ויקרה, בחדר שלה הייתה מיטה יפה מפלסטיק עם מצעים בדוגמת חלל ושמיכת פוך גדולה. עם קיר גדול בצבע כחול לילי. והיו שם תמונות של המשפחה. אמילי הסתקרנה מה הייתה הדמונית שלה בלידה פעם אחת וחיטטה במגירה בחדר השינה של ההורים, והיא מצאה שהדמונית שלה הייתה דרור קטן שישב על הבטן שלה. אבל אז אמא שלה נכנסה לחדר... אמילי הייתה די חכמה בגן, והצליחה לעשות חלק מהדברים שהאחרים לא. הייתה לה שם חברה ששמה מייגן. הן הכירו ביום גשום בינואר. מייגן הייתה חדשה, ואז היא בטעות התנגשה באמילי. אמילי חיבבה אותה אפילו עם הקושי שלה להכיר חברים והן היו לBFF. למייגן היה שיער ג'ינג'י פרוע ועיניים חומות גדולות ורכות. מייגן ואמילי גם עלו יחד לאותו בית ספר, בית ספר פרטי בחלק האחורי של העיר. בשם: "Rockport". בכיתה היו רק 20 ילדים. הבנות: אמילי, מייגן, ג'יין, ג'ולי, קייט, זואי, רייצ'ל, אוליביה, רות, וקלואי. הבנים: קרל, ג'סטין, ג'ו, לי, אלן, כריסטופר, ביל, ג'ייקוב, תומאס, והארי.
ביום הראשון המורה שלהם, מיס קרסון, הייתה חביבה וחמימה והסבירה להם על בית ספר. וכך התלמידים יצאו אחרי יום הלימודים, חלק מאושרים מתמיד, חלק פוחדים, וחלק כמו אמילי, חייכנים אבל מהורהרים. אמילי לחשה למייגן משהו על: "אני שונאת את קלואי..." וגילתה שקלואי עומדת מאחוריהן... היא התעצבנה ודחפה את אמילי על ערימת עלי שלכת. מייגן הייתה כזה: "?!What the hell" והתעצבנה על קלואי שדחפה גם אותה לעלי השלכת. רוב התלמידים בכל זאת לא ממש התקרבו לאמילי, בשבילם הדמונית שלה (שכרגע הייתה בצורת חזירת בר כמו של אבא שלה) לא הייתה נורמלית. ובשביל הילדים המאמינים והמרוכזים בדמונים זו הייתה סטייה מטורפת מהטבע. אבל היחידים שהסכימו לדבר איתה היו מייגן, זואי, תומאס, והארי. יותר נכון שהארי ניסה להידבק אליה. אמילי פיתחה במשך הזמן כשהיא רואה אותו להתחיל לברוח ולימדה גם את מייגן. אמילי הייתה ילדה מתבודדת ולא באה למפגשי הכיתה. ומשום מה, קלואי התחילה לרחם על אמילי. היא הרגישה שאמילי מרגישה רע שהדמונית של היא בת וזה לא ממש הגיוני... קלואי התחילה לעקוב אחרי אמילי מחוץ לבית הספר, כי אפילו לה היה לב, פשוט לב... קפוא.
"מעניין לאן היא הולכת... כדאי שאני אעקוב אחריה" אמרה קלואי.
*עוקבת אחריה על קצות האצבעות*
קלואי מצאה את אמילי משוטטת בחלק ההומה של העיר הגדולה אוקספורד. ואיבדה אותה בין המון אנשים... בינתיים אמילי מצאה את הבית של מייגן ודפקה.
"יש מישהו בבית?"
"רק שנייה מתארגנת!"
"אוקיי! אבל תבואי בכלל לפחות!"
ואז מייגן פתחה את הדלת, לבושה במעיל לבן וחמים
בגלל הלילה הקר.
הבנות הסתובבו באוקספורד כשהייתה זו השעה שש.
מייגן הייתה תחת המעיל ואמילי לבשה קפוצ'ון עם אוזניי חתול קטנות שגרם לדמונית שלה שהייתה בצורה של חתלתולה לשמוח. והדמון של מייגן היה בנתיים שועל ג'ינג'י כהה ניסה להתחכך במייגן בקוצר רוח. הן טיילו ברחבי אוקספורד החשוכה. אמילי התקדמה במהירות יחד עם מייגן. היא מעולם לא ראתה את מייגן כל כך שמחה.
"מה קורה שאת כל כך מאושרת?"
"אבא של מצא עבודה נהדרת! והוא עובד מהבית!"
"זה מעולה! איזו עבודה?"
"הוא עובד עכשיו ברשת חנויות מזון חדשה!" *מחייכת חיוך גדול*
הבנות התקדמו עד לבית של אמילי ונכנסו קצת רטובות בגלל שהתחיל גשם קטן. הן נכנסו והורידו את המעילים. אמילי ומייגן התקדמו אל החדר של אמילי מהר ודיברו על שנת הלימודים ועל התלמידים. הן בעיקר דיברו על העניין של הארי ולמה הוא עוקב אחריהן כל כך. ואז אמא של מייגן באה לקחת אותה... יום למחרת אמילי הייתה עייפה כי לא יכלה להירדם בגלל הגשם הסוער. השנה חלפה ממש מהר עד שהן הגיעו לכיתה ד'. היו הרבה שינויים: ג'ולי סוף סוף הורידה את המשקפיים האדומות שלה, אבא של מייגן קודם והוא מנהל רשת החנויות. ועוד... אמילי כבר התחילה למאוס ממייגן מאוד. מייגן פשוט התחילה לדבר בלי סוף כל הזמן על המון דברים בזמן האחרון. משגע! אמילי איבדה את הסבלנות לשברירי שניות בכל פעם שמייגן פנתה אליה...
נחשי מה אמילי!
מה? *ביובש*
אמא שלי עובדת בעבודה חדשה!
נחמד...
ו-
אני צריכה ללכת!
אמילי פנתה קדימה ללא היסוס. היה לה נחמד קצת להתרחק ממייגן. קייסי פתאום הפכה ליונת שלום רגועה וגדולה ונחתה ברכות על הכתף של אמילי. זואי מהכיתה שלה התחילה לדבר עם מייגן, ומשם אמילי הבינה שהעולם שלה מסתבך מיום ליום... מייגן וזואי דיברו לעיתים קרובות ונראה לאמילי שמייגן נטשה אותה אחרי בערך שש שנים של BFF. ביום אחד באמצע ה13 באפריל בערך... אמילי ראתה את מייגן אומרת לזואי:
את החברה הכי טובה שלי זואי! לא יחליפו אותך לעולם!
ואמילי פשוט ברחה עם דמעות צרות בעיניה עם קייסי שהפכה לפנדה אדומה. ואז התנגשה בתומאס...
מצטערת...
זה בסדר אמילי, איך את?
אני... בסדר?
רואים עלייך שאת במצב רע, זה בגלל מייגן?
יאפ.
את יודעת... אני יכול להיות החבר הכי טוב החדש שלך...
זה מתוק מצידך, תודה! אני אשמח!
ויחד הם הלכו לכיתה... אמילי ביקשה מהמורה להושיב אותה ליד תומאס ולא ליד מייגן, מה שהיה מצוין כי זואי ישבה עם תומאס. מייגן נראתה מאושרת כשזואי ישבה לידה, אבל קצת פגועה שאמילי עזבה אותה בחריצת לשון. אמילי התחילה לשים לב שמייגן מתחילה לעקוב אחריה ואחריי תומאס. מייגן חשבה שאמילי החליפה אותה בתומאס, ובתכלס זה לגמרי נכון. יום אחד, אמילי ותומאס הלכו יחד (שלא תחשבו שיהיה משהו רע או ריב של אמילי ותומאס!) וראו שמייגן חסמה להם את המעבר וזואי משלבת ידיים מאחוריה.
איך יכולת להחליף אותי בתומאס?! חשבתי שאנחנו חברות הכי טובות לנצח!
זאת אשמתך שאת נטשת אותי!
אמילי ותומאס עברו מאחורה וחצו בסערה את המקום לפני שמייגן תעקוב אחריהם.
הדמונית של תומאס (אנג'לין) הפכה לסנאית פרוותית ונעימה. יום למחרת מייגן רצה עם זואי, אמילי שמעה את הלחשושים טוב מאוד, הן אמרו:
יש לי רעיון נהדר זואי!
איזה?
נגרום לאמילי לקנא... ככה היא בטוח תרצה לחזור להיות חברה שלי!
מממ... רעיון לא רע...
"זה כבר מספיק!" חשבה אמילי, היא רצה לתומאס וסיפרה לו את כל מה שהיא אמרה, ממש שפכה. תומאס דאג לה ואמר:
עדיף שנתרחק מהן...
אתה צודק, באמת נחוץ להתרחק מהן *דומעת קצת*
אמילי, מייגן חברה גרועה... לא היה לה כל כך אכפת מהרגשות שלך...
אתה צודק...
אמילי ותומאס רצו יחד לשיעור, מייגן נראתה רותחת כשראתה אותם יחד. בהפסקה הם התחבאו ומצאו את מייגן משחקת עם זואי בכדור. אמילי השתדלה לא להזיל אפילו לא דמעה. בכיתה ה', מייגן עזבה את אוקספורד ללונדון. זו הייתה קרן האור הגדולה ביותר של אמילי זה המון זמן.
תומאס ואמילי בילו רק שניהם מאז... אפילו הארי לא הצליח להפריד ביניהם. (תומאס נשאר, אל תצפו לטוויסט אוקיי?)
יום אחד, אמילי ראתה את זואי בועטת בקיר ושאלה:
מה קרה?
הכול מצוין! ממש מצוין!
זה בגלל מייגן נכון?! זה פשוט.. די!
אמילי הסתלקה מיידית וחזרה לכיתה כשתומאס מחכה לה. השנים הבאות עברו די טוב, אמילי ותומאס נכנסו לקשר מעמיק. וזואי עברה כיתה. היו קצת יותר מדי שינויים בשביל לפרט...

סטטוס: גמור אלא אם אני אקבל הערות.
הצבע: שחור
הערות: אשמח לשמירה

הודעה זו נערכה ע"י Princess of the Moon ב Jun 12 2021, 13:59 PM

[Onishi Sumi]

נטע אביה - לא התקדמת מאז שפירסמת את הטופס הראשוני (או התייחסת להערות שנתתי), ולכן השמירה יורדת. אם תראי התקדמות משמעותית, השמירה תחזור

אור - מראה מעולה, אפשר תמיד לפרט עוד קצת אבל אם את רוצה לעבור לאופי ורקע אפשר. אני צריכה גם לדעת מה השם של הדמון, בסעיף שלו. השמירה נשארת

אריאל - מראה מעולה והתחלה טובה של אופי. מחכה להמשך :) השמירה נשארת

רינג - השמירה כרגע יורדת. אצטרך לראות התקדמות משמעותית באחד הסעיפים (משמעותית - לסיים או כמעט לסיים סעיף) כדי להחזיר את השמירה. צריכה שם לדמון, אגב

ליבי - "אבל אני אענה לכם לא, על תעזו לשאול למה כי אין לי הסבר מספיק מפורט"... ביקשתי שתשני או תמחקי את השורה כבר בפעם הקודמת שהגבתי על הטופס, אני אשמח אם תעשי את זה כי אני לא יכולה לקבל את זה - אי אפשר פשוט להחליט דברים אם אין איך להסביר אותם. השמירה בינתיים ממשיכה אבל מצפה לראות התקדמות משמעותית בקרוב :) צריכה שם לדמון ותיאור

אמ - הרבה פירוט על הרגליים אני רואה חחח השמירה נמשכת, אבל אשמח שלפחות תסיימי את המראה בקרוב.

הדס, קס - השמירה נמשכת

סופי - מראה מעולה. האופי גם טוב, אבל אני מרגישה שאני צריכה לשמוע עוד על התכונות הטובות של נטע, כי פירטת המון על הלא טובות והרבה פחות על הטובות. אני בטוחה שיש בה עוד דברים חיוביים. ההתחלה של הרקע גם נראת בסדר

קלישה - מראה פשוט מעולה! מחכה לקרוא עוד, סיקרנת אותי :)

נגה - מראה נהדר
"אדל היא מסוג הילדים האלה שעלולים לדמיין איזשהו משהו, נניח חדר בריחה, ואז להוציא את זה לפועל בצורה הכי טוב שאפשר"... אין בעולם המקביל חדרי בריחה, ולכן אני אשמח אם תשני את זה למשהו הגיוני יותר
אני אשמח שתקפיצי את השם של הדמון גם לסעיף הדמון, כדי שיהיה לי קל יותר לאתר אותו
הרקע מעולה, אני רק אשמח שבהמשך תנסי להזכיר את הדמון עוד כמה פעמים. אני יודעת שזה לא קל כי הוא והדמות בסופו של דבר אותו אדם, אבל להזכיר איזה דיון שהיה לה איתו, או שהוא שינה צורה כחלק מוויכוח (כשילדים רבים מכות, נגיד, הדמונים שלהם ישנו צורות לחיות גדולות ויריבו גם) או כל דבר שעולה לך לראש.
מקווה ממש שתסיימי בקרוב כי כל מה שחסר זה החמש שנים האחרונות כדי שאוכל לקבל :)

ליאור ואלכס - מקווה לראות התקדמות כלשהי בקרוב :)

נוגה - קודם כל, אני אשמח שתשתמשי בטופס כמו ששמתי אותו בהודעה הראשונה. לצערי אני לא יכולה לשמור לך מקום כרגע: הטופס בנוי מאד בצורה של "רשימת מכולת", כלומר, רשימה של תכונות בלי פירוט, ואני לא יכולה לשמור כשזה המצב. אשמח שהטופס יהיה כתוב בפיסקאות (תסתכלי לדוגמה על הטפסים של האחרים) כדי שאוכל לעמוד את כמות השורות, ולשמוע הרבה יותר פירוט - איך האופי ה"לא קבוע" של הדמות מתבטא? איך הבדידות מתבטאת? עוד פרטים על המראה שלה, מה הגובה? איך היא מתלבשת? צורת פנים?
ברקע כתבתי בעצמך שאת במחסום כתיבה ואני לא ממש יכולה לקבל את זה... אני לא יכולה לקבל דמות כשאני לא יודעת עליה כמעט כלום, זה העניין.
אני ממליצה לך מאד להסתכל על טפסים של אנשים שהתקבלו למ"תים בעבר (טפסים שלי נניח, טפסים של קס, טפסים של הדס ושקד) במ"תים אחרים כדי לראות מה הסגנון שאני מצפה לו.
כאשר תערכי את ההודעה שלך (לא הודעה חדשה, אלא ההודעה שכבר כתבת. יש בצד כפתור שמאפשר לערוך) אוכל לשמור לך מקום

כולם - מקווה ממש שתתקדמו בקרוב. אני יודעת שבדרך כלל מישהו אחד או שניים מתקבלים ואז השאר מתחילים לתפוס קצב, אז קדימה, שמישהו מכם יהיה המישהו הזה אני לא רוצה להתעקב יותר מידי

[Grant Chapman]

אזהרת טריגר: פגיעה עצמית, תאונות דרכים, הפרעות נפשיות, דיכאון וחרדות

שם + שם משתמש: רומי, בצד
שם הדמות: נורה קתלין "קייטי" ג'ונסון (Nora Kathleen Johnson)
גיל: 17
העולם בו הדמות שלכם גרה: כדור הארץ
מגדר: נקבה
דמון: נופ
מוצא: נורווגית, גרה בנורווגיה עד גיל 6 ולאחר מכן עברה לאנגליה. אביה אירי ואימה נורווגית
מראה: לקתלין יש שיער קצר ושאטני-בלונדיני. גובהה הוא 1.62 והיא יחסית רזה עם מבנה גוף מאוד קטן. עורה בהיר. שיניים לבנות, ישרות ומעט מאוד בולטות. שפתיים אדומות ודקות. עיניים אפורות. לרוב היא שמה שתי סיכות סבתא בצד שמאל של השיער או אוספת את חלקו בקליפס. אוהבת ללבוש בעיקר ג'ינסים רחבים עם ג'קט עבה משובץ או עם חולצות כחולות ושחורות כמה מידות מעליה. קתלין מאוד אוהבת איפור מאט, אודמים בצבע בורדו, מייקאפ כמה שפחות מבריק ופנים כמה שפחות זוהרות, לרוב באיפור מבליטה רק את השפתיים שלה עם אודמים נועזים.
אופי: קתלין הינה ילדה אדישה מופנמת, בעלת גישה שלילית במיוחד וקרת רוח. אבל מי שמכיר אותה חושב שבסך הכל, קתלין היא ילדה חברותית. אמנם אין לה הרבה חברים אבל היא יודעת להיות חברה טובה כשצריך. מגיל צעיר היה לה חבר טוב בשם אלק, הם היו חברים הכי טובים עד גיל 13 – כשהיא עברה לאנגליה.
בגיל 16, לאחר שאובחנה היא כסובלת מהפרעה דו קוטבית, הכירה קתלין חברה טובה בשם קארה סילברסטון, שבשונה מקתלין, קארה הייתה מאוד עשירה.
קתלין הינה גם סובלת ממאניה דיפרסייה (הפרעה דו קוטבית), שלרוב מתבטאת בהתקפי חרדה פתאומיים, דיכאון חד קוטבי ונדנודי שינה.
קתלין באה ממשפחה מאמינה וכך גם היא מאמינה מאוד בנצרות, עם זאת, לעומת רוב המשפחה המורחבת שלה דתיים אבל היא לא.
קתלין היא גם ילדה חכמה ויצירתית במיוחד. היא פחות טובה באנגלית ומתמטיקה אך היא מצוינת בספרות ואומנות.
רקע: קייטי נולדה ב23.2 לטים ו-וילדיה ג'ונסון. הם חיו בנורווגיה, כשעוד שמה של קתלין היה נורה. החיים של נורה היו מאוד טובים בנורווגיה, אמנם לא היו לה הרבה חברים אבל היא הרגישה יותר בנוח שם. היה לה חבר טוב בשם אלק, הם תמיד אמרו ששום דבר לא יפריד בניהם. אלק היה יותר בדרן ונורה יותר מופנמת אבל זה לא הפך אותם לחברים פחות טובים. הם הכירו בגיל 3 ועד גיל 13, מעולם לא הצליחו להפריד בניהם (במובן ידידותי).
כמה ימים לאחר יום ההולדת ה13 של נורה, ההורים שלה אמרו לה שהם עוברים לאנגליה, קתלין התחננה שלא, קשה לה במקומות שהיא לא מכירה. היא הייתה בוכה להם כל יום, מתחננת שלא יעברו. היא לא יכלה לדמיין להיות בלי אלק. וילדיה וטים ניסו להרגיע אותה, אבל נורה היא ילדה עקשנית. מחוסר ברירה, נעלצה היא לעזוב את נורווגיה.
כשהגיעה לבריטניה, שינתה את השם לנורה קתלין וכך גם שם החיבה שלה היה קייטי (בעברית קייטי וקתלין נשמע קצת לא קשור, באנגלית זה יותר ברור). הכל הרגיש לה שונה לרעה, מזג אוויר משתנה, בתים אחרים, תרבות שונה. ההורים שלה ראו את זה חיובי אבל היא באה בגישה שלילית.
כשהייתה בת 15, ההורים שלה נסעו למאדם טוסו בלונדון, כשמחוסר תשומת לב, טים אביה שטה מכביש, אימה שברה את הרגל, קתלין נפגעה בעצם הבריח ואביה נהרג. קתלין ווילדיה שוחררו מבית החולים לאחר שבוע .
לאחר התעונה, נכנסה קתלין לדכאון והתחילה לפצוע את עצמה, אימה וילדיה הייתה מודאגת לגביה ושקלה לקחת אותה לטיפול פסיכולוגי, אך עם זאת, היא הייתה צריכה למצוא עוד עבודה לפרנס אותן ולא היה לה כסף לפסיכולוג. כשקתלין הייתה כבר כמעט בת 16, פגשה היא נערה בשם קארה סילברסטון, ילדה עשירה, טובת לב ועקשנית. קארה והיא הפכו לחברות טובות מאוד, אבל עם זאת, מצב הרוח של קייטי היה משתנה לעיתים קרובות מאוד, היא הייתה נכנסת לדיכאון וכמה ימים אחר כך שוב רגועה ושמחה יותר. הלכה היא עם קארה לאבחון אצל פסיכיאטר בשם סטאן, במהלך הבדיקה היא הייתה לחוצה, הוא שאל אותה כל מני שאלות מוזרות, היא הרגישה שנכנסים לה למוח. לאחר הבדיקה, היא אובחנה כסובלת מהפרעה דו קוטבית (מחלה נפשית הגורמת לשינויים קיצוניים במצבי רוח). קארה עזרה לאמא של נורה לממן לה טיפולים פסיכיאטרים מפני שגדלה בבית יחסית עשיר, מה שהלהיב את קתלין שכל חייה גדלה בבית לא כל כך עשיר. הטיפולים לא עזרו לקתלין, להפך, הם גרמו לה להרגיש כאילו שעושים עליה בייביסיטר ושמנסים למחוק את מי שהיא באמת, ילדה קרת רוח ואדישה. קייטי אפילו לא דיברה עם קארה חודשיים, למרות שקארה רצתה רק לטובתה.
כולם חשבו שקתלין עושה את זה כי היא רוצה תשומת לב או לעשות רושם אבל זה באמת לא היה ככה, היא ניסתה להפסיק לשרוט את עצמה בשביל שיאמינו לה.
קארה התרחקה ממנה מאז ונורה נשארה יחסית בודדה.
היא הייתה במריבה גדולה עם אמא שלה, הרגישה כל כך לבד.
התחילה נורה לכתוב יומן, ביומן היא רשמה את כל הצרות שלה, זה היה בהתחלה כמו עוד יומן רגיל, אבל כשאמא שלה מצאה אותו, היא הבינה שקתלין ממש חייבת את הטיפולים הפסיכיאטרים. היא החלה ללכת לפסיכיאטרית בשם מקסין. מקסין דווקא ראתה בנורה ילדה כישרונית ויצירתית.
סטטוס התקדמות: ברקע, אוסיף בהמשך על הילדות שלה בנורווגיה, כרגע זה טיפה כללי. האופי והמראה בעבודה.
הצבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם:
DarkGreen
הארות/הערות/ראיתם את הסדרה במקרה?: ניסיתי במראה להדגיש את זה שהיא נורווגית, לא יודעת כמה עבד לי, לול

הודעה זו נערכה ע"י Veronica Lodge ב Jun 7 2021, 14:47 PM

[Onishi Sumi]

שמורה :) קחי בחשבון שאני מצפה להתקדמות מהירה בטופס, כיוון שאני באמת רוצה להוציא את המ"ת לפועל כבר.

מזל טוב למתקבלת הראשונה למ"ת, סופי :)

כל מי שהתקדם- טפסים מעולים, רק מחכה שתסיימו :) אם יש לי הערות או דולות שאני רוצה שתתייחסו אליהם אני אכתוב בפרטי.

אני רוצה לפתוח את המ"ת בקרוב וזה נמשך יותר מידי זמן, ולכן אני מצפה לראות טפסים גמורים של רובכם עד מוצ"ש של ה24.4. כמובן שיש יוצאים מן הכלל ואני אתחשב אבל אני מקווה שיהיו לפחות חצי שסיימו את הטפסים עד אז.

[פרח נתתי לנורית]

תגובה

[Onishi Sumi]

תודה ורד :)

טוב, אממ, אני טיפה מאוכזבת שאף אחד לא סיים את הטופס למרות שהצבתי תאריך סופי, אבל מה לעשות.
אני מבקשת מכולכם לסיים את הטופס עד יום ראשון הבא. נתתי מספיק זמן. מי שלא יסיים, פשוט לא ישתתף. אני צריכה 4 משתתפים מינימום, ולכן ברגע שיהיה לי את זה אני אוכל להתחיל ולא אחכה לאחרים.

קצת הערות:

אור - מה שכתבת בסדר גמור, רק מחכה שתסיימי את האופי
אריאל - כנ"ל, רק מחכה שתסיימי
רינג - אני לא כלכך בטוחה איפה אתה עומד בטופס, אני אשמח להבהרה וכמובן שגם תסיים אותו. בנוסף, קצת קשה לי לקרוא את הטופס עם כל ההערות והסמיילים... אשמח אם תמחק אותם.
ליבי - אני יכולה לקבל את המראה, אבל אני אשמח לעוד פירוט באופי. מקווה שתסיימי את האופי והרקע בהמשך.
אמ - מה שכתבת עד כה מעולה, אני רק מקווה שתמשיכי.
הדס, קס - כנ"ל, מחכה שתסיימו
קלישה - טופס פשוט מעולה, אני רק מחכה שתסיימי
נגה - לא ראיתי התקדמות בטופס שלך יחסית הרבה זמן... נשאר ממש עוד מעט, אני אשמח שתסיימי
אלכס - היי! לצערי, אני לא יכולה לקבל בינתיים את המראה אפילו שהוא עומד בכמות השורות... אני מרגישה שחסר לי עוד פירוט. אני ממליצה לקרוא טפסים אחרים כדי להבין יותר למה אני מצפה, נניח הטופס של קס או קלישה. פשוט לעבות קצת את מה שכתבת :) הרקע בסדר, אבל חסר לי גוש מאד גדול מהחיים שלה - עד שסילקו אותה מהבית. אני בטוחה שאת יכולה לחשוב על החיים שלה עד אז, ואני מחכה לראות התקדמות.
נגה - המראה עומד בכמות השירות, אבל הוא עדיין לא מפורט מספיק. אני אשמח לעוד פירוט. גם עוד קצת פירוט באופי יהיה נהדר. אני לא כלכך מבינה איפה את עומדת ברקע, אשמח שתגידי לי כדי שאוכל לתת הערות.
רומי - לא התקדמת מאז שהגבת עם הטופס. אני אמשיך את השמירה גם לך עד שבוע הבא, אבל מקווה לראות התקדמות. אני כאן לכל שאלה :)

סך הכל כולכם באמת קרובים לסיום. אשמח לראות טפסים גמורים, וכמו שאמרתי, ברגע שיש לי מינימום אני פשוט אתחיל.

עריכה:
אור התקבלה למ"ת :)
ומתוקף העובדה שעדיין אין לי ארבעה רשומים ואני גם חולה, הנה לכם הארכה עד... טוב עד שאני אבריא בעיקרון, מתי שזה לא יהיה
מוזמנים להתייעץ איתי לגבי כל דבר בפרטי

[georgina3695742]

הכתב שכח לספר על הידיים הכחושות של הארי פוטר!! בשנת 1961, הארי פוטר טס לכנס של עבודה מועדפת בקטיף גושים. כל השוודים שהיו שם אמרו שהוא גאון, ושהוא הולך ללכת לקולנוע ולהסתיר למי שיושב לפניו

[Onishi Sumi]

טוב, אומנם התגובה מעליי היא ספאם, אבל תודה שהקפצת לי את המ"ת D:
כמו שאפשר לשים לב בתגובה הראשונה שלי, יש לנו 4 רשומים למ"ת - אור, אריאל, נגה וסופי.
זה כמות מינימלית כדי להתחיל את המ"ת, ולכן אני הולכת לתת עוד שבוע שבוע וחצי לכל מי שרוצה לסיים את הטפסים שלהם ואז נתחיל :)

עידכון: ברכות לקלישה שהתקבלה למ"ת :)

ועוד עידכון: ברכות גם להדס שהתקבלה D:

ועוד עוד עידכון: גם אלכס התקבלה :)

עידכון עידכוני: גם קס התקבלה 3>

נטע, לונה, ליבי ורומי- אם אתן רוצות לקחת חלק במ"ת, לסיים את הטפסים עד ראשון.

ועידכון אחרון: לונה ונטע התקבלו :)

[פרח נתתי לנורית]

ננעל, המשחק יפתח בקרוב!