שרשור קסום, עם ליה

אם הילדה הזאת תגלה אותי, ותדווח, יש לי מזל שיש לי 'צבא' של תלמידים בבית ספר. שתיהנה מהחרמים שיהיו לה. עכשיו לתוכניות, ובמי להתחיל. שמימית?

שלחתי את המכתב אל בריסטל, בהחלטה שאנטוש את הנושא לזמן הקרוב ואנסה להנות מבית הספר החדש ואולי להכיר חברים חדשים. יצאתי מחדרי וניגשתי אל משרדה של אמרלדה כדי לקבל את מערכת השעות שלי ליום הלימודים ולשמוע קצת הסברים.

שמימית היא בסך הכל מים. היא לא יכולה לעשות לי כלום. וחוץ מזה, אם היא מים, אני יכול לאדות אותה! זה צריך להיות כשהיא ישנה. היא פשוט, תעלם, לנצח.

לאחר כמה שעות של סיורים, הסברים ודיבורים הלכתי לישון.
חלמתי בשנתי על דליי סליים ענקיים שנשפכים על ראשי ועל ג'ון בתור ענק שגוהר מעליי ומוחץ אותי עם רגלו הענקית...

הלילה הזה הולך להיות מעניין. הגיע הזמן להתאדות, שמימית! אני התחלתי לצעוד לחדר. אם היא תהיה ערה אני אגיד לה שבאתי לעונש. הכל טוב.

התעוררתי למשמע צעדים מחוץ לדלת חדרי. לא הבנתי מי ער בכזו שעה מאוחרת, ולכן פתחתי את הדלת בחרישיות והצצתי מצדדיה. הבחנתי בצלליתו של ג'ון צועדת באפלולית, קיללתי בליבי ויצאתי מהחדר בדממה. עקבתי אחריו עד לחדרי המגורים של המורים, וכשהוא ניגש אל דלת חדרה של שמיימית צעקתי את שמו.

"מה את רוצה, פשטידה?" התעצבנתי. "אני הולך לעונש שאת נתת לי!"

"ממש... בכזו שעה מאוחרת?" הייתי בספק אם הוא דובר אמת. "בכל מקרה, שמימית ישנה עכשיו, אז כבר אין טעם."

"אז אני אחזור לחדר," אמרתי, "ואת תפסיקי לדחוף את האף?"

"אני אדחוף את האף כמה שאני רוצה, כי אני מספיק חכמה להבין שאתה משקף סכנה לשאר הפיות!" אמרתי לו, "בכל מקרה, ממה שהספקתי להכיר אותך אני יודעת שלא כדאי לשהות בחברתך."

"סכנה לשאר הפיות, אה?" התעצבנתי. "חכי פה."
נכנסתי לחדר של בריסטל. היא עוד הייתה ערה.
"גברתי, יש בחוץ תלמידה שיצאה למחוץ החדרים בלילה!" שיקרתי לה. "אני שמעתי אותה ובאתי לעצור אותה"
"אני מיד באה לטפל בילדה," היא קמה.

רתחתי מכעס. הנער הזה פשוט עבריין! הוא האשים אותי במעשיו שלו!
"ג'ולי?" שאלה בריסטל, מופתעת.
"ראית את המכתב ששלחתי לך?" שאלתי אותה, מקווה לפירצה שדרכה אוכל לחמוק מהאשמתו של ג'ון.
"כן" היא ענתה לי. "אתה, גש למשרדי מחר בשעה 7:00 בדיוק!" היא פנתה אל ג'ון המופתע ונכנסה אל חדרה.
"בפרצוף ש'ך!" הרמתי את אפי בגאווה וחזרתי גם אני אל חדרי.

"גברתי!" קראתי 'בנימוס'. "למה הילדה הזאת לא נענשת גם כן?"
"אתה צודק," היא ענתה. "תבואו שניכם לעונש מחר בשעה שבע."

"מה אני עשיתי????" התעצבנתי עליו. "את יודעת מה הוא מתכנן לעשות?" הרגשתי כמו קוראת מחשבות באותו הרגע.

"את יצאת מהחדר לאחר סגירת האורות והאשמת בבגידה את אחד יורשי העצר הבכירים." בריסטל ענתה.