אסור לתת לי ולרוזנ משהו יותר מדי אובר-פאוורד., כי אחרת נשמיד את העולם. ולא רק את שלנו.

שם: איתמר
צבע אהוב (לא שזה משנה): כחול חמקמק
מאכל אהוב (לא שזה משנה): נודלס מוקפץ
בצלצל אהוב (שוב, לא שזה משנה):
הערות\הארות\הצעות\תלונות\שאלות\מענות\בקשות\מחשבות\מיץ פטל: יוהו!

שם: לא אומר אותו כאן
צבע אהוב (לא שזה משנה): אנע עארף
מאכל אהוב (לא שזה משנה): אממ אנע עארף
בצלצל אהוב (שוב, לא שזה משנה):
הייתי חייב להכניס את זה כאן, אפילו שזה הורס לי את הסרייה
הערות\הארות\הצעות\תלונות\שאלות\מענות\בקשות\מחשבות\מיץ פטל: הוא אמר טרילילי ונפל לתוך הדלי

"פאזלים זה כיף," אמרתי בניסיון לפתח שיחה שלא הולכת להתקדם לשום מקום.
רוזנ לא הסיט את עיניו מהספר המשעמם שהוא קרא.
"נכון?" שאלתי בתקווה. "זה כל כך..." נאנחתי. "רוזנ."

"אוף נו שתעק שנייה, אם תתן לי רגע אני עוד אצליח לגמור את מגנס צ'ייס בפעם השנייה בהיסטוריה, לא חשבתי שאני אצליח אי פעם!"

"למי אכפת ממגנס צ'ייס?" אמרתי, גאה בעצמי שמצאתי נושא לשיחה. "הוא סתם חיקוי עלוב של פרסי."

"בדיוק" זרקתי, "כל פעם שהתחלתי את הספר הזה גררתי שתי פסקאות ונטשתי אותו, עכשיו אני כמעט גומר אותו, זה יהיה הישג מדהים"

"אני התייאשתי בקטע שבו הוא מת," מילמלתי. "מה אני צריך לשמוע על החיים שלו בגיהנום או אנערף? פרסי ג'קסון זה הרבה יותר מגניב!"

"אבל בפרסי ג'קסון יש מלא חורים. ואני לא ממש אוהב את הכתיבה. צריך משהו כזה בסגנון ארץ האגדות. אם הייתי יכול להיכנס לספר כלשהו זה היה לשם. טוב, גם בגלל שמשם אני יכול להמשיך לכל הפאנדומים הקיימים וגם אלה שעוד לא."

"היית רוצה לקבל את השיקוי מארץ האגדות?" אמרתי בעיניים נוצצות. "זה נשמע ממש מגניב!"

"כן, אבל... בוא, אין לנו באמת איך להשיג אותו...
רגע, מה המרכיבים של השיקוי ההוא?"

"לא זוכר, אבל זה היה די מסובך."

"ספרייה ליד הבית זה פרפקט. נוצה מהפסיון הכי יפה, ענף מהעץ הכי עתיק, מנעול ומפתח, ניצוץ של קסם ואור ירח"
--
הדבר הזה עומד להיתקע די מהר
אלא אם כן נחרוג מהחוקים

איזה חוק אנחנו צריכים לעבור כדי שזה ילך?

---

"אני אפילו לא יודע מה זה פסיון," הודיתי. "אין לנו שום דרך ל- אאו!"
חשתי מהלומה חזקה בראש, והבטתי לצדדים. לא יפה מצד רוזנ להגניב את היד השלישית שלו מאחוריי ולחבוט בי סתם בשביל הכיף. "מה פגע בי?" שאלתי.
השפלתי את עיניי על הספה לידי וראיתי בקבוקון קטן עם תכולה כחולה.
"מה לעזאזל."

הממ לא משנה
---
"תגיד,
מתי הספיקו להוכיח את קיומו של הקסם ולמה אני פספסתי את זה?" שאלתי, כמעט ברצינות, כשאני מרים את שיקוי השער הכחול שנפל אלינו משום מקום.

"זה השיקוי של הממדים שהרגע דיברנו עליו! תביא לי אותו!"