📄 כרטיסי ברכה לחג המולד || פעילות 📄

במהלך חג המולד, היום, נוהגים לתת מתנות לחברים ומכרים בתוספת כרטיס ברכה מקושט ויפה. טוב, לא באמת צריך להסביר מה זה כרטיסי ברכה, הרי כולם יודעים מה זה. כרטיס ברכה יכול להתלוות למתנה כלשהי או בלעדיה. תמיד אומרים שהברכה היא החשובה - וזה נכון! לכן תמיד תשקיעו בברכה יותר מאשר במתנה (למרות שגם במתנה צריך קצת להשקיע). אני תמיד אוהב לקבל כרטיסי ברכה מחברים ומהמשפחה כי הם מרגשים ומחממים לי את הלב. רק חבל שאין לנו חג המולד כדי שאקבל כרטיסי ברכה גם בחג ולא רק ביום ההולדת שלי...
בפעילות תצטרכו לרשום פאנפיק על מישהו או מישהי שנותנים כרטיס ברכה למישהו או מישהי בחג המולד. זה יכול להיות במגוון צורות ומקומות, וכמובן שמלבד הקטע של מסירת הכרטיס צריך להיות רומנטיקה ועלילה לאורך הפאנפיק. בנוסף עליכם לשלב בפאנפיק שלכם גם את תוכן הכרטיס, בין אם זה דמות שמקריאה אותו ובין אם תכתבו בפאנפיק ממש את תוכן המכתב.
כדי להשתתף בפעילות נא מלאו את הטופס הבא:

כל המשתתפים בפעילות יזכו ב200 חרמשים!

שם + כינוי: לולה + I AM NUMBER ELEVEN
קישור לפאנפיק שכתבתי:
הוא יכול להיות כתוב פה?
אני חייבת להעביר בטא?
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
הוא מחייך אלי בצורה מוגזמת, עד שזה נראה מטריד.
הוא לא מפסיק להתלחשש עם חבר שלו, שניהם מצביעים עלי.
הם חושבים שאני לא רואה, לא שומעת.
אני לא יכולה להפסיק לכעוס עליו, אבל תמיד כשהוא עובר לידי במסדרון אני לא מצליחה שלא לחייך. לחיי לא יכולות שלא להסמיק, ותוך שניה אני מאבדת את שיווי משקלי וצונחת ארצה. הוא יורד על ברכיו ומנסה לעזור לי, אבל באותה השניה חוזרים אלי הרגשות על כל המעשים הרעים שהוא ביצע.
אז אני צועדת שוב צעד אחורה, מתרחקת ממנו כאילו סתם.
הוא כאילו סתם ג'יימס פוטר.
שברגע שאני רואה את עיניו החומות אני נמסה.
שברגע שהוא מתלחשש עם ברבי גריפינדורית מסמיקה אני רק רוצה להתחפר מתחת למיטה ולהגיד שלא ראיתי את זה.
אבל כשהוא מתקרב אלי, אני לא מסוגלת.
אני אומרת היי וביי לחיי, וחוזרת להתחפר מתחת לערמת ספרים.
בלי שאף אחד יראה סומק אדום מציץ שם.
אני חושבת שהוא והחבר שלו מתכננים משהו.
אז אני מתחפרת שוב מתחת לספרים. הם נותנים לי מקום לברוח, אל עולם אחר.
עם רומנטיקה מושלמת.
שהם פשוט מחייכים והכל הולך בקלות.
אבל ככה זה לא בחיים.
אני רוצה הוכחה שהוא אוהב אותי. שהוא לא סתם אומר לי את זה כל הזמן כדי להרשים אחת אחרת. אני רוצה הוכחה שהוא לא יותר מיצור אגואיסט.
אבל אני לא בטוחה שקיימת אחת כזאת.
את כל זה אני אומרת לעצמי מול המראה, כשלפתע קול צייצני מעיר אותי ומנער אותי לחיים.
סופיה נכנסת לחדר בחיוך, רצה לחבק אותי בשמחה.
"מכתב!" היא צועקת אלי, פורעת את שערי הג'ינג'י.
"ממי?" אני שואלת אותה בתמימות, כאשר במוחי אני מבינה מה הכוונה.
היא מחייכת אלי שוב.
"את חושבת שלא ראיתי? את הנפילות שלך במסדרון? את ערמות הספרים?" היא אומרת לי.
אני מהנהנת במבוכה.
"בקיצור, קיבלת מכתב מג'יימס פוטר" אני מסיימת את המשפט בעליזות שקיימת רק אצלה.
אני רצה משם, אל תוך השמיכה.
אני פותחת את המכתב בשמחה, כאשר אני מזהה לשמחתי את כתב ידו המטושטש של ג'יימס.
"לילי היקרה" הוא פותח במילים הללו. יש בצירוף הזה משהו שמצליח לחדור ללבי.
"אני יודעת שאת מכנה אותי "ג'יימס-פוץ-אגואיסט-פוטר". אני יודע. אבל אני אוהב אותך, ותמיד מקווה שתתני לי הזדמנות. מה את רוצה שאני אוכיח לך? תגידי! כי אני פשוט אוהב אותך, ואין לי מילים לתאר את הלב המתקתק שלי.
אז בבקשה.
תני לי הזדמנות שניה"
המכתב מרגש אותי. אני רוצה לכתוב לו בחזרה, אבל הדמעות מציפות אותי ואמילי נכנסת לחדר, ויחד עם סופיה שתיהן מתגודדות סביבי בצפייה.
אני רק מכסה את עצמי בשמיכה, ונרדמת, כשהמכתב בידי, עם מחשבה אחת.
אני אוהבת את ג'יימס פוטר.

הערות/שאלות/כריסמססס:

כל הכבוד על ההשתתפות, אפשר לנעול