"נשי" VS "גברי" || דיון

*ראיתי שזה עלה בדיון על חוק גיוס חובה וזה לא הכי קשור, אז כדי שנוכל לדבר גם על זה חשבתי לפתוח את הדיון הזה

"נשי" VS "גברי"
דיון

מספר הגדרות בתור התחלה: מה היא נשיות? מה היא גבריות?

גבריות הוא מונח המתאר מכלול התנהגויות המזוהות עם גברים בחברה. הגבריות שונה מתרבות לתרבות ובמהלך השנים ועם התפתחות בני האדם היא השתנתה. בעבר היו דפוסי התנהגות ולבוש שהיו מזוהים עם גברים. כיום, דפוסי ההתנהגות האלה כבר מזוהים עם גבריות ואף נחשבים לנשיים. דוגמא לכך היא המאה השמונה עשרה - קיים דיוקן של לואי ה-14 עם שמלת תחרה קצרה ונעלי עקב, שני דברים הנחשבים לנשיים כיום. הגבריות הקלאסית של העולם המערבי כוללת גברים מאצ'ואיסטים, שריריים, אמיצים וכאלה שמפרנסים את המשפחה.
נשיות היא בדיוק כמו גבריות, אבל להפך - מונח המתאר מכלול התנהגויות המזוהות עם נשים בחברה. בדומה לגבריות, נשיות שונה מתרבות לתרבות ובמהלך השנים ועם התפתחות בני האדם היא השתנתה. בעבר היו דפוסי התנהגות שהיו מזוהים עם נשים, וכיום הם כבר לא מזוהים עם נשים ואף נחשבים לגבריים. הנשיות הקאלסית של העולם המערבי כוללת נשים יפות, אופות, נעימות הליכות ו/או רכלניות, מתעניינות בבגדים ובדברים יפים ודואגות לילדים בבית. כיום, גברים המגלים סימני "נשיות" מסויימים בדרך כלל מזוהים עם הומוסקסואליות ("הומואים הם נשיים").

נשיות וגבריות - תכונה מולדת או נרכשת?

קראתי לא מזמן מחקר מאוד מעניין (שלצערי אני לא מוצא באינטרנט כרגע, אז כנראה תצטרכו להאמין לי) שמדבר בדיוק על זה. המחקר הראה שהעובדה שנשים הן "נשיות" ושגברים הם "גבריים" בעצם תלויה בנורמות חברתיות. ההסבר הפשוט ביותר הוא שהנורמות החברתיות בעולם שלנו הן שאישה צריכה להיות בבית, להתעניין בבגדים ולדאוג לילדים בעוד שהגבר צריך להיות מי שיוצא לעבוד ולפרנס את המשפחה שלו, וזאת דרך עבודות הכוללות יחסית הרבה מאצ'ואיזם. הנורמות החברתיות האלה מקיפות אותנו כבר מגיל צעיר - למשל, בגדי תינוקות לבנות כמעט תמיד יהיו בגוונים ורודים ושל הבנים יהיו בגוונים כחולים. אנחנו מוקפים בנורמות החברתיות האלה, ולכן יהיה לנו קשה להתעלם מהן ככל שאנחנו גדלים. לדברים שסובבים אותנו יש השפעה על תת המודע שלנו ולכן גם אם אנחנו לא מאמינים ב"גבריות" או "נשיות" תת המודע שלנו עדיין ירים גבה אם הוא יראה גבר שנמצא בבית לבשל לילדים בעוד שהאמא הולכת לעבוד.
בעצם, מה שהמחקר הזה ניסה להגיד הוא שאנחנו מחשיבים דברים מסויימים ל"נשיים" ודברים מסויימים ל"גבריים" בגלל שנורמות חברתיות נכנסו לנו לתת המודע עוד לפני שידענו לדבר או לחלוטין להבין את המשמעות של הדברים. המחקר לא דיבר על איך העולם שלנו היה יכול להיראות אם היינו נוטשים את הנורמות החברתיות האלה, אבל הוא הסביר למה אנחנו מגדירים דברים כ"נשיים" או "גבריים". למעשה, המחקר הזה אמר שנשיות וגבריות אלה מונחים שמושפעים מנורמות חברתיות ולא מונחים קבועים (כפי שניתן לראות בהגדרה).
לעומת זאת, מחקרים אחרים הוכיחו שכן קיים הבדל פסיכולוגי בין נשים לגברים, אם כי הוא לא גדול כמו שמצופה שהוא יהיה. ההבדלים שנמצאו היו מזעריים ביחס לחשיבה שקיים הבדל עצום בין השניים.

ועכשיו, לדיון

- איזה מהאופציות נשמעת לכם יותר הגיונית? שנשיות וגבריות אלה תכונות מולדות, או שאלו הנורמות החברתיות כפי שהסברתי? למה?
- האם גבריות ונשיות הם דברים שליליים או חיוביים? למה?
- במידה ואתם חושבים שהגבריות והנשיות הם דברים שליליים, כיצד לדעתכם ניתן לשנות אותם? במידה ואתם חושבים שהם דברים חיוביים, מה אתם חושבים שניתן לעשות עם העובדה שההגדרות האלה יכולות למנוע מאנשים לעסוק בתחומים שמעניינים אותם בגלל דחייה מהחברה? (לדוגמא, אם יש גבר שרוצה להיות בבית ולבשל לילדים שלו במקום ללכת לעבוד - כיצד לדעתכם ניתן לפתור את הבעיה שהחברה תתייחס לזה בתור דבר חריג?)

אני כן מאמינה שיש הבדל פסיכולוגי בין גברים לנשים, אבל הוא לא עד כדי כך קיצוני כמו שהרבה אנשים מתארים ולא בהכרח מתבטא בתור מה שאנחנו נוטים להגדיר כנשיות או גבריות. לגברים ונשים יש מבנה מוח שונה - לגברים יש מוח גדול יותר אבל לנשים יש מוח מסועף יותר, והקשרים בתוך האונות ובין האונה השמאלית לימנית שונים בין גברים לנשים, אז כן, כנראה שיש הבדל.
לנשים וגברים יש גם רמות שונות של הורמונים שונים, מה שמשפיע על ההתנהגות. למשל, רמות גבוהות של ההורמון הגברי טסטוסטרון מקושרות עם התנהגות תוקפנית, ורמות גבוהות של ההורמון הנשי אסטרוגן מובילות להתנהגות אמוציונלית.
למרות זאת, אני די בטוחה שלנורמות חברתיות יש תפקיד גדול מאוד בעיצוב של ההגדרות לגבריות ונשיות. בתקופות קצת יותר פרימיטיביות היה בזה היגיון מסויים - גברים באופן טבעי נוטים לפתח יותר מסת שריר מנשים וגם גובהים לגובה גבוה יותר, מה שהופך אותם לחזקים יותר פיזית. אז בתקופת האדם הקדמון, כשמישהו היה צריך לצאת לצוד, מובן למה שזה בדרך כלל יהיה הגבר.
לשמחת כולנו, אנחנו כבר לא חיים במערות וכבר אין צורך לצאת לצוד חיות לארוחת ערב, אבל התפיסה של גבריות דומיננטית ונשיות עדינה ושקטה נשארה. אפשר לראות את זה בהרבה תחומים - רוב הפוליטיקאים והאנשים שעוסקים במקצועות דומיננטיים וחשובים בחברה הם גברים, ואני מאמינה שזה נובע מכך שמציגים לילדים כבר מגיל מאוד צעיר מציאות שבה גבר הוא דומיננטי ואישה היא יפה ושותקת. זה מתחיל מהדברים הכי קטנים, כמו הצעצועים שמוכרים לילדים - לרוב אם אני אכנס לחנות צעצועים ואבקש מתנה לילד בן חמש, אני אקבל סט של כלי עבודה או מכונית על שלט. אם אני אבקש מתנה לילדה בת חמש, כנראה שאצא מהחנות עם בובת תינוק או כלי בישול. אני זוכרת בתור ילדה קטנה שקיבלתי המון מחמאות על כמה שאני יפה, לעומת האחים שלי שקיבלו מחמאות על כמה שהם חזקים. הדברים האלו שוקעים לתוך ההבנה של ילדים כבר בגיל כל כך צעיר שקשה מאוד להוציא את התפיסות האלו מההתנהגות שלהם.
הקיבוע הזה של תפקידים מגדריים מאוד ברורים בגיל צעיר - ילדה יפה, ילד חזק - מוביל לעיצוב האופי של הילד או הילדה בהתאם למגדר שלהם. בגילאים צעירים כל כך האופי עדיין לא מגובש (הרבה פסיכולוגים טוענים שהאישיות מסיימת להתעצב רק בגיל 25) ותפיסות כאלו שמוטבעות לתוך החשיבה של ילדים משפיעות עליהם מאוד. בסופו של דבר, רוב הבנים נוטים לפתח אופי דומיננטי וכוחני ורוב הבנות נוטות לפתח אופי עדין וכנוע. בעקבות האופי מגיעים תחומי עניין תואמים וזה מה שמוביל למקצוע שהילדים והילדות יבחרו בעתיד.
אני יכולה לשתף בחוויות מהעולם האישי שלי - אני שומעת מטאל ומנגנת בגיטרה חשמלית. לא בדיוק דברים עדינים שמתאימים להגדרה של נשיות. הרבה פעמים אני נתקלת בתגובות כמו "את מתנהגת כמו גבר" ואנשים שמפקפקים בכך שאלו באמת תחומי העניין שלי - כי איך יכול להיות שנערה אוהבת דברים כל כך אגרסיביים? אני גם בכללי בן אדם מאוד דעתני וזה רק מוסיף ל"את מתנהגת כמו גבר".
הייתי אומרת שהפתרון הוא חינוך, אבל זה לא כל כך פשוט. גם אם ההורים יעשו הכל כדי לתת לילד לעצב אישיות משל עצמו בלי קשר לחוקי מגדר, תמיד יהיו תגובות מהצד שישפיעו על התפיסה שלו. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות כרגע הוא לדאוג לחינוך בנושא מצד מערכת החינוך ולא רק מהבית.

אני חושבת שהנשיות והגבריות הם לא דווקא תכונות מולדות, ולא דווקא נורמה חברתית. זה בעצם שילוב של השתיים, יש תכונות מולדות באופן כללי אצל נשים, וכך אצל גברים. מזה נגזרה התנהגות כוללת לנשים והתנהגות כוללת לגברים. במשך השנים זה השתנה והתחלף, אבל אני די בטוחה שאפשר להצביע על נקודות מסוימות שהם בעצם תכונות מולדות - עמית הביאה הסבר מעניין בתגובה לפני.
לדעתי הנשיות והגבריות הם לא דווקא דבר חיובי, אבל גם לא דווקא דבר שלילי. הרי העולם כדי לתפקד צריך את שני סוגי ההתנהגות האלו (זה לא בדיוק שניים, אבל לשם העניין) מצד שני - יכולים להגזר מזה דברים שליליים, כי כמו בכל נורמה חברתית שהתקבלה, אדם הנוהג להיפך ממנה נחשב לאדם משונה, ולכן לפעמים אדם ירצה לעשות דבר שלא מקובל במגדר שאליו הוא משתייך, והוא יחשב מוזר. גרוע מזאת, אם אדם ירצה להתקבל לתחום מסוים שנחשב נחלתה הבלעדית של המגדר השני, יכול להיות שלא יקבלו אותו לשם בכלל ורק בגלל המגדר שלו, שזה עוול לדעתי.
לכן, צריכים לדעת לתמרן בין הדברים, לתת באופן כללי את הנשיות לנשים ואת הגבריות לגברים, אבל גם להיות פתוחים לאנשים שלא ממש מתחברים לזה ומתנהגים אחרת. כמו שאמרו לפני, זה צריך להגיע בחינוך, ולא רק בבית.
בפן אישי, אני מאוד אוהבת דברים נשיים וכיף לי לחיות ככה, כך שאני לא רואה בזה שום פסול. אני גם לא רואה את עצמי מתחברת לדברים ואורח חיים גברי, לא כל כך ברור לי שזה מגיע ממוסכמה חברתית דווקא, אבל מי יודע...

לגבי הפרטים, גם כיום אפשר לראות הבדל בין מגזרים שונים, אפילו כאלו החיים באותה חברה. זאת אומרת - הביאו למשל את הדוגמה לגבי גבר שיהיה בבית ויגדל ילדים ואישה שתהיה המפרנסת העיקרית. צורת חיים מאוד קרובה לזו קיימת כיום בציבור החרדי, הגברים לומדים הרבה פעמים בכוללים כשש-שמונה שעות ביום. בדרך כלל זה קרוב לבית, אז הם יקחו את הילדים ללימודים, יבשלו להם ארוחת צהריים וכדומה, בעוד האישה לומדת כבר בגיל צעיר מקצוע, ואחרי החתונה היא נהיית המפרנסת העיקרית בבית.
בחרתי להביא ציטוט מעניין מהספר 'זכרונות ומסעות' (אברהם בר גוטליב), שנכתב לפני קצת יותר ממאה שנה:

לגבי מה שעמית הזכירה שמחשיבים את זה שהיא דעתנית לדבר גברי, קצת מוזר לי. אני אישית מאוד דעתנית, וכך גם חלק גדול מהחברות שלי. למעשה, יש קצת יחס מזלזל לבנות שאין להן דעה ולא מדברות (לא שהיחס הזה טוב, אבל מציאות) ומצד שני רוב הבנים שאני מכירה לא ממש הייתי מחשיבה אותם ל'אנשים דעתניים' אם בכלל...

למה העולם צריך את שני סוגי ההתנהגות האלה?

לא אמרתי שזה דבר פסול!!! מאוד מצטער אם זה יצא ככה. אין שום דבר פסול בלאהוב דברים נשיים אם את אישה, תאהבי מה שעושה לך טוב. הדיון הוא בעיקר על האם זה טוב או רע שקיימים המונחים האלה.

אני דווקא יחסית מזדהה עם עמית פה, גם בחברה שאני גדל בה יש מין הרמת גבות כל פעם שאני פותח את הפה. יכול להיות שזה אחרת אצלך, לא יודע, אבל זה ככה בחברה שאני גדל בה.

אני אתחיל מהאמונה האישית שלי, בתור דתיה, צריכים את כל סוגי ההתנהגות בגלל שהם קיימים. עצם זה שהם קיימים זאת אומרת שצריכים אותם, הם לא נבראו סתם כך, רק צריך לדעת איך להשתמש בהם בצורה הכי טובה.
אפשר גם לענות תשובה רגילה, שלא קשורה דווקא לאמונה או משהו - האופי הנקרא 'נשי' בדרך כלל מתחבר לעינייני הבישול, זה ברור שאם לדוגמה שני בני הזוג יעבדו כל היום לא יהיה מי שיעשה את הדברים האלו, שהם נחוצים. גם בגידול ילדים, בעיקר בגלל שהאופי הנקרא נשי מתאפיין ביתר עדינות, אכפתיות, רגישות, חמלה וסובלנות יותר מהאופי הנקרא 'גברי', מה שנותן לאישה עדיפות בגידול וחינוך ילדים צעירים, לכן גם בשדה החינוך הנשים יותר דומיננטיות, ודי ברור שזה הכרחי.
מצד שני, יש את האופי ה'גברי' המתאפיין ביתר אתלטיות, אומץ, מנהיגות - דברים החשובים כשלעצמם בתחומים כמו עבודה פיזית, פרנסה, הגנה, שיטור וכל מה שסביב לזה.
יש גם את מה שנקרא 'צורת החשיבה' הנשית, השונה מהגברית ולהפך, איחוד בין שתי צורות החשיבה האלו מביאה ליתר יעילות.
שוב, אני לא מתכוונת ב'נשיות' שהנשים הן בדווקא כאלו וב'גבריות' שהגברים הם דווקא כאלו, אבל זה מה שמקובל ויש לזה קצת אחיזה במציאות, ודי ברור שאם יחסר אחד מהצדדים תחסר האיכות בהמון תחומים חשובים.

סליחה אם זה יצא מוזר, התכוונתי להגיד שאני לא רואה פסול בזה שאני אוהבת דברים נשיים כי ככה גידלו אותי, בסופו של דבר אני אוהבת להיות כזאת ואני שלמה עם זה.
הבעיה במונחים האלו היא שהם הכללה, ומי שלא טוב לו עם הזהות הזו שדורשת ממנו איך להתנהג, בגלל שהוא נולד 'זכר' או 'נקבה' והוא לא באמת 'גברי' או 'נשי'. באופן כללי הכללה היא לא דבר טוב, והחברה כחברה נוטה להכליל.

זה ממש עיוות מחשבתי, ממה זה בדיוק נובע?
זה היה מאוד מקומם אותי אם הייתי נתקלת בהתייחסות כזו, בכל אופן איפה שגדלתי תמיד עודדו אותנו לחשוב להביע דעה ולשאול שאלות, זה דבר בסיסי.
לדעתי הבעת דעה (משפט מעניין) הוא דבר שמעיד על האדם כבעל שכל ומחשבה, כל מי שיש לו מוח והוא חושב וחי את העולם ורואה דברים - בהכרח יהיו לו דעות ושאלות, ואני לא רואה איזו סיבה יש שאישה תהיה שונה בעניין הזה.

ועוד לא אמרתי - כל הכבוד על הדיון :)

הבנתי מה את אומרת, ואני מסכים. מה שלא הכי הבנתי ממך זה אם לדעתך זה נחוץ לשייך אותם לגברים או לנשים בצורה הספציפית או להשאיר את זה פתוח כדי שכל מי שירצה יוכל לפנות לכל אחד מהתחומים?

הו אוקיי, לשנייה נלחצתי שלא הבנת אותי נכון
מה שכן אני לגמרי מסכים, לחברה יש נטייה להכליל. צריך להיכנס להכללות מלכתחילה כדי שיהיה לנו מסודר בראש או להימנע מהן, לדעתך?

אין לי כל כך מושג ממה ספציפית זה נובע, אני חושב שזה בעיקר מהאמונה הכללית של ״אישה צריכה להיות יפה ולשתוק ולהבין רק בדברים הנשיים״ ולאו דווקא בזה שלאישה צריכה להיות דעה גם על נושאים יותר רציניים. לא מסכים, אבל אני מניח שמפה זה נובע פחות או יותר.
מסכים לגבי הבעת הדעה, אבל אפשר לראות שיש אנשים בעולם שלנו שמאמינים שלאישה לא צריכה להיות דעה על משהו שהוא לא ״נשי״, ובבירור, לפי נורמות חברתיות מסויימות בחלקים שונים של האוכלוסייה, פוליטיקה ונושאים רציניים נחשבים מאוד לא נשיים. בעצם, זה לא רק בחלקים ספציפיים של הקהילה, אפשר לראות שהפוליטיקה שלנו מלאה בעיקר בגברים ונשים יש יחסית מעט. אין לי מושג כל כך מה נובע ממה, אבל את הקטע הבנת.

אני מניחה שלא אמרתי את זה מספיק ברור מקודם, אני חושבת שזה אמור להישאר פתוח, בעיקר מהסיבה שמדובר כאן על תכונות נפש וזה לא יכול להתחלק דווקא בין נשים לגברים, חוץ מזה שגם בתוך הנשים או בתוך הגברים יש הבדל גדול בין אדם למשנהו, לכן הכל אמור להישאר פתוח ושכל אחד יחיה לפי תכונות הנפש שלו ולא לפי הכתבה ציבורית.
לגבי ההכללות בעצמן, לדעתי אין דרך להימנע מהכללות במישור הציבורי, החברה נוטה להכליל כי זה יותר נוח לה, לדעתי זה אפילו נגרם מאליו. למשל בנושא הזה - בגלל שרוב הנשים יש להן תכונות 'נשיות', ממילא רוב הנשים עוסקות בחינוך, גידול הילדים, בישול וכל הדומה לזה, אז במבט הציבורי אלו הן הנשים, ולכיוון השני כמובן גם לגבי הגברים.
מה שצריך לעשות זה הפרדה בין המבט החברתי המכליל, לבין החיים הפרטיים. זה שמסתכלים על הנשים למשל באופן כללי במבט מסוים לדעתי לא יפריע, כל עוד לא יפלו אישה ספציפית בתחום גברי רק בגלל שהיא אישה.
אני מניחה שהעיקרון מובן.

אני מניחה שזה עיוות מחשבתי, די ברור שזה דבר שצריך לעקור מהשורש.
אבל אם נעשה השוואה, אני חושבת שבעיתונות למשל ישנן הרבה יותר פובליציסטיות מאשר פעם, עדיין הן מיעוט אבל התחושה שזה הולך וגדל.

לגבי הפולטיקה - אני לא חושבת שאין נשים בפולטיקה רק בגלל שלא רוצים אותן שם, לדעתי זה מתחיל בעיקר בגלל שנשים באופן כללי לא נמשכות לתפקידים מהסוג הזה, בכלל תפקידים הקשורים להנהגה וכיוצא באלו. כמובן שכמו בכל תחום אחר נגרר מזה להחשיב את הנשים כלא קשורות בתחום, ממילא יש המסתכלים בעין לא טובה על נשים שחושבות שזה כן מתאים להן ונכנסות לפוליטיקה (זה שוב העניין של ההכללה).
כיום אני חושבת שזו פחות בעיה, יש הרבה מודעות לנושא, ויש הרבה יותר נשים פוליטקאיות בתפקידים בכירים (במיוחד שלאחרונה בריטניה בחרה בפעם השנייה אישה לראשות הממשלה), אבל אני לא חושבת שזה הולך לגדול הרבה יותר מזה בגלל הסיבה שציינתי, זה רק פותח לאט לאט את הדלתות לנשים שכן רוצות להיות שם, ושיהיה להן בהצלחה.

לא קראתי את התגובות הקודמות סו
לדעתי, נשיות וגבריות אלו דברים נחוצים. מצד אחד, לא צריך להרים גבה על כל גבר שמבשל לילדים שלו או על אישה שרירית, אבל בהחלט, לדעתי, צריך להיות הבדל בין המינים. אם נטשטש את ההבדל בין המינים, אז למה בעצם שיהיו שני מינים? למה לא מין אחד וזהו? העולם נברא עם שני מינים ולכן ככה צריך להיות, ולא לטשטש את ההבדל בין גברים לנשים (אך גם נשים יכולות להיות פוליטיקאיות ומפרנסות וגברים יכולים לבשל, כמובן).

אני מסכימה שמישהו צריך לבשל ומישהו צריך לפרנס, אבל מה זה משנה מי יעשה מה? העיקר שזה ייעשה.
אני אישה פמיניסטית ואין לי שום בעיה להיות במטבח. אני לא שונאת לבשל, אני אפילו נהנית מזה לפעמים, ולכן אין לי בעיה להיות המבשלת בבית. אני אעשה את זה כי אין לי בעיה לעשות את זה, לא כי אני אישה אז אני צריכה.
לעומת זאת, אני שונאת לעשות כביסה, אז מבחינתי הסידור הכי נוח הוא שאני אבשל (לא 100% מהזמן, זה נחמד שמישהו מבשל לך, אבל באופן כללי) ובן הזוג שלי יעשה כביסה. אם גם הוא שונא לעשות כביסה? חבל, נצטרך להתחלק בזה באופן בערך שווה או שהכי מתאים לאורח החיים ושעות העבודה של כל אחד מאיתנו.
אני גם שונאת להיות תלויה במישהו או שמישהו תלוי בי, אז אני אעדיף לעבוד בעצמי ולחיות עם בן זוג שעובד גם כן. באמת שלא אכפת לי במה הוא יעבוד, מצדי שיפתח מתפרה, כל עוד זה מה שהוא אוהב.
הנקודה שלי היא שבאמת מישהו צריך לעשות את כל הדברים שנחשבים נשיים ומישהו צריך לעשות את כל הדברים שנחשבים גבריים, אבל אני לא חושבת שזה באמת משנה מי יעשה מה. גם אפשר לחלק את זה ככה שכל אחד יעשה חלק מזה וחלק מזה, זה יותר עניין אינדיבידואלי שכל אחד בוחר לעצמו ולא משהו כולל של "את אישה? למטבח".

אני מסכים עם עמית.
אמנם, כמובן שכולנו נולדנו עם ההבדלים בין המינים אבל זה חייב להשפיע על דפוסי ההתנהגות שלנו. מי אמר שאישה לא יכולה להיות מה שהיא רוצה להיות להיות? למה שתישאר במרפסת כביסה/מטבח וכו'. ואם אני אוהב לבשל אז יכנו אותי מוזר? אנשים/נשים צריכים להיות מה שהם בוחרים להיות ולא שגורמים להם להיות.

אני חושבת שאין הבדל בין המינים וההבדל הוא מה שהחברה קבעה לדוגמה : כשיש ילדה בבית יקנו לה שמלות
ובבות ולא ישחקו אתה כדור רגל או כל דבר אחר כי היא בת וזה מה שבנות עושות
אני נתקלתי בזה שלמדתי MMA תמיד היתי הבת היחידה בקבוצה וכל הבנים הרימו עלי גבה של "מה את עושה פה"
ונגיד שהיתי נפצעת (שזה גם קורה לבנים) היו אומרים לי "פה זה לא סטודיו לבלט לכי תלמדי דברים של בנות"

אני מאמינה שכמובן יש אנשים שנולדו שונה, אבל הם מעטים. מה שכן, החברה מרגילה אותנו להתנהג בצורה זו או אחרת. אני אנסה להסביר באופן שונה: כשבן אדם נולד, יש לו מוח נקי, הוא יודע דברים, אבל עדיין אין לו אופי, זכרונות, כל מה שהופך בן אדם לבן אדם. אז כשמתנהג למישהו כך, ולמישהו כך, הוא מקבל אט אט את האופי, בהתאם למיקומו בחברה, כמובן שיש מקריים שזה לא קורה, אבל הם מעטים. אז בני אדם גדלים להבדל, אז טכנית יש בינהם הבדל פסיכולוגי, אבל אם היינו מגדלים אותנו אחרת, אז גם היינו גדלים אחרת.