They are the hunters / we are the foxes

[King of Your Heart]

״אני מתעקש.״ אני מחייך קצת. ״איפה יהיה לך יותר נוח, אצלי או אצלך?״ הקול שלי מתרכך מעט כשזה רק שנינו.

[Your American Queen]

"אני..." אני חושב על ההורים הקרים שלי לרגע, ואז נזכר ששלו בדיוק אותו דבר. כולם כאלה. "לא אכפת לי."

[King of Your Heart]

״אז תבוא אליי.״ זה יהיה פחות משפיל כשנהיה בחדר שלי, לא בבית זר.

[Your American Queen]

"אוקיי, אחרי הלימודים?"

[King of Your Heart]

״אהא.״

__
דילוג?

[Your American Queen]

מאז שקבענו כל מה שעשיתי היה לספור את הדקות עד שהיום יגמר, לא בטוח אם מהתרגשות או מלחץ. עמדתי ברחבת הכניסה של בית הספר וחיכיתי לטאק. עם כל רגע שעבר פחדתי שהוא לא יבוא.

[King of Your Heart]

אני מגיע לגדר, האנטר כבר שם. ״נלך.״ אני אומר, הידיים שלי בכיסים.

[Your American Queen]

"כן, בטח" אני הולך אחריו דרך שער בית הספר. "איפה אתה גר בעצם?"

[King of Your Heart]

״בצד הצפוני, קרוב לגדר״ אני אומר, קצת נבוך. הבתים הנחשבים היו באמצע העיר, לא בשוליים, קרוב לאיזורים המסוכנים.

[Your American Queen]

אני לא אומר כלום, כי אין לי מה להגיד. לא אכפת לי שהוא גר קרוב לגדר, אבל אני מבין שהוא קצת נלחץ מזה שאני לא מגיב.
"אני פשוט רוצה לדעת מתי אני אצטרך לחזור הביתה כדי להגיע לפני העוצר" אני מסביר לו.

[King of Your Heart]

״אה.״ אנחנו הולכים עד שאנחנו מגיעים לבית שלי. אני מכניס אותו פנימה.

[Your American Queen]

אנחנו נכסנים לבית, ואני מסתכל מסביבי, מנסה לאמוד את המקום שטאק גדל בו.

[King of Your Heart]

המקום די עלוב, ואני מודע לכך. אני מוביל אותו לחדר שלי.

[Your American Queen]

יש לו בית יפה, לא כי הוא גדול ומפואר אלא כי הוא פשוט. אני יכול לדמיין את טאק גדל כאן. אני נכנס לחדר שלו, ומסתכל. החדר נראה די רגיל.

[King of Your Heart]

משהו שאני חושב שאנשים לא יודעים עליי הוא שאני מאוד מסודר. כלי הכתיבה עומדים כמו חיילים על השולחן הנקי, המצעים מתוחים על המיטה ולכל חפץ יש בדיוק את המקום שלו. אנחנו נכנסים וסוגרים את הדלת. ״אתה רוצה לשבת?״ אני בד״כ לא יכול לשאת את המחשבה שמישהו ישבת על המיטה הנקייה שלי עם בגדי ה״בחוץ״ שלו, אבל משום מה… מוצאת חן בעיני המחשבה שהאנטר ישב על המיטה שלי.