0 חרמשים |
|
פורסם ב: Apr 24 2024, 18:00 PM
|
||||||||||||
but who could stay |
פפלה מיצ'ינלס הספר ממנו לקוחה הדמות הקרמפמפולים גיל לא ידוע, כנראה פחות מ-10 משפחה דונדי - אחותו הגדולה יולצ'י - אמא שלו יוקלי - אבא שלו תקציר הספר תקציר מגב הספר "את חדר הלא-כלום מצאה יוּלְצִ'י בטָאוֹס. החדר כל כך מצא חן בעיניה שהיא הכניסה אותו לתוך תיק והביאה הביתה. היה קל מאוד לקפל אותו לתוך התיק מפני שלא היו לו קירות, לא הייתה רצפה, אפילו דלת לא הייתה. לא-כלום." נעמי ר. עזר כתבה ספר פרוע, מרתק, מפתיע, משעשע וחכם שנקרא כמו סרט מול עיניו של הקורא. הורים וילדים, בני נוער וקשישים, יוכלו ליהנות מפנטסיה מציאותית, חוצה אוקיאנוסים וחובקת עולם. בכל מקום סביבנו יש משפחה קְרַמְפַּמְפּוּלִית שכזו. עם הומור פנימי, עם ריבים וקנאות וכעסים ותובנות. אבל ביום בו יוּלְצִ'י מתחילה להתאמן בחֲדַר הלֹא-כְלוּם כדי להפוך לזֶן-מָאמָא, רגועה ויכולת-כול, חייהם של בני משפחתה – יוּקְלִי, דוּנְדִי וּפֶפָלֶה – מתחילים לקבל פנים מפתיעות. מחשבות מוזרות והתנסויות משונות מתרחשות בכל רגע. בדרכה בחזרה לטָאוֹס תעבור משפחת מִיצִ'ינַלְס הרפתקאות רגילות ויוצאות-דופן לגמרי, שיכולות להתרחש בחייה של כל משפחה ובאף משפחה. תקציר שנכתב על ידי המשתמש הספר "הקרמפמפולים" מתמקד במשפחת קרמפמפולים, יצורים שדומים לבני אדם מלבד העובדה שהם נולדים מכוסים פרווה. הפרווה מגיבה למצב הרוח שלהם- למשל, כשקרמפמפול תינוק פוחד, הפרווה שלו סומרת, וכשהוא שמח, היא רוקדת. כשהתינוקות הקרמפמפולים גדלים, הפלומה נושרת מלבד כמה שערות שנשארות למזכרת. לקרמפמפולים יש חוק שאומר- מצברוח הוא עניין פרטי. "לפי החוק מצברוח הוא עניין פרטי ועל כל אחד לשמור אותו לעצמו. אסור שמצברוח יהיה כתוב עם הפנים, גלוי לעיניי כולם. במיוחד יש להסתיר מצברוח רע, ולהצהיל פנים לקרמפמפולים אחרים." הספר מספר את הסיפור של משפחת מיצ'ינלס בדרכה לטאוס, עיר ביוון. לכל בן משפחה יש את ההתמודדות שלו, וביחד הם מבינים דברים על עצמם ואחד על השני, וביחד מתפתחים ומשתנים. ההתמודדות העיקרית בספר היא של יולצ'י, האמא. יולצ'י רוצה להפוך ל"זן-מאמא"; "זאת אמא שיודעת תמיד מה טוב לילדים שלה. יש לה המון סבלנות והיא לא מתרגזת עליהם. ובכלל, היא אישה טובה ורגועה מאוד." זאת הסיבה שהיא מביאה הביתה את "חדר הלא כלום"- חדר בלי קירות, בלי רצפה ובלי תקרה, שבו עושים כלום. אבל במהרה היא מגלה שלעשות כלום זה לא קל בכלל. קשה לשחרר את כל המחשבות שמטרידות אותה ופשוט להירגע, בלי לחשוב על כלום, בלי לזוז, ורק להתרכז בנשימות. במהלך הספר המשפחה מבינה שחדר הלא כלום יכול להיות בכל מקום- למשל ברכיבה על אופנוע או בים, והסוד הוא לעשות משהו שאתה אוהב. בסוף הספר, משפת מיצ'ינלס מבינה שאולי חוק המצברוח הוא לא רעיון כל כך טוב, ומחליטה לשנות את זה. "הועלתה סברה, ששימת לב מוגברת לרחשי פלומותיהם תיתן בידיהם את המפח לעדכונו של חוק המצברוח. וייתכן שיהיה אפשר לוותר עליו בכלל. ייתכן." מידע על הדמות פפלה מיצ'ינלס גר בקרמפמפול עם אמא שלו, אבא שלו, אחותו והאופנוע כדרלעומר. אנחנו מכירים אותו כבר בפרק הראשון, כשהוא ואחותו רבים. פפלה הוא ילד מאוד מסודר, שלא מתחבר לאחותו המבולגנת אבל מעריץ אותה ומתחנן לאהבה שלה בחזרה. הוא מאוד רגיש, וקשה לו עם חוק המצברוח, שגורם לו לשמור את כל הרגשות שלו לעצמו בבטן ומכביד עליו מאוד. במהלך הספר, הוא מגלה יצור שחי בתוכו - ולמיט - שעוזר לו ומדבר איתו על הרגשות שלו ונותן לו כתף לפרוק עליה. ולמיט גם עוזר לו להתגבר על הפחד מהים. ככל שהספר עובר, פפלה צריך פחות ופחות אישור מאחותו ובעזרת ולמיט מתבגר על אירועים שקורים לו ומבין על עצמו ועל הרגשות שלו, וזה מאפשר לו להתחבר יותר למשפחה שלו ולהיות יותר שמח באופן כללי. פפלה אפילו מצליח לעזור לבני משפחתו ורואים שהוא עבר שינוי גדול שעזר לו להיות יותר מחובר לעצמו. חוות דעת אישית לא חשבתי שדווקא מהספר הזה זה יבוא, אבל פפלה הוא אחת הדמויות הכי רילייטבל שנתקלתי בהן כבר הרבה מאוד זמן. הוא כתוב בצורה מעולה ופשוטה שכולנו נוכל להזדהות איתה, והוא גורם לך לחשוב בעצמך. למשל, זה ציטוט מהספר אחרי ריב שהיה לו עם אחותו-
אני חושב שזאת הסיטואציה הכי רילייטבל שקראתי אי פעם בספר, והמילים הפשוטות כמו "סטגדם סטגדם", מילים שילד יחשוב לתאר בהן את החוויה שלו, נמצאות ליד המשפט "האוויר היה כבד והוא התקשה לנשום. [...] פפלה הרגיש שהוא כמעט טובע." שזאת חוויה שלא הייתי מצפה מילד להרגיש בעוצמה כזאת ולהגדיר אותה ככה. מאוחר יותר בעלילה, המשפחה עוברת ליד חוף. דונדי ופפלה מתחילים לשיר שהם רוצים ללכת לים, ופתאום האופנוע סוטה בטעות מהכביש ונתקע בחוף הים.
כשקראתי את זה, רציתי לחבק אותו. לי, מהצד, זה נראה אפילו קצת מטופש. למה שהוא יאשים את עצמו בזה? הוא רק שר. זה לא שהוא נהג באופנוע ועשה תאונה. אחרי זה הוא מדבר עם ולמיט, ומתואר בספר הקטע הבא:
פפלה הבין, בעזרת ולמיט, שזאת לא הייתה אשמתו. אבל מה איתכם? כמה זמן ייקח לכם להפסיק להאשים את עצמכם בדברים שלא הייתם אחראיים להם? לזה התכוונתי כשאמרתי שפפלה גורם לך לחשוב. עכשיו משפט על ולמיט-
איזה דמות גאונית? הוא חלק מפפלה אז אני אכתוב עליו פה ואגיד שולמיט הוא פשוט הפסיכולוג המושלם. הוא עוזר לפפלה להבין את המצב ולהתמודד איתו בלי לדחוף אותו. אני מת על הקשר ביניהם, זה ליטרלי מושלם. ובואו נדבר על איך פפלה מפחד שאמא שלו תהפוך לזן-מאמא? ליטרלי הדבר הכי חמוד בעולם.
אין לי ככ מה להגיד מעבר לזה, אני רק אגיד שפפלה הוא אחת הדמויות הכי טובות שנתקלתי בהן אי פעם. הוא בוגר וילדותי בו זמנית, הוא רילייטבל, ויש משהו פשוט מקסים באיך שהוא מתאר דברים. אני חושב שפפלה עבר שינוי מדהים לאורך הספר וההתפתחות שלו היא דוגמא לכולנו. הוא עוד לא התגבר על הכל כמובן, אבל הוא ישתפר בזה. תקראו הקרמפמפולים! -------------------- יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת נִשְׁמוֹת אֲחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶיהָ, נִשְׁמוֹת שֵׁש־מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּחְרְבוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם עִם עֲקֵדַת שְאַר קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. יָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְנֹאמַר אָמֵן. --------- הארי פוטר - Hportal.co.il |
|||||||||||
|
|
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |