דרקוניים ואנושיים || דרקונית ורינג, סיפור בהמשכים

[רינג]

אנחנו נעשה פה סיפור על רוכבים ודרקונים, משתי נקודות מבט שונות, כל אחד ירשום פרק, מקווים שיצא לנו יפה :), אני ארחיב את זה כמובן בהמשך כי זה ממש קצר ולא יפה לעין :(

לבינתיים הרמה היא PG, אולי היא תעלה בהמשך.

קרדיט לדרקונית על השם לסיפור!

הא ותראו! יש שם דמות על שמי! הידד! לול, אז זה לא באמת אני, רק השם שלי

[סוד סודי]

פרק ראשון: הדרקונית הכחולה

היום בסוף שיעור תעופה הגיעה דרקונית אחת כחולה למתחם, ראיתי אותה מלמעלה. עפתי קצת גבוה אז לא זיהיתי אותה. כשנחתתי ראיתי שזו הדרקונית ההיא מהפיקוח, ראיתי אותה כמה פעמים באזור של הבית ספר. "תכירו, זו בלה, היא מהמועצה והיא באה להודיע לכם הודעה חשובה," אמר המורה לתעופה, דרקון שמיים שלימד איזה מיליון דרקונים. וואו, היא מהמועצה, מרשים. המועצה זה המקום שבו מקבלים את כל ההחלטות החשובות וכל הדברים שקשורים לעולמות אחרים, הם דואגים לכל הדרקונים ופותרים את כל הבעיות. אפילו המלכות נמצאות שם. כנראה היא סתם הסתובבה עם הפיקוח. רגע, מה המועצה רוצה להודיע לדרקונים המתלמדים? מה יכול להיות כל כך חשוב שנציגה מהמועצה באה בעצמה להודיע? "השנה יש את התוכנית של החיבור עם האנושיים," היא פתחה. קריאות רמות נשמעו מהקהל של המתלמדים. טוב, יש סיבה לכך; התוכנית הזו ידועה כתוכנית הכי שווה שיש. "בזמן האחרון הסתובבתי בבית הספר והסתכלתי עליכם, ואמשיך לעשות את זה עוד שבועיים, ואז אבחר מבית הספר שלכם 5 נציגים לתוכנית. לא כולם ישתתפו, כ3/4 מהדרקונים ירדו. הדרקונים שישתתפו יעברו הכשרה משלהם ובסוף יזכו להתחבר עם אנושי." היא העבירה את מבטה על כולם ואמרה בחומרה: "דעו לכם, זה כבוד גדול להבחר לתוכנית, גם אם לא נבחרים להתחבר. יש למישהו שאלות?" את רוב השאלות לא שמעתי. הייתי עסוקה במחשבות משל עצמי. אני חיבת להשתתף בתוכנית הזו. זו ההזדמנות שלי... שמעתי עוד את השאלות שבסוף ("מה עם הלימודים?" "ההכשרה תספיק", "כמה זמן תהיה ההכשרה?" "כמה חודשים"), ואז בלה סגרה: "ניפגש עוד שבועיים בהכרזה," ועפה משם. לפי ההתרגשות שהייתה, נראה היה שכולם רוצים להשתתף. יהיה קשה להתקבל.
אחרי הלימודים חזרתי עם מתיאה, החברה הכי טובה שלי, הביתה. אנחנו גרות בהרי המתכת, בהר הראשי, וזה קצת רחוק מבית הספר. בדרך כלל אנחנו לא ממהרות, אנחנו אוהבות לעוף לאט ולהנות מהאוויר, אבל הפעם היינו כל כך נסערות, שהכנפיים שלנו התנועעו בקצב מהיר. "את קולטת?! אשכרה חיבור עם אנושיים!" תמיד כשמתיאה מתרגשת היא נעשית קצת היסטרית. "איך את חושבת שהם חיים? מה את חושבת שהם אוכלים? הם ממש קטנים, נכון?" מתיאה התחילה לירות שאלות בקצב מהיר. "אני לא יודעת, אבל אני מניחה שיסבירו לנו אם ניבחר. לא ישאירו אותנו מגששים באפלה," אמרתי בהיגיון. "איזה כיף זה יהיה אם שתינו ניבחר! נוכל להיות ביחד," הוספתי. "נכון! אנחנו חייבות להיבחר!" מתיאה עשתה גלגול באוויר. "מתיאה, זה שאת מתרגשת לא אומר שאת צריכה להתנהג כמו דרקונית שמיים." נכון שלמדנו לעשות את זה בשיעורי תעופה, אבל זה עדיין לא אומר שצריך לעשות את זה סתם ככה. "את צודקת, אבל אני מ-ת-ר-ג-ש-ת!" "את צודקת, אני כל כך רוצה להיבחר!" ממרחק נראו הפסגות המסולעים של הרי המתכת. "וואו, הגענו מהר," אמרתי. "מטאל, אם לא האמנת לזה עד עכשיו, קיבלת הוכחה לכך שאנחנו מתרגשות," צחקה מתיאה. מטאל, זו אני. ואני אכן מתרגשת.
התקדמנו לעבר ההר הראשי ושם נפרדנו. "להתראות מתיאה," אמרתי לה, ופניתי לעבר המערה שלי. נחתתי בפתח, ולפני שנכנסתי התענגתי על השמש המשתקפת בקשקשים המתכתיים שלי. "היי, חזרתי," קראתי בקול. "שלום מטאל, צדתי קצת יותר היום אז יש גם בשבילך אוכל," אמרה לי אמא שלי, דרקונית מתכת גדולה יחסית. "תודה," אמרתי. לא הייתי בטוחה שאצליח להתרכז בציד. "היום הגיעה אלינו דרקונית מהמועצה, היא אמרה שיש השנה את התוכנית של החיבור עם האנושיים," סיפרתי לה, "בעוד שבועיים היא תגיד מי מתקבל למבחנים הכלליים." אמא שלי חככה את חוטמה בראשי. "זה נפלא!" ענתה לי אמי. "אני בטוחה שאת יכולה להתקבל."
אחר הצהריים יצאתי להפגש עם חברים דרקוני מתכת. נפגשנו בנקודת מפגש של ההר הראשי, הר הסלע והר המערה, בתחתית. אני ומתיאה היינו, אבל היו גם חברים מההרים האחרים: ליטה ומית מהר המערה, טימותי מהר הסלע, אליה מהר הזיקוק ומילו מההר הקיצוני. כמובן, כולם דנו על התוכנית. האפשרות הזו, להיוות בזוג עם אנושי, קסמה לכולם. "איך אתם חושבים שזה מרגיש שיש לך אנושי על הגב?" שאלה אליה. "אתם חושבים שזה מציק בקשקשים?" הוסיף טימותי. "אני לא חושבת שזה יפריע בקשקשים, אחרי הכל הם עשויים מתכת," ענתה ליטה, "אבל אולי נרגיש את המשקל". "מה אתם חושבים שיבחנו?" הוספתי, ומילו אמר שאולי את היכולות המיוחדות שלנו. ברור שזה מה שהוא אומר, הוא אף פעם לא ישכח שהוא היה הראשון שהצליח בשליטת מתכת מבינינו. "אבל לכל סוג דרקון יש יכולת אחרת," ענה מית, "אז איך הם יבחנו את זה?" יש בזה משהו. "לא יודע" אמר לו מילו. רק מתיאה לא השתתפה בדיון. "רוצים להתאמן?" היא אמרה לבסוף. "רעיון טוב," אמרה אליה. עליתי למערה שלי, שהיתה הכי קרובה, והבאתי חתיכות מתכת. "מה תהיה המשימה?" שאלתי. "אולי ננסה ליצור כיסוי לחוד הקרוב ביותר לצוואר מבין החודים של הגב, והמנצח יהיה מי שהכיסוי שלו מתלבש ראשון," הציע טימותי, והתחלנו לעבוד. מילו יצר ראשון את הכיסוי, אבל מתיאה, שהייתה הכי גמישה, הצליחה לשים ראשונה, אבל זה לא התלבש במדויק אז היא הייתה צריכה לתקן, ובסוף אני סיימתי את התיקונים ראשונה. אחר כך עברנו להתאמן על תעופה, ובסוף התאמנו על לנשוף אש. מהר מאוד הנשיפת אש הפכה להשתוללות, ונשפנו אש אחד על השני. בערב חזרנו למערות שלנו. היה בילוי נחמד.
בלילה שכבתי לישון מלאה במחשבות. איך יהיה? מי יהיה? היה לי ברור שאם יש מישהו שמתקבל, זו תהיה אני.

עולם הדרקונים המתואר בסיפור הוא עולם הדרקונים שאני המצאתי. אני אשתדל להעביר כמה שיותר מידע, אבל אם בכל זאת יש לכם שאלות אתם מוזמנים לשאול אותי.

[Hot Chocolate]

וואו כמה זמן לא נתתי תגובה בונה, מתגעגעת לזה >< בכל מקרה, זה כנראה יהיה קצר כי אני קצת עסוקה, סליחה מראש על חוסר הפירוט.
אני אתחיל בזה שהרעיון נשמע ממש חמוד, ושמחה שהחלטתם לכתוב ולפרסם כאן בפורום :) תמיד נחמד לראות כאן סיפורים בהמשכים (ויצירות באופן כללי), ודרקונים זה ממש מצוין!
מה שכן, כל הפרק הזה הרגיש לי נורא רץ מדי - הכתיבה ברורה ונעימה לקריאה, אבל הכל קרה כל כך מהר שבכל זאת לא הצלחתי להבין מספיק את ההתרחשות בפרק. ואפשר לראות שהוא אכן יצא מאוד קצר.
בקיצור, ההערה שלי היא בעיקר - ממליצה לקחת את הפרק הזה, ופשוט להאריך אותו. להוסיף תיאורים, בפרט תיאורי מראה של הסביבה לדוגמה, אולי קצת דיאלוגים עם דמויות וכו'. שהפרק הזה יהיה ממש פרק אקספוזיציה שמכניס אותנו לתוך הסיפור, פרק בו אנחנו מכירים את הדמות המרכזית ומבינים מאיפה הסיפור מתחיל - כי עכשיו רואים שזו הייתה המטרה של הפרק, אבל הוא כל כך קצר שקשה באמת להבין ולהיכנס לאווירת הסיפור.
בקיצור, אני חושבת שלסיפור הזה יש המון פוטנציאל (דרקונים, אני אוהבת דרקונים! ומאשימה את אחותי הגדולה שהדביקה אותי באהבת הדרקונים. אבל דרקונים זה מקסים תמיד) - ובדיוק מהסיבה הזו, באופן אישי אני ממש אשמח אם תיקחי את ההערה שלי ברצינות ותערכי את הפרק ותאריכי אותו עוד לפני פרסום הפרק הבא.
בכל מקרה, בהצלחה לכם ומחכה להמשך! :) ממש מצטערת אם פגעתי, זו באמת לא הייתה המטרה ואני פשוט באמת רוצה לראות את הסיפור הזה מממש את מלוא הפוטנציאל שלו. כמובן שההערה שלי היא לא איזו הערה מקצועית ובסופו של דבר זו רק הדעה שלי, אבל אישית אני באמת באמת חושבת שהארכה של הפרק תוסיף המון.

הו, אגב, תוסיפו בבקשה בתגובה הראשית את הדירוג של הסיפור שלכם (רשימת הדירוגים).

[סוד סודי]

עדכנתי את הפרק.
תודה על התב

[רז וחי שולטים]

חיצ

[רינג]

צונזרינג (זה הפרק השני למי שתהה)