The black swan || אשכול הרשמה, המ"ת שלי ושל יולי ביחד

The Black Swan || מ''ת
*מ''ת זה נכתב על ידי בילי (Do what you gotta do) ויולי (THE END) ומיועד לשימוש בקהילת HPortal בלבד.

השעה דקה לפני חצות, עוד דקה יתחיל הפסטיבל השמיימי.
6 דמויות נכנסות בבהלה למעלית ולוחצות על הקומה השניה.
''לא ככה דמיינתי את זה'' לחשה אחת הדמויות.
ואכן, לא ככה דמיינו הדמויות המסתוריות מקום שמחזיקים בו שבויים.
הוא נראה כמו וילה קטנה. אבל איפה הדבר הכי חשוב שם, הדבר שאותו אותן דמויות חיפשו?

על העולם:

בעולם הזה יש שישה זנים תבוניים, ובין כולם שורר הסכם שלום.
האלפים- הם הזן העיקרי שחיי בערים האבודות, והגדול מכל הזנים האחרים.
האלפים הם עשירים, ולכל אחד מהם יש קרן לידה של 5 מיליון בוהקים- הכסף של הערים האבודות. לכל האלפים יש מיומנות כמו טלקינזיס וניתוב כוח, אותם לומדים בפוקספייר, בית הספר שלהם. באקסיליום, לעומת זאת, בית הספר של המקרים האבודים והמגורשים מהערים האבודות, אשר אינו נמצא בערים האבודות, מלמדים או מיומנויות, כמו שמירה על חום הגוף, דיכואי רעב, עצירת נשימה, וראיית לילה. כמעט לכל אלף יש גם יכולת מיוחדת אחת, אבל יש מעטים שאין להם. לכל האלפים יש עיניים בגוון כחול. כל האלפים צמחוניים. אלפים לרוב לא אלימים כי זה גורם להם תחושת אשמה ששוברת אותם.

השלטון של האלפים- לאלפים אין בית מלוכה, אלא יש להם מועצה- גוף המונה 12 חברי מועצה, והם השליטים של הערים האבודות. כל ההחלטות והחוקים בערים האבודות, קובעת המועצה. לחברי המועצה אסור להינשא או להוליד ילדים, כדי שלא יהיו להם הסחות דעת.
אורך החיים של האלפים- אלפים לא מתים מזקנה ובכלל לא מזדקנים, אבל הם כן יכולים למות, ולכן אם מישהו איבד מישהו קרוב אליו, כמעט אף אחד לא מבין אותו.

השידוכים- בגלל שאורך החיים של האלפים לא מוגדר, יש הרבה סיכויים שאלפים יתחתנו עם קרוב משפחה רחוק שלהם. זה למה יש את מערכת השידוכים, כדי לוודא שלא יקרה מקרה כזה. ברגע שאלף מגיע לגיל 15, הוא יכול ללכת למשרדי השידוכים. בגיל 16 מקבלים ערכה, שאותה הם צריכים למלאות כדי שהשדכנים ימצאו את השידוך המושלם. השדכנים גם מנסים להעביר גנטיקה חזקה לדור הבא, ולא שמים אנשים מסוימים ברשימה, לרבות אלה חסרי היכולות, אשר יכולים להתחתן רק עם חסרי יכולת אחרים, על מנת שבעלי היכולות יתחתנו עם בעלי היכולות כדי להעביר גנטיקה חזקה לילדים שלהם. בגיל 17 מקבלים את הרשימה הראשונה, אשר כוללת 100 שמות. כל חודש אפשר לבקש עוד רשימה, על 100 שמות חדשים. אפשר לבקש עד 500 שמות אחרים. במידה ואלף מתחתן עם אלף שאינו ברשימה שלו, הזוג הופך ל''התאמה גרועה'' אשר גורר הרבה לעג.
פוקספייר- פוקספייר הוא בית הספר של האלפים, ומי שלא לומד בו, לא יכול להשתייך למעמד האצולה. יש שמונה רמות בפוקספייר, ואת הרמה הראשונה מתחילים בגיל 11. השיעורים שלומדים בפוקספייר כוללים: שיעור גילוי יכולות אם לא גילית יכולת עדיין או שיעור פיתוח היכולת שלך עם גילית כבר יכולת, היסטוריית האלפים, לימודים רב זניים (למידה על כל הזנים), ספורט (בו לומדים ניתוב כוח, כלומר לנתב כוח לשרירים כדי לרוץ מהר, לקפוץ למרחקים וכו'), היקום (על היקום, כמובן), ומטאפיזיקה (לומדים לכלוא את היסודות, למשל לכלוא סופת טורנדו בבקבוק). אם אלף מסוים לא מגלה יכולת עד גיל 15, הוא לא יכול ללמוד את רמות העילית (רמה שבע ושמונה) ולהצטרף למעמד האצולה.
אקסיליום- בית הספר למקרים האבודים. מי שמגורש נשלח לאקסיליום, ולא יכול לחזור לערים האבודות. באקסיליום לא מלמדים שימוש ביכולות, אלא שמים דגש על המיומנויות שיש לכל האלפים. אקסיליום שמור על חשאיות, ותלבושת האחידה היא שחורה עם מסכה. סימן ההכר היחיד של באקסיליום אלה סיכות היכולת, שכל מי שיש לו יכולת מסוימת שם סיכה של אותה יכולת על תלבושת האחידה שלו.
גבישי זינוק- לאלפים אין מכוניות או דברים בסגנון הזה, אלא גבישי זינוק. בעזרת גבישי הזינוק אפשר ''לטפוס טרמפ'' על קרן אור לכל מקום שיש בוא אור. גבישי זינוק שקופים מזנקים לערים האבודות, ירוקים לערים של הענקים, צהובים לשטחים הנטרליים, וכחולים לערים האסורות- הערים של בני האדם. רק לאנשים מסויימים יש גבישים כחולים, בעיקר לאלה שעובדים עבו המועצה. לכל אלף יש גביש ביתי שמזנק לבית שלו. אם לא מתרכזים מספיק בעת הזינוק, אתה מאבד יותר מדי מעצמך ומתפוגג, כלומר מת. בגלל זה לכל האלפים שיכולת הזינוק שלהם לא חזקה מספיק יש נקסוס, ששומר עליהם שלא יתפוגגו. ברגע שרמת הריכוז מספיק חזקה אפשר להסיר את הנקסוס.

גנומים- הגנומים טובים בגינון והצמחים שלהם הוא המזון העיקרי בערים האבודות. הגנומים פעם חיו בעיר הענקים רוואגוג, או בשם המקורי שלה, סרנוויל, עד שהענקים גירשו אותם משם. חלק מהגנומים חיים עכשיו באזורים הנטרליים (מקומות שלא נכבשו על ידי הענקים). חלק מהגנומים חיים בערים האבודות ועוזרים לאלפים עם עבודות-חוץ וגינון, בתמורה להגנה שלהם. גנומים הם קטנים ונראים כמו צמחים. גנומים קשורים מעוד לצמחים ועצים והשירה שלהם גורמת להם להתפתח ולגדול. לגנומים אין שליט.

ענקים- הענקים חיים ברוואגוג אחרי שכבשו אותה מהגנומים. לענקים יש בית מלוכה, עם מלך ומלכה. ברגע שהמלך הנוכחי פורש מתפקידו יש מלחמה על מי יזכה בכתר. מי שהורג את כל המתחרים זוכה בכתר. הענקים הם אוייבים של הגובלינים, אבל יש ביניהם הסכם שלום.
גובלינים- הגובלינים חיים בערים מזהב, ויש להם בית מלוכה. הגובלינים הם לוחמים טובים ולרוב משמשים כשומרי ראש לחלק מהאלפים שצריכים שומרי ראש. הגובלינים הם אוייבים של הענקים, אבל יש ביניהם הסכם שלום. גובלינים הם בגובה שני מטר ואפורים.
גמדים- הגמדים חיים מתחת לאדמה, כי העיניים שלהם רגישות לאור יום. לגמדים יש בית מלוכה, והם חופרים מחילות באדמה, ויודעים לפרוץ מתוכה במהירות גדולה. גמדים הם נמוכים אבל מהירים, ולוחמים טובים. לגמדים יש פרווה מדובללת.

טרולים- אין הרבה מידע על הטרולים, חוץ מזה שהם מתבגרים הפוך. הטרולים בוקעים מכוורות, והטרולים שרק נולדו חזקים ואין להם שום היגיון, רק רצון להרוג

יכולות:

בעולם הזה יכולות זה כמו קסמים בהארי פוטר רק שאפשר להשתמש בהם גם בלי שרביט או להגיד דברים. כמעט לכל האלפים הקיימים יש יכולות, לחלק קטן מאוד מהאלפים אין יכולות, מה שלא מאפשר להם להצטרף אל האצולה. לכל אלף יש יכולת אחת חוץ ממקרים ממש נדירים שבהם יש יכולת נוספת. לרוב הפוליגלוטים (יכולת נוספת) יש עוד יכולת.
אלה היכולות הקיימות:

השבת רוח: לשלוט ברוח, להזיז רוח וכו'. זאת יכולת ממש נדירה ומכיוון שהרוח היא אחת מהיסודות, ממש קשה לשלוט בה וקל לאבד שליטה ביכולת בלי אימון ראוי.

הידרוקנטיקה: שליטה במים, ממש כמו השבת רוח גם זאת יכולת נדירה. ממש קשה לשלוט במים מכיוון שהם כמו הרוח יסוד. הידרוקנטיקאים תמיד מרגישים משיכה למים ובלי שליטה טובה ביכולת זה יכול להיגמר באסון. יש המון קווי דימיון בין הידרוקינטיקה להשבת רוח.

פירוקנטיקה:: כמו הידרוקנטיקה והשבת רוח, גם פירוקנטיקה שולטת ביסוד, היכולת שולטת ביסוד האש. יכולת, כמו הידרוקנטיקה והשבת רוח ממש נדירה. מכיוון שאי אפשר לשלוט באש לגמרי (ולאחר שחמישה אנשים מתו ממנה) היכולת נאסרה, מה שאומר שהפירוקנטיקאים לא זוכים לאימון ראוי, או אימון בכלל. מי שבעל היכולת הזאת נחשב כחסר יכולת והוא במעקב צמוד. בין פירוקנטיקה, הידרוקנטיקה והשבת רוח יש המון קווי דימיון.

צל: שליטה בצללים. יכולת ממש חזקה, אשר יכולה לעשות הרבה מאוד דברים כגון לשלוט ביסוד הקרוי "זרמצל" (אך רק אלפים מסוימים יכולים לשלוט בזרמצל וגם אז זה בקושי רב), לגרום למקום להיות חשוך יותר, קריאת היחס בין ה"אור" ל"צל" אצל בן אדם וכו'. צל זו היכולת ההפוכה משל מבזיקנים וצל ומבזיקן יחד יכולים ליצור אשליות.

מבזיקן: מבזיקנים שולטים באור. זאת יכולת לא חזקה במיוחד, אבל עוזרת בדברים רבים, בעיקר בתחום הריפוי. הם יכולים ליצור כדורי אור בצבעים שונים שמציגים חלקים שונים בצורה, צבע ואור שונים. למרות שהיכולת נחשבת כחלשה מבזיקנים יכולים ליצור כדורי אור שיוצרים נזק. מבזיקן זו היכולת ההפוכה משל צל ומבזיקן וצל יחד יכולים ליצור אשליות.

טלפת: טלפתים יכולים לקרוא מחשבות, לשדר מחשבות לאנשים אחרים, ולאתר אנשים, אבל רק אם יודעים באיזה אזור הם בערך ורק אם הם קורבים אל אותו הטלפת. אנשים שממש שולטים בתחום הטלפתיה יודעים למחוק זכרונות, ואותם אנשים נקראים ''מנקים''. טלפתים לא יכולים לקרוא מחשבות או למחוק מחשבות סתם ככה, אלא רק באישור מאותו האלף או אישור מהמועצה.

פוליגלוט: אלפים בעלי היכולת האלה יכולים להבין ולדבר בכל השפות רק משמיעה. לרוב לאלפים בעלי היכולת הזו יש יכולת נוספת.

מפלס: מפלסים יכולים לעבור דרך קירות ודברים מוצקים.

מתפוגג: מתפוגגים יכולים להפוך לבלתי נראים לעין.

טכנופתים: טכנופתים יכול לעשות כמעט הכל בעזרת טכנולגיה, "לשלוט" בה וליצור כמעט כל דבר.

משלה: משלים יכולים לשכנע אנשים בעזרת הקול שלהם. אפשר להשתמש ביכולת הזאת רק במקרים מסוימים.

גורם: גורמים יכולים לגרום לאנשים להרגיש מה שהם רוצים, אבל רק רגשות שליליים, כמו כעס, כאב, קנאה וכו'. זאת יכולת ממש נדירה.

מסמר: מסמרים יכולים לגרום לאנשים לעשות מה שהם רוצים במידה מסוימת, הם יכולים לגרום למישהו לתת לעצמו סתירה או אפילו לשרוף אותו. למרות השליטה בבן אדם, זה לא אומר שהבן אדם הסכים לעשות את זה. זאת יכולת ממש נדירה ויש אותה כרגע רק למישהו אחד בערים האבודות.

מממש: מממשים יכולים לזמן דברים בנקישת אצבע כל עוד הם יודעים איפה הם.

אמפת: אמפתים יכולים לדעת במגע יד של מישהו מה הוא מרגיש, בין אם זה שמחה, עצב, קנאה וכו'.

מגביר: מגבירים יכולים להגביר יכולות של אלפים אחרים במגע יד של מישהו אחר. זאת יכולת ממש נדירה.

פסיוניפת: פסיוניפתים יכולים ליצור שדות כוח, פסיוניפת מאומן יכול ליצור שדה כוח כמעט בלתי חדיר. כמו רוב היכולות של האלפים, הכוח שצריך כדי ליצור שדה כוח הוא יותר "נפשי" מאשר "פיזיקלי". זאת יכולת נדירה אבל לא יציבה כל כך.

מקפיא: מקפיאים יכולים להקפיא דברים.

מבחין: מבחינים יכולים להרגיש ולחוש בפונטציאל של אלף/יצור אנושי. זאת יכולת ממש נדירה.

קולן: קולנים יכולים לדבר בכל מיני אוקטבות של קול.

הטענה: היכולת לשלוט בחשמל (ולחשמל אנשים).
אז מי אתם?

אתם הדור הבא של הברבור השחור- בני נוער בין הגילאים 14-18. אתם נמצאים בתקופה אחרי שהנסתרים הובסו, אבל כעת נבלים חדשים הגיעו והמשימה שלכם היא לעצור אותם. שימו לב, אנחנו צריכות למ''ת שישה אנשים מקסימום, אז מהרו להירשם!

טופס:

רשומים:
נגה, זאבונת-לינארה וולפניר
פייטרו לדרן - טליה, מייז סמית'
סו, כנראה ישתנה אן - (אנג'לינה) סמית'
שמורים:
אקאריס הלפארן-קלישה, גורג הסקרן
לייל לינדר - יעל, דה לסט ריין
מוריה, קיפוסטרית בנשמה - אלינור ספירס
לונה, Alicorn - לוז לוניון

שם+כינוי: נגה, זאבונת
שם מלא: לינארה וולפניר(Linearra Wolfneer)
מגדר ונטיה מינית: בת, ביסקסואלית
גיל: 14
יכולת: פירוקיניטקאית (היא לא ברשימות של המועצה)
פוקספייר או אקסיליום: אקסליום
מראה: שערה של לינארה חום כהה, לפעמים אנשים מתבלבלים וחושבים ששערה שחור, אבל התיאור הטוב ביותר לשיערה הוא שוקולד מריר. השיער שלה גלי, ומגיע בערך עד אמצע הגב שלה. היא נוהגת על טיפוח שערה, למרות שאיש לא רואה אותו, לכן אין בו קשרים. היא גוזרת את שיערה בעצמה, לכן הוא קצת זיגזגי, וככה היא אוהבת את זה. יש לה גווני כסף בשיער שהיא עשתה לעצמה בכך שהמיסה גוש כסף ומרחה אותו על השיער שלה. היא נוהגת לאסוף את שיערה או בצמה, או להשאיר אותו פזור, או לאסוף אותו בקליפס שהיא מצאה איפושהו, והגיע כנראה מהערים האסורות. העיניים שלה כסופות- כחולות ומבהיקות בשחור- בורדו כשהיא משתמשת ביכולת המיוחדת שלה. השפתיים שלה בגודל נורמלי, והן יבשות בדרך כלל. האף שלה בגודל נורמלי, אבל מה שמעצבן אותה זה הגבות שלה: גבות עבות ומחוברות מכוערות, שלדעתה הורסות את מראה פניה. העור שלה חיוור, כמעט לבן, וחלק. היא ממש רזה, ויחסית נמוכה לגילה. סגנון הלבוש של לינאה מגוון ומשתנה, אלא אם כן זו תלבושת האחידה של אקסליום. היא אוהבת להסתובב בשטנים הניטרליים וכאלה עם או חולצה שחורה או חולצה לבנה, עם ג'ינס כחול כהה קצר. היא בדרך כלל מסתובבת עם מגפי אלפים כאלה, או חומים או שחורים. אפשרות אחרת זה שהיא תלבש חולצה שחורה משובצת יהלומים, מכנס שחור ותשים ז'קט שחור תואם או תקשור סווטשרט סביב מותניה. היא תמיד מסתובבת עם שרשראות וצמידים, בדרך כלל שרשרת שהיא בעצם חוט שחור שעליו תליון כסוף בצורת ירח, שרשרת נוספת שהיא הכינה בעצמה מחוטים כסופים- אפורים וכחולים, השרשרת הדוקה לצוואה. בנוסף היא מסתובבת עם שלושה צמידים דומים לשרשרת עם יד ימין, כל צמיד בצבעים אחרים. בדרך כלל היא מסתובבת עם גומיות על היד השנייה. יש לה שני צמידי רגל לרגל הימנית, שגם הם דומים לצמידים האחרים שלה. לינארה מגדלת ציפורניים, לכן הן יחסית ארוכות, והיא בדרך כלל צובעת אותן בכסף. קצת קשה לשים לב לזה, אבל שרירי הידיים ושרירי הרגליים שלה די מפותחים משנים של ריצה וטיולים בשטחים הניטרליים. יש לה שלוש צלקות, אחת לבנה קטנה, פס, במצח, באיזור שמוסתר על ידי השיער שלה. הצלקת השנייה היא ארוכה, מבסיס היד שלה עד לכתף. הצלקת השלישית שלה היא על הגב, והיא מאמצע העורף עד לאמצע הגב בערך.
אופי: לתאר את האופי של לינארה זה קצת מסובך, אז אני אתחיל בתיאור כללי: אם היא הייתה הולכת להוגוורטס, היא הייתה או סליתרין, או גריפינדור, ועכשיו אני אתאר: לינארה היא ילדה שאפתמנית מאוד, וגם מתוחכמת ומתחכמת. לפעמים היא כל כך מרוכזת במה שהיא שואפת אליו, שהיא לא שמה לב לאחרים. היא גם מאוד הרפתקנית, וגם די אמיצה. היא גם מאוד ספורטיבית, ואוהבת לטפס על דברים, בעיקר עצים. היא מתעצבתנת בקלות, אבל גם נרגעת בקלות. הרבה פעמים כשהיא כועסת היא צועקת, אבל לא שמה לב לזה. הרבה פעמים אפילו היא לא יכולה להסביר למה היא כועסת, מה שמעצבן אותה אפילו עוד יותר. תמיד ההורים שלה ואחותה הקטנה (לפני שהיא גורשה לאקסליום) היו מכנים אותה אמיצה בשטח, וזה היה די מעצבן אותה. היא מתחברת די בקלות, אבל לפעמים היא ממש ביישנית (אפילו רק לדבר עם חבר שלה), אבל שונאת להראות את זה. אין לה חברים, כמובן, כי היא לומדת באקסליום, ששם שמים דגש על פרטיות ועבודה עצמית. כשהיא באקסליום היא מראה לכולם חומות חיצוניות, ולא את עצמה האמיתית, כך שרוב תלמידי אקסליום חושבים שהיא קרה נפשית, עצבנית, ודי אלימה (פירוט ברקע). הכינוי שלה באקסליום הוא 'הזאב', כי היא מסתובבת לפעמים באקסליום עם הזאבה החברה שלה. היא גם ממש סקרנית, מה שיכול לסבך אותה בצרות. אבל היא ממש טובה בלדעת מה הכוונות של האדם רק לפי הפנים שלו, למרות שהיא לא באמת יכולה להשתמש בזה באקסליום, כי כולם מכסים את הפנים. היא אפילו פיתחה שיטה לקריאת כוונות (ככה היא קוראת לזה) של חיות, והיא די מצליחה. זה אומנם קשצת קשה כי היא לא יכולה לדבר עם החיות, אבל היא יכולה לעשות את זה. היא שונאת שמשקרים לה, למרות שהיא עושה את זה די הרבה לאחרים. יש כאלה באקסליום שמכנים אותה בריונית, אבל זה רק בגלל שהם התחילו הכל (לפחות, זה מה שלינארה נוהגת לומר...).
רקע: לינארה נולדה לשני אלפים ממעמד האצולה, נורלנדה ומרקוס. אביה היה טלפת, ואמה הייתה פוליגלוטית ומשלה . היא גרה בניילונדרה, וחיה חיים טובים. אביה נהפך לשליח מועצה כשהיא הייתה בת 3. כשהיא הייתה בת ארבע היא הלכה תוך כדי שיחה עם אמה, ונתקלה בשולחן שלהם, שהיה מחודד בפינות. היא נפצעה, ואמא שלה קראה לרופא מאוחר מדי, ולכן נשארה לה מזה צלקת קטנה על המצח. כשהיא הייתה בת חמש אמה כמעט התפוגגה בזינוק, ולכן הייתה פגועה וחלשה במשך הרבה זמן. כשהיא הייתה בת חמש וחצי נולדה לה אחות קטנה: מרי. אחותה הייתה, כמו אביה, בלונדינית עם עיניים כחולות בהירות, וכמו אמה, שיערה חלק. כשלינארה הייתה בת שבע אחותה מצאה קוץ ענקי, ולא יגעה שזה מסוכן. היא הביאה את זה אל לינארה, שאמרה לה לזרוק את זה, כי זה מסוכן. אחותה התעצבנה וניפנפה בקוף, והתוצאה של זה הייתה צלקת על ידה של לינארה. אחרי זה לינארה הייתה, כמובן, עצבנית על אחותה, ולא דיברה איתה כמה זמן. כשלינארה הייתה בת תשע נולד לה אח קטן, ליאו, ששיערו החום הבהיר ועיני הקרח שלו גרמו לו להיראות כמו אימו. כשלינארה הייתה בת עשר היא מצאה מאתר צהוב (לשטחים הניטרליים) ובטעות השתמשה בו. היא הגיעה לאגם הדם (האגם שנמצא ליד העיר הגדולה ביותר של הענקים), ושם פגשה, כמובן, ענק. הענק היה נחמד, אבל באיזשהו שלב החרב שלי נפלה, ופצעה את הגב של לינארה. הענק ניסה לעזור לה, אבל מה שמרפא ענקים לא בהכרח פועל על אלפים. באיזשהו שלב הענק סחב אותה אל הערים האבודות, שם מישהו הביא אותה אל אלווין. הוא אמר שצלקת בטוח תישאר לה, וכך היא קיבלה את הצלקת השלישית שלה. מאז לינארה חקרה את המאתר הצהוב, ולמדה להשתמש בו. היא ביקרה בשטחים הניטרליים הרבה, ולמדה להכיר אותם. יום אחד היא הגיעה בטעות לאיזור שבו היו הרבה אנשים. בכניסה למקום הייתה קשת כסף, שעליה, כמובן, היה חרות 'אקסליום'. לינארה נכנסה לשם, והסתכלה על המקום. הוא נראה לה מגניב, אבל הוא היה הרבה פחות נוצץ מהערים האבודות, מה שגרם לה לתהות, למה. כשהיא הייתה בת אחת עשרה היא התקבלה לפוקספייר. היא התחילה את לימודיה, והשתתפה בשיעורי גילוי יכולות רבים, אבל עדיין הייתה חסרת יכולות. בבחינות המחצית של השנה הראשונה היא עברה בהצטיינות. ואז היא ראתה משהו מוזר. היה שם ענק שהפיל משהו ליד פוקספייר. היא הייתה די בטוחה שאסור לענקים להיות בפוקספייר, לכן היא הלכה אל המקום, ובסוף התגלה שזו פצצת ענקים שמפזרת ארומארק. מנטור כלשהו מצא אותה ונטרל את הפצצה, אבל כולם חשבו שהיא הניחה את הפצצה, לכן, אחרי משפט ארוך, היא הוגלתה אל אקסליום. אחרי שהיא הוגלתה היא עברה לגור במקום באיזורים הניטרליים שהיה יפה ושליו. היא גרה בתוך מחסה שהיא בנתה מכמה מקלות גדולים וחתיכות בד. כשהיא הייתה בת 13, יום אחד היא התעוררה והיד שלה בערה. היא נבהלה, אבל נרגעה כשקלטה שהאש לא פוגעת בה. ואז היא נזכרה שהיא שמעה על פירוקינטיקה, היכולת האסורה. היא למדה לפתח את היכולת ולהשתמש בה, אבל שמרה עליה בסוד. האמת היא שללינארה היו כמה מאתרים שהיא שמרה עליהם בסוד, מאתר שקוף, מאתר צהוב, ומאתר כחול. את השניים היא גנבה מאביה אחרי תחילת המשפט, ליתר בטחון, והשלישי היה אצלה מגיל עשר. כשהיא הייתה בת שלוש עשרה וחצי הגיע זאב אל המחנה שלה. הם התיידדו, והוא נהפך לחבר היחיד של לינארה. אחרי כמה זמן של מגורים עם הזאבה היא למדה לקרוא את הבעות פניה, וכך כמו קצת לדבר איתה. היו כמה פעמים שילדים באקסליום עיצבנו אותה כל כך שהיא פגעה בהם פיזי, אבל לא באופן מאוד קשה. ואחרי זה, כשהם התלוננו עליה, אחד האמפתים באקסליום נגע בה ואמר שהיא מרגישה רק בלבול, כך שהוכח שזה לא היא. היא מעולם לא נתפסה, אבל לא נדיר לשמוע אותה מתלוננת על המועצה.
צבע שאתם רוצים שנכתוב אתכם בו: Navy
סטטוס התקדמות: גמור, ערכתי
הערות:

שימי לב שהדמות שלך יותר מדי חזקה, קודם כל היא לא יכולה להיות גם פוליגלוטית וגם פירוקנטיקאית. לפוליגלוטים שיש להם עוד יכולת יש בדרך כלל יכולת פחות חזקה, כמו מבזיקנית או מקפיאה או ממשת, או מפלסת או כל דבר אחר בסגנון. דבר שני, הדמות שלך לא יכולה לשלוט לגמרי בכוח שלה אם היא פירוקנטיקאית, כי הרי האש קשה מאוד לשליטה.

שם+כינוי: טליה, Maze Smith
שם מלא: פייטרו לדרן (Pietro Ladren)
מגדר ונטיה מינית: בן, פאנסקסואל בארון
גיל: 14
יכולת: חסר יכולת ברגע זה אך ברגע שבגילוי היכולות ייבדקו על פסיוניפת ייתגלה שהוא מבזיקן, סתם ייתגלה שהוא פסיוניפת.
פוקספייר או אקסיליום: פוקספייר
מראה: פייטרו, פייטרו, פייטרו, איך אפשר לתאר אותו במילה אחת? חתיך, כמו כל האלפים כמובן, סתם פייטרו נראה לא רע, אני אתחיל מלמעלה למטה. יש לו שיער שחור כמו של עורב, למרות שכינוי נער העורב זה לא כינוי שהוא יאהב. השיער שלו מתולתל, כמו של טום אליס מי שמכירה. השיער שלו מגיע לו עד האוזניים או ויש לו פוני, לא כמו של טאם אבל כן פוני קטן שמוסת לצד ימין של המצח שלו. העיניים של פייטרו הן כמובן כחולות כמו של כל האלפים, אבל זה לא אומר שזה לא כחול מסויים. העיניים שלו בצבע כחול כמו של אגם שליו בקיץ, תכלת-כחול בהיר כזה ונראות קצת כמו קריסטל בצבע תכלת חלק או לאפיס אפילו (לאפיס במציאות, לא לאפיס במיינקראפט). מעל העיניים שלו יש ריסים כהים צפופים ועבים, הם לא ארוכים ולא קצרים, אורך ממוצע. זוכרים את זה שהשיער שלו מגיע מעל האוזניים שלו? אז הגיע הזמן לדבר על האוזניים שלו, הן קצת מחודדות, לא כקדמון ממש לא אלא כמו אוזניים מחודדות קצת של בן אנוש, מוזר? כן, מגניב? תלוי את מי שואלים. העור של פייטרו די בהיר, כמו של איטלקים או צרפתים, לא חיוור אלא פשוט בהיר, כמו חלב או שלג, מה שלא עוזר לו כשחם כי טוב, פייטרו נשרף די מהר. שכחתי להזכיר, יש לו קצת נמשים, לא הרבה אבל כן כמה בהתחשב בעובדה שסבא רבא שלו הוא ג'ינג'י מלא בנמשים, זה יותר דליל אצלו אבל הם עדיין קיימים באיזור של גשר האף. והגענו אל האף שלו, הוא ישר ומחודד, קצת פחוס אולי אבל לא בצורה שנראית לעין, לא משהו שרוב האלפים ישימו לב אליו לפחות. יש לו שפתיים ורודות, אולי קצת אדומות באור מסויים אבל בדרך כלל הן ורודות, הן שפתיים דקות, כך ששפתיים "אנג'לינה ג'ולי" לא יהיו לו במאה הקרובה. המבנה פנים שלו קצת מחודד, בין עגול למחודד, כמו שיש לרוב הישראליים קיצר. יש לו קצת זיפים, לא הרבה בהתחשב בגיל והוא מקפיד לגלח אותם כמובן, הוא לא סובל אי סדר. המבנה גוף שלו כמו של רוב האלפים בגילו, הוא לא שמן אבל לא שרירי, כחוש הוא גם לא, הוא פשוט... רזה. לא שהוא לא מקפיד להתאמן, הוא אחד הטובים בשיעורי החינוך גופי בפוקספייר ולמרות שהוא אוכל יחסית טוב (לא שיש כל כך הרבה חלבונים בערים האבודות) פשוט השרירים והקוביות לא מצליחים להיקלט אצלו. פייטרו גבוה, הוא בן 14 והוא 1.74, שזה גובה בהחלט מכובד, במיוחד בעולם האנושי אבל זה הערים האבודות. מה עוד? הגבות שלו עבות, הוא מורט אותן כמובן כדי שיהיו בגודל בינוני וממוצע וכמו קודם: הוא לא סובל אי סדר. הרגליים שלו קצת עקומות מיותר מדי פעמים שהוא שבר את הרגליים כך שלמרות אלווין והמרפאים הן עקומות וקצת קשה לו לרוץ להרבה זמן ולמרחקים.
אז כן, ככה פייטרו נראה.
אופי: אני אהיה אמיתית, פייטרו הוא לא טיפוס שתשימו לב אליו בין כל ילדי הפלא בפוקספייר, כן, יש לו את החבורה הקטנה שלו אבל בדרך כלל לא תראו אותו והוא בכלל לא מרכז העניינים. בעולם אנושי? בעולם אנושי הוא יהיה במרכז, מסמר המסיבה ומישהו שלא ייתעלמו ממנו בהתחשב במראה שלו אך בעולם הזה? בערים האבודות? שם הוא עוד ילד פלא, סתם עוד מישהו. הוא טיפוס שקט, הוא לא יענה על תשובות בכיתה בתדירות תכופה, לפעמים? כן וגם כשהמנטור.ית י.תבקש ממנו אבל סתם ככה מרצונו החופשי זה כמו שאר ילדי הפלא, משאירים את העבודה לגאונים ואת השאר הם מפזרים ביניהם. בכיתה ובמסדרונות הוא סתם עוד אלף טינייג'ר רגיל וממוצע אבל אני אדבר על האופי שלו כשהוא עם החברים והקרובים אליו. הוא טיפוס מצחיק וציני, מין ה"ליצן" בחבורה ובערים האסורות הוא לגמרי ייזכה בתואר "הליצן" וה"מגניב" של הכיתה, בערים האבודות אבל הוא רק הליצן, הזה שצוחק כל הזמן ולא באמת עוצר וחושב האם זה פוגעני. אולי זה רע לפי דעות של כמה אנשים אבל בשביל פייטרו זה סתם עוד קלף שהוא נמצא בחפיסת קלפים שלו. אה כן, אני מניחה שחשוב לציין שהוא מאוד אוהב מסתורין ופנטזיה והוא חובב גדול של הערים האסורות והוא רוצה לבקר שם. מה זה אומר שהוא אוהב מסתורין? זה אומר שאחרי שהוא רעה את הסרט "האשליה" ו"האשליה 2" הוא חולם להיות מריט וזה גם למה הוא רוצה להיות מסמר, להיות מריט על אמת ממש. פייטרו אוהב להתדיין עם אנשים והוא חובב גדול של דיבייט, הוא רואה בזה רק עוד אתגר בדרך לשכנע אנשים אל הדעה שלו ובשבילו זה פשוט תחביב, הוא לא רואה בזה יותר מזה. חשוב לציין שהוא די כריזמטי, עקשן ונחוש, שלוש תכונות שיחד הן יכולות להיות מאוד מסוכנות אם אתם בצד הלא נכון של פייטרו. למה אני מתכוונת? בעצם בדיבייטים באמצעות הכריזמטיות, העקשנות והנחישות שלו הוא מצליח לשכנע את הצד השני בדברים, אפילו אם הם לא נכונים וזה סתם כדי להוכיח נקודה שלו.
רקע: פייטרו הוא הילד השני במשפחתו והוא גם "ילד סנדוויץ'" מה שאומר שיש לו אח.ות גדול.ה אחד.ת ואח.ות קטן.ה אחד.ת, אני אחסוך לכם את ההשערות ואגיד שיש לו אחות גדולה (בת 16 - רמה 6) ואח קטן (בן 13 - רמה 3). המשפחה של פייטרו היא חלק חשוב מאוד ברקע ובכללי בחיים שלו לכן אני אתחיל במידע קצר על כל אחד מהם:
אחותו הגדולה של פייטרו, ליביה, היא ברמה 6 כרגע והיא פוליגלוטית ומבזיקנית (גילתה שהיא פוליגלוטית בגיל 8 ומבזיקנית בגיל 10), הקשר בין פייטרו לליביה הוא משתנה במצב ואני ארחיב על כך בהמשך, בנוסף יש לליביה שדון מחמד.
האח הקטן של פייטרו, מאנר, ברמה 3 כרגע והוא הידרוקנטיקאי (גילה שהוא הידרוקנטיקאי כשהיה בן 11), הקשר ביניהם היה הדוק מאוד עד שגילה את היכולת שלו ומאז הקשר התרופף.
ההורים של פייטרו, לארק (היכולת שלו היא צל, כך שהגיוני שהבת שלו היא מבזיקנית) ודירן (היכולת שלה היא השבת רוח, כך שהגיוני שהבן שלה הוא הידרוקנטיקאי) הם לא התאמה גרועה והיו מספר שלוש ומספר שש אחד של השני בטפסים.
אני אתחיל ברקע שלו במקום לדבר על משפחתו.
פייטרו נולד כשאחותו הייתה בת שנתיים. כשרק נולד הייתה לו ילדות די רגילה עד שהיה בן שנה ואז האח הקטן שלו נולד. מה אני יכולה להגיד על הילדות שלו? עד עכשיו די משמימה, הוא בילה עם האחים שלו ונצר כל רגע, מתי קרה האירוע המשמעותי הראשון? כשהיה בן שלוש. כשפייטרו היה בן שלוש ואחותו בת 6 והאח שלו בן שנתיים ההורים החליטו לקחת אותם לאטלנטיס, יום כיף הם קראו לזה. פייטרו כמובן נהנה מכל הצבעים והצורות השונות שהיו בעיר אך מרוב שהוא נהנה הוא החליט ללכת להסתובב באטלנטיס לבד, כך שבמשך שעתיים הוריו חיפשו אותו בכל רחבי העיר, בדקו ברחובות אחד אחרי השני עד שלבסוף נמצא, עם גלידה ביד אך כדור גלידה חצי נמס על המדרכה, בוכה ועל גג אחד הבניינים, השד יודע איך הגיע לשם. כשהוא ניסה לרדת ללא הצלחה אך למזלו בזמן שנפל אמו הצליחה להציל אותו והוריו מצאו אותו. מה כזה מיוחד באירוע? ברור, ללכת לאיבוד זה דבר מבאס וגם להיתקע על גג אבל זה לא משהו כזה מיוחד. מאז האירוע יש לפייטרו פחד קטן קטנטן מגבהים, על מי אני עובדת? הוא מפחד מהם, על תחפשו אותו על הגלגל הענק, הוא מעדיף את האדמה הקשה והנעימה מה שמוביל לאירוע המכונן הבא בחייו. כשהיה בן שש אחותו גילתה את היכולת הראשונה שלה - פוליגלוטית, כשיכלה להבין את הגמדית שאביה דיבר עם השליח של המועצה. מה מיוחד באירוע? אני אסביר, ברגע שגילתה את היכולה היא לא הפסיקה לדבר על זה לשנייה, מה שגרם לפייטרו שהיה רק בן שש לזרוק על אחותו חתיכת זכוכית שמצא על הרצפה כדי להשתיק אותה ואת ההתרברבויות שלה. לצערו של פייטרו ושל ליביה במיוחד, ילד בן שש לא מכוון כזה טוב כך שיצא במקום ליד אחותו הזכוכית פגעה בלחי שלה וגרמה להמון דם וגם התחלת תקופת הפציפיסטיות של פייטרו, שנגמרה כשהיה בגיל שמונה תודה לאל מי שזוכר, אחותו מהמקרה הקודם גילתה שהיא מבזיקנית בגיל עשר כך שאז יחד עם אביה, ליביה ולארק יצרו לא מעט אשליות, רובן למען האמת הן קירות שנראו כמו דלתות, מרוב התנגשויות פייטרו איבד את ההכרה כמה פעמים כך שגם באוויר דליל (לא שהוא רוצה להגיע לגובה עם אוויר דליל!) הוא לא מתפקד כזה טוב ומאוד קל לעבור את החסימה הנפשית שלו ולקרוא את המחשבות שלו.
האירוע הבא זה כמובן היחסים שלו עם מאנר - האח הקטן שלו. האמת? מאנר העריץ את פייטרו והם היו ממש כמו תאומים, הפרש הגיל הקטן עזר לזה כמובן אבל מה זאת אומרת היו? זה אומר שכשפייטרו היה ברמה 2, בן 12, מאנר גילה שהוא הידרוקנטיקאי, כמו אחותו גם הוא השוויץ כמובן (תכונה שעוברת במשפחה כנראה, חח) ויצא שהחדר שלו הפך לא פעם ולא פעמיים, אלא ארבע פעמים לאקווריום, עם דגים וצמחים והכל, לא משהו שפייטרו אהב באמת. יום אחד הוא החליט להחזיר לאחיו והפך את החדר שלו, כן, את החדר של ההידרוקנטיקאי המתחיל, לאקווריום. מפה לשם יצא שהמים השתלטו על כל הבית והייתה.. הצפה קטנה, שיטפון זו המילה היותר נכונה האמת. מאז היחסים שלו עם שני אחיו רופפים ועם ההורים המאוכזבים שעדיין לא הפגין יכולת גם לא כזה וואו, העובדה שהוא נמשך גם למגדר שלו (פאנסקסואל וכל זה) לא עוזרת, לא לפחות ביום שיחליט לצאת מהארון, עד אז תנו לו להיות בארון שלו בשקט, יש שם דונאטס.
צבע שאתם רוצים שנכתוב אתכם בו: RoyalBlue
סטטוס התקדמות: גמור לפי מה שהבנתי
הערות:

מעולה, שמורה

שם+כינוי: איתמר, רמי מוחרמי
שם מלא: של הדמות
מגדר ונטיה מינית: בן.
גיל: לול מה. 14
יכולת: מטעין.
פוקספייר או אקסיליום: פוקספייר. לא הרבה סיכויים להתקבל לרמות כסף וזהב.
מראה: לפחות עשר שורות
עור בהיר, מעט שרירי, רזה אבל רעבתני. הדבר היחיד המעניין אצלו זה שהעיניים שלו - אדומות.
אופי: לפחות עשר שורות
רקע: לפחות חמש עשרה שורות
צבע שאתם רוצים שנכתוב אתכם בו: goldenrod
סטטוס התקדמות: רק בהתחלה אני
הערות: Save

שים לב, מותר רק יכולת אחת

עריכה:
נגה- מעולה, רשומה!
איתמר- העיניים של הדמות שלך חייבות להיות בגוון כחול, אבל אתה כן יכול לעשות שהוא יודע להפוך העיניים שלו לאדומות, כמו דקס. אתה צריך לתת שם לדמות שלך כדי שנוכל לשמור אותך

עריכה שניה:
טליה- מעולה, רשומה!

*אציין שאיננו מבינה לעומק בדרמטולוגיה והמחקר שעשיתי על הנושא דל ובהחלט לא מספק, כך שבהחלט יתכן שישנם חלקים שרצופים באי דיוק מדעי, אם לא כל תיאור פניה של אקאריס. בין כה וכה, אנא הקפידו שלא להסתמך על המידע הניתן בטופס כמידע מהימן!
שם+כינוי: קלישה, גורג הסקרן.
שם מלא: מכיוון שאין הגדרה ברורה לשפת האלפים ולסגנון השמות, אני מקווה שאין בעיה עם השם הזה:
אקאריס הלפארן.
מגדר ונטיה מינית: נקבה.
גיל: 16.
יכולת: לא התגלתה.
פוקספייר או אקסיליום: התחילה בפוקספייר, אולם נכון לעכשיו נמצאת באקסיליום.
מראה: הייתי רוצה לפתוח ולקבוע שאקאריס נראית, ככללה, כאלפית; בעלת אוזניים מחודדות בולטות, תווי פנים חלקים ותנועות חינניות, אבל זה יהיה שקר. אקאריס היא אלפית, כמובן, ועוד ביתו של חבר נכבד בחברה האלפית; אולם לא ניכר הדבר בפניה במבט ראשון יותר מכפי שניכר טעמו של מאכל לאלף המתבונן בו תוך מבט חטוף בלבד. אם כבר, על פי רושם ראשוני ניתן להשוות את אקאריס לאותם תיאורים עצובים של חצאי האלפים שהופיעו באגדות בני האדם במשך אלפי שנים - אלה שהם חצי מכל דבר ושום שלם לא.
כדי להעביר את מראה של אקאריס דרך מילים בלבד - כאילו אפשרי הדבר - יש להתחיל למטה ולעלות בהדרגתיות מעלה. אדם המכיר אלפים (אם קיים אחד כזה) יודע שחינם ניכר בצעדים חלקים ובתנועות הנעדרות מהגמלוניות המסורבלת האנושית. ניתן לטעון כי מלבד האוזניים המחודדות, הילוכם של האלפים הוא המאפיין הבולט ביותר שלהם - וכתוצאה מכך, אחד מהאלמנטים המעניינים ביותר להשתמש בהם לשיקוף מצבה של אקאריס ביחס לשאר החברה האלפית. במובן זה, לא שונה אקאריס מרוב האלפיות בנות גילה, לפחות לא על סמך רושם ראשוני, ואקאריס מאושרת מכך, שכן אם אין באפשרותם של אלפים אחרים לראות את אוזניה או את פניה מבעד למסכתה, לפחות ניתן לראות את תנועותיה האלפיות העדינות. עם זאת, אין זאת אומרת שאכן המצב כפי שהוא נראה במבט ראשוני; בפועל, אקאריס צולעת. יקחו לכם מספר מפגשים לפני שתבחינו בפרט זה, אולם מרגע שתבחינו בו, יהיה קשה שלא לשים לב אליו. הסיבה לצליעה קשורה בפגם חיצוני אחר שלה, שיעור ספורט בבית הספר פוקספייר ובעקשנות המרגיזה שלה, אבל על כך עוד תשמעו ברקע. כל שעליכם לדעת כעת, הוא שאקאריס צולעת – היא מתקשה לדרוך על רגל שמאל, וזה מתבטא בגרירתה קלות מאחוריה בזמן ההליכה. הדבר לא מונע ממנה לרוץ או לקפוץ (אם כי היא תעשה זאת מעט לאט ובגמלוניות רבה יותר מאשר אלף ממוצע בן גילה), ולכן לא מספיק משמעותי כדי שתשימו לב אליו מיד.
אם נעלה מעט, נגיע לידיה, וכיוון שאת מראה בגדיה הקבוע אפרט בהמשך, אוכל לתאר אותן ולא את הכפפות שהיא עוטה תמידית. עד כמה אפשר לפרט על ידיים? מאוד, לפי דעתי, שכן דרכן ניתן לשקף לא מעט מאופיו של כל אדם (ואלף). ידיו של אדם מיזופוב ופפרפקציוניסט בהגדרה, יהיו ככל הנראה נקיות להפליא, ציפורניו גזוזות בקו ישר ומוורידות מניקיון, וכל הנראה יהיו מונחות בשלווה בחיקו או משולבות בעדינות על ברכיו. ידיו של ילד פזיז וחסר סבלנות שאוהב סיפורי גיבורי על יהיו שונות להפליא; תחת הציפורניים סביר להניח שתוכלו למצוא רגבי אדמה וליכלוך; הציפורניים עצמן והידיים יהיו מלוכלות ומלאות קישקושים וסמלים מצוירים ביד; והידיים לא ינוחו במקום אלא יוקפצו, ירקדו, יטפסו, ירפרפו, יתקפלו ויתיישרו בלי הפסקה בחוסר סבלנות.
בשלב מסוים בחייה התחילה אקאריס להסתובב ואף לעבוד בגינתה באופן קבוע, ודבר זה ניכר בידיה; תחת אצבעותיה מסתתר עפר רב ואצבעותיה עצמן מחוספסות למגע כתוצאה מאותה עבודה מאומצת. בחיבור שבין האגודל לאצבע המורה, תוכלו לראות שפשוף אדום שלעולם אינו נעלם – במקום שבו היא אוחזת במעדר או מעגלת את ידיה לאחיזת שתיל. האצבע המורה בידה השמאלית נקייה משאר האצבעות, כיוון שהיא משתמשת בה רבות לתנועה הטבעית של העברת שערה אל מאחורי אוזניה. באותה הזדמנות ניתן לציין שאקאריס שמאלית, כאביה, וטוב שכך, שכן היא נוטה לדרוך חזק יותר על כרית רגלה החלשה, ואם היתה עושה כן עם רגלה הצולעת היתה בוודאי מסבה לעצמה כאב רב.
אם נעלה עוד מעט, נעבור על החולצה השחורה ארוכת השרוולים והווסט האפור בעל האבזמים, נגיע לחלק המעניין, לפניה של אקאריס. אולם גם כאן יש סדר מסוים שבו צריך לתארן; נתחיל בשיער, נעבור לעיניים ונסיים בתווי הפנים עצמם, ובפגם אחד חיצוני שהשפיע על חייה של אקאריס יותר מכפי שכל מעשה שאי פעם עשתה השפיע.
שערה של אקאריס כהה, ואין זה מפתיע, בהתחשב בכך שגם אביה וגם אמה ניחנו בגווני שיער כהים; אמה בגוון כחול כהה עד שנשדמה כשחור, ואביה בשחור. אם יש צורך בדיוק, הגוון המדויק של שיערה הוא Carbon Black, אולם פשוט בהרבה לתאר אותו כשחור. הוא קצר ומגיע עד לכתפיה, ומרקמו מתולתל מעט. הוא אולי החלק היחיד היפה באופן הקלאסי אלפי בגופה, אבל לעולם לא תבחינו בכך, כיוון שהיא אוספת אותו בפקעת נמוכה ותחת ברדסה קשה לראות אפילו את השיער שמאחוריה אוזניה.
עיניה של אקאריס אינן יפות, וזוהי עובדה. קשה לתאר עיניים כיפות, כיוון שיש מספר מוגבל של דרכים שבהן ניתן לתאר אותן – ישנו את הצבע, כמובן, שאיננו משפיע כל כך, אף על פי שלרוב האנשים (והאלפים) יש העדפה לירוק או לכחול; ישנה את הצורה, שאילו היתה מלוכסנת בסגנון האסיאתי היתה עשויה להתחבב פחות על אנשים מסוימים, אבל מאחר שבערים האבודות אין אסיה ואין את אותו שילוב מורכב של אלמנטים תורשתים שהוביל לעיניים המלוכסנות, עיניהם של כל האלפים עגולות בצורה הפשוטה שאנו מכירים; ויש כמובן, את הריסים שיכולים להציל על העיניים או לרפרף עליהן, והגבות שיכולות להוסיף כעס או יהירות למראה, אך אף אחד מאלה איננו מיוחד אצל אקאריס. הדבר שהופך את עיניה למכוער הוא מבטן. הן לא בעלות צבע מאוד חזק – למעשה, הן חומות וקהות למדי באיכותן, כאילו היו צבע שנשפכו עליו מים, אבל נראות תמיד כרגוזות וחדות. נראה שהיא איננה מסוגלת להביט במבט עליז או נעים באלף – וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את העובדה שהיא לא אוהבת לחייך – אלא תמיד חייבת להביט בו בחדות ובעוצמה, כך שעשויה להיתפס ככועסת תמידית או מרירה. במובנים מסוימים, היא שניהם גם יחד, אבל זוהי האיכות התמידית של עיניה. יש לה סט מוגבל של מבטים שהיא יכולה לנעוץ באלף, ומעט מאוד אלפים יודעים לפרש אותם נכון – לעיתים קרובות היא תיראה זועמת או מאיימת כמעט בכל צורה שתנסה, כך שאפילו הניסיון חסר טעם.
פניה של אקאריס אינן רגילות, לא בעולם בני האדם ולא בערים האבודות, כיוון שאינן טבעיות. כפשוטן, הן מסותתות בצורה האלפית הקלאסית ועשויות להיחשב יפות, אם כי פשוטות; אבל כמעט שלא ניתן לראות זאת תחת הצלקות. הצלקות, קווים לבנים וארוכים שחוצים את פניה בשלל צורות וזוויות שונות – בזיגזג מקצה אוזנה המחודדת עד למצחה, בקו חד משפתה אל רקתה, ובקו רועד שחוצה את פניה כמעט בדיוק במרכז. הן לבנות, דקיקות אך בולטות כעורקים, ומעוותו את פניה כמעט בכל איזור. הן תוצאה של בעיה בשכבה העמוקה העבה של העור, הדרמיס, בחלקים של פניה, אותה בעיה שהורישה לה אמה. היא לא נולדה איתן; היא נולדת כתינוקת רגילה למדי, אבל לא נדרש זמן רב לפני שאספה אותן, אחת אחת ובמהירות כמו קבצן שגונב כסף מתיק פתוח; כאן נפלה כתינוקת בת חודש מהמיטה, שם מעדה תוך ניסיון ההליכה השלישי שלה, ובמקרה אחר נתקלה בקיר באמצע הלילה כשעיניה עצומות מעייפות. המכות האלה לא היו חזקות במיוחד, אבל עור פניה של אקאריס היה חלש במיוחד, ובמהרה כיסו הצלקת את פניה כמסכה בלתי מחמיאה. באופן אירוני, שכבת הצלקות סייעה להגן על פניה, שכן היתה עבה וחזקה מהעור המקורי, וכך כשגדלה פציעותיה השפיעו פחות ומעט, והיא גם לימדה את עצמה להיזהר יותר מאלפים רגילים על פניה; אבל את הפציעות שקיבלה כתינוקת לא ניתן היה להעלים, והן נוספו על עור פניה הרגיל, פוגמות בו שוב ושוב עד שהיו רבות ממנו.
האמת היא, שעם כמה שמשונה על זה, אקאריס די שמחה לעבור לאקסיליום, בלא מעט מובנים, מרגע שהתרגלה למקום. אולי לא בדיוק שמחה – יותר נרגעה, והסיבה העיקרית לכך היא שהיא לא נדרשה עוד להשתמש בפניה, לא נדרשה עוד להציג חזות מחרידה שאינה באשמתה אל מול עיניהן שונאות הזרים של האלפים; ולכן גם אם אתם יודעים על הצלקות, סביר להניח שלעולם לא תראו אותן, כיוון שבפעמים היחידות שבהן אקאריס מסירה את מסכתה היא נמצאת לבדה, בחדרה, וגם זה קורה לפני השינה, כשהיא חייבת לעשות כן. וחוץ מזה, היא נהנית מכך שיש לה מדים קבועים ללבוש – המסכה השחורה, המגפיים בעלות תחתית הפלדה, המכנסיים והחולצה בעלת השרוולים הארוכים, הווסט האפור בעל האבזמים והברדס; איש איננו שופע אותה על פי מראה החיצוני כשכולם נראים כך מסביבה, ואם כן, זה לטובה; כמי שרגועה ומרגישה בנוח עם אותם בגדים, בניגוד לרוב חבריה לספסל הלימודים, היא הולכת בגוו זקוף יותר משהיתה הולכת בפוקספייר וצועדת בתנועות שלוות יותר, כך שבסופו של דבר, של כל סעיף המראה הארוך הזה, כל מה שקראתם לא חשוב, כי הוא לא מתאר את אקאריס, לא משפיע עליה באמת; החלק היחיד החשוב, החלק שמגלם את אקאריס בהתגלמותה, הוא הסעיף הזה – ואיך בדיוק ניתן לתאר אלף דרך בגדים ובגדים דרך אלף?
אופי:
רקע: אקאריס נולדה.
האם זו לא ההתחלה האולטימטיבית של כל סיפור, של כל אלף? אקאריס נולדה. לפני כן היא לא היתה - היא היתה שום דבר, היא היתה נספח לאמה, קטנה ולא מודעת, חצי חיה חצי לא. ואז היא נולדה - וכל ישותה נהפכה לפתע גשמית, כי היא נעשתה היא, ולפתע נהפכה יצור שונה מאמה, יצור שמוגדר על פי עצמו.
אקאריס נולדה, ולא היה זה עניין של מה בכך. אמה, אמריה הלפארן, לא היתה אלפית בריאה. היא היתה חולה וחלשה מאז ימי ילדותה. כמו אקאריס, גם שכבת הדרמיס שלה היה דקה מהרגיל, אבל מצבה היה גרוע בהרבה ממצבה של ביתה. היא היתה לא בריאה, וגם לא יציבה בנפשה, על פי השמועות. היא ואביה של אקאריס (אלדרין) לא היו סתם התאמה גרועה – כל אלף שהיה מתחתן עם אמריה היה התאמה גרועה, כיוון שמצבה של אמריה היה כל כך קשה שהמחשבה לתת לה לשאת ברחמה תינוק חסר אונים היתה ממש אכזרית. ובעולם האלפים, כשהדור הבא והתרבות הגזע מקודשת ונמצאת במקום הראשון בחברה – אימוץ לא בא בחשבון. במילים אחרות, אמריה נידונה לחיות חסרת צאצאים, המשכיות, ובאופן אכזרי אף יותר, היה זה חלומה מאז שהיתה קטנה. אבל היא ואביה של אקאריס התחתנו בכל זאת. ובכל זאת – הם נכנסו להיריון. אקאריס לא באמת יודעת מדוע; אביה איננו מסוג האבות שיושבים על ברכיהם ומבקשים מהם לספר על אמא. כל מה שהיא יודעת על המצב מורכב מפיסות הערות ששמעה מאביה, מילות לעג של בריונים בבית הספר ושמועות שאמינותם מוטלת בספק. אבל בסופו של דבר, מאיזו סיבה שלא תהיה, הם נכנסו להיריון; זה לא ניתן לערעור.
ואקאריס נולדה.
ובאותו רגע, אמה מתה.
זה היה קצר ומהיר, ואז היא לא היתה עוד; או כך לפחות מניחה אקאריס, על סמך הידע הרפואי שלה. היא היתה הרבה יותר מעדיפה להאמין שאמה הספיקה להסדיר את ענייניה, להיפרד מכל יקיריה ולעצום את עיניה בחיוך, אבל סיפורים עצובים ומקסימים מסוג זה לעיתים נדירות בלבד מתרחשים. במציאות, המוות הרבה יותר כואב, הרבה יותר פתאומי והרבה יותר מלוכלך.
ואז נותר רק אביה, לבדו, והיא, תינוקת קטנה, בוכיה, מבלי אם שתניק אותה או תטפל בה. גם היא לא היתה במצב הכי טוב לאחר הלידה – היא עוכבה בבית החולים מספר שבועות לפני שהרופאים הסכימו לאביה להביא אותה הביתה, וכבר מהרגע הראשון היה ברור שהיא חלשה גופנית מילדים אחרים. היא בכתה מהדברים הקטנים ביותר ונרתעה מכל סוג של מגע – היא לא היתה מסוגלת לסבול אפילו את ידה של המטפלת שמרימה אותה כדי לתת לה בקבוק של חלב, והיתה מיד פורצת בבכי שטירטר באוזניו של אביה עד שהיה מתפרץ וצועק.
הוא לא היה אלף מאוד סבלני – אביה של אקאריס. הוא היה חבר במועצה, ומוכר מאוד בקהילה האלפית. הוא היה מכובד, מלומד, בעל לא פחות משלושה מיומנויות וכריזמטי. הוא היה שובה לב, כך דיווחו האלפים שהכירו אותו. כשהוא היה מדבר, נראה היה כאילו כל האור בחדר התנקז אליו; הוא היה מסוגל לנהל שיחה עם עשרות אלפים ובכל זאת לגרום לכל אחד מהם להרגיש כאילו הוא ממקד בו את כל תשומת ליבו. כשהוא היה נואם היה נראה כאילו המילים זורמות ממנו כפי שמים זורמים מברז והמילים היו יפות כשירה. והוא אף פעם לא דאג לעצמו, כך נראה; הוא תמיד היה מוכן לעשות הכול למען האלפים המעטים שנקראו חבריו, וגם למען החברה אלפית השקיע את כול כולו. הוא לא היה שייך לעצמו, אלא לכל השאר, והיה יותר סמל בעיני אלפים רבים במקום אלף בפני עצמו.
הוא גם היה קפדן, קפדן מאוד, כך יכלו לדווח האלפים בהם נתן את אמונו, אם כי הם לעולם לא היו עושים זאת, וסירבו לדבר עליו בפורומים חברתיים, בידיעה כמה מעמדו החברתי חשוב. כל רגע בחייו היה מתוכנן עד לדקות, דבר שסייע לו רבות, כיוון שהוא כל הזמן בעבודה, גם כשלא היה באמת בעבודה. הוא לבש באופן קבוע את אותם בגדים שהיו נקיים ללא רבב ונעל את אותן נעליים מצוחצחות. דיבורו היה בעל חיתוך ישיר וחד, וכך היו גם תנועותיו ומעשיו. הוא היה עובר בחדות פתאומית ממשימה למשימה מבלי הפסקת מנוחה. הוא גם היה מתעד הכול – רשימות על גבי רשימות במחברות קטנות ומסודרות בטבלאות. היו שאומרים שיש לו הפרעה טורדנית כפייתית, ושהוא לא מסוגל להתמודד עם דברים שלא מסתדרים בדיוק בזווית המדויקת, במילימטר המדויק שתכנן שיסתדרו. אבל אותם אלפים לעולם לא היו מכירים אותו לעומק מספיק כדי שיוכלו לקבוע זאת.
כשאקאריס נולדה, הכול כבר היה מוכן בשבילה – חדר קטן ויפה צבוע בצהוב מרגיע, ערמות בגדי תינוקת במידות שונות (לגילאים שונים) מסודרים בארון שהניח בקצה החדר בגובה קבוע, ושתי אומנות שדאגו לכל מחסורה. הוא התקשה לסבול צרחות בכי של תינוקות, ואקאריס היתה פעוטה קולנית למדי, ולכן גם כשהיה מגיע הביתה בשעות הערב המאוחרות היה מעביר את רוב היום מסוגר בחדרו. אבל הוא לא היה אבא רע, בהחלט לא; מרגע שיכלה לשתות חלב שמקורו לא בהנקה עזבו שתי האומנות את ביתו והוא טיפל בה, ועשה זאת במומחיות שהיתה קשורה לשנים עשר ספרי ההורות העבים שסודרו על מדף ספרי העיון בחדר הספרייה ורצונו התמידי לעשות את הכול כמו שצריך. הוא היה עקשן והוא היה נחוש; הוא האכיל אותה בדיוק בזמן, הפך אותה על הבטן פעמיים ביום, לקח אותה לבדיקות באופן קבוע ותיעד את מצבה באחד מיומניו הקטנים. הוא גמל אותה ממוצצים מהר מאוד, וזמן קצר לאחר מכן, מחיתולים. הוא טיפל בה, בישל לה אוכל (לאחר שבדק לה אלרגיות), ישב איתה במשך שעה ביום על מספרים, אותיות וחומריו העשרה אחרים והקריא לה שני סיפורים לפני השינה בכל לילה. הוא סיפק את כל מה שנדרשה לה וגם הרבה ממה שרצתה, אבל ידע תמיד מתי לשים את הגבול. אקאריס הקטנה גדלה כשהיא לא מרגישה בכלל בחסרונה של אמה, ולא מבינה כמה השפיע עליה הדבר.
אלדרין היה מוטרד מפניה וממצבה הבריאותי הרעוע של ביתו. הוא תיחזק מעמד חברתי כה חשוב, וביתו נראתה ההפך מכפי שילדה אלפית אמורה להיראות. היא נראתה כמעט אנושית, ואלדרין בהחלט לא היה מוכן שאלפים יתחילו לחשוב דברים כאלה על ביתו, ביודעו שלא יעבור זמן עד שיתחילו לתהות עד כמה הסיפור על אמה באמת היה נכון. לא היתה מחשבה מתועבת יותר בעיניו – בתו, בעלת תכונות אנושיות? בשום פנים ובאופן. הוא גידל אותה כמיטב המסורת האלפית, באותה קפדנות שעשה כל דבר אחר בחייו.
אבל אקאריס היתה שונה, בין אם רצה בכך הוא ובין אם רצתה בכך היא, ובין אם לא, ולא לקחת לה זמן רב להבין זאת.
בגיל שש למדה אקאריס לקרוא. או אולי יהיה מדויק יותר לומר שהיא למדה כיצד לחבר מספר אותיות למילה בעלת משמעות, גם אם לקח לה הדבר זמן. קריאה אמיתית, רציפה וחלקה, למדה רק כחצי שנה לאחר מכן, וכתיבה ללא שגיאות – שנתיים אחר כך, אבל זוהי ההקדמה של המאוחר. היא למדה לקרוא, כיוון שאהבתו הגדולה של אביה לקריאה עברה גם אליה, וכך, כילדה, העבירה זמן רב מנדנדת את רגליה ביושבה על שולחן בספרייתו של אביה, מעבירה דפים בספרים הדקים ביותר שיכלה למצוא בה, והיו מעטים כאלה. היא לא הסתובבה בחוץ, לא דיברה עם אלפים, לא הכירה חברים, ולמעשה, היתה כמעט מבודדת לגמרי מהסביבה, אבל חסרונו של דבר שמעולם לא היה לה לא הורגש.
היא אהבה לקחת את הספרים הצבעוניים שלה אל החצר הרחבה של ביתה (רידיקליים), שם היתה נשענת אל קיר הגדר בברכיים מקופלות ומעיינת בספריה. מדי פעם היתה שומעת קולות טפיפה וגנום דמוי צמח היה חולף על פניה בצעדים קליליים. היא אהבה את הטבע, יותר מכפי שרוב האלפים אהבו אותו – היא אהבה את הירוק של הדשא יותר מאת מהלבן המלוכלך של הקירות, והעדיפה את הטעם החמוץ המריר של הפירות הבשלים למחצה שנקטפים מהעצים בטרם עת על פני טעמה של העוגשמלו המתוקה עד כדי בחילה.
ועם הזמן, הטבע הפך להיות חלק ממנה. בהתחלה היתה יוצאת לחצר רק כדי לקרוא, אבל עם הזמן היא הרגישה שהיא פשוט חייבת לצאת לחצר – היא היתה צריכה אוויר צח וצבע ירוק שיעטוף אותה.
וכמובן, לא עבר זמן רב לפני שהתחילה לבלות עם הגנומים.
בהתחלה היא לא התייחסה אליהם יותר מדי, כמו רוב האלפים; היא היתה רואה אותם מדי כמה זמן מתרוצצים על רגליהם הדקיקות ברחבי הגינה, היתה שומעת את נגינת חליליהם ואת קולותיהם הצייצניים. הם תמיד חיפשו כיצד ומתי לעזור לה, אולם מעולם לא דיברה איתם יותר מדי, וגם הם לא איתה.
כשהיתה בת שבע היא ירדה לגינה לאחר ארוחת הצהריים כדי לרוץ בסיבובים. היא עשתה את זה לפעמים, מונעת מאותה שמחה ילדותית שאין חזקה או מלאה ממנה, עד שאביה היה קורא לה לחזור הביתה. באותה פעם היא הספיקה לעשות שלושה סיבובים סביב הבית, לפני שמעדה על שורש עץ והשתטחה על הארץ. דם זלגה מרגלה, והיא אחזה בברכה בכאב.
"אוי לא, אוי לא, את בסדר?" אחת הגנומיות נראתה מבוהלת וקיפצה סביבה בדאגה.
"כואב לי." אמרה אקאריס, אבל הגנומית לא הסתכלה עליה בכלל, והרימה את ראשה בבהלה כששמעה אותה מדברת.
"את יכולה לרדת ממנה?" היא דרשה, מעט בכעס.
"לרדת ממנה?" במוחה של אקאריס עלתה לפתע המחשבה המבהילה שהיא יושבת על אחת הגנומיות הקטנות. היא קפצה ממקומה בחשש, אבל על האדמה תחתיה לא היה דבר מלבד כמה ענפים מנותצים ועלים קרועים.
"אוי לא, אוי לא, מה היא עשתה לך?" ביכתה הגנומית וכרעה לצד גבעול ירוק מעוך, מרימה אותה בידה בעצב. "את מתה?"
"אממ," אמרה אקאריס. "את מדברת אל הצמח?"
"כמובן." אמרה הגנומית, כאילו היה זה מובן מאליו. "עכשיו היא מתה." היא נדה בראשה בצער והורידה אותה מטה בעדינות.
"אממ," העזה אקאריס והוסיפה, "למה את מדברת אל הצמח?"
הגנומית הביטה בה כאילו היתה שאלתה מגוחכת.
"את לא באמת מצפה שהיא תתחיל לדבר פשוט בלי הזמנה, נכון?" היא שאלה בתוכחה.
"אה." אמרה אקאריס, וחשה את עצמה טיפשה מאוד.
היא נרתעה מעט אחורה. אולם דווקא באותו הרגע נראה היה שהגנומית נזכרת בנימוסיה הטובים.
"את פצועה?" היא הביטה בזרם הדם שעל רגלה. אקאריס נזכרה בו לפתע, וחשה צורך עז לחבוק את רגליה מרוב כאב.
"זה בסדר, אני אבקש מאבא לטפל בזה," אמרה אקאריס, למרות שכמובן, זה לא היה בסדר.
"אנחנו יכולים לטפל לך בפצע. בואי!" הגנומית לא שאלה שאלה, אלא קבעה קביעה היא התחילה לדלג אל חלק מכוסה מטפסים בגינה. אקאריס צעדה אחריה בהיסוס.
היתה שם קבוצה של כחצי תריסר גנומים, ירקרקים ודמויי צומח. אחד נשען על קיר הבית האחורי וניגן בחלילו, ולמנגינתו טיפס לו לאוויר אחד העצים במהירות קצובה. שאר הגנומים רקדו בעליזות.
"אמא, אבא!" הגנומית רצה אל שניים מהגנומים הרוקדים. הגנום המחלל הפסיק לחלל ושמט את חלילו אל האדמה. שאר הגנומים הפסיקו לרקוד.
"בת האנוש נפצעה." אמרה הגנומית.
"אוי לא," אמר הגנום כשהבחין בפצעה. הוא פנה אל אחת הגנומיות. "אחות, את יכולה להביא משחה?"
הגנומית רצה אל שטח אדמה מכוסה יריעה בהירה וחיפשה בו דבר מה.
הגנומית הקטנה פנתה אל גנום נוסף.
"אבא, הבת אנוש הרגה שיח לזלוט."
"לא נורא," הגנום ליטף את ראשה הקירח.
אקאריס כיווצה את מצחה.
"חשבתי שהוא אבא שלך." היא החוותה אל עבר הגנום הראשון.
הגנומית הביטה בה שוב כאילו היתה טיפשה.
"כולם כאן אמא ואבא שלי." היא אמרה, ונימת קולה הבהירה שאקאריס היתה אמורה לדעת את זה.
הגנומית עם המשחה הגיעה בצעדים כמעט מרחפים והושיטה של שפופרת ירוקה. אקאריס כרעה על הדשא ומשחה את הפצע, שכמעט מיד נסגר.
"זה טוב," היא אמרה בהפתעה. "ממה זה עשוי?"
"זו משחה שמעודדת צמיחה של תאי עור," האבא הראשון אמר. "היא פועלת טוב יותר על גנומים." הוא הוסיף.
אבל לפני שהספיק לסיים את דבריו, נשמעה צעקה מהבית, ואביה שרבב את ראשו החוצה, דורש ממנה לחזור לארוחת ערב.
וזו היתה הפגישה הראשונה שלה עם הגנומים. בארוחת הערב, אביה נזף בה על שהתלכלכה שוב, אבל הוא לא שם לב לפצע, שנעלם עד הבוקר המחרת. בימים הבאים היא המשיכה לשחק בגינה, אם כי קצת יותר בזהירות, בכל פעם שהתקרבה אל חלקת צמחי הלזלוט.
הפגישה השניה שלה עם הגנומים התרחשה חודש לאחר מכן. היא יצאה עם ספרה החוצה, אל הגינה, והתיישבה כשגבה אל הגדר, כאשר גנום טפח על כתפה באצבעו.
"סליחה," הוא אמר בביישנות. "אני צריך לעבוד כאן."
אקאריס קמה ממקומה.
"אני מצטערת." היא התנצלה. היא פנתה לעבר ביתה, אבל לפתע נזכרה במשהו.
"אתה הגנום שניגן בחליל קודם, נכון?"
הגנום נראה נבוך.
"לא." הוא אמר. "זה היה אחי, הארבס."
"אתם נראים כל כך דומים!" התלוננה אקאריס. ואז החליטה החלטה, והתיישבה על הדשא ברגליים משולבות. "אפשר לראות אותך עובד?" היא שאלה, למרות, שכמובן, לא היתה זו שאלה.
"בטח." הגנום הסתובב בגבו אליה והוציא חליל
צבע שאתם רוצים שנכתוב אתכם בו: DimGray
סטטוס התקדמות: סיימתי את: כל הסעיפים היבשים והמראה.
נשאר לי: האופי.
אני באמצע: הרקע.
הערות: קראתי רק את הספר הראשון של שומרת הערים האבודות (לפני שנתיים בערך), ולכן יכול להיות שיהיו התנגשויות וסתירות בקאנון במהלך הטופס. כרגע לקחתי את הסדרה לקריאת רקע אבל יקח זמן עד שאתפנה אליה, ועד אז אני מסתמכת על המידע הדל של "Fandom" בנושא.
תוספים:
רישום צלקותיה של אקאריס:
1. הצלקת המזוגזגת מקצה אוזנה הימנית עד למרכז מצחה: את הצלקת הזאת קיבלה בגיל חודש (ויומיים) בלבד, כשנפלה ממיטתה בבית החולים. למרבה המזל, מיד נחפזו אליה האחיות והצלקת הזאת, שטופלה מהר והיטב, בולטת פחות משאר צלקותיה וכאבה הרבה פחות זמן.
2. הצלקת האלכסונית ממצחה אל אוזנה: את הצלקת הזאת קיבלה בגיל שלושה חודשים ותשעה עשר ימים, כשבעטה באומנת שניסתה להרים אותה מעריסתה כל כך בחוזקה עד שהיא שמטה אותה בחזרה אל העריסה הפוכה (האומנת פוטרה).
3. הצלקת המעגלית מתחת לעינה השמאלית: את הצלקת הזאת קיבלה בגיל שמונה חודשיים ושלושה עשר ימים, כששרטה את עצמה תוך כדי שינה.
4. הצלקת החדה והישרה משפתה אל רקתה: את הצלקת הזאת קיבלה כשמעדה בניסיון ההליכה השלישי שלה, בגיל תשעה חודשים (ותשעה ימים).
5. הצלקת הרועדת שחוצה את פניה כמעט בדיוק במרכז פניה: את הצלקת הזאת קיבלה בגיל שנה וארבעה חודשים (ועשרים ושמונה ימים) לאחר שניסתה לתפוס בידה אגרטל צבעוני וגדול שעמד בטווח ראייתה ובטעות הפילה אותו על פניה והוא נשבר.
6. הצלקת מעוגלת הפינות הנעה על מצחה והחלל שבין עיניה: את הצלקת הזאת קיבלה בגיל שנתיים ועשרה ימים, לאחר שרצה כדי לברוח מאביה שניסה לקחת אותה לאמבטיה והחליקה על הרצפה שבדיוק נשטפה.
7. הצלקת היורדת בקו משופע מזווית עינה הימנית אל הלסת התחתונה: את הצלקת הזאת קיבלה בשלב מאוחר יותר בחייה ביחס לאחרות; בגיל שמונה ושני חודשים (ושבעה עשר ימים), כשבעת שצעדה בעיניים עצומות למחצה בחזרה מהשירותים אל חדרה נתקלה בקיר ונפלה אחורה.
ציר זמן:
לא הצלחתי למצוא איזשהו הסבר לדרך שבה האלפים מונים את הזמן ובאיזה מובנים היא דומה לשיטה שלנו, לכן השתמשתי במהלך הטופס במונחים "שנה", "חודש", ו"יום". הקפדתי שלא להשתמש במספרי שנים ובשמות חודשיים. מסיבה זאת אמנה את מאורעות סיפורה של אקאריס על פי סדר עולה וממוספר, כש – 0 היא שנת לידתה ואירועים שמספר שנתם שלילית התרחשו לפני לידתה.
36-/04/16: אמריה רוג'ן (אמה של אקאריס) נולדה.
41-/25/03: אלדרין הלפארין (אביה של אקאריס) נולד.
0/0/0: אקאריס נולדה, אמריה הלפארין מתה.
02/02/0: אקאריס קיבלה את צלקתה הראשונה.
06/04/0: אקאריס שוחררה מבית החולים.
19/04/0: אקאריס קיבלה את צלקתה השניה.
13/09/0: אקאריס קיבלה את צלקתה השלישית.
09/10/0: אקאריס קיבלה את צלקתה הרביעית.
28/05/01: אקאריס קיבלה את צלקתה החמישית.
10/01/02: אקאריס קיבלה את צלקתה השישית.
19/08/6 אקאריס למדה לקרוא.
17/03/08: אקאריס קיבלה את צלקתה השביעית.
05/06/11: אקאריס התחילה לצלוע.
30/11/14: אקאריס עברה לאקסיליום.
09/07/16: המ"ת מתחיל.

הודעה זו נערכה ע"י גורג הסקרן ב Nov 10 2022, 18:13 PM

מעולה, שמורה!

טליה, כתבתי את כינוי שלך בעברית כי באנגלית הקוד מסתבך לי

שם+כינוי: סו, כנראה ישתנה
שם מלא: אן (אנג'לינה) סמית'
מגדר ונטיה מינית: נקבה, בת, בי בהכחשה.
גיל: 15
יכולת: משיבת רוח
פוקספייר או אקסיליום: פוקספייר
מראה: אומרים שכל האלפים מושלמים, אבל זה לא נכון. לפחות כך אן חושבת. לאן יש שיער יחסית דליל, בצבע בלונד מלוכלך. בדרך כלל הוא חלק, אבל כשיש מזג אוויר יבש הוא מתנפח והופך לגלי ומוזר, שמגיע לה עד הכתפיים. היא חושבת שזה אורך מבאס, אבל לא משנה מה היא עושה, הוא גדל שרוף, אז היא חייבת לקצר אותו. צבע העיניים שלה כחול כהה, כמעט שחור, מה שלדעתה לא משתלב בכלל עם צבע השיער. הן מלוכסנות, כי מוצאה הוא אסייתי. הריסים שלה בהירים, וכמעט שלא נראים, ואחיה כל הזמן מקניט אותה על כך. חברתה אמה כל הזמן מנסה לנחם אותה שזה ניגוד מושלם לעיניה הכהות, אבל היא יודעת שזה סתם מכוער. האף שלה קטן, כפתורי וסולד, והוא הדבר שהיא הכי אוהבת בהופעתה. כשהייתה קטנה, שיחקה בראמבל עם אחיה, ואפה נשבר. היא הייתה בלחץ מטורף, אבל בסופו של דבר הכול הסתדר. היא מעולם לא סלחה לו על כך לגמרי. הפנים שלה אובאליות, והלחיים שלה קצת ורדרדות, אותו דבר על אפה. שפתייה לא עבות ולא דקות, והן בגוון אדמדם כהה. אן לא גפרורית, ובטח שלא שמנה. המשקל שלה ממוצע לחלוטין. אמה טוענת שאם תמשיך לאכול כל כך מעט, תהפוך לשלד. אבל אן יודעת שזה לא נכון. הגובה של אן הוא 1.52. הייתה תקופה שהיא ניסתה לאכול מאכלים שיגביהו אותה, אך ללא הועיל. אן לא מזניחה את עצמה, אבל גם לא עושה כל מאמץ כדי להיות יפה יותר. היא לא יודעת איך להשתמש באיפור, ולמרות שאמה מנסה לשכנע אותה ללא הרף, היא מסרבת בתוקף. היא חושבת שזה מזויף. לאן אין נקודות חן בכלל, והיא מסתכלת בקנאה על הנמשים של אמה. היא הייתה מתה לכאלו. המראה של אן ממוצע, והיא לא כזו שהייתם שמים לב אליה בחדר מלא באלפים. לרוב תוכלו למצוא אותה לובשת את התלבושת האחידה המגוהצת שלה, שיערה אסוף גבוה, ועל פרק כף ידה צמיד שעליו תלויים גבישים שנצנצים, ביניהם גם גבישי זינוק.
אופי: ISFJ-T . אן היא ילדת פלא רגילה. לא במרכז החברה. לא מוחרמת. יש לה את חברתה הטובה ביותר, אמה, וזה מספיק לה. היא לא רוצה הרבה חברות מזויפות. אמה היא החברה הטובה ביותר שלה עוד משנה הראשונה בפוקספייר, ועד עכשיו לא היו להן ריבים גדולים מדיי. אן היא כנה. לא אומרת את האמת בפרצוף- היא חושבת שזה ממש מגעיל ולא נחמד. כנה. כשהאמת לא פוגעת בסביבה, היא תגיד אותה. גם אם זה ווידוי על מי אכל את העוגיות שאמא הכינה אתמול. לכל מי שלא מכיר אותה באמת, אן נראית שקטה ובלתי מזיקה. אבל משפחתה וחברתה אמה יודעים שהיא אמיצה ונועזת. לטפס על הר? אין בעיה. לגנוב את התשובות למבחן מחר? בשמחה. אבל כשהלילה יורד, ואן נשארת לבד בחדרה, במיטה הגדולה מדי שלה, אן כבר לא מרגישה אמיצה, אן בודדה. מפוחדת. היא רואה מפלצות בחדר. היא בוכה. היא סותמת לעצמה את הפה, שאף אחד לא ישמע. שלא יחשבו שהיא מטורפת. אן היא צינית ותמיד תהיה לה תשובה שנונה לכל שאלה. אבל היא מנומסת, אז היא שותקת ולא אומרת מילה. אן מעריכה מאוד את יכולת השתיקה. היא לא יכולה לסבול את אלו שמקשקשים כל היום בלי הפסקה. בדיונים או וויכוחים היא תעדיף לשתוק ולתת לצד השני הרגשה שהו ניצח. לאן יש מצפון. כמובן שלאלפים יש מצפון גדול, אבל שלה במיוחד. אלפים אחרים מבצעים פשע ושוכחים ממנו, אבל היא נזכרת בו, שנים לאחר מכן. היא מתייסרת על כל חטא וחטא. לאן יש לב של ילד, והיא מאמינה שלכל אחד, לא משנה מי הוא ומאיפה בא, מגיעה הזדמנות שניה. היא לא מאמינה בקשרים ארוכים. לכל אהבה יש סוף. אבל זה לא משנה. עם איך שהיא נראית, מי ירצה אותה בכלל. לאן יש בעיות דימוי עצמי, אבל היא בחיים לא תטריד את אימה בנושא הזה. יש לה מספיק בעיות בחיים. בטח שמתם לב שהדעות של אן סותרות אחת את השנייה. אן, כמו כל אלפית בגיל ההתבגרות, מאוד מבולבלת. היא לא בטוחה בדעות שלה. אבל היא מאמינה שהכל יסתדר בהמשך חייה. אמה עוד לא ביטאה יכולת, אבל היא אופטימית מאוד ויודעת שהרגע הזה יקרה בקרוב.
רקע: אנג'לה סמית' נולדה כשהוריה היו צעירים יחסית, ועוד לא ממש היו מוכנים לילדה. חודש לאחר מכן, אביה עזב אותה כי לא היה יכול לעמוד בלחץ. אימה של אנג'לנה נאלצה לגדל אותה לבדה. אביה של אנג'לה חזר לאחר שנה, אחרי תחנונים רבים מצידה של אשתו והרבה לחץ חברתי. שנה אאחר מכן נולד ג'רמי, אחיה הקטן של אנג'לה. ג'רמי הוא ההפך הגמור מאנג'לה. יש לו שיער חום מתולתל, נמשים, ועל פניו תמיד פרוש חיוך גדול וקונדסי. אביה של אנג'לנה שוב לא יכל להתמודד עם האחריות הכרוכה בתפקיד של אב לשניים וברח, והפעם לא חזר. אן לא בכתה. היא ידעה שהיום הזה יבוא, במוקדם או במאוחר. והיא גם לא הייתה קשורה כהל כך לאביה. מצדה הוא היה רק אפוטרופוס רשלני ותו לא. בטח שמתם לב שעברתי להתייחס אליה כ"אן". אנג'לה לא מרגישה מלאכית במיוחד. בגללה הוריה התגרשו. עכשיו היא אן. כמו האסופית. שהוריה קיבלו בטעות. אמא של אן נאלצה לגדל שני ילדים לבדה, ומשום כך הפכה לממורמרת, ותמיד נראתה עייפה. אן ספגה את המרמור של אימה, אבל אחיה נשאר עליז ואופטימי רוב הזמן. הוא מאוד אוהב מתיחות, אבל לרוב הן... לא נגמרות בטוב. כשהיה בן שמונה, עשה הצפה במשרדה של אמו, שעבדה אז כאדריכלית, והרטיב את כל המסמכים שלה. היא פוטרה כמה ימים לאחר מכן. תקרית נוספת היא זו שצוינה קודם, שבה ג'רמי השתמש ביכולת שביטא לאחרונה, של משיב רוח, והטיח בחוזקה את כדור הבראמבל בפניה של אן. אפה נשבר והיה סיכון שהוא לא יחזור לקדמותו. מאז הם מרוחקים מעט. אימם לא עושה כל מאמץ כדי לקרב ביניהם. יש לה די והותר בעיות, והם יודעים זאת. בגיל שלוש עשרה, אן ביטאה יכולת של משיבת רוח- כשנתיים לאחר שאחיה ביטא את אותה יכולת בגיל מוקדם יותר. נראה שמאז הוא מרגיש כמה רמות מעליה. לג'רמי יש הרבה חברים, בניגד לאן, אבל לא ממש אכפת לה. "עוד לא תמיד אומר יותר טוב. לפעמים זה רק יותר". היא אוהבת את אמה, החברה הכי טובה שלה עוד מהשנה הראשונה בפוקספייר. לאמה יש שיער שחור לגמרי, עור בהיר, נמשים ועיניים בהירות. אם היא לא הייתה החברה הכי טובה של אן, כנראה שהיו לה הרבה חברות. אבל היא מעדיפה את אן. אן מודה על זה בכל יום.
סטטוס התקדמות: DONE
צבע שאתם רוצים שנכתוב אתכם בו: OrangeRed
הערות: ציר זמן זה רעיון טוב
*התאריכים הם בשנים כדי לא לבלבל יותר מדי, אז זה לא מדוייק.
00\00\00 - אן נולדה
00\01\00 - אביה של אן עזב אותה
00\00\01 - אבא של אן חזר
00\00\02 - ג'רמי נולד + אבא שלהם עזב שוב
00\00\10 - המתיחה הראשנה של ג'רמי + אימה של אן מפוטרת מעבודתה כאדריכלית ועוברת לתפקידה כשליחת מועצה
00\06\10 - אן מתחילה ללמוד בפוקספייר
00\00\11 - ג'רמי מבטא יכולת + המתיחה השנייה של ג'רמי
00\00\13 - אן מבטאת יכולת
00\00\15 - המ"ת מתחיל

שם+כינוי: יעל, The last rain
שם מלא: לייל לינדר(כמו ליילה, רק בלי האות ה)
מגדר ונטיה מינית: נקבה, בי
גיל: 15 וחצי
יכולת: צל
פוקספייר או אקסיליום: כרגע אקסיליום
מראה: העור של לייל הוא בהיר יחסית, והיא נחשבת די חיוורת במשפחה שלה. הפננים שלה מאורכות, עם מצח גבוה. העינים שלה הם יותר אסיאתיות כאלה, אבל בצבע כחול, ולא שחור. העינים שלה בצבע כחול כהה עמוק. הריסים שלה הם בהירים, כמו השיער שלה, ודקים. הגבות שלה דקות, אבל חלק מהשערות שלה תמיד מזדקרות לצד השני, אבל לייל בדרך כלל מורטת אותם. השפתים של לייל הם בגדל נורמלי, אבל הם בצבע אדום בהיר כזה, נושק לוורוד. אבל לליל בדרך כלל מורחת עליהם שפתון אדום כהה שיוצר ניגודיות חזקה עם הפנים שלה, ומטשטש את הצבע המקורי של השפתים. חוץ מהשפתון הזה, לייל שמה קצת מסקרה לפעמים אבל בדרך כלל לא. היא שמה לק שחור על הידים, ומשתמשת בעיפרון עינים וצללית - שחורות. ל-לליל יש שיער באורך שמגיע לה כמה סנטימטרים עד הכתפיים (יותר ארוך מהסמלש שלי כע) צבוע לכסף עם גוונים שחורים בקצה ממש, וכל השאר כסוף. היא משאירה את השיער פזור פשוט. לייל לובשת בגדים שחורים או כסופים. כל התכשיטים שלה, ויש הרבה, הם בצבע שחור או כסף. בגלל שהיא באקסיליום אין לה הגבלת לבוש, ולרוב מה שהיא לובשת זה פשוט חולצה ומכנסים. היא לובשת חולצות שחורום עם כל מיני כיתובים או סמלים או ציורים, ומכנסי עור שחורים. יש לה גם הרבה חולצות כסופות שבוהקקות כאלה, שהיא לובשת וזה עוזר לה עם הצל.
הגובה של לייל הוא 1.67
אופי: טוב אמ אני לא חושבת שהיה יותר מדי קשה לנחש מה יהיה פה. לייל היא ילדה מאוד מסתגרת, וחשדנית. היא לא מקבלת אנשים חדשים פשוט כי זה לא חלק מהעולם שלה. היא לומדת באקסיליום, וככה היא יודעת. היא תמיד אומרת שכול האנשים שלא מבינים למה היא מתנהגת ככה, הם אנשים שהיו מתנהגים בדיוק כמוה אם היו עוברים מה שהיא עברה. היא תמיד מרחיקה אנשים, ולא נותנת לאף אחד להתקרב. היא עונה לאנשים בעוקצנות ובציניות ולא עונה להם מה שהם רוצים לשמוע. כל האנשים שבאים פתאום ומנסים להתענין בה מתחרטים על זה, ואף אחד לא באמת מכיר אותה. יש בקושי אנשים שיודעים מה קרה איתה בעבר שלה, ובטח שאף אחד לא יודע מה קורה איתה עכשיו. היא קרירה כזאת, ולא מסוגלת להתקרב לאף אחד. לפעמים יש לה התקפי זעם, אבל רק ללעיתים רחוקות. ואז היא יכולה לאבד את זה. אבל למרות שברגיל היא קרירה ואדישה וסרקסטית וזה, שהיא נדלקת אז זה רציני. יש לה מטען רגשי, והוא ככ גדול שהוא יוצא ממנה כל פעם הכי חזק שיש וזה אף פעם לא נגמר
רקע: אמ אז ככה
היכולת זה צל כע אז כמו שאתם אולי יודעים אצלה אלפים צל היא לא איזה יכולת שכולם ממש ממש אוהבים ומעריכים. תמיד נידו את לייל, וזה מה שיצר אצלה הרבה טינה לכול המערכת של האלפים בהמשך. לייל גילתה את היכולת שלה מאוד מוקדם, בגיל 8, מה שלא עזרה לה במיוחד. כל יכולת אחרת כזאת עם גילוי מוקדם היו מקפיצים אותה מאוד אבל פה זה לא היה ככה. ההורים שלה הסתירו את זה, ושלחו אותה כל הזמן לגילוי יכולות חדשות, אבל היא לא שיתפה אותם פעולה. היא התחילה את פוקספייר והיתה שם בודדה ולא הכירה אףאחד וכולם החרימו אותה וזה ואז כל השנה היא כבר רבה עם ההורים וזה והכול היה גרוע ואז ההורים שלה נטשו אותה כאילו ממש אבל הם פשוט עברו לעיר אחרת שם והשאירו אותה בבית כזה ואמרו לה תסתדרי אנחנו לא רוצים את הבעיות של הבצפר שלך על הראש שלנו עכשיו ואז בחופש ההורים שלה היו איתה והם רבו ממש והיא פשוט שנאה אותם אז היא ברחה מהבית וזהו את השנה השניה היא כבר התחילה באליקסיום
צבע שאתם רוצים שנכתוב אתכם בו: אמ סגול כלשהו
סטטוס התקדמות: גמור
הערות:

מעולה, שמורות!
עריכה:
סו- מעולה, רשומה!

יעל, גם את הכינוי שלך רשמתי בעברית...

מקפיצה (יש אישור מטום)