the black swan|| אשכול משחק

The Black Swan || אשכול משחק
*מ''ת זה נכתב על ידי בילי (Do what you gotta do) ויולי (THE END) ומיועד לשימוש בקהילת HPortal בלבד.

השעה דקה לפני חצות, עוד דקה יתחיל הפסטיבל השמיימי.
6 דמויות נכנסות בבהלה למעלית ולוחצות על הקומה השניה.
''לא ככה דמיינתי את זה'' לחשה אחת הדמויות.
ואכן, לא ככה דמיינו הדמויות המסתוריות מקום שמחזיקים בו שבויים.
הוא נראה כמו וילה קטנה. אבל איפה הדבר הכי חשוב שם, הדבר שאותו אותן דמויות חיפשו?

על העולם:

בעולם הזה יש שישה זנים תבוניים, ובין כולם שורר הסכם שלום.
האלפים- הם הזן העיקרי שחיי בערים האבודות, והגדול מכל הזנים האחרים.
האלפים הם עשירים, ולכל אחד מהם יש קרן לידה של 5 מיליון בוהקים- הכסף של הערים האבודות. לכל האלפים יש מיומנות כמו טלקינזיס וניתוב כוח, אותם לומדים בפוקספייר, בית הספר שלהם. באקסיליום, לעומת זאת, בית הספר של המקרים האבודים והמגורשים מהערים האבודות, אשר אינו נמצא בערים האבודות, מלמדים או מיומנויות, כמו שמירה על חום הגוף, דיכואי רעב, עצירת נשימה, וראיית לילה. כמעט לכל אלף יש גם יכולת מיוחדת אחת, אבל יש מעטים שאין להם. לכל האלפים יש עיניים בגוון כחול. כל האלפים צמחוניים. אלפים לרוב לא אלימים כי זה גורם להם תחושת אשמה ששוברת אותם.

השלטון של האלפים- לאלפים אין בית מלוכה, אלא יש להם מועצה- גוף המונה 12 חברי מועצה, והם השליטים של הערים האבודות. כל ההחלטות והחוקים בערים האבודות, קובעת המועצה. לחברי המועצה אסור להינשא או להוליד ילדים, כדי שלא יהיו להם הסחות דעת.
אורך החיים של האלפים- אלפים לא מתים מזקנה ובכלל לא מזדקנים, אבל הם כן יכולים למות, ולכן אם מישהו איבד מישהו קרוב אליו, כמעט אף אחד לא מבין אותו.

השידוכים- בגלל שאורך החיים של האלפים לא מוגדר, יש הרבה סיכויים שאלפים יתחתנו עם קרוב משפחה רחוק שלהם. זה למה יש את מערכת השידוכים, כדי לוודא שלא יקרה מקרה כזה. ברגע שאלף מגיע לגיל 15, הוא יכול ללכת למשרדי השידוכים. בגיל 16 מקבלים ערכה, שאותה הם צריכים למלאות כדי שהשדכנים ימצאו את השידוך המושלם. השדכנים גם מנסים להעביר גנטיקה חזקה לדור הבא, ולא שמים אנשים מסוימים ברשימה, לרבות אלה חסרי היכולות, אשר יכולים להתחתן רק עם חסרי יכולת אחרים, על מנת שבעלי היכולות יתחתנו עם בעלי היכולות כדי להעביר גנטיקה חזקה לילדים שלהם. בגיל 17 מקבלים את הרשימה הראשונה, אשר כוללת 100 שמות. כל חודש אפשר לבקש עוד רשימה, על 100 שמות חדשים. אפשר לבקש עד 500 שמות אחרים. במידה ואלף מתחתן עם אלף שאינו ברשימה שלו, הזוג הופך ל''התאמה גרועה'' אשר גורר הרבה לעג.
פוקספייר- פוקספייר הוא בית הספר של האלפים, ומי שלא לומד בו, לא יכול להשתייך למעמד האצולה. יש שמונה רמות בפוקספייר, ואת הרמה הראשונה מתחילים בגיל 11. השיעורים שלומדים בפוקספייר כוללים: שיעור גילוי יכולות אם לא גילית יכולת עדיין או שיעור פיתוח היכולת שלך עם גילית כבר יכולת, היסטוריית האלפים, לימודים רב זניים (למידה על כל הזנים), ספורט (בו לומדים ניתוב כוח, כלומר לנתב כוח לשרירים כדי לרוץ מהר, לקפוץ למרחקים וכו'), היקום (על היקום, כמובן), ומטאפיזיקה (לומדים לכלוא את היסודות, למשל לכלוא סופת טורנדו בבקבוק). אם אלף מסוים לא מגלה יכולת עד גיל 15, הוא לא יכול ללמוד את רמות העילית (רמה שבע ושמונה) ולהצטרף למעמד האצולה.
אקסיליום- בית הספר למקרים האבודים. מי שמגורש נשלח לאקסיליום, ולא יכול לחזור לערים האבודות. באקסיליום לא מלמדים שימוש ביכולות, אלא שמים דגש על המיומנויות שיש לכל האלפים. אקסיליום שמור על חשאיות, ותלבושת האחידה היא שחורה עם מסכה. סימן ההכר היחיד של באקסיליום אלה סיכות היכולת, שכל מי שיש לו יכולת מסוימת שם סיכה של אותה יכולת על תלבושת האחידה שלו.
גבישי זינוק- לאלפים אין מכוניות או דברים בסגנון הזה, אלא גבישי זינוק. בעזרת גבישי הזינוק אפשר ''לטפוס טרמפ'' על קרן אור לכל מקום שיש בוא אור. גבישי זינוק שקופים מזנקים לערים האבודות, ירוקים לערים של הענקים, צהובים לשטחים הנטרליים, וכחולים לערים האסורות- הערים של בני האדם. רק לאנשים מסויימים יש גבישים כחולים, בעיקר לאלה שעובדים עבו המועצה. לכל אלף יש גביש ביתי שמזנק לבית שלו. אם לא מתרכזים מספיק בעת הזינוק, אתה מאבד יותר מדי מעצמך ומתפוגג, כלומר מת. בגלל זה לכל האלפים שיכולת הזינוק שלהם לא חזקה מספיק יש נקסוס, ששומר עליהם שלא יתפוגגו. ברגע שרמת הריכוז מספיק חזקה אפשר להסיר את הנקסוס.

גנומים- הגנומים טובים בגינון והצמחים שלהם הוא המזון העיקרי בערים האבודות. הגנומים פעם חיו בעיר הענקים רוואגוג, או בשם המקורי שלה, סרנוויל, עד שהענקים גירשו אותם משם. חלק מהגנומים חיים עכשיו באזורים הנטרליים (מקומות שלא נכבשו על ידי הענקים). חלק מהגנומים חיים בערים האבודות ועוזרים לאלפים עם עבודות-חוץ וגינון, בתמורה להגנה שלהם. גנומים הם קטנים ונראים כמו צמחים. גנומים קשורים מעוד לצמחים ועצים והשירה שלהם גורמת להם להתפתח ולגדול. לגנומים אין שליט.

ענקים- הענקים חיים ברוואגוג אחרי שכבשו אותה מהגנומים. לענקים יש בית מלוכה, עם מלך ומלכה. ברגע שהמלך הנוכחי פורש מתפקידו יש מלחמה על מי יזכה בכתר. מי שהורג את כל המתחרים זוכה בכתר. הענקים הם אוייבים של הגובלינים, אבל יש ביניהם הסכם שלום.
גובלינים- הגובלינים חיים בערים מזהב, ויש להם בית מלוכה. הגובלינים הם לוחמים טובים ולרוב משמשים כשומרי ראש לחלק מהאלפים שצריכים שומרי ראש. הגובלינים הם אוייבים של הענקים, אבל יש ביניהם הסכם שלום. גובלינים הם בגובה שני מטר ואפורים.
גמדים- הגמדים חיים מתחת לאדמה, כי העיניים שלהם רגישות לאור יום. לגמדים יש בית מלוכה, והם חופרים מחילות באדמה, ויודעים לפרוץ מתוכה במהירות גדולה. גמדים הם נמוכים אבל מהירים, ולוחמים טובים. לגמדים יש פרווה מדובללת.

טרולים- אין הרבה מידע על הטרולים, חוץ מזה שהם מתבגרים הפוך. הטרולים בוקעים מכוורות, והטרולים שרק נולדו חזקים ואין להם שום היגיון, רק רצון להרוג

יכולות:

בעולם הזה יכולות זה כמו קסמים בהארי פוטר רק שאפשר להשתמש בהם גם בלי שרביט או להגיד דברים. כמעט לכל האלפים הקיימים יש יכולות, לחלק קטן מאוד מהאלפים אין יכולות, מה שלא מאפשר להם להצטרף אל האצולה. לכל אלף יש יכולת אחת חוץ ממקרים ממש נדירים שבהם יש יכולת נוספת. לרוב הפוליגלוטים (יכולת נוספת) יש עוד יכולת.
אלה היכולות הקיימות:

השבת רוח: לשלוט ברוח, להזיז רוח וכו'. זאת יכולת ממש נדירה ומכיוון שהרוח היא אחת מהיסודות, ממש קשה לשלוט בה וקל לאבד שליטה ביכולת בלי אימון ראוי.

הידרוקנטיקה: שליטה במים, ממש כמו השבת רוח גם זאת יכולת נדירה. ממש קשה לשלוט במים מכיוון שהם כמו הרוח יסוד. הידרוקנטיקאים תמיד מרגישים משיכה למים ובלי שליטה טובה ביכולת זה יכול להיגמר באסון. יש המון קווי דימיון בין הידרוקינטיקה להשבת רוח.

פירוקנטיקה:: כמו הידרוקנטיקה והשבת רוח, גם פירוקנטיקה שולטת ביסוד, היכולת שולטת ביסוד האש. יכולת, כמו הידרוקנטיקה והשבת רוח ממש נדירה. מכיוון שאי אפשר לשלוט באש לגמרי (ולאחר שחמישה אנשים מתו ממנה) היכולת נאסרה, מה שאומר שהפירוקנטיקאים לא זוכים לאימון ראוי, או אימון בכלל. מי שבעל היכולת הזאת נחשב כחסר יכולת והוא במעקב צמוד. בין פירוקנטיקה, הידרוקנטיקה והשבת רוח יש המון קווי דימיון.

צל: שליטה בצללים. יכולת ממש חזקה, אשר יכולה לעשות הרבה מאוד דברים כגון לשלוט ביסוד הקרוי "זרמצל" (אך רק אלפים מסוימים יכולים לשלוט בזרמצל וגם אז זה בקושי רב), לגרום למקום להיות חשוך יותר, קריאת היחס בין ה"אור" ל"צל" אצל בן אדם וכו'. צל זו היכולת ההפוכה משל מבזיקנים וצל ומבזיקן יחד יכולים ליצור אשליות.

מבזיקן: מבזיקנים שולטים באור. זאת יכולת לא חזקה במיוחד, אבל עוזרת בדברים רבים, בעיקר בתחום הריפוי. הם יכולים ליצור כדורי אור בצבעים שונים שמציגים חלקים שונים בצורה, צבע ואור שונים. למרות שהיכולת נחשבת כחלשה מבזיקנים יכולים ליצור כדורי אור שיוצרים נזק. מבזיקן זו היכולת ההפוכה משל צל ומבזיקן וצל יחד יכולים ליצור אשליות.

טלפת: טלפתים יכולים לקרוא מחשבות, לשדר מחשבות לאנשים אחרים, ולאתר אנשים, אבל רק אם יודעים באיזה אזור הם בערך ורק אם הם קורבים אל אותו הטלפת. אנשים שממש שולטים בתחום הטלפתיה יודעים למחוק זכרונות, ואותם אנשים נקראים ''מנקים''. טלפתים לא יכולים לקרוא מחשבות או למחוק מחשבות סתם ככה, אלא רק באישור מאותו האלף או אישור מהמועצה.

פוליגלוט: אלפים בעלי היכולת האלה יכולים להבין ולדבר בכל השפות רק משמיעה. לרוב לאלפים בעלי היכולת הזו יש יכולת נוספת.

מפלס: מפלסים יכולים לעבור דרך קירות ודברים מוצקים.

מתפוגג: מתפוגגים יכולים להפוך לבלתי נראים לעין.

טכנופתים: טכנופתים יכול לעשות כמעט הכל בעזרת טכנולגיה, "לשלוט" בה וליצור כמעט כל דבר.

משלה: משלים יכולים לשכנע אנשים בעזרת הקול שלהם. אפשר להשתמש ביכולת הזאת רק במקרים מסוימים.

גורם: גורמים יכולים לגרום לאנשים להרגיש מה שהם רוצים, אבל רק רגשות שליליים, כמו כעס, כאב, קנאה וכו'. זאת יכולת ממש נדירה.

מסמר: מסמרים יכולים לגרום לאנשים לעשות מה שהם רוצים במידה מסוימת, הם יכולים לגרום למישהו לתת לעצמו סתירה או אפילו לשרוף אותו. למרות השליטה בבן אדם, זה לא אומר שהבן אדם הסכים לעשות את זה. זאת יכולת ממש נדירה ויש אותה כרגע רק למישהו אחד בערים האבודות.

מממש: מממשים יכולים לזמן דברים בנקישת אצבע כל עוד הם יודעים איפה הם.

אמפת: אמפתים יכולים לדעת במגע יד של מישהו מה הוא מרגיש, בין אם זה שמחה, עצב, קנאה וכו'.

מגביר: מגבירים יכולים להגביר יכולות של אלפים אחרים במגע יד של מישהו אחר. זאת יכולת ממש נדירה.

פסיוניפת: פסיוניפתים יכולים ליצור שדות כוח, פסיוניפת מאומן יכול ליצור שדה כוח כמעט בלתי חדיר. כמו רוב היכולות של האלפים, הכוח שצריך כדי ליצור שדה כוח הוא יותר "נפשי" מאשר "פיזיקלי". זאת יכולת נדירה אבל לא יציבה כל כך.

מקפיא: מקפיאים יכולים להקפיא דברים.

מבחין: מבחינים יכולים להרגיש ולחוש בפונטציאל של אלף/יצור אנושי. זאת יכולת ממש נדירה.

קולן: קולנים יכולים לדבר בכל מיני אוקטבות של קול.

הטענה: היכולת לשלוט בחשמל (ולחשמל אנשים).
אז מי אתם?

אתם הדור הבא של הברבור השחור- בני נוער בין הגילאים 14-18. אתם נמצאים בתקופה אחרי שהנסתרים הובסו, אבל כעת נבלים חדשים הגיעו והמשימה שלכם היא לעצור אותם.

לפני שנתחיל, יש כמה חוקים שתצטרכו לעמוד בהם בזמן המשחק:
1. חוקי הפורום והחוקים הגלובלאיים חלים גם כאן.
2. תשמרו על שפה מכבדת. בלי קללות או מילים לא נעימות כלפיי שחקנים אחרים, או שיהיה קשה לנו ליהנות.
3. חוק השליטה. אתם יכולים לשלוט אך ורק בדמות שלכם. אתם לא יכולים לשלוט בדמויות של שחקנים אחרים או בדמויות שהשה''מיות (אני ובילי) המיצאו בשביל המשחק.
4. מה שאתם יודעים הדמות שלכם לא בהכרח יודעת.
5. אם עבר מעל שבוע מאז שאני ובילי נתנו לכם סיטואציות ולא הגבתם/לא נתתם סיבה להעידרות, הדמות שלכם תמות.
6. ליהנות!

רשומים:
נגה, זאבונת-לינארה וולפניר
- טליה, מייז סמית' -פייטרו לדרן
סו, מודה אני- אן (אנג'לינה) סמית'
אליאנה מורקיז- רייצ'ל, רייצ'ל דרדרוויל
מוריה, קיפוסטרית בנשמה- אלינור ספירס

התחלות:
נגה, זאבונת-לינארה וולפניר

[align=Center]''קרני אור בהירות מאירות את גג הבדים שבנית, וגורמות לך להתעורר. כבר התרגלת לקום בשעה מוקדמת בבוקר, אחרי הכל, הבניה שלך לא הייתה מושלמת, ולא היו לה כלל קירות, כך שבזריחה, המחסה שלך לא חוסם את קרני האור, וזה מעיר אותך. את משפשפת את עינייך בעייפות. דרך אחד הפתחים במחסה שלך את רואה שהבוקר באיזורים הנטרליים שלו ויפהפה כמו תמיד. את אוהבת להתעורר עם הנוף הזה בכל בוקר. למרות שהבוקר נראה רגיל, את התעוררת עם הרגשה משונה שמשהו שונה הולך לקרות היום''

- טליה, מייז סמית' -פייטרו לדרן
''אתה מתעורר באנחה מצעקה שנשמעת בבית. אתה פוקח את עינייך באנחה, ומחליט לקום מהמיטה ולבדוק על מה כל המהומה. אתה יוצא מהחדר שלך, עדיין בפיג'מה, ומתקדם בעייפות לכיוון מקור הצעקה. אתה מגיע למטבח ורואה את אחותך, רטובה מכף רגל ועד ראש. אחיך עמד שם גם הוא, וכך גם הוריך. ''הוא הרטיב את כל החדר שלי!'' אתה שומע (ורואה) את ליביה מתלוננת. ''מותק, את יודעת שהוא לא שולט בזה'' אימך עונה בקול עייף, ואז היא מסתכלת עלייך. ''אה, פייטרו, התעוררת'' היא אמרה לך. ''תחליף לתלבושת של פוקספייר ותזנק, שלא תאחר''.

סו, מודה אני- אן (אנג'לינה) סמית'
''אור חודר דרך התריסים בחדרך ומעיר אותך. את נאנחת ומהתפכת במיטתך. אין לך כוח לקום, אבל קול קטן בראשך אומר לך שלא כדאי לך לאחר לפוקספייר. קול אחר בראשך אומר לך להמשיך לישון, וששום דבר לא יקרה אם תאחרי. למרות הפיתוי להמשיך לישון, את מחליטה להקשיב לקול הראשון שבראשך. את גוררת את עצמך מהמיטה, ולוקחת את תלבושת האחידה של פוקספייר שהייתה כבר מקופלת על הכיסא. את נעמדת בכוונה ללבוש אותה, אך לפני שאת מספיקה לעשות את זה, את מבחינה בצללית שחורה בחלון, בעלת צורה מאוד מוזרה. אבל לפני שהספקת להתעמק בה, היא נעלמה.''

אליאנה מורקיז- רייצ'ל, רייצ'ל דרדרוויל
''את מתעוררת בכוחות עצמך, כמו בכל בוקר. את מסתכלת דרך חלון חדרך ורואה שיש בוקר ממש יפה- השמיים היו תכולים ללא עננים, השמש זרחה, העצים היו ירוקים בהירים ויפים. מאז שאחייך הגדולים כבר אינם נמצאים בבית, ביתך שקט הרבה יותר, ואת אוהבת את השקט הזה, גם אם את מתגעגעת לפעמים לנוכחותם. את קמה לאיטך מהמיטה, ומתקדמת לכיוון הארון, כדי להחליף לתלבושת פוקספייר. את מחפשת בין הבגדים בארון עד שאת מוצאת את התלבושת הכחולה עם היטי הרקום עליה, הקמע של רמה שש.


מוריה, קיפוסטרית בנשמה- אלינור ספירס
''את מתעוררת וממהרת להתארגן לפוקספייר, שלא תאחרי. את מצחצחת שיניים ושוטפת פנים, לובשת את תלבושת האחידה של פוקספייר, יורדת במדרגות לכיוון הכניסה ולוקחת את התיק שלך. ''וואו, למה את כל כך ממהרת'' אחיך המאומץ, קאי, שואל. ''כי אני לא רוצה לאחר'' את מסבירה בזמן שאת שמה את התיק על גבך. ''אתה לא בא גם, קאי?'' ''אני אבוא אחר כך, עכשיו עדיין די מוקדם'' הוא מפהק. את מושכת בכתפייך ויוצאת החוצה אל המזניק. ''פוקספייר!'' את קוראת, ומזנקת לפוקספייר.

אני פוקחת את עיניי לקרני אור בהירות. כך אני מתעוררת בכל בוקר, אבל זה עדיין מדהים להסתכל החוצה דרך הבד הסגול ולראות את הנוף היפהפה של השטחים הניטרליים בזריחה. כבר התרגלתי להתעורר ככה, כך שזה לא ממש משנה לי. אני משפשפת את עיניי בעייפות ומפהקת. אני מרגישה תחושה משונה שמשהו יוצא דופן הולך לקרות היום. אני קמה וזוחלת החוצה מתוך האוהל הקטן שלי, שהוא כבר הדבר היחיד שעולה בראשי כשאני חושבת על בית. אני יוצאת ומסתכלת על הזריחה ומלטפת את חברתי הזאבה. עדיין לא החלטתי על שם שמתאים לה, אבל אני אדאג לגבי זה ביום אחר. התחלתי לרוץ, חברתי הזאבה לצדי. זה מה שאני עושה בכל בוקר, קצת לרוץ, זה גם כיף וגם שומר על כושר הרגליים שלי. אחרי קצת ריצה אני חוזרת ל"בית" שלי ושמה בזריזות את התלבושת של אקסליום. אני מלטפת את חברתי הזאבה ומשתמשת בגביש שקיבלתי אתמול כדי להגיע לאיפה שהקמפוס היום.

קמתי מוקדם בבוקר לקול ציוצי הציפורים, והתחלתי להתארגן במהירות לפוקספייר. ציחצחתי שיניים ושטפתי פנים, ניערתי את התלבושת של פוקספייר מכל האדמה שהייתה עליה מאתמול, כשהלכתי לטייל ביער ולבקר את הגנומים שקוטפים לנו את צמחי המרפא. התלבשתי, שמתי את הראסטה הוורודה האהובה עלי וירדתי במדרגות אל קומת הכניסה כשלפתע אחי המאומץ, קאי, התגלש על המעקה וירד גם הוא אל פתח הבית. אני שונאת כשהוא מתגלש על המעקה ככה! הוא שורט ומלכלך אותו, אבל עכשיו זה לא היה הזמן להתרגז. נשמתי עמוק ואמרתי לו "בוקר טוב קאי!" "בוקר טוב אלינור," הוא אמר. "נו, יוצאת לריצת הבוקר שלך?" הוא שאל. "אממ, לא האמת שלא," אמרתי. "לא היום." "למה את כל כך ממהרת?" הוא שאל ופרע את תלתליו הבלונדיניים. "כי אני לא רוצה לאחר," הסברתי ושמתי את התיק שלי על גבי. "יאללה, אתה בא?" שאלתי אותו. "אני אבוא אחר כך, עכשיו די מוקדם," הוא אמר בפיהוק. "אוקיי," משכתי בכתפי והתקדמתי לכיוון המזניק. "פוקספייר!" קראתי וזינקתי לפוקספייר.
נכון, היום קמתי מוקדם כי לא רציתי לאחר לפוקספייר, אבל הייתה סיבה לכך שבמיוחד היום לא רציתי לאחר.

אני קמה מהמיטה;מוציאה מהארון את התלבושת בית הספר שבצבע כחול ;עם הסימן היטי שרקום עליה ומתחילה להתארגן -מתלבשת; נועלת נעלי ספורט;שוטפת פנים;מצחצחת שיניים ואוספת את שיערי לתסרוקת של צמה . אני לובשת על אוזניי אוזניות גדולות ;אלו אוזניות שחוסמות רעש עד כמה שאפשר ומזנקת לכיוון בית הספר פוקספייר באמצעות שימוש בגביש זינוק כשאני תוהה לעצמי האם אחי הגדול גקס כבר הגיע לבית הספר או שעדיין לא ויש אולי זמן עד שיתחיל את יום הלימודים שלו.'השנה הזאת היא שנתו האחרונה בפוקספייר ואז אני אהיה היחידה מהמשפחה שעדיין לומדת בבית הספר'אני חושבת לעצמי

התעוררתי בבוקר, ממצמצת באור שחדר מבין התריסים. קברתי את ראשי בכרית. "שמישהו יכבה את השמש." מלמלתי לתוך הכרית בעצבנות קלה.
הייתי מאוד עייפה, כי אתמול לא הצלחתי להירדם. הסיוטים לא עזבו אותי. באתי להתכרבל שוב בשמיכה, אבל קול מעצבן בראשי הזכיר לי את פוקספייר.
גנחתי ובאתי לקום.
'נו, שום דבר לא יקרה אם תאחרי יום אחד...' לחש קול אחר במוחי.
הפכתי בראשי עוד רגע או שניים, ואז קמתי באנחה. לא כדאי להסתבך עם המנטורים.
גררתי את עצמי מהמיטה ומשכתי מהכיסא את תלבושת פוקספייר המקופלת והמגוהצת שלי, שהכנתי כבר אתמול.
פרסתי את השכמייה על המיטה, מנערת אותה. הכנסתי על זרועותיי לשרוולים, והרמתי את הצווארון מעל ראשי כדי ללבוש אותה, כשלפתע הבחנתי בתנועה בחלון שלי. צללית מוזרה. לא דומה לשום דבר שראיתי בעבר. קפאתי. מצמצתי כדי לוודא שאני לא טועה, אבל היא כבר נעלמה.

*סליחה על האיחור בכתיבת ההמשכים


נגה, זאבונת-לינארה וולפניר
*שימי לב שאת לא אמרת באיזה אונה את באקסיליום אז אני אבחר בשבילך

את מזנקת לאקסיליום. היום הקמפוס התמקם במקום מאוד מדברי בשטחים הנטרליים. מלבד חול, לא ראית שום דבר ''טבעי'', כגון עצים או נחלים או דברים בסגנון הזה. את משתלבת בין המנודים אשר הולכים לכיוון האוהלים, אחרי הכל, כולם שם עם אותו הלבוש כמו שלך, חוץ מסיכות היכולות שרק הן שונות. אבל יכולות הן מאוד מגוונות, וזה לא עזר לאף אחד באמת לזהות אחד את השני. כשאת נכנסת לאוהל הדהוי, את מתקדמת לכיוון האונה הסגולה, האונה שאליה את שייכת. ''היום נתעמק בניתוב כוח'' מכריזה המאמנת הסגולה. את נאנחת, טלקינזיס זה לא בדיוק הדבר שאת הכי טובה בו. זה הולך להיות יום ארוך, את חושבת לעצמך.

סו, מודה אני- אן (אנג'לינה) סמית'


את יורדת למטבח כדי לאכול. המטבח נראה שקט, ככה שאת מנחשת שאחיך עוד ישן. על השולחן מחכה לך פתק מאימך, ובו כתוב שהיא יצאה למשימה בתור שליחת מועצה ותחזור מאוחר יותר. את מדשדשת בעייפות לכיוון המקרר ומוציאה לך משהו לאכול. אחרי כמה דקות אחיך הקטן מגיע גם הוא למטבח. ''בוקר טוב'' הוא מפהק. ''אתה לא מתכוון לאכול משהו?'' את שואלת אותו כשאת רואה שהוא פשוט מתיישב לידך. הוא מניד בראשו. ''אני לא רעב''.
את מושכת בכתפייך ומסיימת לאכול. את ניגשת למזניק. ''פוקספייר!'' את קוראת, ונותת לאור לסחוף אותך.

אליאנה מורקיז- רייצ'ל, רייצ'ל דרדרוויל

את מגיעה לפוקספייר והולכת לכיוון הלוקר שלך. את מלקקת בעדינות את הלוחית הכסופה שעליו, מקווה שזאת לא בחירה של אלווין. למזלך, הטעם הוא מתוק ודומה מעט למיץ לאשברי. את פותחת את הלוקר שלך ומוציאה את מערכת השעות. ''שעה ראשונה 'היקום', שעה שניה חינוך גופני...'' את מלמלת לעצמך בזמן שאת קוראת את המערכת. את מוציאה את הספרים לשיעור היקום. המערכת של היום לא הייתה כזאת גרועה, ואת די טובה בשיעור היקום. אין לך כרגע מושג מה השעה, ולכן את הולכת לשיעור בתקווה שלא איחרת והגעת בזמן.

מוריה, קיפוסטרית בנשמה- אלינור ספירס


את מגיעה לפוקספייר בהתרגשות. את הולכת לכיוון הלוקר שלך ומלקקת בזהירות את הלוחית הכסופה. את די בטוחה שאת יותר מה המערכת, אבל את בודקת ליתר ביטחון. את מסתכלת על המערכת אבל השעה היחידה שבאמת מעניינת אותך היא השעה השניה- חינוך גופני. היום יש את תחרות ההכתמה האולטימטבית, וכיוון שאת די טובה בטלקינזיס, יש לך הרגשה שהפעם תנצחי. בשנים הקודמות את אף פעם לא ניצחת, אלא רק הגעת למקום השני או השלישי, והפעם הכי גרועה הייתה שהגעת למקום השמיני. אבל הפעם הגעת עם ביטחון עצמי, ואת בטוחה שאת יכולה לעשות את זה. את הולכת לשיעור פיתוח יכולת, עם תקוות גדולות לשעה השניה.

'עוד יום מתחיל.מעניין מה עושים אחיי כרגע שכבר סיימו ללמוד בביהס . האם טוב להם בחייהם ובשגרת היומיום שלהם או שלא' אני חושבת לעצמי בזמן שאני הולכת במסדרונות ביה''ס לכיוון הכיתה שבה אני לומדת את השיעור 'היקום'.בדרכי לעבר הכיתה אני רואה כמה פוסטרים תלויים על הקירות. אני קוראת כמה פוסטרים ברפרוף קצר וממשיכה ללכת לכיתה.
לבסוף ,אני מגיעה לכיתה.אני נכנסת לכיתה,שמה את הילקוט על הרצפה ומתיישבת בכיסא ריק בזמן שאני ממתינה שהשיעור יתחיל . בינתיים אני מקשקשת על דף אקראי ריק שמצאתי על השולחן כדי להעסיק את השעמום שלי בזמן שאני ממתינה להתחלת השיעור הראשון שלי 'היקום '.

נגה, זאבונת-לינארה וולפניר

אני מזנקת לאקסליום באנחה קטנה אחרי שאני מלטפת לשלום את חברתי הזאבה. אני צריכה למצוא לה שם, בקרוב יימאס עליי לקרוא לה חברתי הזאבה. היום אנחנו במדבר עצום שסימני החיים היחידים בו הם תלמידי אקסליום נכנסים לאוהלים. אני מתיישבת באוהל האונה הסגולה ונאנחת כשאנע שומעת את המאמנת שלנו אומרת שהיום נעסוק בניתוב כוח. אני לא מדהימה בטלקינזיס, כנראה שבפוקספייר הייתי נחשבת יחסית טובה, אבל כאן מקפידים מאוד על מיומנויות ובעיקר טלקינזיס. אני מנסה להרים באוויר את החפץ ומצליחה. עד עכשיו לא נורא, מה שאומר שבהמשך עומד להיות גרוע יותר. איכשהו מחשבותיי נודגות למשפחתי, וכיצד הם כרגע, בטח יושבים בבית-ארמון ומחייכים בחייהם הנוצצים בזמן שאני כאן, בחיים שהם דנו אותי לחיות. הכעס מחזק את האנרגיה שזורמת בגופי והרמת החפץ נעשית כל כך הרבה יותר קלה. בהיסך הדעת אני מתעסקת בשלושת הצמידיםשלי, יותר מדויק שגנבתי מאבי. איכשהו המאתרים של אבי היו מסוגלים להתכווץ לצמידים קטנים, וכשהמאתר הכחול (ערים אסורות) חוזר לגודלו הרגיל יש לו אלפי, אולי אפילו עשרות אלפי פאות, מה שמוכיח שאבי הוא לא רק אחד משליחי המועצה, אלא גם אחד השומרים שהם סומכים עליו מאוד. אני מחייכת ומדמיינת איך יגיבו חברי המועצה אם יידעו שהוא איבד מאתר עם גישה למקומות רבים בערים האבודות, בשטחים הניטרליים ובערים האסורות.

צונזר