אוכלי המוות ולחש הקורונומוס || נועם, פאנפיק

אוכלי המוות ולחש הקורונומוס-פרק 1 // נועם


"20 שנה עברו מאז אותו קרב גורלי על הווגורטס בו נהרג הלורד," אמר יאקסלי. "מאין לך שניתן להחזיר אותו לחיים?" הוא המשיך.
"עובדה, אני כבר עומדת מולך..." השיבה לו דמות עטוית ברדס והושיטה לו דף אכול עש.
"הגזמת, לסטריינג'!" צעק יאקסלי בעודו מעיין בזעזוע בדף. "לחש הקורונומוס?!" הוא הזדעזע, "את מבינה שאפילו דמבלדור לא הצליח בזמנו להכין תרופה?! אומנם אפשר להשתמש בלחש כנשק, אבל הלחש יפגע גם בנו!"
"אל חשש," אמרה לסטריינג', "עלינו לפרוץ לאזקבאן, אנחנו צרכים תומכים..." היא לחששה, "אני אטפל בלחש."
בלית ברירה יצא יאקסלי מאחוזת מאלפוי החשוכה לכיוון האי השנוא על עולם הקוסמים.

בלטריקס קמה מהכיסא שלה והחלה לצעוד לכיוון הקיר בטרקלין בו שוחחה עם יאקסלי. "ממומנטום אולסטראנטום," לחשה בלטריקס והקיר זז הצידה. מעבר לקיר נגלה חדר ארוך מלא חפצים; צמוד לקיר עמד שולחן ארוך ועליו בקבוקים קטנים וקדרה עמדה בקצה השולחן. ליד הקיר הימני עמד אח ומעליו קדרה עם שיקוי סמיך. "עוד שעתיים וזה יהיה מוכן..." היא לחשה לעצמה, "שיקוי התחייה..."


יאקסלי התעופף מעל המים האפלים בדרכו אל אזקבאן. "לסטריינג' התחרפנה," הוא מלמל לעצמו. "הקורונה שהיא תיצור תשמיד את האנושות."
ואז הוא הרגיש את זה. פתאום במכה מהירה הוא הרגיש קור אימים, כאילו כל השמחה נמוגה מן העולם.
"הם עדיין כאן," לחש יאקסלי בקול מפוחד. "אקספקטו פטרונום!" נחש לבן זוהר בקע משרביטו של יאקסלי וכל הסוהרסנים סביבו ברחו. הוא השתמש בלחש עוד כמה פעמים עד שנחת בכניסה לכלא הקוסמים.
בעוד הפטרונוס שלו מבריח את הסוהרסנים הוא נכנס פנימה. "לומוס," לחש יאקסלי וצעד לכיוון תאי הכלא השמורים, שם ממתינים לו אוכלי המוות הבאמת חזקים.
"חייבים לחלץ מהם מידע." הוא שמע קול שקט מדבר, "הארי, לא הרגשת את הצלקת שלך כואבת ככה כבר 20 שנה!"
ואז הוא הבין; יש רק סיבה אחת שהסוהרסנים כל כך נחמדים: הרמיוני גריינג'ר, שרת הקסמים נמצאת פה, ככל הנראה מדברת עם ראש מטה ההילאים, המטרה הכי גדולה של אדונו, לורד וולדמורט, האדם שחיסל אותו בקרב על הווגורטס: הארי פוטר.



---------------------------------
שם הפאנפיק: אוכלי המוות ולחש הקורונומוס
שם הכותב: נועם
דירוג: PG13
שיפ: הארי-ג'יני וקצת הרמיוני-רון ואולי עוד בהמשך
ז'אנר: מתח

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

תודה רבה לבטאית הפאנפיק רוונה
שם משתמש: Brilliant Blunders

טוב, נועם, קודם כול, זה פאנפיק ממש מקסים. השתלשלות האירועים כתובה בצורה זורמת וחלקה, וקל לעקוב אחרי העלילה. בנוסף, העלילה ממש מעניינת!
אני אוהבת את זה שהפאנפיק מאוד מסקרן כבר מההתחלה. קשה לגרום לפאנפיקים להיות מאוד מעניינים כבר מהמשפט הראשון, ואתה עשית את זה בצורה מצוינת.
אהבתי במיוחד את הפסקה הזאת:

אני חושבת שהרעיון לפאנפיק גאוני. כבר נתקלתי בפאנפיקים על הקורונה ואפילו כתבתי אחד, אבל זה מיוחד ושונה מכל שאר הפאנפיקים שיצא לי לקרוא (בצורה טובה).
זה ממש מסקרן אותי, וקראתי כבר עד הפרק התשיעי, אבל אני אשמח להמשך!

אוכלי המוות ולחש הקורונומוס- פרק 2 // נועם


הארי והרמיוני התהלכו ליד התאים של העצורים בזמן שיאקסלי עבד. הוא עקף את שרת הקסמים וראש מטה ההילאים דרך מעבר צדדי שמצא (כנראה מקום תצפית של הסוהרסנים), ויצא מצידו השני כך שהוא ראה את הגב של אויביו. "אבדה קדברה!" יאקסלי שלח את הקללה הממיתה משרביטו, אבל הארי היה זריז ממנו; הארי חסם את הקללה והעיף את יאקסלי לצידו האחר של המסדרון.
"אקספליארמוס!" צעק הארי בעוד שרביטו של יאקסלי עף מידיו. "שלום, יאקסלי," אמר הארי, "חזרת למקום בו אתה אמור להיות?" הוסיף בטון מלגלג.
"תחלום..." סינן יאקסלי. הוא קפץ מהפינה של המסדרון, חטף מידו של הארי את שרביטו וכיוון כל אחד מהשרביטים שהיו בידו אל אויב אחר. "שרביט לרצפה, גריינג'ר!" צעק יאקסלי, מה שהייתה טעות מרה. סוהרסנים הקיפו את יאקסלי והוא כמעט התעלף בזמן שהארי לקח מידיו את שני השרביטים, אך ברגע האחרון יאקסלי חטף את שלו. "אקספקטו סטורונוס!" זה היה לחש שבלטריקס למדה אותו, והוא עבד. שני הסוהרסנים קפאו במקומם ללא ניע וללא השפעה על אף אחד מהנוכחים במסדרון. "שתק!" הלחש של יאקסלי העיף את שני אויביו לקצה המסדרון שם שניהם התעלפו. "ככה יותר טוב..." לחש יאקסלי לעצמו. "רדוקטו!" כל דלתות הסורגים של תאי הכלא באותו מסדרון התפוצצו והאנשים הכלואים בהם יצאו. "כבר היו ניסיונות רבים להחזיר אותנו, אוכלי המוות לחיים!" אמר יאקסלי לקהל אוכלי המוות שהתאסף סביבו. "תופתעו לגלות שאני ובלטריקס לסטריינג' פיצחנו את זה!" הוא הוסיף. "במקום המסתור שלנו ממתינים לכם כל אוכלי המוות שחוסלו לאורך השנים..."

בלטריקס סיימה. עוד מנה של שיקוי התחייה שלה עמדה בתוך הקדרה על השולחן בחדר הסודי. בלטריקס יצאה מהחדר ועברה לקומה הבאה, בה המתינו לה אוכלי המוות שהחזירה לחיים. עמדו שם פיטר פטיגרו, פנריר גרייבק, האחים קארו ועוד רבים אחרים. חבריה של בלטריקס ירדו לקומת הכניסה וחיכו.
"למה אנחנו כאן?!" שאל פנריר גרייבק את בלטריקס בעודו יושב על רצפת החדר.
"חכו ותראו," אמרה להם בלטריקס, "חכו ותראו..."
דלת אחוזת מאלפוי נפתחה בכוח כאילו אגרוף בלתי נראה הכה בה, והם ראו אותם. כל אוכלי המוות מאזקבאן, ובראשם יאקסלי עמדו בפתח הדלת.

"אני עדיין לא מבין את העניין!" קרא אמיקוס קארו בעוד אוכלי המוות התאספו סביב שולחן כדי לדון בתוכניתם. "הרי אין מצב שיאקסלי הביא אותנו לכאן לחינם!" הוא המשיך.
"כמובן שלא," אמרה בלטריקס לאוכלי המוות. "ברצוננו לנקום באלו שלכדו אותנו ולהגשים את מטרותיו של אדוננו!" אמרה בלטריקס בטון מעט תקיף. "אני ויאקסלי יצרנו שיקוי המסוגל להקים מתים לתחייה!" היא הוסיפה בעודה מתענגת על קריאות ההתפעלות של חבריה.
"אני חושב שכל עוד לא נטעה במתכון של השיקוי, נוכל להקים את לורד וולדמורט לתחייה," אמר יאקסלי בקול מלא חשיבות עצמית. "ולאחר מכן, יש לבלטריקס תכנית שתאפשר לנו לעלות לשלטון. בלטריקס?" פנה יאקסלי אליה.
"כן, במעבדה סודית באחוזה מוסתר בקבוק עם שיקוי הקורונומוס," אמרה בלטריקס. "אנו נפיץ את המחלה בקרב המוגלגים, הבוצדמים, אנשי הזאב... כולם יחלו במחלה, ימותו ואנחנו נעלה לשלטון!" הוסיפה.
"כך נוכל גם להשתלט בקלות על משרד הקסמים!" הוסיף יאקסלי, "ואוכלי המוות יחזרו לשלוט."
---------------------------------
שם הפאנפיק: אוכלי המוות ולחש הקורונומוס
שם הכותב: נועם
דירוג: PG13
שיפ: הארי-ג'יני וקצת הרמיוני-רון ואולי עוד בהמשך
ז'אנר: מתח

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

תודה רבה לבטאית הפאנפיק רוונה
שם משתמש: Brilliant Blunders
---------------------------------------------------
תודה רבה על התגובה!

נהדר! הפרק ממשיך בצורה מצוינת את הפרק הקודם. הפאנפיק הזה מעניין באופן כללי, ופרק זה בפרט.
זה פרק מסתורי ואפל, וזה מעניק אווירה מאוד מיוחדת.
אהבתי את המשפט הזה:

הוא מאוד מיוחד, לדעתי. קל לדמיין את האירוע הזה, וזה מקסים. התיאורים שלך נהדרים!
אל תפסיק לכתוב!

אוכלי המוות ולחש הקורונומוס-פרק 3 // נועם


הארי והרמיוני התאוששו. שניהם קמו וניקו מעט את גלימותיהם מאבק.
"מה לדעתך הם יעשו?" שאלה הרמיוני בדאגה גלויה את הארי.
"סביר להניח שהם ינסו לכבוש מחדש את העולם, להיפטר מבני המוגלגים, אנשי הזאב ועוד כמה אנשים שהם שונאים," השיב לה הארי בלי טיפת אופטימיות בקולו.
"תראה!" אמרה הרמיוני והצביעה על פתק שהיה מונח על הרצפה. "כתובת..." אמרה הרמיוני, מסוקרנת.
"רגע!" אמר הארי. "זה בית המאלפויים! אבל למה שהם יכתבו את זה על דף וישאירו את זה פה? מלכודת?" הרהר הארי.
"לא," אמרה הרמיוני. "אם אני צודקת, הם שכחו את זה."
"אבל למה מראש היה להם את זה?" הארי שאל את הרמיוני.
"זוכר איך עין הזעם מודי נתן לי, לך ולרון פתקים עם הכתובת של כיכר גרימולד מספר 12 ביום ההוא?" היא שאלה.
"נו?" ענה הארי.
"זה בדיוק אותו הדבר! הם הטילו שם לחש פידליוס והם הרגע גילו לנו את הסוד!" הרמיוני צווחה מאושר.
"או שזו מלכודת," העיר הארי.
"אבל מה יש לנו להפסיד?" שאלה הרמיוני.
"את החיים שלנו, אבל בסדר," ענה לה הארי בציניות. שניהם יצאו מאזקבאן והתעתקו לאחוזת מאלפוי.

פרופסור מקגונגל התהלכה במשרדה הלוך ושוב במהירות. היא הייתה מוטרדת: ג'יני פוטר שלחה לה מכתב ובו הסבירה לה על מה שקרה באזקבאן. ידידה הוותיק והמורה לשעבר לשיקוים בבית הספר 'הווגורטס לכישוף ולקוסמות', סוורוס סנייפ, דיבר איתה דרך דיוקן והזהיר אותה מפני אסון שעומד להתרחש בהווגורטס. בנוסף, בנביא היומי נכתב על בריחה המונית מאזקבאן בפיקודו של אוכל המוות יאקסלי. במילים אחרות, לפרופסור מקגונגל היו כל הסיבות לפחד.
היא הסתכלה בחרבו של גריפינדור, מונחת בארון הזכוכית שהיה מונח ליד שולחנה, ונזכרה בקרב על הווגורטס בו נהרגו כל כך הרבה אנשים. "20 שנה..." מלמלה מקגונגל, "20 שנה..." ואז זה קרה. פרופסור מקגונגל שמעה שירה מוכרת מכיוון חלונה, והלכה לבדוק מה פשר השירה. והיא צדקה - על מעקה חלון חדר המנהלת עמד עוף החול האדום של מנהל בית הספר הקודם, אלבוס דמבלדור. פוקס חזר לשטחיה של הווגורטס אחרי 21 שנים.

זו אכן לא הייתה מלכודת. הארי והרמיוני הגיעו לאחוזת מאלפוי על שני מטאטאים ישנים שמצאו באזקבאן, ונחתו על הארץ.
"הם יראו אותנו למרות החושך," לחשה הרמיוני להארי. "מה נעשה?" הארי שלף מכיס גלימתו חבילה כסופה קשורה בחבלים.
"נעשה מה שעשינו כשהצלנו את הוגוורטס בפעמים ההן," הוא אמר, "נשתמש בגלימת ההיעלמות של אבא שלי."

הם נכנסו דרך דלת צדדית לחדר גדול בקומה הראשונה. הארי הרגיש את הרמיוני רועדת. הוא הבין אותה. כאן בלטריקס עינתה אותה בשנתם השביעית כשהחטפנים תפסו אותם. הם עלו מעט במדרגות וראו את זה. הם הציצו דרך חריץ בדלת ומולם התגלה הטרקלין של משפחת מאלפוי. בפנים עמד שולחן ארוך וסביבו ישבו כל אוכלי המוות שברחו מאזקבאן.
"פטיגרו?!" לחש הארי ועצר את עצמו מלצעוק. "אבל הוא מת!!!" אמר הארי בעודו בוהה בפטיגרו, בדיוק כפי שזכר אותו מהבריחה שלהם מהאחוזה לפני 20 שנה.
"הארי!" הרמיוני יצאה מההגנה של הגלימה וסימנה להארי לרדת איתה חזרה לקומת הכניסה. "תראה." הרמיוני לחצה על לבנה בקיר מול דלת הכניסה והקיר נפתח לדלת. הארי והרמיוני נכנסו לחדר והיו בהלם. על השולחן שעמד מול דלת הכניסה לחדר הסודי עמדו עשרות בקבוקים, קדרות, ספרים ועשרות חפצים שהארי לא זיהה. על אחד הבקבוקונים הייתה תווית עם כיתוב 'שיקוי תחיית המתים'. זה הסביר הרבה.
"הארי!" הרמיוני סימנה להארי לבוא אחריה. הם הגיעו לפנייה בחדר שהוסתרה באמצעות מדפי ספרים, ומאחוריה עמד שולחן קריאה עם ספר פתוח יחיד. "אז זה מה שהם מתכננים!" קראה הרמיוני ספק אם בשמחה וספק אם בבהלה. "לחש הקורונומוס..." הרמיוני הביטה בהארי במבט מזועזע ושניהם רכנו מעל הספר.
"לחש הקורונומוס-" הרמיוני החלה לקרוא, "הוא לחש ייחודי. הלחש מפיץ מחלה קסומה הנקראת "קורונה". ברגע שהמחלה מופצת היא ממיתה באופן מיידי את הנדבקים בה. במידה והטלת הלחש מופסקת, הלחש יוצר תופעות לוואי כמו שיעול, קשיים נשימתיים, איבוד חושי הטעם והריח ועוד. תופעות הלוואי יכולות להרוג, אך באופן לא מיידי ובתדירות נמוכה יותר." הרמיוני והארי הסתכלו אחד בשני בבהלה.
"יפה מאוד." זו הייתה בלטריקס שעמדה בכניסה לחדר והסתכלה בהם. "גיליתם את הסוד הקטן שלנו."
-----------------------------------------------
שם הפאנפיק: אוכלי המוות ולחש הקורונומוס
שם הכותב: נועם
דירוג: PG13
שיפ: הארי-ג'יני וקצת הרמיוני-רון ואולי עוד בהמשך
ז'אנר: מתח

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

תודה רבה לבטאית הפאנפיק רוונה
שם משתמש: Brilliant Blunders
---------------------------------------------------
תודה על התגובות רוונה! מאוד כיף
לשמוע את דעתה של הבטאית על
הפאנפיק!

שוב, זה מאוד יפה!
קצת מפריע לי שהפרק עובר בין אירועים שונים (אם אתה מבין למה אני מתכוונת) במהירות, אבל זו רק דעתי. הפרק מרתק ומאוד נהנתי מקריאתו.
אהבתי במיוחד את החלק הזה:

החלק הזה:

והחלק הזה:

הוא סוגר את הפרק בצורה מעניינת.
אשמח להמשך!

אוכלי המוות ולחש הקורונומוס-פרק 4 // נועם

פרופסור מקגונגל קראה לכל הפרופסורים של הווגורטס למשרדה. כולם, בלי יוצא מן הכלל, פערו את פיהם כאשר ראו את פוקס עומד על הכן הישן שלו.
"אבל... אבל איך?" גמגם פרופסור לונגבוטום.
"תראו!" קרא האגריד. "יש לו פה משהו קשור לרגל!" פרופסור מקגונגל הורידה גליל קלף שהיה קשור לפוקס, והוא התעופף משם. מקגונגל פרסה את הקלף וקראה:
'לפרופסור מקגונגל היקרה,
אם את קוראת את זה, אני כבר מת, מן הסתם. אחרי ששנים למדתי ונלחמתי בוולדמורט, למדתי את דרך החשיבה האפלה שלו. עלייך לעקוב אחר פוקס לבדך כדי למצוא אוצר שהחבאתי בטירה. אני מודע לכך שאוכלי המוות מתכננים משהו מסיבה פשוטה: דיברתי עם טרלוני לפני מותי, וביקשתי ממנה לחזות את גורלם של אוכלי המוות. היא לא יכלה לספר לי הכל, אבל היא כן אמרה שהם ישחררו קסם אפל ביותר לעולם. עקבי אחר פוקס כדי לדעת יותר.'
ובזאת הסתיים המכתב. מקגונגל יצאה ממשרדה בעוד הפרופסורים האחרים המתינו לשובה. היא מצאה את פוקס עומד בכניסה לטירה. "אני מוכנה," היא אמרה לפוקס, וכאילו הבין אותה הוא התחיל לעוף לכיוון האגם הגדול.

בלטריקס נראתה חצי המומה וחצי שמחה (כנראה על ההזדמנות לפגוע בהם). היא התקדמה לכיוונם בשרביט מוכן. הארי והרמיוני כנראה שכחו שהם קוסמים, בגלל שהם אפילו לא טרחו לשלוח את ידיהם לכיסים בהם נחו השרביטים.
"שתק!" בלטריקס עפה והוטחה בקיר לידם. מטילת הלחש הייתה דמות עטוית ברדס. שרביטה עדיין היה מכוון למקום בו הייתה בלטריקס לפני שנייה. היא התקדמה לכיוונם של הארי והרמיוני, והסירה את הברדס. מול הארי והרמיוני עמדה דמות גבוהה, עם פנים עטויות כמה נמשים ושיער ג'ינג'י בוער. היה זה רון וויזלי.

מקגונגל רצה לכיוון האגם הגדול בעקבות פוקס כשגליל הקלף מאוחסן באחד מכיסיה. לאחר כמה דקות של ריצה, הם הגיעו. פרופסור מקגונגל עלתה על סירת עץ קטנה והחלה שטה לכיוון שאליו הצביע מקורו של פוקס. ואז היא הבינה לאן הם הולכים. היא ירדה מהסירה לאי קטן, היא הלכה כמה מטרים ואז ראתה אותו. מולה עמד הקבר הלבן בו נקבר אלבוס דמבלדור לפני 21 שנים. פוקס נעמד על ענף של עץ והצביע במקורו על נקודה באדמה במרחק של כמטר מהקבר הלבן.
"רדוקטו!" האדמה התפוצצה ונוצר בור עמוק. בתוך הבור נחה תיבה מעץ אורן, נעולה במנעול כסוף. "בוא נחזור," אמרה מקגונגל לפוקס. שניהם חזרו על עקבותיהם והגיעו חזרה למשרדה של מקגונגל. "נו, מה זה?" שאל פרופסור לונגבוטום בהתרגשות.
"שאלה יפה," השיבה הפרופסור לנוויל. "אין לי מפתח." האכזבה ניכרה על פני הפרופסורים האחרים.
'איך דמבלדור שכח פרט כל כך קטן כמו מפתח?' שאלה פרופסור מקגונגל את עצמה. היא ידעה שזה ממש לא מתאים לדמבלדור.

"מה אתה עושה פה?!" שאלה הרמיוני את רון בעוד הוא עזר להם לקום.
"מציל אתכם." הוא נישק את הרמיוני על הלחי, חיבק את הארי ושלושתם התקדמו לכיוון הטרקלין.
"איך ידעת להגיע לכאן?" שאלה הרמיוני את רון.
"השתמשתי בלחש גילוי באזקבאן וראיתי אתכם מעיינים בפתק עם הכתובת, אז הבנתי שזה לחש פדיליוס והגעתי לכאן."
אחרי שהוא סיים להסביר, הרמיוני עדכנה אותו קצרות על לחש הקורונומוס ועל שיקוי התחייה של בלטריקס.
"אז הם מתכננים להחזיר לחיים את וולדמורט ולהשמיד את האנשים שהם לא אוהבים תוך סיכון עצמי?" שאל רון.
"בקצרה, כן," הארי ענה לו. הם עלו לקומת הטרקלין והציצו פנימה. כל אוכלי המוות עדיין היו שם. "בשלוש," לחש הארי. "אחת." הם שמעו את הלבבות שלהם פועמים. "שתיים." השרביטים שלהם בהיכון. "שלוש!" הם התפרצו לטרקלין והמסיבה התחילה.
------------------------------------------
שם הפאנפיק: אוכלי המוות ולחש הקורונומוס
שם הכותב: נועם
דירוג: PG13
שיפ: הארי-ג'יני וקצת הרמיוני-רון ואולי עוד בהמשך
ז'אנר: מתח

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

תודה רבה לבטאית הפאנפיק רוונה
שם משתמש: Brilliant Blunders
---------------------------------------------------
תודה רבה על התגובה הבונה רוונה
מאוד תורם!

וואו. פרק מדהים!
כל הפסקה הראשונה ממש מסקרנת!
אהבתי במיוחד את המשפט הזה:

הוא משאיר טעם של עוד.
אני אשמח להמשך! (:

אוכלי המוות לחש הקורונומוס-פרק חמישי // נועם

השמש זרחה על טירת הווגורטס ופרופסור מקגונגל ירדה לאולם הגדול לארוחת הבוקר. "בוקר טוב, מקגונגל." זה היה סוורוס סנייפ שדבר אליה מדיוקנו. "דמבלדור ביקש למסור לך לבחור בי ובו ושהתשובה היא מגדל האסטרונומיה בקיר, ליד החלון עם הטלסקופ."
זה היה ממש מוזר. מקגונגל ניסתה ללא הועיל להבין את כוונתו של סנייפ. "אני לא יכול לספר עוד." זו הייתה תשובתו הקבועה של הדיוקן.
בארוחת הבוקר היא פגשה את האגריד כאשר יצאה מהאולם הגדול. "יש חדש בקשר למפתח?" הוא שאל בציפייה לחדשות טובות. ואז מקגונגל הבינה.
"האגריד! בוא!" ביחד עם פרופסור לונגבוטום הם רצו למגדל האסטרונומיה הישן של בית הספר. מכיוון שלא השתמשו יותר במגדל, מקגונגל נאלצה להוריד 10 שכבות של כשפי הגנה, אך בסוף הם נכנסו. "סנייפ אמר לי הבוקר מהדיוקן שלו שדמבלדור ביקש ממנו לבחור בו ובסנייפ, ושהתשובה לשאלה שלי היא מגדל האסטרונומיה, בקיר ליד החלון עם הטלסקופ. השאלה הייתה "איפה המפתח?" מקגונגל אמרה במהירות. ואכן, לאחר כמה דקות של חיפושים, מקגונגל מצאה מפתח מוטבע בקיר.

"אקספליארמוס!" כבר היה בוקר באחוזת מאלפוי, ואחרי הערב הקודם בו מצאו הארי, הרמיוני ורון את החדר הסודי התחיל עם שחר קרב בטרקלין של משפחת מאלפוי.
"סקטום סמפרה!" הקללה נשלחה משרביטו של יאקסלי ורק בקושי החטיאה את רון.
"רדוקטו!" גלימתו של יאקסלי נקרעה, הוא הוטח ברצפה ולאחר מכן מעדו עליו שלושה אוכלי מוות.
"אבדה קדברה!" כפי שהארי ידע כבר, פטיגרו היה צלף גרוע, ובמקום לפגוע בהארי הוא חיסל את אלקטו קארו. בלטריקס, שכנראה התאוששה והבינה מה קרה, פרצה לתוך החדר בריצה.
"אבדה קדברה!" כמו פיטר פטיגרו, גם היא החטיאה וניפצה פסל שיש של קוסם שעמד בפינת הטרקלין.
"לא! סבא!" צעק לוציוס מאלפוי בטמטום ורון ניצל את ההזדמנות ופרק אותו מנישקו.
"כבר לא מה שהיה פעם, נכון, לוציוס?" לגלג רון.
"אבדה קדברה!" נרקיסה מאלפוי החטיאה במילימטר את רון, ונתנה הזדמנות לבעלה לחטוף את שרביטו בחזרה.
אט אט הקיפו את הארי, רון והרמיוני אוכלי מוות, ואפשרויות המילוט שלהם שאפו לאפס. הארי ראה את בלטריקס יורה שלושה פרצי אורות אדומים בפניהם של כל אחד מהשלישייה, ואז, כלום.

פרופסור מקגונגל חילצה מהקיר את המפתח וארשת ניצחון התפרסה על פניה. "קדימה, למשרד שלי!" היא קראה. בדרך אספו שלושתם את כל המורים שניקרו בדרכם, וכל סגל המורים הגיע לבסוף למשרד המנהלת.
"אני רואה שפיצחת את זה," אמר סוורוס סנייפ מתוך הדיוקן שלו. "יש עוד מישהו שרצה לדבר איתך," הוסיף סנייפ. דמות עטוית גלימה סגולה וזקן כסוף וארוך נכנסה לתמונה וחיכה אל מקגונגל.

"יפה, מקגונגל," אמר דמבלדור. "יפה מאוד."
-------------------------------------------------------
שם הפאנפיק: אוכלי המוות ולחש הקורונומוס
שם הכותב: נועם
דירוג: PG13
שיפ: הארי-ג'יני וקצת הרמיוני-רון ואולי עוד בהמשך
ז'אנר: מתח

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

תודה רבה לבטאית הפאנפיק רוונה
שם משתמש: Brilliant Blunders

ממש יפה!
בהתחלה חשבתי שהעלילה מתקדמת מהר מדי, אבל כשקראתי את זה שוב, הבנתי שזה לא נכון. העלילה זורמת ומתקדמת בקצב מצוין.
הרעיונות שלך מדהימים.
אני אוהבת את זה שכל פרק משאיר טעם של עוד.

אוכלי המוות ולחש הקורונומוס-פרק שישי // נועם

הארי התעורר. הוא פקח את עיניו וגילה חדר חשוך. הוא ראה עוד שתי דמויות שוכבות לידו, אבל לא הצליח לזהות אותן. הוא לא זכר איפה הוא, למה הוא שם, כלום. ידו ימנית הייתה כבולה בשלשלת לקיר והוא לא הצליח לזוז יותר ממטר. הוא קם והלך לכיוון הדמויות, ואז הוא נזכר; הוא, רון והרמיוני נמצאים באחוזת מאלפוי ואוכלי המוות מתכוונים להטיל את לחש הקורונומוס. הוא ראה את שני חבריו, עדיין מעולפים ושוכבים על הרצפה ללא ניע. הארי גישש בגלימתו ובגלימותיהם של הרמיוני ורון ומצא את מה שחיפש: הרמיוני עדיין הייתה לבושה בבגדי העבודה, ובין היתר, סיכת שיער. אחרי כמה דקות הארי הרס את השלשלאות שכבלו אותו, את רון ואת הרמיוני, ורון והרמיוני התעוררו. כעבור שתי דקות גם הם נזכרו במטרת המשימה שלהם וקמו מהרצפה.
"מה עכשיו?" רון שאל בעודם בוחנים את החדר.
"אין איך לצאת," הארי השיב לו. "בסופו של דבר הם ירדו למטה ונוכל לנסות לנצל את זה ולברוח..."
"מאיפה לך שהם יבואו לכאן?" שאלה הרמיוני. "הם פשוט ינטשו אותנו."
"אנחנו צריכים עזרה," פסק רון. "ולצערנו, הפעם אין לנו מראה קסומה שיכולה ליצור באופן מקרי קשר עם גמדון בית."

מקגונגל סובבה את המפתח בחור המנעול בעוד כל סגל בית הספר מסתכל בה.
"מה זה?" שאל האגריד. מקגונגל פתחה את מכסה התיבה ולעיני כולם התגלה בקבוק מלא בשיקוי אדום בצירוף פתק.
"מה כתוב?" שאל נוויל את מקגונגל.
מקגונגל החלה להקריא בקול: "השיקוי שעומד מולכם הוא שיקוי רב עוצמה אשר הומצא על ידי אוכלי המוות. יכולותיו וקסמו של השיקוי מאפשרים לו להחזיר לחיים כל אדם אשר גופתו קיימת או כל שריד שלו.
זה הדבר השני שסנייפ אמר לי הבוקר!" אמרה מקגונגל. "להשתמש על דמבלדור ועליו!"

נשמעו צעדים יורדים במדרגות, כנראה בדרך למרתף, כמו שהארי והאחרים קיוו. "תתכוננו!" לחש הארי לשני חבריו. הרמיוני נשכבה על הרצפה כדי שהאורח שלהם יחשוב שהלחש עדיין פעיל ולא יחשוד, בעוד הארי ורון עמדו משני צידי הדלת. "אחת," לחש הארי. "שתיים." הם שמעו מפתח מסתובב בדלת. "שלוש!" זנב תולע שותק מרוב הלם, הארי ורון תפסו את ידיו ורגליו וריתקו אותו לרצפה בעוד הרמיוני שלפה את שרביטו, החלה לכבול אותו בחבלים בלתי נראים ולהקפיא את פיו.
"מעניין," אמר הארי לחבריו. "יש לי מן תחושת דה ז'ה וו מוזרה." שלושתם עלו במדרגות בשקט והשאירו את פטיגרו להיאבק בכבליו. בלי שאף אחד ראה אותם, שלושתם יצאו בשקט מהאחוזה ועלו על המטאטאים שלהם. לכולם היה ברור לאן עפים - המקום היחיד שהיה יכול להוביל את המתקפה ולהקצות לוחמים לפשיטה על אחוזת מאלפוי היה בית-הספר 'הווגורטס לכישוף ולקוסמות.'

"כמה טוב לשבת שוב על הכיסא הזה!" אמר דמבלדור בחיוך רחב בעודו מסתכל בפרצוף של פרופסור מקגונגל שניסתה לעכל את העובדה שהרגע היא החזירה את הקוסם הגדול ביותר בכל הזמנים לחיים. "איזה יום היום? באיזו שנה אנחנו? כבר היה לי יום הולדת?" שאל דמבלדור בנימה רגועה.
"חמישי, אלפיים ועשרים וכן, אדוני," ענתה מקגונגל בקול מהורהר.
"מה עשיתם למעבדה שלי?!" סנייפ נכנס בסערה למשרד וניכר כי שם לב לשינוים שמקגונגל ערכה במעבדת השיקוים. "מישהו מוכן להגיד לי איזה י-"
"חמישי," ענתה מקגונגל.
"באיזו-"
"אלפיים ועשרים," ענתה מקגונגל. "ויום ההולדת שלך כבר היה!"
"את מי זה מעניין?" שאל סנייפ בטון מבולבל.
"כדאי שאתם פה תראו את זה!" אמר האגריד בעודו נכנס למשרד בסערה, מתנשם ומתנשף ללא הרף. "דמבלדור כבודו!" קרא האגריד בהפתעה. "מה את-" ניסה האגריד לשאול אך מקגונגל קטעה אותו.
"אחר כך!" היא נבחה. "מה רצית להראות לנו?" היא שאלה את האגריד.
"זה פוטר!" הוא אמר בהתרגשות. "הוא חזר!" כל המורים רצו במורד המדרגות וסנייפ הצטרף אליהם בעל כורחו.
-----------------------------------------------------------
שם הפאנפיק: אוכלי המוות ולחש הקורונומוס
שם הכותב: נועם
דירוג: PG13
שיפ: הארי-ג'יני וקצת הרמיוני-רון ואולי עוד בהמשך
ז'אנר: מתח

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

תודה רבה לבטאית הפאנפיק רוונה
שם משתמש: Brilliant Blunders
-----------------------------------------------------
תודה רבה על התגובות! הן נותנות המון מוטיבציה!

ובכן, זה בין הפרקים האהובים עליי. הפסקה הראשונה ממש מעניינת והמצב מתואר בצורה מצוינת.
אני אוהבת את הדיאלוג הזה:

נחמד שהוספת הומור. (:
אני אשמח מאוד להמשך!

אוכלי המוות ולחש הקורונומוס-פרק שביעי // נועם

"יש לנו בעיה," אמר הארי לצוות המורים שרץ אליו.
"אתה צריך לראות משהו, פוטר," אמרה פרופסור מקגונגל ופינתה דרך לדמות אחר. לדמות היו זקן כסוף ארוך, שיער זהה לחלוטין בצבע וגלימה סגולה בוהקת.
"א-אבל איך?" שאל הארי בבלבול למראה אלבוס דמבלדור צועד לעברו.
"אני וסוורוס חזרנו, הארי," אמר דמבלדור בקול נעים, "דומני שציינת שיש לנו בעיה מסוימת?" המשיך דמבלדור בקולו החביב. הארי, שלא הצליח להוציא הגה מרוב תדהמה, הוחלף בזמן ההסבר על ידי הרמיוני.
"וזה אומר שהמתכון לשיקוי התחייה היה של דמבלדור!" היא אמרה תוך כדי הסברים. "אבל איך הם השיגו אותו?" היא שאלה את דמבלדור בטון מבולבל.
"שרביט הבכור הוא לא הדבר היחידי שהיה מוחבא בקבר שלי," אמר דמבלדור בטון מוטרד, "היו חבויים שם גם דברים אחרים, וביניהם המגילה עם המתכון לשיקוי..."

"זה רע מאוד!" אמרה בלטריקס לאוכלי המוות שהתאספו לישיבת החירום שלה. "שני האסירים שלנו ברחו, וכעת הם ודאי מספרים לחבריהם על תוכניותינו!" היא צעקה בעודה נועצת מבט קר בפיטר פטיגרו שישב מולה.
"עלינו להכין את שיקוי הקורונומוס בכל מקרה!" אמר יאקסלי. "אנו צריכים שאת אדון האופל יקבל תוהו ובוהו כשהוא ישוב מהמתים!" הוא אמר.
"אילו רכבים חסרים לנו?" שאל פנריר גרייבק את בלטריקס. "אני מכיר חבר שיכול לעזור לנו איתם." בלטריקס זימנה מחדרה רשימת רכיבים והעבירה אותה לפנריר. "אין פה בעיה עם כלום חוץ מהחלק עם ציפורני העטלף... אני יוצא." הוא קם מכיסאו וצעד לעבר הדלת. "החומרים יגיעו עד הערב."

"מה נעשה עם שיקוי הקורונומוס?" שאל הארי שסוף כל סוף התאושש מההלם. "אם יש לנו את שיקוי התחייה נוכל להחיות עוד אנשים שמתו," אמר הארי, ורון והרמיוני הבינו מיד על מי הוא מדבר.
"לצערי, הארי, אין לנו את החומרים להכין מנות נוספות מהשיקוי," אמר דמבלדור וניכר כי הוא חשב על כך גם. "ובנוגע לשיקוי הקורונומוס; עלינו לעוף לאחוזת מאלפוי, אך עלינו להוסיף על כוחינו," הוא אמר בטון מעט לחוץ. החבורה נכנסה חזרה לטירה שבאופן מפתיע הייתה ריקה.
"כולם בארוחת הבוקר," אמרה פרופסור מקגונגל כאילו קראה את מחשבותיו. "אני משערת שתרצה לראות אותם, אדוני?" שאלה מקגונגל את דמבלדור.
"אשמח, מינרווה," השיב דמבלדור. "אני משער שירצו לראותי."

"הוא כבר היה אמור לחזור!" צעקה בלטריקס בעודה מסתובבת מקצה לקצה בטרקלין, מעיפה חפצים באוויר ומטיחה אותם בקיר. לפתע נשמע קול נפץ.
"אני פה," אמר גרייבק. עיתוי נוראי. בלטריקס הטיחה לכיוונו שולחן והוא התעלף על הרצפה.
"לפחות המרכיבים פה," אמרה בלטריקס בטון עצבני. "אני יורדת למעבדה!" היא אמרה לשאר אוכלי המוות (שעדיין היו בהכרה) וירדה במדרגות. היא נכנסה למעבדה בידיעה ברורה: עליה לרקוח את השיקוי כמה שיותר מהר, אחרת פוטר יביא הילאים לטפל בהם. היא הרימה בקבוק מלא בנוזל שחור ושפכה אותו לקדרה הרותחת, היא פיזרה אבקת קרן שור מעל השיקוי, פיזרה כמה גרגרים של חומר לא ברור כלשהו מעל הקדרה וסיימה. "עוד שלוש שעות השיקוי יהיה מוכן להוסיף את ציפורני העטלף, והוא יהיה גמור ומוכן לשימוש..."
------------------------------------------------------------------------
שם הפאנפיק: אוכלי המוות ולחש הקורונומוס
שם הכותב: נועם
דירוג: PG13
שיפ: הארי-ג'יני וקצת הרמיוני-רון ואולי עוד בהמשך
ז'אנר: מתח

ויתור זכויות לג'י קי רולינג

תודה רבה לבטאית הפאנפיק רוונה
שם משתמש: Brilliant Blunders
------------------------------------------------------------------------
תודה רבה על התגובות!

פאנפיק מעניין ומצחיק. תודה לך!

וואו!
אני מאוד אהבתי את הפאנפיק!