שם הפאנפיק: דגל ורוד וג'קט עור
שם הכותבת: שקד
פאנדום: החץ
דירוג: G
ז'אנר: פלאף. אפשר לפרש קצת גם בתור רומנטיקה.
בטא: אני, עצמי ואנוכי
ויתור זכויות: יוצרי הסדרה "החץ", ויוצרי הקומיקסים בהן מופיעות לורל וניסה המקוריות.
**הערה: הפאנפיק מתרחש בסביבות עונה ארבע (אבל לפני פרק 18). די חופשי מספויילרים (חוץ מאחד לעונה 2 ורמיזות קטנות שמי שראה את הסדרה יבין), אז גם מי שלא ראה מוזמן לקרוא.

=================

ניסה אל גול אוהבת בנות.
את זה היא יודעת - היא תמיד ידעה, למעשה. עוד מימי ילדותה בננדה פרבט, כשאביה דיבר איתה על המשך שושלת אל-גול, היא הייתה מביטה בו בבלבול, לא מבינה בשביל מה היא צריכה בנים בחייה. היא הייתה חזקה ומיומנת יותר מכל בן שפגשה בחייה, והרעיון שתצטרך להיעזר באחד בשביל להמשיך את המשפחה תמיד נראה לה תמוה.
כשהתבגרה במעט, היא הבינה לעומק את המשמעות של מחשבות הילדות שלה. היא לא הייתה צריכה בנים - היא הייתה צריכה בנות. בת אחת, ליתר דיוק. הקנרית שלה.

ניסה תמיד ידעה שהיא לא אוהבת בנים, לא כמו שהיא אמורה לאהוב. עד לאותו יום שבו היא מצאה את שרה בליאן יו, היא לא ידעה מה בדיוק עומד מאחורי הידיעה הזאת. ואז היא מצאה אותה, את העלמה הצעירה והשברירית שרועה על החוף, ואספה אותה איתה. משהו בנערה משך אותה; ניסה ידעה שיש בה משהו מיוחד. וכששרה עמדה בפני ראס אל גול וצחקה, ניסה הרגישה את הצליל העדין חודר לליבה ומתיישב שם. הוא לא הרפה ממנה גם שנים לאחר מכן.
ניסה ידעה שהיא לא אוהבת בנים, ושיש משהו מיוחד בקנרית שהיא זכתה להכיר. היא לא ידעה לתת לזה שם, עד ללילה ההוא בו שרה נישקה אותה לראשונה - הלילה בו ניסה הבינה מה היא באמת.
לסבית, ככה שרה קראה לה כשניסה שאלה אותה מה פשר הדבר. את לסבית, זה אומר שאת נמשכת לבנות. באמת לא שמעת על זה אף פעם?
היא לא שמעה. החיים בננדה פרבט היו די שמרניים - ניסה לא שמעה על דברים רבים שבשביל שרה נשמעו מובנים מאליהם, כמו מקדונלדס, אנטיביוטיקה או טבעונות. היא לא הופתעה לגלות שיש מושג נוסף שהיא לא הכירה - אבל היא הופתעה לגלות כמה הוא מייצג אותה באמת.

***

"אוקי, שומעת?" נשמע קול מתרגש מבעד לטלפון. ניסה מצמצה, מחניקה פיהוק. "אז בשבוע הבא יש את מצעד הגאווה של סטאר סיטי, וחשבתי -"

"לורל, את ממהרת מדי, רק התעוררתי," אמרה ניסה, קוטעת את הבחורה מהצד השני של הטלפון. "מה זה מצעד הגאווה?"

"הא הא, מאוד מצחיק. בקיצור - "

"לא, אני רצינית," הוסיפה ניסה בנימה הכי עירנית שהצליחה לגייס. "גדלתי בליגת המתנקשים, זוכרת? עד לפני שבוע לא ידעתי מה זה קרדיגן."

דממה השתררה לכמה שניות על הקו, עד שלורל התחילה לדבר בגמגום. "הו. ובכן, זה...מצעד לאנשים כמוך. אנשים מהקהילה הגאה. את יודעת... אנשים שאוהבים בצורה אחרת."

"את מתכוונת ללסביות?"

"כן, בין היתר. יש עוד הרבה סוגים של אהבה שמשתייכים לקהילת הלהט"ב, והמצעד הוא הדרך שלהם להפגין את זה לעולם ולהראות שאהבה זו אהבה."

ניסה השתתקה. ליגת המתנקשים לא לימדה אותה על אהבה אחרת - היא גדלה למראה זוגות של גבר ואישה. הזוגיות שלה עם שרה פתחה אותה לעולם חדש, לצורת חיים שונה אבל לא מוכרת. ניסה לא פגשה אף בת אחרת שאוהבת בצורה כזו, והייתה בטוחה שהיא ושרה חולקות משהו שונה, מיוחד ונדיר, דבר שקשה למצוא בעולם. והנה, לורל אומרת לה שזה לא מיוחד, שיש מצעד שלם של אנשים כמוה. שהיא ושרה לא לבד.

"ניסה? את עדיין איתי?"

"כן," השיבה ניסה, חוזרת למציאות. "אנחנו צריכות להיפגש, ואת צריכה לספר לי יותר על הקהילה הזאת ועל המצעד שלהם."

***

"את באמת בטוחה שאת רוצה לבוא איתי למצעד?" שאלה ניסה את לורל בזמן שזו האחרונה רכנה מעל ניסה, צובעת את פניה בצבעי דגל הגאווה. "את לא לסבית, אחרי הכל."

לורל צחקה. "כמובן שאני רוצה. את ושרה חלק מהקהילה, וזה מספיק בשבילי. אני רוצה לבוא בשבילכן, בשביל להראות שאני תומכת בכן. בכן ובכל האחרים."

חיוך דק התפשט על פניה של ניסה. "תודה, לורל."

"תמיד," היא ענתה, מרימה את מברשת האיפור מפניה של ניסה. "הנה, עכשיו את מושלמת."

ניסה קמה ממקומה והלכה לראי בכניסה לבית, מביטה על עצמה בשלמותה. היא כמעט ולא זיהתה את האישה המשתקפת מולה בראי - דגלים קטנים עם פסים בגווני ורוד היו מצויירים על לחייה, והיא לבשה ג'ינס צמוד וגופיה שחורה עם הכיתוב "אהבה זו אהבה" שקנתה עם לורל יומיים לפני כן. אבל הלבוש הכל כך פשוט הזה, שהיא הייתה מגחכת למראהו אי אז בננדה פרבט, לא היה הדבר המפתיע ביותר. היא הופתעה לראות את פניה - חיוך רחב פרוש לכל אורכן, ניצוץ של התרגשות טמון בעיניה, ניצוץ שהיא לא ראתה מאז ששרה עזבה.
כשהיא הביטה בדמותה בראי, ניסה הרגישה כמעט... מאושרת.

"את נראית מעולה," נשמע קול מאחוריה, וניסה ראתה את דמותה של לורל מופיעה במראה. היא לבשה חולצה זהה לשל ניסה, ועל מותניה היה קשור ג'קט עור שניסה זיהתה מיד.
"כן, ידעתי שתשימי לב לזה," אמרה לורל כשהבינה במה ממוקד מבטה של ניסה. "רציתי להביא משהו שלה, כדי להרגיש שגם היא פה איתנו. זה בסדר מצידך?"

"כמובן," ענתה ניסה בשקט. היא חיכתה כמה שניות, ואז הוסיפה: "גם את נראית טוב."

לורל חייכה. "תודה. עכשיו קדימה, אנחנו צריכות לצאת."

***

מצעד הגאווה היה שונה לחלוטין ממה שניסה דמיינה.
היא דמיינה לעצמה כמה מאות אנשים צועדים בצורה מסודרת, כמו מצעדים צבאיים של העבר. היא דמיינה לעצמה נשים וגברים מחזיקים ידיים בביישנות, כל אחד עם בחירת או בחיר ליבו. היא דמיינה לעצמה הפגנה שקטה, אבל עוצמתית.

ובכן, המצעד היה עוצמתי - אבל שקט היה הדבר האחרון שאפשר לומר עליו.

כשהגיעו למצעד, ניסה נאלמה דום למשך דקה, מביטה באלפי האנשים הצבעוניים והמאושרים שצעדו ברחובות. מוזיקה בקעה מכל פינה אפשרית, והקהל הצועד קרא קריאות מחאתיות מידי פעם. הבעות חיבה ציבוריות היו בכל מקום, וניסה כבר הפסיקה לספור כמה אנשים עם שיער צבעוני היא ראתה.

"לא מה שציפית לו?" שאלה לורל, ממרפקת אותה ומחזירה אותה למציאות.

"לא. אבל זה נחמד," היא ענתה. "זה מיוחד."

"זו המהות של המצעד. להראות שגם שונה ומיוחד זה יפה, שגם נטיות מיניות שונות ומגדרים שונים זה יפה. שגם לשונה מגיעה אהבה."

ניסה לא הייתה צריכה להסיר את עינייה מההמון הצועד כדי להרגיש את עינייה של לורל נעוצות בפניה. היא הרגישה סומק קל עולה בלחייה, והודתה בליבה על האיפור שהסתיר אותו.

"לורל?" היא אמרה, מסתובבת להביט בחברתה. "תודה. על הכל."

לורל לא ענתה. חיוך רחב נפרש על פניה, והיא לקחה את ידה של ניסה והוליכה אותן אל תוך ההמון.