את || סיקור סדרה

[Masha Rostova]

סיקור סדרה

🎬 שם הסדרה: את / "YOU"
🎬 ז'אנר: מותחן, דרמת פשע, רומן, אימה
🎬 במאי: גרג ברלנטי, שרה גמבל
🎬 שחקנים: פן בדג'לי, אליזבת' לייל
🎬 שנת יציאה: 2018
🎬 שפה: אנגלית
🎬 אורך פרק: כ-44 דקות
🎬 ערוץ שידור: Lifetime, נטפליקס

רקע

"את" היא סדרת טלוויזיה המבוססת על רומן הנושא את אותו שם, ושנכתב על ידי קרוליין קפנס. הוא יצא לשידור בספטמבר 2018 לערוץ האמריקאי Lifetime, ויותר מאוחר נרכש על ידי נטפליקס. בדצמבר האחרון יצאה לו עונה שנייה, שקיבלה השראה מספר ההמשך של קפנס- "גופות מוסתרות".

הסדרה, וגם הספר, היו שניהם הצלחה גדולה, עם ליהוק משובח וקהל נאמן (כ-40 מיליון צופים בסדרה, וזאת לאחר שהספר עצמו היה לרב מכר). בעוד רוב סדרות הטלוויזיה אשר מספרות סיפור אהבה ומשיכה בין גבר לאישה מדגישות את התלאות היומיומיות שלהם בעיקר ומוסיפות מעט טיפול ותו לא, "את" היא סדרה שונה בתכלית, שמשאירה צופים מרותקים למסך ורק שאלה אחת מנקרת במוחם- "מה זה הדבר הזה, לכל הרוחות"?!

תקציר

"כשגְוִוינֶביר בֶּק, צעירה בעלת שאיפות ספרותיות, צועדת לה אל תוך חנות הספרים של ג'ו, הוא נִשבה בקסמה בן רגע. בק היא כל מה שג'ו תמיד רצה: קשוחה, שנונה כתער וסקסית יותר מאשר בחלומותיו הוורודים ביותר. הוא מוכן להרוג כדי שתהיה שלו."
-מתוך התקציר של הספר "את", מאת קרוליין קפנס.

ג'וסף "ג'ו" גולדברג הוא מוכר ספרים צעיר שעובד בחנות של מר מוני בניו יורק, ומעביר את עיקר יומו בשתקנות והרהורים. לא הרבה יודעים זאת, כמעט אף אחד, אבל למרות שג'ו נראה ממש כמו ה"average Joe", "הבחור הרגיל" מעבר לרחוב, בעברו ובחייו מסתתרים סודות רבים, ונשמתו מאד אפלה.

באחד הימים נכנסת לחנותו סטודנטית צעירה ומהממת ביופייה בשם גוונביר ("היא מעדיפה שתקראו לה 'בק', שזהו שם משפחתה"). מיד ג'ו נשבה בקסמה, אומר את שתי המילים שפותחות את הסדרה וכן מעניקות לה את שמה- "Hey, you", "היי, את"- ובאמצעות הרהורים רבים מגיע למסקנה שהיא "במצוקה מן החיים" הרגילים שיש לה ושהוא בדיוק האדם אותו היא מחפשת. ג'ו מפתח אליה אובססיה של ממש, ובאמצעות פרטי האשראי שאתו שילמה על הספרים שקנתה, הוא פותח במסע אל חייה ונשמתה של בק. הוא מוודא היכן היא גרה, איפה היא לומדת ומה עושה בזמנה הפנוי. כל רגע שאינו עובד הוא עוקב אחריה, כשמטרתו היא אחת, להיכנס לחייה ולגרום לה להתאהב בו.

הוא מפצח את סודה של בק די במהרה, או לפחות מאמין שהוא עושה זאת. המרצה שלה לספרות הוא סוטה שרוצה לשכב אתה, החברות שלה מנצלות אותה, אין לה ריגושים בחיים והבחור המסומם שמחזר אחריה הוא סתם בטלן שלא ראוי לה. אם תשאלו את ג'ו, אף אחד מהם לא מבין אותה באמת, רק הוא... וזאת הוא לומד משיחה בת שלוש דקות שניהלו לפני יותר מחודש מאז התחיל לעקוב אחריה.

לאחר המון מניפולציות שמעביר ג'ו את יד הגורל, דרכיהם של ג'ו ובק מצטלבים שוב, ותוך כדי ניצול וידע שהשיג בדרך שאינה דרך, ג'ו נכנס לליבה של בק די מהר והיא מוצאת את עצמה לאט לאט מתאהבת באדם שהיא חושבת שהוא. היא מספרת לו סודות על משפחתה המפורקת, מה היא רוצה לעשות בחיים, וכיצד החברות שאיתן היא מסתובבת הן סכנה לה אפילו יותר מהגברים הכי רעים.

ככל שהזמן עובר, מערכת היחסים בין ג'ו ובק מתפתחת, אך יחד אתה מקצינים מאד מעשיו של ג'ו שנועדו לשמור אותו מרכז חייה של אהובתו, ולהיפטר מכל אותם גורמים שליליים שמשפיעים על בק לרעה, כוויכול. אף אחד לא יודע, ולא יכול לדעת מה מתרחש במרתף חנות הספרים של מוני, ואיש אינו יוכל לדעת ששם ג'ו עתיד להחזיק את כל האנשים שלפי תפיסתו עלולים לפגוע בבק. מחזיק אותם כבני ערובה, חטופים וכלואים בכלוב שלו יש מפתח רק במקום אחד- בידיו של מוכר הספרים הפסיכופת שמעמיד פני ג'נטלמן עדין.

הדמויות העיקריות:

ג'ו גולדברג: הוא הפרוטגוניסט/אנטגוניסט המרכזי בסדרה וכן הקריין, והפרקים מסופרים מנקודת מבטו. ג'ו הוא מוכר הספרים הצעיר שמפתח אובססיה לבק, סטודנטית שנכנסת לחנות שלו. לג'ו יש עבר משפחתי אלים מאד ובעקבותיו הוא נוטה לפתח אובססיה לבנות זוגו שלא ניתן לדעת איפה תיגמר. הרגשות שלו לבק הן בחלקן אהבה, משיכה, ובחלקן אובססיה בלתי ניתנת לריסון.

גוונביר בק: סטודנטית לספרות שנכנסת לחנותו של ג'ו. חוץ מהיופי הבלונדיני האמריקני שלה, היא טיפוס די מוחצן אך גם תולעת ספרים מופנמת, ניגוד שנראה לאורך הסדרה. היא נתקלת "במקרה" בג'ו מספר פעמים ובעקבות אותם אירועים הקשר ביניהם מעמיק והיא מתאהבת בו. בק היא טיפוס חברותי ונאיבי, אך גם מעט מלנכולי. הצורך שלה להיות במרכז המעגל החברתי ולהיות לא פחות מאושיית אינסטוש מבוקשת הוא להסוות את האכזבה והחרדה שיש לה עקב פירוק המשפחה שעברה בגיל צעיר.

מר מוני: הוא בעל חנות הספרים וגידל את ג'ו מאז היה נער. אדם קשה וסדיסטי ששיבש את דעתו של ג'ו ואחראי חלקית לכך שפיתח נטיות אפלות.

פאקו: הילד שגר בשכנות לג'ו, ולעתים יוצא לחדר המדרגות כדי לברוח מאביו החורג האלים ומאמו חלשת האופי. ג'ו לוקח אותו תחת חסותו ומנסה להגן עליו. פאקו הוא בין היחידים שיודעים לעורר את התכונות החיוביות האמיתיות של ג'ו.

פיץ' סלינג'ר: בת עשירים מפונקת שנמצאת במעגל החברתי של בק. היא החברה השתלטנית שמטילה אימה על הסובבים אותה. פיץ' וג'ו שונאים זה את זו שנאה תהומית, כל אחד מהם מאמין שהשני אין לו מקום בחייה של בק והוא עתיד לפגוע בה. בסופו של דבר, התגרה הסופית ביניהם תביא לתוצאות טרגיות מבחינת כל המעורבים.

אניקה אטווטר: היא "החברה השמנה" הדחויה של בק, שסובלת בריונות ויחס לא הוגן מצד פיץ' ויתר הבנות. מבין חברותיה של בק, ג'ו מסתדר אתה בצורה הטובה ביותר, בין היתר בגלל המחלוקות עם פיץ'. אניקה היא רכלנית, עשירה ומעט מוזרה, אבל סך הכל בלתי מזיקה, וג'ו ידע לנצל את זה לטובתו.

אית'ן: חברו הטוב של ג'ו ועובד אתו יחד בחנות הספרים של מר מוני. לרוב מתבדח אתו על חיי החברה שלו והצלחתו (או חוסר הצלחתו) עם בנות המין השני. למרות שאינו מושך באופן חיצוני, אית'ן הוא אדם טוב שבסופו של דבר כובש את ליבה של בליית'.

בליית': סטודנטית לתואר שני לספרות והשותפה של בק בדירה ובפרויקטים לימודיים. בתחילת הסדרה נתפסת כיהירה, מתנשאת ובלתי נסבלת, אך ככל שחולף הזמן מתברר שבליית' היא בחורה טובת לב, צינית ומשעשעת מאד. דיבורה האיטי והבעות פניה המוזרות הן האתנחתא הקומית העיקרית בסדרה, ורוב הסובבים את בליית' אוהבים אותה מאד.

קרן מינטי: היא אחותה של קלאודיה ודודתו של פאקו. אישה טובת לב שמתאהבת בג'ו והשניים מנהלים רומן חולף שלא מחזיק מעמד יותר מדי. בינה ובין בק יחסי קנאה אך הן לא באות במגע יותר מדי זו עם זו.

קנדס סטון: בת זוגו לשעבר של ג'ו, שכאילו בלעה אותה האדמה. קנדס יצאה עם ג'ו תקופה מסוימת בעבר, אך בגדה בו עם מוסיקאי שהבטיח לה קריירת שירה מצליחה. ג'ו גילה על הבגידה ודרכיהם של השניים נפרדו. במהלך הסדרה לא ברור אם ג'ו הפחיד אותה, רצח אותה או שמא החליטה לעזוב את הסביבה על דעת עצמה. השאלה מה קרה לקנדס היא אחת השאלות העיקריות בסדרה, והיא רוח הרפאים שנוכחת שם תמיד.

ד"ר ניקי: הוא הפסיכיאטר של ג'ו ובק. שניהם נעזרים בו בלי לדעת האחד על השני, וכשמתבררת העובדה ג'ו מתחיל לראות בד"ר ניקי אויב משום שהוא מכיר את נפשה של בק בדיוק כמוהו וג'ו חושש למקומו בחייה. הוא זומם להיפטר מניקי בצורה אכזרית במיוחד.

דעה אישית:

אוקיי, אז "את" היא הגילטי פלז'ר שלי. כאחת שיש לה ניסיון עם הרבה סדרות וסרטים שמציגים לנו כוכבי סדרה צ'יזים ודביקים, "את" הוא סנונית האביב הרעננה שלי. לא מדובר כאן בסיפור אהבה אמיתי, והוא גם לא מתיימר להיות כזה. ג'ו גולדברג הוא דמות אפלה מאד, ואין ניסיון לעטוף אותו בקטיפה או להסתיר את מה שמתחולל אצלו עמוק במודעות. הוא אובססיבי, סוציופת, בעל שגעונות גדלות ויש שיומרו גם פסיכופת, ואין כל ניסיון להסתיר את זה מאיתנו. בק, מצדה, למרות שהיא אכן מהממת בצורה חיצונית, היא בעלת הרבה מגרעות- שיפוטית, נאיבית, יהירה ושטחית, וגם את זה הצופים מגלים די מהר. בסדרה הזו לוקחים שני אנשים צעירים שהם די מאוסים מבחינת כל התכונות שלהם, וגורמים להם להתאהב מבחינת "מצא מין את מינו". וכן, מה שכתבתי כרגע מעורר מחלוקת משום שיש שיגידו שלמרות שבק היא אדם מרגיז מאד, לא מגיע לה עונש בצורת בן זוג מהסוג של ג'ו, אז להם אני אגיד... נו, שוין.

בניגוד לסדרות או סרטים אחרים בהם הכוכבים הם מושלמים אך חסרי מזל, ב"את" מראים לנו את האנשים הנלעגים בחברה, ולא גורמים לנו להזדהות אתם, אלא פשוט להסתקרן באופן בו הסיפור שלהם מתפתח. בניגוד לסדרות כמו "בית הנייר" או "שובר שורות", אין ניסיון לגרום לנו לרצות בהצלחתו של הרשע בסיפור או לגרום לנו להזדהות אתו. כאן יגרמו לנו רק להתפעל מהחוכמה שלו ולצפות לרגע בו המזל יפסיק לשחק לו. זה אחד הדברים שאני מעריכה מאד בסדרה הזו.

מה שאני מעריכה בה בנוסף, הוא חוסר הרומנטיזציה במקומות שאין בהם רומנטיקה. פשוט אין. אף לא לרגע, גם בסצנות הרומנטיות ביותר בין ג'ו ובק, אנחנו לא שוכחים שמערכת היחסים שלהם מבוססת על הונאה ועל מעשים מזוויעים שמתרחשים מאחורי הקלעים, וזאת בניגוד לסרטים אחרים בהם מנסים לייפות תכונות כל כך רעות שבכל מקום אחר היינו מזדעזעים מהן. ב"חמישים גוונים של אפור" למשל, מנסים לצבוע סיפור שכל כולו מערכת יחסים מתעללת בצבע אחר, ורוד יותר, בעוד ב"את" לא מוצאים את זה. אמרתי ואומר זאת שוב- אם כריסטיאן גריי לא היה עשיר כל כך ברומן של א.ל. ג'יימס, הוא היה ג'ו גולדברג בגרסת 2018. ההבדל הוא שכאן אומרים לנו את זה ישירות.

אז זו הביקורת שלי לגבי הסדרה עצמה והדמויות העיקריות שבה. בנוסף, השחקנים שלוהקו היו מעולים בעיני והביאו את הספר לחיים בצורה מושלמת. פן וליז עשו עבודה טובה מאד בהחייאת הספר המרתק הזה, ושאר השחקנים גם היו טובים מאד.

את "את" סיימתי בכמה ימים, מדובר בסיפור מותח שקשה להניח וקל מאד להיכנס לבינג' שלו. אז כן, סוף הסדרה טיפה מאכזב, אבל די צפוי, והוא לא גרם לי ליהנות ממנה פחות. התפאורה, הצבעים החמים והסצנות המעולות גרמו לי להידבק למסך, והייתי ממליצה לכולם לראות את הסדרה הזו.

"שלום. מי את? כל החשבונות שלך פתוחים. את רוצה שיראו אותך, שיקשיבו לך, שיכירו אותך. ואני מודה לך על זה."
-ג'ו גולדברג

"הדברים הכי חשובים הם הכי שבריריים ואלו שמוכרחים להגן עליהם."
-ג'ו גולדברג

"זה מאד עצוב לקרוא ספר רק בגלל שמישהו מפורסם כתב אותו, ולא בגלל שהוא מרגש אותך או משאיר עליך חותם."
-גווניביר בק

"אני מתחזה. אני עשיתי דברים יותר נוראיים משעשית אתה, ובגלל זה אני יודע שאתה לא רוצח."
-בנג'י

[Cosima Niehaus]

מאוד מאוד מאוד אוהבת את ה HOT TAKES על תעשיית הבידור (וכן, את צודקת, חמישים גוונים זה פשוט התעללות עם הוצאת שם רע לBDSM ובכללי כל התעשייה מלאה בלשים פילטר ורוד ומצונזר על דברים כי יש אידיוטים שחושבים שזה נחמד וחמוד ויש להם כסף להפיק ולכתוב את השיט הזה).

דבר שני זה עושה לי חשק לחזור לראות את הסדרה. כאילו, הפסקתי מלכתחילה בגלל כזה פוסטים של אנשים שעושים לו רומנטיזציה ועושים ממנו CUTE PSYCHOPATH BABY UWU וכאילו החלטתי שלא בא לי, אבל אולי זה יסייע לי לראות את הסדרה באור אחר ופחות כאילו היוצרים עצמם מתכוונים למה שאותו זרם בקהל מכוון אליו.
כאילו גם קצת רציתי לראות בלי קשר כי ראיתי תמונות של דמויות חדשות שעשו לי חשק לראות את הסדרה.

היה ממש כיף לקרוא את הסיקור! הוא מסודר מדהים ויזואלית, קל לעקוב, אין יותר מדי בלוקים של טקסט ויש הפוגות, והתקציר מנוסח בצורה ממש כיפית והטור של הדעה האישית (כפי שכבר חושבת שהבהרתי חחחח) ממש גרם לי להזדהות. וגם כאילו הסיקור פשוט אסתטי ואינפורמטיבי מה עוד אפשר לבקש?

[Masha Rostova]

קודם כל, תודה.

אהמ, מי שרואה בסדרה הזו "סדרה רומנטית" לא הבין אותה בכלל. ברור מכל העונה הראשונה שרומנטיקה זה רק דרך אגב, וגם לא, כשאתה לוקח בחשבון את כל המסביב.

עשית לי חשק עכשיו לעשות ביקורת/באשינג ל"50 גוונים". תודה באמת.