פרק 17- היורש של סלית'רין



"אם להעיד על עצמי, הארי, תמיד ידעתי איך להקסים את מי שהיה נחוץ לי. וכך ג'יני שפכה לתוכי את נבכי הנפש שלה, והנפש שלה היתה במקרה בדיוק מה שרציתי. התחזקתי עוד ועוד, ניזון מהפחדים העמוקים ביותר שלה, מסודותיה האפלים ביותר. צברתי עוצמה, עד שהייתי הרבה יותר חזק מהעלמה וויזלי הקטנה. מספיק חזק כדי להתחיל להזין את העלמה וויזלי במספר קטן של סודות משלי, להתחיל לשפוך לתוכה בחזרה חלק מהנפש שלי..."
"למה אתה מתכוון?" שאל הארי, ופיו נהיה מאוד יבש.
"עוד לא ניחשת, הארי פוטר?" אמר רידל בשקט. "ג'יני וויזלי פתחה את חדר הסודות. היא חנקה את התרנגולים בבית הספר, וציירה את הכתובות המאיימות על הקירות. היא שילחה את הנחש של סלית'רין נגד ארבעת הבוצדמים, והחתולה של הסקיב."

בפרק ה-17 של הספר, הכל למעשה נחשף. אנחנו מגלים את כל סיפור חדר הסודות, מי פתח אותו בעבר ומי פתח אותו היום, ושומעים לראשונה על טום רידל - הגירסא של וולדמורט, שכל כך שונה ממנו עד שמעטים האנשים שיודעים שזה אותו האדם. בנוסף לזה, בפרק הזה אנחנו מגלים מי אחראי לכל האירועים בבית הספר. לא הארי, לא דראקו, אלא ג'יני וויזלי הקטנה שעד כה כל מה שידענו עליה זה שהיא מעריצה את הארי עד מעל הראש. אין ספק שזה פרק חשוב, אפילו הכי חשוב, בעלילה של הספר. פרק זה למעשה מוביל אותנו לסוף הספר, ובו הפרטים החשובים ביותר של ספר זה שעוזרים לבנות את העלילה הגדולה וסיפור ההורקסוסים של וולדמורט, עליו אנו שומעים הרבה יותר מאוחר ובסיטואציה אחרת לחלוטין.

ברשותכם, אני רוצה להתמקד בג'יני. הסיפור של ג'יני תמיד עניין אותי, ומאז שקראתי את הסדרה אחד הדברים שהכי הפריעו לי הוא ה... איך נקרא לזה, יחס? לסיפור של ג'יני. אוקיי, היא הייתה ה"יורשת של סלית'רין". אוקיי, השתלט על יומן. הכל טוב ויפה, אבל מישהו מתייחס לזה אחרי הספר השני? היא נשלטה על ידי וולדמורט, הקוסם האפל ביותר בהיסטוריה הקסומה, והיא יצאה מזה בחיים. אפילו דמבלדור אומר בפרקים שלאחר מכן שקוסמים חזקים ומבוגרים בהרבה מג'יני נפלו בפח של וולדמורט, ובכל זאת, אחרי הספר השני אף אחד לא ממש מתייחס לעובדה שהיא עברה חוויה כל כך קשה. בנוסף לזה, המקסימום שאנו שומעים ממנה על הנושא זה רק הערות צדדיות, כמו הערה שהיא זורקת להארי על אדם ששולט במוח שלך בשנה החמישית. למעשה השאלה שלי היא, לאן הסיפור של ג'יני נעלם בדיוק, ואיך קרה שסיפור שתרם כל כך הרבה לעלילה נזרק הצידה כאילו הוא לא חשוב?

שאלות לדיון:

1) האם גם אתם חושבים שלא היה הזכר מספיק לחוויה של ג'יני והיומן בספרי ההמשך? איפה לדעתכם היה ניתן לדבר על זה עוד?
2) בנינו, ג'יני נשארה עם טראומה רצינית. איך יכול להיות שאף אחד לא מתייחס לזה באמת בכל הספרים? איך יכול להיות שאפילו היא לא מזכירה את זה יותר מידי? בכל זאת, כל השנה הראשונה שלה בהוגוורטס הייתה תחת שליטה של וולדמורט.
3) בהנחה שאתם מסכימים איתי שהתעלמו מהסיפור שלה, האם לדעתכם רולינג עשתה את זה בכוונה, או שפשוט היה לה דברים חשובים יותר להתמקד בהם בסיפור הראשי? האם לדעתכם באמת לא היה לה איפה להוסיף קטע קצר שמזכיר לכולנו מה ג'יני עברה?

מוזמנים להוסיף עוד שאלות ולפתח את הדיון כמה שתרצו! אל תשכחו, על תגובה מעל לשלוש שורות תקבלו 150 חרמשים!