שלום שנות העשרים שלי 2||סיקור סדרה

[the faceless old woman]

*תודה לעידו על העזרה עם התמונות :>

שלום שנות העשרים שלי 2


שם הסדרה בשפת מקור: 청춘시대 2
ז'אנר: דרמה
במאי:Lee Tae-Gon, לי טאה ג'ון
שפה: קוראנית
שנת יציאה: 2017
אורך ממוצע לפרק: שעה
מקום שידור: נטפליקס


רקע
בפברואר 2017 הסדרה חזרה עם עונה חדשה עם כמה שינויים בסט. השחקנית של און ג'ה השתנתה, ודמותה של יי נה הוחלפה עם זו של צ'ו און (למרות שיי נה חזרה כתפקיד אורח). הסדרה שודרה על ידי JBTC, חברת מינויים ושידורים מצליחה בדרום קוריאה.


תקציר הסדרה
הסיפור מספר את סיפורן של חמשת הבנות. לאחר עזיבה של אחת מהשותפות, ג'ו וו, און ג'ה, ג'יון מיונג ויה און מחפשות שותפה חדשה. בלית ברירה הבנות מקבלות אל דירתן את צ'ו און- נערה גבוהה שממבט ראשון נראית כמו גבר. הן לא מבינות למה און בחרה לגור איתן, הרי און הגיע עם גישה שלילית ולא נראית כמעוניינת בחברה, אבל לאון יש את סיבותיה.

יה און

חלפה יותר משנה מאז הותקפה על ידי החבר הקודם שלה, ויה און עדיין לא התגברה על כך. היא הולכת לפסיכולוגית על בסיס קבוע ומלוות על ידי חברותיה כל פעם שהיא יוצאת מהבית. אישיותה הנוצצת והמטופחת נכבת כל פעם שהיא מתרחקת מהמקומות ומהאנשים המוכרים לה, והופכת לצל של עצמה. למרות הכול, היא צריכה להתמודד עם פוסט הטראומה שלה והפחד העמוק שלה מגברים, ולחזור לאוניברסיטה לאחר שנת ההפסקה שלקחה.

און ג'ה

און ג'ה היא הצעירה ביותר מבין הבנות, וסיימה את מערכת היחסים הראשונה שלה לא מזמן. ג'ונג' איול, האקס שלה, לומד איתה בקורס פסיכולוגיה, אבל און ג'ה מבינה שהיא עדיין לא מצליחה להוריד ממנו את העיניים שלה. זה שהיא זו שזרקה את ג'ונג' איול, ולא להיפך, לא מונע ממנה להחליט שליבו יחזור להיות שלה. לא משנה מה זה ייקח ממנה.

ג'ין מיונג

לאחר שחזרה מהטיול מסין, ג'ין מיונג מחפשת עבודה יציבה. היא מוצאת זאת בחברת תעשיית מוזיקה, שלהקלתה לא דורשת הרבה יותר מאשר הקלדת נתונים. בתור הטיפוס השקט והרציונלי שהיא, ג'ין מיונג מופתעת כאשר היא מתחילה לתקשר עם אחד מהזמרים מהלהקה הלא מצליחה אסגארד. נראה שהוא תולה בה תקוות, וג'ין מיונג לא מצליחה להתנער מהן.

ג'י וו

ג'י וו היא... נערה מעניינת. היא אנרגתית, דרמטית ומשקרת בכל פעם שהיא פותחת את פיה. אבל יש דבר אחד שמפריע לה והיא עומדת להפטר ממנו בכול מחיר: זה שהיא בתולה. לפני שהיא סוף סוף עומדת להגשים את החלום שלה, ג'י וו נזכרת בפיסה מודחקת מעברה. היון ג'ין מון הייתה חברתה הטובה בכיתה ג', אך עברה בית ספר בסוף השנה לאחר שמועה מוזרה. ג'י וו לא מבינה מה הקשר בין היו ג'ין מון, נעליים וכיתת אומנות נטושה למה שקורה לה עכשיו, אבל היא עומדת לברר.

צ'ו און

און הרגישה שיש מספיק דרמה בחיים שלה אפילו לפני שמצאה את המכתב. אביה עבר לגור עם אישה אחרת, אמה לא מסכימה להתגרש וצורחת בהתקפי זעם אקראיים. המכתב הורוד שמילות שנאה רשומות עליו נפל לידיה בטעות, אך און הבטיחה לעצמה שהיא תמצא את מי שהמכתב מיועד לו. הכתובת של הנמען נכתבה על גב הנייר ואון לא נותנת למידע הזה להתבזבז. היא עוברת לכתובת הכתובה ומופתעת למצוא ארבעה בחורות רגילות למראה. אבל על המכתב היה כתוב "אני אהרוג אותך" בכזה זעם, שאון לא תתן לאשמה לחמוק מעונש.


דעה אישית
את הסדרה הזו ראית בפעם הראשונה לפני כמה שנים, אבל זה צץ לי שוב בנטפליקס לפני שבועיים ולא יכולתי לסרב. הסדרה הזאת טובה מכול בחינה אפשרית. הדמויות, העלילה, אפילו הצבעים והתפאורה שברקע כזו נכונה, שזה הופך את הסדרה הזאת לפשוט מושלמת.
לא, אני לא מגזים. הסדרה הזאת היא בין המוצלחות ביותר שראיתי אי פעם, ולמרות שדרמה זה לא מהז'אנרים המועדפים עליי, ולמרות שאורך כל פרק הוא בסביבות השעה, אני ציפיתי מרותק בכול רגע. כל אחת מהדמויות היא עולם במלואה. רואים את המאבקים שלהן, את התחושות ואת עצמן בכזו בהירות שאני מרגיש כאילו אני מכיר אותן טוב יותר מאשר את עצמי.
הסדרה נראתה כל כך תמימה בהתחלה, שכשאני חושב על זה אני עדיין בשוק מסויים. המעטפת של הורוד והקלילות שהייתה סביב הכול שהלכה והתעכרה ככול שהסדרה התקדמה הייתה כזו מדהימה. ואני לא מאמין כמה הדמויות התפתחו וגדלו לי מול העיניים. אני גם מעריץ את זה שהסדרה לא ניסתה להתייפות, והראתה את החיים בלי הפילטר שלרוב שמים בסדרות.
אוקיי אעע אחרי שגמרתי לחפור על זה אני רוצה להמשיך לזה שג'י וו היא הדמות האהובה עליי בכול הזמנים והיא עברה פיתוח דמות מדהים. כנל לגבי יה און ואון ג'ה ו... בעצם כולן. אפילו חלק מהחברים שלהו שבכלל לא היו חלק מהדמויות הראשיות. (סונג מין האליל לדוגמה.) בקיצור תראו את זה, זו סדרה מ ד ה י מ ה . ותאהבו את ג'י וו כי זה חובה.

[נונדו]

לא שמעתי על הסדרה הזאת. עכשיו הולך לראות