שירשור אמיתי, עם נריה

[הנוב הראשי]

זה מדרש שמסביר למה אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"

אמורים להגיד את המשפט הבא אבל לא יכולתי, וזעקתי מקירות הלב: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!"

[צעד ועוד צעד]

אחרי התפילה יצאנו לבחוץ הבית כנסת וראיתי שוב את אותו הבחור

[הנוב הראשי]

הייתי אומלל ומדוכא. "למה אני לא מצליח לכוון בתפילה?" חשבתי בפעם האלף

[צעד ועוד צעד]

"חירות!" חברתי נזפה בי. "תקשיבי, המדריכה מדברת!"

[הנוב הראשי]

ראיתי חבורה של בחורות בסביבות גילי, והם היו נראות מרוצות. איך? שאלתי את עצמי. עכשיו יש סדר בוקר, נזכרתי. גם בגמרא אני לא עילוי. אני מעונה שם. אבל אני לא מצליח!

[צעד ועוד צעד]

אני מרחמת על הדמות שלך

העברתי מבטי למדריכה, אך עדיין לא הפסקתי לחשוב על כמה אותו הנער נראה אומלל ומסכן.

[הנוב הראשי]

נכון. הוא מסכן. למרות שהוא הניגוד שלי :)

פתאום ראש הישיבה, הרב מתניה, נעמד על במה וקרא בקול, כך שכל הרחוב שמע אותו:
" שלום לכולם, בני ישיבת הסדר בעיר העתיקה, ובנות מדרשת נחליאל. קיבלנו דיווח על חשש לחדירה. כולם מתבקשים להתפנות לישיבת ההסדר."

[צעד ועוד צעד]

חי בסרט חחח

נבהלנו ומיהרנו לעשות כדברייו של ראש הישיבה.

[הנוב הראשי]

רצית ומעדתי בזרם האנשים, דבר שהקשה על שמירת הנגיעה.

זה מבוסס על החיים שלי

[צעד ועוד צעד]

מה? הדמות או מה שכתבת?

"סליחה- סליחה!" קראתי כשרצתי בין כל האנשים ונתקלתי בחצי מהם.

[הנוב הראשי]

מה שכתבתי.
נפלתי על מישהי עם שיער חום ועיניים ירוקות

[צעד ועוד צעד]

אה

"איה!" קראתי. "אוי, סליחה- סליחה.." מלמלתי ושפשפתי את ראשי. לפתע עיני נתקלו באותו הבחור. "אה!" פלטתי כנגד רצוני

[הנוב הראשי]

"שלום." אמרתי. עיניי היו כבויות.

[צעד ועוד צעד]

"אה, היי." חייכתי. אוף, חשבתי לעצמי. הוא נראה יותר מידי מסכן-

[הנוב הראשי]

"שלום." אמרתי והמשכתי ללכת. מה הבעיה שלי? למה אני לא מתפלל ולומד טוב?