אטומרק, לי ולנועם (ווינגרדיום)

[Danger magic]

שם מלא של הדמות:
כינוי שקוראים לדמות בו:
גיל:
כוח:
מראה:
אופי:
משפחה:
רקע:
דברים ששחכתי:



מי שרוצה הסבר על מה זה שישלח ינשוף

[נקמת האלפקה]

שם מלא של הדמות: אלנור ארמינה פיואט
כינוי שקוראים לדמות בו: אלי
גיל: 17
כוח: שליטה באש כמובן
מראה: שיער שחור קצר, עוד חיוור עם קצת נמשים, גבוהה יחסית.
אופי: היא נחושה, חכמה, שתלטנית לפעמים, אוהבת לקחת את העניינים לידיים שלה. טובה עם סכינים וכלי נשק.
משפחה: אמא שלה מתה כשאלי היתה בת 9, ואבא שלה התחתן עם אישה אחרת. יש לה אח אחד גדול בשנה, אבל הוא עבר לגור באנטרטיקה והם לא שומרים על קשר ביניהם. (קוראים לו ג'יימי)
רקע: כל מה שסיפרתי מקודם בערך
דברים ששחכתי: כלום ^^

[Danger magic]

שם מלא של הדמות: מאי מריאנה ג'ייסלין מלודיה
כינוי שקוראים לדמות בו: מיני-מיי
גיל: 17
כוח: היא יכולה לקרוא מחשבות ורגשות של אחרים אפילו לדעת מה קורה להם.
מראה: שיער חום כהה-ג'ינג'י-שחור השיער שלה גולש על כתפיה במפלים יפייפיים של בקבוקים קטנים בקצה, העיניים שלה בצבע חום-ירוק-כחלחל רק שאת החום רואים לרוב, העור שלה חיוור כזה אבל מעט שזוף, מעט נמשים, אף קטן חמוד שמחוסה במעט נמשים, גבות שחורות, הריסים שלה קטנים שחורים דקים ועדינים, הגזרה של הגוף שלה הוא כמו צורת שעון חול קטן, בואו נגיד שהיא לא העיפרון הכי גבוה בקלמר.
אופי: אמיצה, נחושה בדעתה, חכמה למדי ונבונה, היא טובה עם חצים וקשתות וגם עם סכינים.
משפחה: יש לה אחות קטנה שקוראים לה לוס אחותה רק בת 11 וכל הזמן אחותה מפחדת להיבחר למסע, אימא שלה היא בדיכאון מאז שאבא שלה (של מאי ושל לוס) מת היא לא תפקדה מאז, ולכן לקחה מאי את העניינים לידיים שלה, היא צדה והביאה אוכל ולכן היא הייתה גם המפרנסת.
רקע: אני די בטוחה שכתבתי הכל, אה ואחותה הקטנה נבחרה היא התנדבה במקומה.
דברים ששחכתי: רק אומרת מתחילים מטקס הנבחרים אה וגם אף אחד אף פעם לא התנדב בגלל שכולם פיחדו עד העצם.
המשפחה שלה היא המשפחה הכי ענייה.
תתחילי.

[נקמת האלפקה]

כולם התאספו מתחת להר.
העננים היו אפורים קודרים והיה חשוך יחסית לשעה 10:00 בבוקר.
כולנו נשאנו עיניים לפסגת ההר.

[Danger magic]

נשמתי עמוק, תכף ירדו האנשים מההר כדי לקחת את כל האנשים הילדים הזקנים הנערים הנשים והגברים לבימת הנבחרים חסרי המזל שיביאו.
כולם לבושים בבגדים יחסית חגיגיים אני למשל לובשת שימלה תכולה ושיערי קלוע לגולגול צמה, אחותי לובשת חולצה לבנה מכופתרת וחצאית פרחונית ושיערה קלוע לשתי צמות, אימא שלי לבושה שמלה לבנה ושיערה גם קלוע לגולגול צמה.
ואז זה קרה ירדו מההר האנשים העשירים שהולכים לקחת את כולם.
ואז כולם התחילו ללכת אחריהם.
אחותי תפסה את ידי בפחד אני מגיל 11 מפחדת להיבחר אבל היא, בשבילה זאת רק הפעם הראשונה שלה.
הלכנו ביחד שעה שעתיים עד לתחנת הרכבת שתוביל את כולם לבירה ששם יערך הטקס.

[נקמת האלפקה]

כולנו הלכנו לתחנת הרכבת.
לא נשמעו דיבורים כלל, היה שקט מצמרר.
שקט, מלבד הקול המהדהד של מאות כפות רגליים צועדות.
-----------
יואוו בואי נעשה שאלי ומיני-מיי עדיין לא מכירות, זה יהיה ממש מגניבב

[Danger magic]

אחותי הידקה את אחיזתה בידי.
"רוז על תדאגי הכל יהיה בסדר" אמרתי לה וליטפתי את שיערה בחיבה כזאת של אחיות.
----
אוקיי.

[נקמת האלפקה]

נשמע קול הקיטור של הרכבת וערפל מילא את האוויר.
הרמתי את עיניי מעט למעלה, אל ההרים, ואז מיקדתי את מבטי שוב ברכבת. המשכתי ללכת עם כל האחרים, מעט לפני כולם.
כולם חששו אם יבחרו, ואני דווקא רציתי להיבחר. רציתי להוכיח לכולם שהם טועים. שנה אחרי שנה.
נכנסתי לרכבת ותפסתי תא לבד. שמתי את התיק שלי על המדף, ושלפתי ממנו שני פגיונות, ליתר ביטחון. בדיוק החבאתי אותם במגפיים כשדלת התא שלי נפתחה.

[Danger magic]

התיישבנו אני אימא ורוז ברכבת.
רוז עוד החזיקה את ידי בחוזקה ואימא שלי פשוט ניסתה להיות רגועה ופחות מפוחדת מהאפשרות שאו אני או רוז נבחר.
"היי רוז תחשבי על זה, הסיכוי שלך להיבחר הוא אחד למיליון" אמרתי והוספתי "לכן הסיכויים שלך קלושים מאוד."
היא חייכה חצי חיוך וענתה לי "תודה שאת מנסה לעודד אותי"
ליטפתי את שיערה וחשבתי לעצמי 'אם היא תבחר אז אני אתנדב כדי למנוע ממנה להיבחר למסע'.

[נקמת האלפקה]

אופס חחח כתבתי שהדלת של התא שלי נפתחה והתכוונתי שתתיישבי שם וככה נכיר, אבל לא משנה, אפשר שנכיר במסע לאטומרק ><
אז מישהו אחר ייכנס עכשיו בדלת
------------
"בואו חבר'ה, התא הזה פנוי." נשמע קול מלגלג שאמר את המילים.
הזעפתי פנים. "אני לא יודעת מי לימד אותך נימוסים, אבל כאשר אתה רוצה להיכנס לתא שכבר יושב בו מישהו, אתה צריך לשאול בנימוס: האם אפשר להתיישב?" אמרתי בשלווה מעושה.
"תראו תראו מי פה. פני מקום, ילדה." ובמילים האלה הוא ושני החברים שלו התיישבו בתא הרכבת.
חבר שלו ישב לידי, החבר השני ישב מולו, והנער המלגלג התיישב מולי. היו לו עיניים תכולות מרושעות שידעתי שאני הולכת לשנוא.

[Danger magic]

"אוליי כדאי שתשני קצת?" שאלתי אותה היא הנהנה ועצמה עיניים בשתיקה ללא התווכחות.
חייכתי וליטפתי את שיערה.
בעוד רוז נרדמה התחילו להסתובב בראשי מחשבות.

[נקמת האלפקה]

ישבנו והבטנו אחד בשני בלי לנתק קשר עין.
'מוזר, הוא לא נראה מפוחד כמו כל האחרים...' חשבתי עלצמי, 'הוא נראה כמוני, מוכן ומזומן לצאת למסע...'
הוא ניתק סוף סוף קשר עין והעביר מבט על מדי הלחימה השחורים שלי.
"את רצינית בעניין הזה, מה?" הוא שאל.
"כן. אם אבחר - ואני מאוד מקווה שכן, כי כך אני אוכל להביס את הקורנליוס הרשע אחת ולתמיד - אני צריכה להיות מוכנה לזה, עם בגדים מתאימים וכמובן כלי נשק."
"מה זה את מחביאה פה כלי נשק??" הוא שרק בהתפעלות.
בעטתי בו עם המגף שלי. הוא נאנק בכאב. אחרי הכל, העקב היה מאוד חד.

[Danger magic]

רק אומרת התא שלך הוא ליד השירותים.
---
"תשמרי על רוז" ביקשתי מאימא שלי וקמתי לעבר התא שליד השירותים.
הלכתי עד שהגעתי לתא, דפקתי על הדלת.
חיכיתי לתשובה.
אין תגובה.
פתחתי את הדלת.
"סילחו לי, אני רק עוברת כאן, תמשיכו במה שאתם עושים" אמרתי בנחמדות לו כל-כך נחמדה.

[נקמת האלפקה]

"יא -" הבחור התחיל לקלל אותי על כך שבעטתי בו אבל הדלת נפתחה בפתאומיות.
בפתח עמדה נערה שנראתה קצת יותר קטנה ממני, אבל אולי בעצם היא בגילי. השמלה התכולה שלה גורמת לה להראות צעירה.
"סילחו לי, אני רק עוברת כאן, תמשיכו במה שאתם עושים" היא אמרה וחצתה את התא. קלטתי את אחד החברים של הבחור שישב מולי נועץ בה מבטים. בעטתי גם בו. לא יפה לנעוץ בבנות מבטים כאלה.
"את משהו מיוחד, כבר אמרו לך?" אמר לי הבחור שישב מולי. "אני טום, דרך אגב. טום לייטווד."
------
חחח המשפט "אמרתי בנחמדות לא-כל-כך נחמדה".
לוללללללל אהבתי!!

[Danger magic]

שטפתי את פניי במים הקרירים.
משום מה הצלחתי להקשיב לשיחתם.
גמרתי לשטוף את פניי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת בעוד העיניים של אחד או שלושה מבנים שישבו בתא נעוצים בי ומעוררים לי מעט אי נוחות בגלל זה כי לא אמורים לנעוץ הבנות מבטים כאלה.