עולם האפר||אשכול משחק

עולם האפר||אשכול משחק


כל ההסברים באשכול הזה


חוקים-
-כל החוקים הגלובאליים וחוקי הפורום חלים גם פה.
- בבקשה לשמור על שפה נקיה- הדמות שלכם יכולה לקלל, אבל משתמש שידבר לא יפה למשתמש אחר יצא מהמשחק.
-חוק הידע- מה שאתם יודעים לא בהכרח הדמות יודעת (זה תקף בעיקר למשתמשים שקראו את הספרים אבל גם למשתמשים שלא).
-חוק השליטה- אתם יכולים לשלוט אך ורק על הדמות שלכם.
- אם לא תוכלו להתחבר ולשחק מאיזה סיבה כלשהי למשך יותר משבועיים, בבקשה תודיעו לי מראש.
אם לא הייתם פעילים במשך שבועיים ולא הודעתם לי מראש אאלץ להרוג את הדמות שלכם.


פלדה אציל\סקאא: נטע פיצה זה אני. לילי מנטור אצילה
ברזל אציל\סקאא: רונית Fandom Girl, אדרה ליסטלאן אצילה
פיוטר אציל\סקאא:יולי מישל ת, לוסי בלק סקאא
בדיל אציל\סקאא: נטע בקביק222, ניקס צ'ס סקאא
פליז אציל\סקאא: קלישה קלישה המהלכת, סרין הסה אצילה
ערד אציל\סקאא: שוהם, אליזבט אצילה

נטע(הבת). לילי מנטור
"בוקר טוב מתוקה!" קורה אביך מהקומה הראשונה של האחוזה. את קמה עדיין קצת ישנונית ויורדת למטה.
שטיח המשי של אולם האוכל נעים לרגלייך ואת יושבת לשולחן האוכל, בזמן שהמשרתות מכינות את ארוחת הבוקר שלך.
אחריי שאת אוכלת את פתאום נזכרת שיש לך היום נשף באחוזת הסטינג. אז את חוזרת לחדרך לובשת שמלה חגיגית ויוצאת מהבית בשביל להתכונן לנשף.

רונית, אדרה ליסטלאן
את בדיוק חוזרת מ"טיסת" הבוקר שלך, כשהמשרת הטריסאי שלך זועק: "איפה היית?, בית הסטינג עושה נשף ואת צריכה להתכונן. יהיו שם המון בחורים צעירים אפילו כמה מהיורשים של הבתים הגדולים!". "אני יודעת" את עונה. "פשוט היו ערפילים מעולים הלילה". את הולכת לחדר שלך ולובשת את השמלה הכי יפה שלך, אחרי הכל לא כל יום אחד הבתים הכי גדולים עושה נשף. אחרי שאת מתלבשת את יוצאת אל השוק לקנות עוד כמה תכשיטים לנשף.

יולי, לוסי בלק
את כמה בחדר הקטן של באחוזת בית גריי ודרך החלון הקטן שבחדרך את יכולה להישבע שראית דמות שהסתכלה עליך ונעלמה בין הגגות. ליידי גריי קוראת לך לשים עוד עצים באח כי יש לה היום נשף, והיא לא יכולה להתקרר לפניו. שער היום עובר רגיל את עובדת הרבה ומשלמים לך מעט. אבל לקראת הצהריים לורד גריי קורה לך. הוא אמר לך שהוא ואישתו ילכו לנשף ואת מבינה: את תשעערי לבד באחוזה. הוא אומר לך שאם את תהרסי משהו הוא ישלך אותך לרחוב. הגיע הערב והלוד וליידי גריי יצאו לנשף. ואת מבינה, זו ההזדמנות שלך לברוח.


נטע(הבן), ניקס צ'ס
אתה מתעורר בסמטה כל גופך דואב. אתה מנסה להיזכר מה קרה ואתה נזכר שאתמול אפשנק הכה אותך עד לאיבוד אשתונות.
אתה שורף קצת בדיל בשביל לא לבזבז ופתאום אתה הרבה יותר מרוכז. אתה מסתובב ברחובות העוני מדיי פעם רואה כמה קבצנים וילדים מורעבים. פתאום אתה רואה דמות שמסתכלת עליך מבין הגגות ונעלמת.

קלישה , סרין הסה
את מתעוררת בחדר שלך קרניי השמש האדומות מאירות את החדר. פתאום הדלת נפתחת ואדלייד נכנסת לחדרך.
"סרין תתעוררי, בית הסטינג עורך היום נשף ואנחנו לא יכולות לפספס את זה." אומרת אדלייד. את קמה מהמיטה ומבקשת מאדלייד לצאת בשביל שתאכלי להתכונן לנשף. את לובשת שמלה כחולה ומחביאה באחד הכפלים שני בקבוקים אם רסיסי פליז.
אחריי זה את ואדלייד יוצאות לשוק לקנות עוד כמה דברים לנשף. את כל הזמן מרגישה שמישהו או משהו צופה בך.

שוהם, אליזבט אצילה
את כמה ביער קרניי השמש האדומות מפלחות את עייניך והאפר מדגדג את לחייך. את מטיילת ביער בין העצים עם העלים החומים.
לפעמים את רואה עצי פירות ואת אוכלת מהם. לקראת שעות הצהריים את רואה שבקבוקן המתכות שלך נפל את את רוכנת להרים אותו אבל הוא נמשך לכיוון מסויים את רואה הבזק של דמות בשיחים ואז היא נעלמת ואת מוצאת את הבקבוקון בלב קרחת יער.

אני ממשיך להסתכל לכיוון הזה. אולי איכשהו אני אראה אותו שוב. הריחות של האשפה עדיין מרתיעים אותי. אני עולה על הגג כדי להמשיך להתסתכל. אני שורף עוד בדיל, ורואה אציל פוסע עם המשרתים הסקאא שלו. אני חורק שיניים. אני שונא אצילים.

אני עוברת בין הדוכנים, בוחנת את מבחר התכשיטים המוצע ומנסה להחליט מה ישלים את ההופעה שלי: שמלה סגולה עם חצאית רחבה וללא שרוולים. לשמחתי השיער שלי פזור הפעם, הגלים האדמוניים צונחים ברכות על כתפיי החשופות. אני בוחרת שרשרת כסף פשוטה יחסית, שאבן חן לבנה קטנה תלויה עליה, ומחייכת לעצמי. הנשף הראשון שלי בלות'אדל. אפילו מחזרים לא יוכלו להרוס לי את זה.
כשאני חוזרת אל המשרת שלי, צעדיי קלילים יותר. "טיליד?" הוא כבר יודע מה אני רוצה, ומושיט לי את הבקבוקון של תמיסת ברזל. אני מרוקנת את תכולתו בשתי לגימות, מרגישה חזקה יותר מעצם היות המתכת בתוכי. "תודה לך. מנה נוספת ממש לפני הנשף תספיק, כמדומני." אולי אחרי הנשף אני אצא לטיול על הגגות.

אני הולכת לחדר שלי במהירות, ומוציאה תיק קטן שהכנתי לרגע הזה שבו אוכל לברוח. ואז רצתי לחדר של אמא שלי. הוא היה יותר גדול משלי, אבל גם הוא קטן. היא לא הייתי בחדר שלה, אז הנחתי שהיא עשתה עוד עבודות. אז חזרתי לחדר שלי וחיכיתי. ואז נזכרתי, שהיה משהו אחד ששכחתי לשים בתיק. פיוטר. אז הלכתי לארגז המתכות של ליידי ולורד גריי. הם תמיד קיוו שאיימי תהיה אלומנטית ולכן הן החזיקו בכל המתכות במקרה שהיא תתגלה בתור אחת כזו. זה עדיין לא קרה ואני בספק שזה יקרה. לקחתי פיוטר, החזרתי את הארגז למקום וחזרתי לחדר שלי.

קלישה , סרין הסה
אני מתעוררת בחדר שלי. קרני שמש אדומות מסתננות מבעד לחופת הוילון המשיית ומציפות את החדר. אני פותחת את עיני ומסתכלת סביב. עוד לפני שאני מספיקה לקום, הדלת נפתחת ואדלייד נכנסת.
"סרין," היא מתקדמת אלי ללא גינונים מיותרים ופותחת את החלון לרווחה. "תתעוררי. בית הסטינג עורך היום נשף ואנחנו לא יכולות לפספס את זה."
"מה?" אני רוטנת קלות, וקמה. אדלייד מביטה אלי בחוסר סבלנות. "בסדר, בסדר, צאי מהחדר, אני צריכה להתארגן." מאיפה אני אספיק להתארגן לנשף עכשיו? לעזאזל.
אני מתרחצת ומסרקת את השיער ואוספת אותו בפקעת מסודרת. אני לובשת שמלת צמר ארוכה, בצבע כחול, עם צווארון גבוה ומחוך משוחרר, כי אני אצטרך לצאת מיד אחרי המסיבה לפגוש את השליח של לורד הסה. רגע לפני שאני יוצאת אני מטמינה בתוך אחד מהכיסים הנסתרים הרבים בין קפלי השמלה שני בקבוקים עם רסיסי פליז. זה אמור להספיק.
אני יוצאת החוצה.
"ברכותיי," אומרת אדלייד. "את נראית זוועה."
"תפסיקי, את גורמת לי להסמיק."
אדלייד נאנחת. "יש לנו..." היא מעיפה מבט לעבר השעון. "שעה. עד הנשף. אנחנו יכולות לצאת לשוק. למצוא לך משהו שלא נראה כמו שמלת בית."
אני מושכת בכתפי. "מה לגביך?"
אדלייד נוחרת. "אני מסודרת."
אנחנו יוצאות לשוק. אדלייד ואני מדברות על נושאים נקיים ממתחים. אני מברישה מהשמלה ממטרי אפר בעודנו צועדות. אדלייד נשבעת שנראה שהממטרים מתחזקים לאחרונה, אבל כולם אומרים את זה תמיד. לבסוף, כשאנחנו מגיעות לדוכן שולי למדי, של מוכר תמיסות לניקוי עטים, אני אומרת לאדלייד, "אל תסתכלי אחורה. יש מישהו שעוקב אחרינו."
אדלייד מרימה צנצנת תמיסה ובוחנת אותה מול האור. "את בטוחה?" היא שואלת.
אני מהססת. "לא."
"על סמך מה את קובעת את זה?"
"בעיקר תחושת בטן."
אדלייד מהנהנת, ומניחה את הצנצנת. "בואי נהנה מהספק."

אני לובשת שמלה חגיגית מהודרת בצבע ורוד ושרשרת יפה מזהב ועוד מכה דברים יקרים ויפים ואז הולכת לנשף

*שוהם לא הגיבה במשך יותר משבועיים אז אני נאלץ להרוג את הדמות לשה

נטע(הבת). לילי מנטור
את יוצאת מהאחוזה שלך, הרכב מחכה לך בחוץ ואת עולה לכרכרה שתיקח אותך לנשף.
זה לא הנשף הראשון שלך אבל את עדיין מתרגשת כי אחרי הכל לא בכל יום אחד הבתים הגדולים ביותר בעיר אורך נשף.
כשהכרכרה מגיע את יוצאת מהדלת הרכב מושיט לך יד בשביל לעזור לך לרדת. את עולב במדרגות מפוארות, לדלת מזהב שהיא הכניסה לנשף את נושמת נשמיה עמוקה ונכנסת.

רונית, אדרה ליסטלאן
את הולכת לכרכרה שלך הבערה החמימה של הברזל פועמת בגופך ומשרה עליך תחושה של שלווה.
את יורדת מהכרכרה ומתחילה לעלות ביחד אם עוד מספר אצילים וגבירות לדלת זהב גדולה שמובילה אל עולם הנשפים של בית הסטינג. את שורפת ליתר ביטחון מעט ברזל ומחייכת לאור זה ששום קוים כחולים לא מצביעים אל אבר הדלת. ואז את נכנסת אל הנשף.

יולי, לוסי בלק
אחרי זמן מה את מוצאת את אימך. ואתן יוצאות מהדלת של האחוזה את שורפת מאט פיוטר ליתר ביטחון החמימות שהשריפה משרה בך נותנת לך תחושת ביטחון.
אתן יוצאות לרחוב משתדלות לצעוד בצללים את מכירה קצת את העיר מהפעמים שלורד גריי אמר לך לצאת לכל מני משימות אבל אחרי זמן מה שאתן הולכות את מבינה שאיבדתן את הדרך.

נטע(הבן), ניקס צ'ס
אתה ממשיך ללכת על הגגות עד שאתה מגיע לסמטה אפלה אתה שומע כל קורא לך ממקום מחוץ לסמטה.
אתה הולך אל עבר הכל ואתה רואה את אפשנק אם הכנופיה שלו הוא בא להרביץ לך אבל אתה מתחיל לברוח.

קלישה , סרין הסה
קצת יותר מאוחר את ואדלייד הולכות לנשף בכרכרה שלכן בדרך אתן שותקות מצפות לנשף.
את תוהה אם בנשף תפגשי את השליח הזה שאביך דיבר עליו. כשהכרכרה מגיע אתן יורדות ועולות במדרגות שמובילות לדלת הגדולה של אחוזת הסטינג, ואז אתן נכנסות.

קלישה , סרין הסה

למקד את המבט קדימה, שיננה סרין לעצמה שוב. מבט ממוקד, מבלי לפזול או להסתכל לצדדים. היא אמורה להתפעל מהגודל והיופי של בית האחוזה העצום והעתיק. היא אמורה להיות בת לוויה מעיר צדדית שמרותקת לפאר כזה. אבל למרות ניסיונותיה, היא לא הצליחה להימנע מלהתמקד דווקא בפרטים הקטנים. המעקים המשתפלים דמויי הגלים שנחצבו במורד הטירה בסלסולים אומנותיים היו מעורבים במשקעי פלדה מזוקקים. כדי לסייע לקלעים לצנוח מטה דרך החלונות במהירות האפשרית? הרהרה לעצמה. היא התבוננה בעיצובי האבן הכבדים. נאה, אבל עתיק. ולא עבר תכנון מחדש זה זמן רב. האם הבית נקלע לחובות כלכליים שהוא מתעקש להסתיר? אפשרי. אולי לא. ובכל זאת, מומלץ לזכור את זה. היא התחילה לבחון את בגדיהם של האנשים שהלכו לפניהם. איכות וסגנון הבגדים יכול להעיד על מצבם הכלכלי של אנשים, על התפיסה העצמית שלהם, על רוח הבית או על כמות הכבוד שהם מביעים כלפי הבית שאירח אותם. כמובן, היו מכנים משותפים רבים בבגדים, כשם שהיו הרבה פרטים שונים. האצילים בלותדאל הקפידו על לבוש ססגוני וחם בהרבה מכפי שסרין היתה רגילה -
"סרינה." הקול של אדלייד היה נמוך, אבל מצווה. סרין הרימה את ראשה במהירות, וראתה את אחותה למחצה מעיפה אליה מבט קצר. נכון. להסתכל קדימה. להתמקד.
בכל זאת, מחשבותיה דוהרות קדימה. האם היא עומדת לפגוש כאן את השליח של לורד הסה? מרגלת טובה צריכה לשים לב לפרטים. היא צריכה להיות מסוגלת ללהטט בין התנהלות יומיומית לניתוח הסביבה. לורד הסה היה מצפה ממנה לזהות אותו, אם הוא יופיע כאן. ובצדק. היא צריכה... להתמקד, לעזאזל.

אני לא יכולה לעצור את עצמי מלחייך. האולם יפהפה, אחוזת הסטינג מרהיבה מבפנים לא פחות מאשר מבחוץ - נברשות עצומות שוטפות את החדר כולו באור חמים ומזמין, מעניק לעיטורים על הקירות אשליה של גוון זהוב - והאצילים והאצילות, כמו בספרים, לבושים חליפות ושמלות בשלל צבעים. אני מצחקקת, מסוחררת מההתרגשות, נשאבת בעקבות המוזיקה המקסימה -
"את כבר לא ילדה, יקירתי. הגיע הזמן שתמלאי את חובתך... מצאי לך... חתן הולם."
מילותיו של אבי מהדהדות בראשי לפתע, מקפיאות אותי במקום. אני מתעשתת כלפי חוץ, עוטה בשנית חיוך על פניי וממשיכה להתקדם זקופה וחיננית כפי שליידי צעירה אמורה להיראות בפומבי, אבל מעט אפור חודר את העננה הזהובה שאופפת את החדר. לא נשלחתי לכאן כדי ליהנות, או לטעום מחיי הזוהר של אצולת לות'אדל. אני בסך הכל פיון, כלי משחק שנועדה להקריב את עצמה כדי שמשפחתי תתקדם לעמדה חזקה יותר. אני מסתכלת בעיניים חדשות על האצילים והאצילות שסביבי, תוהה כמה מהם מרגישים כרגע לכודים כמוני.

אני מחזיקה לאמא שלי את היד. אני מבינה שנאבדנו אבל אני לא ממש דואגת- כמה שיותר רחוק מאחוזת גריי, זה מה שחשוב. אנחנו ממשיכות ללכת בלי לדעת בכלל לאן אנחנו הולכות