תערוכה של לבבות מדממים / נעמה

[Mr. Glam]

נכתב מתוך גחמה כשחשבתי על ליני ולינט זורעים הרס ביקום המפלצות. יצא לי ממש קצר, ואני שמח על זה כי אני חושב שהגעתי לגבול תיאורי הרצח שהיו לי בראש.
ליתר ביטחון: דירוג R לאלימות, רצח ותיאורים לא נוחים?
תגובות יוערכו עד מאוד
.
.
.
בעוד שלינט הייתה הנפש שיזמה את העניין, היא לא הייתה האחת שהתעכבה במשך שעות ארוכות כדי ליצור יצירת מופת. לא הטרידו אותה הדקויות הקטנות, ולא היה אכפת לה מספיק כדי לבנות פלא מדויק לעיניים או עדין כטעם של שוקולד מריר. היא הייתה עניינית, הוציאה את הכלי שלה והקדישה לכל תערוכה את הזמן שהיה נחוץ כדי ליצור מראה מספק.
לא יותר, לא פחות.
לא הייתה דאגה לגווני האדום או כיוון להתזות הדם, ופניהם המעונים של קורבנותיה לא גרמו לרגש במתבונן מלבד אולי סלידה קלה; האיברים לא רקדו בבריכה של ארגמן עשיר ורסיסי העצמות הלבנים לא התעקמו החוצה בהזמנה מתוך מסת הבשר שעדיין נותר חמים למגע. לא הייתה אומנות בדבר, לא תשוקה. גם לא וולגריות.
רק ריקנות עסקית.
הפעולה נראתה כנעשית מתוך הכרח, בדיוק כטבעה האמיתי. לינט דמתה פחות לאומנית ויותר למהנדסת אשר תיכננה שכונות פרברים זהות אחת אחרי השניה, פרוטה תריסר: רצח לא היה האומנות שלה והזירה לא הייתה הבמה שלה. היא מעולם לא טרחה להעמיד פנים שכך היה.
שניהם שמו לב שליני היה שונה.
כל כריעה, כל יפחה, כל עיניים לא רואות שהיו אפלות כמי הים העמוקים ביותר... כולם היו מעשה סגידה שתוכנן היטב, עד לפרט האחרון. חלק ממערכה נחוצה במחזה משוכלל, מקאברי, בו אף צופה לא נשאר אדיש. ליני אהב לראות תגובות זרים למעשיו כמעט כמו שנהנה מביצוע המעשה עצמו.
בעיניו, כל גוף היה יקר ערך. דבר לא בוזבז, כיאה לחומר גלם ברמה העליונה ביותר. לא משנה כמה רצה להתפרע, הוא היה אחראי מספיק בכדי לדעת שגופות אלו מתו כדי שיוקירו אותן, מתו כדי לשלם את המס שנצבר על מה שעשו בעודן היו בחיים - לא כדי להפוך לפיסת אומנות חופשית. לא, הוא היה צריך ליצור מסר! חזון!
היה משהו בחטא, בלקיחת השליטה לידיו, העמדת פנים שהוא אלוהים והשאר הם נתיניו חסרי האונים, שגרם לדמו לזרום. המרדף הכניס זוהר לעיניו, כמעט אותו זוהר שקיבל ממופעי הקוסמות הקטנים שערך למשפחתו. לא היה לקורבנותיו ממה לפחד, כי ליני רק הפך אותם לאומנות הטהורה ביותר שגופם יכל להפוך אליה, אבל הם לא ידעו את זה. הוא העדיף לשמור על זה כך: קורבן אדיש, אפילו מרוצה, לא היה מהנה באותה מידה. התענוג בא מחוסר הרצון, אחרי הכל.
גוון הדם, עדינות העור, ריח הפחד: הכל הלהיב אותו.
כולם היו יצירותיו היקרות ביותר, מגוונות בדרכיהן; אף אחד לא יכל להאשים את ליני על היותו חסר החלטיות בשיטת הרצח שלו, לא כשעמדו לרשותו גופות וכלים יפים שכאלה. הוא אהב את האינטימיות בחנק בדיוק כפי שהעריץ את השליטה בקשירת חבל מחוספס לצוואר בתולי. מתנות היו תחביב נוסף שלו: חפיסת קלפים שמוקמה בין חומות כלוב הצלעות הדוק הייתה המועדפת עליו; מכתב אהבה משליט אימפריה.
כולם ידעו שלפעמים שיפור דורש מוות. זו הייתה חלקת האלוהים הקטנה שלו, אימפריה אישית. ליני ראה פוטנציאל והגשים אותו, ובסוף זה הלך לטובת כל המעורבים. הם לעולם לא היו נחרטים בעין הציבור כמו שהיו אלמלא היה בוחר לשפר אותם
הוא זכר בחיבה יצירת מופת ספציפית, בה תלש גלגלי עיניים ממקומם ושפך באהבה מים אל השקעים המדממים, לא פחד לכרוע ולהכתים את מדיו. הקנווס נראה כאילו בכה; בכה לרחמים, למחילה, לעונש שווה לפשע שביצע - ומה היה ליני, אם לא אל רחום? הוא היה נותן בדיוק מה שביקשו ממנו, ובצורה הכי יפה שיכל.
למרבה הצער, לינט תמיד עיקמה את אפה אל הסצנות שיצר. הצבעים והתערובות מעולם לא נעמו לה, והיא לא ראתה את ההגיון בהפיכת משימה הכרחית לכיף. הוא התאכזב מהעין חסרת היצירתיות שלה, התאכזב מהעובדה שזה לא היה דבר נוסף ששניהם יכלו לחלוק, אבל חוסר ההסכמה הקל לא הפריע לו. לא כל עוד היא לא מנעה ממנו את תענוגות החיים הדקדנטיים האלה.
לקראת סיום הוא צבע מערבולות אדומות על קירות גבס ומתכת וגיר, פנים מעונות ושדים מחייכים. חתימה יחודית אך חסרת תועלת, אחת מבין אלפי ההוכחות לכך שהוא ואחותו היו האחראים להרס עוצר הנשימה. אנשים לעולם לא יוכלו להתבלבל - לא היו אחרים שטובים יותר במלאכתם - אבל לראות את יצירותיו חתומות בשמו העלה רכושנות במעלה ליבו.
"סיימנו כאן?" שאל.
"כן," לינט ענתה בשקט. היא סקרה את הרצפה והקירות בעיניים מרוצות שהפיחו גאווה בחזהו. החיים היו הצגה שהייתה אדיבה למעטים. הוא לא התכוון להעמיד פנים שהוא לא היה אחד מברי המזל. "אני חושבת שסיימנו. עבודה טובה."
וליני חייך.

[Hyunlix]

מה אין תגובות
אוקיי אני מקווה שזה לא הקפצה

הייתי גם מצטטת אבל אני בטלפון אז אני לא יודעת איך לצטט כמה קטעים

אוקיי א
זה כתוב בצורה ממש טובה, אם זה היה ספר שלם בטוח הייתי קוראת את כולו ופשוט היה לי ממש כיף לקרוא את זה .

ב
לגבי התוכן
ממש אהבתי את הסיפור וזה מטורף ומגניב שהצלחת להעביר סיפור שלם בקטע כזה קצר.
וגם כל הדימויים ומילים שהשתמשת בהם פשוט ><
איזה רוצח חמוד ליני :>
אני פשוט מדמיינת כמעט כל סיטואציה של ליני ולינט שליני פשוט רוצה לעשות כיף מהכל ולינט כזה "נו באמת שוב הוא והשטויות שלו"
בקיצור
זה מושלם✨✨✨

הכתיבה שלך זה פשוט קסם ✨✨✨

בקיצור אהבתי ממש, מחכה כבר לקטעים הבאים שלך!