הקדשת 7000

[חתול הצ'שר]

טוב, זה תפס אותי ממש לא מוכנה.
לאחרונה זה קורה הרבה. ב6900 אני אומרת לעצמי "היי, עוד מעט אני שם!", אבל אז כשאני מגיעה, אני בכלל לא שמה לב. פתאום, לאחרונה, הקדשות נעשו דבר כל כך לא חשוב בעיני. כל כך... משעמם. לא רלוונטי. פתאום גם הפורטל נעשה משהו נוסף, פתאום הלימודים תופסים את ראש הרשימה ובועטים את כולם החוצה, ולמטה למטה אני מצליחה להחביא שעה פה, שעה שם, שאני כן על המחשב. כן מצליחה לומר פה שלום וכאן היי ופעם במיליון שנה גם לפנות מקום בינשופים. פתאום האתר הוא לא הכל והלימודים גם, אלה פתאום הלימודים שם, וההשקעה, והבגרויות, והמעברים, והנסיעות, ושיעורי הבית והעבודות והבחנים והמבחנים וכל הדברים שבשביל להצליח בהם, אני צריכה זמן.
וואו, זה ממש נשמע כמו פרישה.
טוב, האמת שב7000 באמת תכננתי לפרוש. זה אפילו כתוב לי על המחשב. או למען האמת היה כתוב, כי מאז כבר הסתפקתי לפרוש פעם אחת. כבר עשיתי את הטעות הזו ואני מאוד אשתדל לא לחזור עליה. אבל כמו שכבר ראיתם, אני לא יכולה לפרוש מכאן ליותר מכמה שעות. ולמה? טוב.... אממ. לא חשבתי על זה.
אולי כי האתר זה הילדות שלי?
אולי כי האנשים פה הם המשפחה שלי?
אולי כי אני אוהבת את המקום הזה בכל ליבי?
כנראה שאני לא יכולה לעזוב כי המקום הזה בנה אותי.
קשה לי לומר, אבל האתר שונה מאוד. הוא עצוב. האתר שלנו עצוב. כולם אומנם שמחים, אבל עמוק בלב כולנו עצובים. כי כולנו עברנו לתקופת המבחנים והקשיים וכולנו צריכים אנשים שיתמחו ויאהבו ויעזרו כי אנחנו לא יכולים, לא יכולים בלי ידידים. אנחנו עצובים בלי ידידים, אדם נועד לחיות בחברה. בטבע, אנשים חיים בלהקות.
אז תסלחו לי שאני מתקנת, אבל זו לא קהילת HPortal, זה להקת HPortal. אנחנו להקה - הדברים שקורים לאחד קורים לכולם. כשמישהו עצוב, כולם עצובים. כשמישהו שמח, כולם שמחים. וכשמישהו מאושר? הוא עושה הכל כדי לעזור לאחרים.
אנחנו מאוחדים כמו שכל מדינה או עם יכלו רק לדמיין, לחשוב, לרצות להיות כמונו, אנחנו עם בפני עצמינו. אנחנו לא פה כי הארי פוטר זה ספר טוב. אנחנו פה כי זה מי שאנחנו, אנחנו להקה. לא משפחה - להקה אמיתית. אנחנו יחד בטוב וברע ואני מתכוונת פה לכל אחד, כולם מתקבלים בברכה וכולם נשארים, כי מי לא מכור ללהקה שלנו?
אנחנו חזקים. אנחנו אוהבים. אנחנו חברים. אנחנו כולנו מחוברים.
ו-וואו איזה מוזר יצא לי.
כנראה אני צריכה לבלות פחות בתוך עדר כבשים כל היום.
אז... למה אני בכלל פה? אה כן, הקדשת 7000. נו טוב, כנראה שאין ברירה אלה להקדיש.
אבל, אני חושבת שמהיום הזה אני אפסיק לעשות הקדשות. זהו, הגעתי ל7000. אני לא צריכה מעבר לזה. אני כבר מכירה את האתר כמו את כף ידי, עוד הקדשה שלי זה סתם בזבוז.
אז זו תהיה ההקדשה האחרונה שלי, אלה אם ב8000 אני אשבר. (שיר מהעתיד, כשאת מגיעה ל8000 פשוט לכי תעשי מתמטיקה. זה עדיף בהרבה.)
טוב, מי מוקדש? אני חושבת שהיום אני לא אקדיש אף אחד. אני אקדיש פשוט את כולם.
התמונה הזו מוקדשת לכולם. ומי אלה כולם? כולם זה כל החברים שלי. כל המשפחה שלי. כל חברי הלהקה שלי שנמצאים איתי בחום או בקור, בחושך או באור, ותמיד שם בשבילי גם כשאני מרגישה לב, לבד לגמרי.
הם פה. כאן. ליד הלב.


אה, עוד משהו? טוב, אני אגיד עוד כמה מילים.
לפני כמה זמן, ישבתי ליד המחשב, בוהה במסך כרגיל - בחוסר ריכוז. ואז פתאום מישהו כתב לי - מי אם לא דולפין. כן, אנחנו מתכתבים זה עם זה מידי פעם. יש בינינו קשר קל, לא יודעת אם מישהו הבחין.
ואז עלה לי רעיון. במהלך השיחה. והרעיון? הרעיון הזה נקרא: פלסטרים.
פלסטרים הם אנשים.
פלסטר הוא האדם שאתה בוחר לעצמך, אדם כשאתה עצוב, פגוע, כואב, כשהלב פצוע ומדמם, הוא בא ועוזר. הוא הפלסטר. הוא רואה אותך, ומושיב אותך על הכיסא. הוא ניגש למדף, מוריד את הפלסטרים שלמרות שהם גבוהים -הוא התאמץ להגיע אליהם. ואז הוא יוציא אחד, ויכסה בזהירות את הפצע. כדי שלא יכאב. ואם צריך, הוא יביא עוד אחד. ועוד אחד. והבנאדם הזה יעשה ה-כ-ל כדי שתרגיש בטוח וטוב, ואז הוא יחבק אותך חזק חזק ויגיד: "אל תאבד תקווה".
ולכל אחד מאיתנו יש פלסטר. לכל אחד יש מישהו בעולם הזה שחושב עליך, שתוהה לעצמו מה איתך, שתמיד שם כדי לעזור לך. זו יכולה להיות אמא. זה יכול להיות אבא. אח. אחות. חבר. חברה. סתם ידיד. חתול. כלב. ארנב. דרקון. אולי סתם עגבניה.
כל אחד הוא פלסטר, ולכל אחד יש פלסטר. כל אחד גם צריך אחד. כי בסופו של דבר אנחנו חיות שחיות בלהקות. אנחנו צריכים עזרה. ואנחנו גם מבקשים אותה. כי זה הטבע שלנו.
ואני ממליצה לכל אחד עכשיו שקורא את זה... פשוט ללכת, למצוא את הפלסטר ולהגיד לו תודה. פשוט לבוא אליו, ולכתוב את המילים הכי פשוטות אבל גם הכי משמחות בעולם: "תודה שאת.ה שם בשבילי".
כי זה נכון. וזה כיף לומר את זה.
תעשו את זה.
אתם תרגישו כל-כך טוב עם זה.
כי בסופו של דבר,
רובינו לא רק נודה,
אלה גם נקבל תודה (:

אני אוהבת אתכם 3>

[Mrs.Stylinson]

אע אני עם דמעות בעיניים את כל כך מדהימההה♥
מזל טוב:)♥

[𝐻𝑜𝑙𝑑 𝑜𝑛]

די אני בוכה
אוף שירשיר
אני חייבת לקרוא לך עכשיו שירשיר
את כל כך מדהימה.
ויודעת מה, יש לי משהו לומר לך, באמת מכל הלב.
תודה שאת שם בשבילי❤
כשאני הכי עצובה ומרגישה פשוט זוועה את גורמת לי לחייך.
את מדהימה.
וכל הינשופים שלי איתך עדיין בתיבת ההודעות שלי.
אוף קסם

[Young Royals]

האם אי פעם אמרתי שזאת השירשיר האהובה עלי יותר מכל יצור שמהלך פה במקרה או לא במקרה?!
אני אוהבת אותך, דרקון שלי.
ריגשת. ממש.
כל מילה פה אמיתית ורואים שהיא נכתבה מהלב.
מזל טוב, מהממת.
אל תפסיקי עם הקדשות
זה הכי כיף בעולם. זה דבר שולי אבל זה ציון דרך כזה. זה משהו שמסמל, שמשאיר חותם כזה, ש"היי, אנשים יפים, אני הייתי פה. אני עשיתי פה משהו."
תעשי מה שבא לך ב8k , אבל אני ממליצה לך לעשות הקדשה כי זה כמו לוותר על יומולדת... (אני יודעת שאת היית מוותרת על כמה יומולדתים מהחיים שלך, אבל ששש לא התכוונתי לזה) הקדשות זה זמן שאני יכולה לומר לך כמה את מדהימה
אז אל תפסיקי עם הקדשות
כי זה מדהיםםםם
ואת יותר
ואני מתה עליך
מוסקטרית מדהימה שלי💚💚💚

[Cosima Niehaus]

הפורטל כמו משפחה
ואפשר להתרחק ולהתרכז בדברים אחרים ולתדעף
אבל לא קל לפרוש אפילו כשהחיים דורשים אחרת
אבל בטון שמח יותר מזל טוב!!!!
ונרים לעוד מלא הודעות
שלא באות על חשבון דברים חשובים אחרים
בהצלחה!

[זאת שאוהבת את שירשיר]

ריגשת אותי, שירשיר, ריגשת אותי כל כך 3>
אני קוראת שוב ושוב את מה שכתבת, ו... אני לא יודעת מה להגיד. אם רק הייתי יודעת לבטא את עצמי ככה אולי הייתי יכולה לנסות להתחיל להגיד את כל מה שיש לי להגיד, אבל אני לא וגם השעה לא בדיוק פועלת לטובתי.
את מקסימה, שירשיר. את מקסימה ובכל פעם את מצליחה לכתוב משהו עוד יותר מרגש ואני פשוט יושבת ותוהה מאיפה את מוציאה את כל זה. אבל אז אני נזכרת בך ובלב הענקי שלך וכל השאלות נעלמות פתאום.
אני אוהבת אותך 3> אני אוהבת אותך הכי הכי הכי בעולם 3>
ואני מקווה שתישארי פה לנצח ושלא תפסיקי לעשות הקדשות אבל גם שתמיד תעשי רק מה שטוב לך ומה שנכון לך.
מזל טוב אהובה שלי 333>