נשימת חורף / קלישה

המדף שלי.
חלק ב' של זה.
לא ציפיתי לחבר את השיר הזה לשואה, אבל אני מניחה שהדברים האלה באים בהפתעה.

נשימת חורף

(253 מילים)

נשימת חורף מתאבכת על חלון ומתווה דמויות בטפטופי כפור
כמו בזמנים שחלפו זה מכבר, שבהם ישבו ילד וילדה מול מנורה
כשהצבעים עוד היו ירוק לעיניו וכחול לעיניה, לא אפור
כשבאצבעות מקופלות הצטיירו חיזיונות תעתוע דרך צלו ובאורה

בתקופות קדמוניות מאוגדות בראשה בארכאיות של שורשים לעץ
בתקופות בורות שבהן חשבה שידעה הכול
בתקופות שבהן מחשבותיה עלו וירדו בצלילות נץ
בתקופות כשלחורף היתה משמעות של פטיפון רוחש, לא של שכול

אמה אמרה לה פעם, והיא עדיין זוכרת (למרות ששכחה את כל הדברים החשובים שהפצירה בה לדעת)
שלכל האנשים יש תקופה בחיים שבה הם מחפשים להם צחוק
לא כל צחוק מתאים לכולם, יש להתאים אותו במיוחד, כמו טבעת
ובכל זאת, אנשים נוטשים אותם ומשנים אותם גם כשהם מתאימים, ואז מתעקשים לדחוק

(יש משפטים שמרגישים גם מבלי להכיר
כאלה שמספיק נכונים בצליל שלהם כדי להתמקם בדיוק מושלם
וכאלה שמתקלקלים עם הזמן, עובש שמשחיר
אבל הטובים באמת, הם אלה שלא תוכל להרגיש, אם לא חווית מעולם)

כעת החורף הוא רטיבות וקור וחושך, כי דברים הם פרוטות עכשיו, ולא מכלול
מוזות של סיוטים פורטות על מחשבות מודחקות למחצה בצרימה
דיאלוג עצמי, לא רצוי, צפוי, סוריאליסטי ושגוי כי פלטת הצבעים הוחלפה על ידי המכחול
כשהיא היתה קטנה אמרה אמא ש"קל לבלגן מלסדר", אבל היא טעתה, כי פקעת קלה מפרימה

נשימת חורף מתאבכת על חלון ונעה בין רבדי דמיון כדי לגרות זכרונות ישנים
(נוסטלגיה היא בולשיט, גיבוב של רומנטיקה על עבר שמעולם לא היה טוב יותר מהקיים)
החורף הוא עונה לשירה, אבל לא אחת טובה. כל סופר רוצה סיפור טראגי, מפץ המעיינים
אבל אף אחד לא רוצה לזכור שהוא בן אדם

אוקיי.
אז הרבה זמן לא הגבתי והגיע הזמן לתקן את זה. קודם כל - התחברתי לשיר. לא ממש התלהבתי ממנו אבל היו חלקים שגרמו לי להיות כזה ''איך היא עולה על זה מה זה המוח שלה זה לא מוח זה מילון מושגים או פירושים או מה שזה לא יהיה''. אני אצטט אותם כאן ואז אני אעבור לדברים שפחות אהבתי.

זה לא כזה ''ואוו'', אבל כן הרגשתי צורך להכניס את זה כי זה באמת עשה לי משהו בבטן. אני לא יכול להסביר את זה, זה פשוט משפט טוב.

אמג
כאילו
מה
איך עלית על זה
זה גאוני ברמות. כי כאילו פקעת זה סידור אבל זה לא באמת סידור כי זה פשוט הכול דחוס
ופרימה זה כאילו בלגן אבל זה לא באמת בלגן כי הכול משוחרר יותר? ככה הבנתי את זה וזה מדהים. זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בכתיבות שלך - שאת לוקחת משהו עם משמעות אחת וחופרת בו עם מחט עד שאת מוצאת את הדבר המדויק והכי טוב שאפשר לעשות ממנו.

זה גם לא כזה וואו אבל עדיין רציתי להכניס אותו כי זה משפט סיום טוב. כאילו, לא מעולה כי זה משפט כזה די נפוץ
''אבל אף אחד משהו משהו משהו''
''אבל הם עדיין ככה וככה וככה''
אם את מבינה למה אני מתכוון
ובכל זאת... זה מתאים את עצמו מאוד לבית האחרון.
עכשיו למה שלא אהבתי:

פשוט קשה לי ששתי מילים עם השורש ר.א.ש צמוגות אחת לשנייה, ובגלל זה גם לא הבנתי את המשמעות של המשפט. אם תוכלי לשנות אחת מהן למילה נרדפת כלשהי זה יהיה מעולה.

זה פשוט מרגיש לי תיאור לא נכון, כי פטיפונים לא מלחששים. אולי... פטיפון חורק? בגלל המחט על התקליט שלפעמים עושה את זה אם התקליט/מחט לא טובים

כאן זה פשוט טכני
המרכאות לא במקום הנכון
זה אמור להיות
כשהיא היתה קטנה אמרה אמא ש''קל לבלגן מלסדר''
אלא אם כן המשפט שהאמא אמרה הוא ''שקל לבלגן מלסדר'' אבל זה לא נראה לי חיח
אבל יכול להיות שכן
אולי
אני לא יודע
אני לא כתבתי את זה

אז זהו
ודבר ראשון סליחה אם זה היה קצת אגרסיבי מהרגיל שלי, אני פשוט אחרי רופא שיניים ואימון בתשע בערב, אז אני עייף ופחות שב לב לאיך שאני מתנסח
אבל אני רוצה להמשיך ללקרוא דברים שלך :)

היי, גם אני הייתי אצל רופא שיניים היום. מי היה מאמין.

בכל מקרה, שיר נחמד. עצוב. שקט.
מעניין שהשיר הזה לא תוכנן במקור להיות שיר שואה, כי כל מה שראיתי לנגד עיניי היה מה שתיארת בתוספת אנשים שמסתתרים בפחד מפני המגפיים הכבדות שהגברים שנועלים אותן דוברי גרמנית, מקשיבים למוזיקה קלאסית ותוך כדי כך שולחים מאות אלפים אל מותם, או אולי שורדים שחיים את שנות הארבעים שוב ושוב, למרות שחלפו מאז שנים לא מעטות, והזיכרונות על בית שהיה ואיננו, וקרובי משפחה שמותם משלח בהם רגשות אשם של ניצולים...
זה מה שהשיר שלך העביר בי, אין לי מושג אם לזה התכוונת, אבל אולי בכך טמון היופי.

אני רוצה לכתוב לך שוב תודה (נתנאל) על כך שאתה מקפיד על תגובות ארוכות וכנות, וכותב בדיוק מה אתה חושב ומה היו הנקודות שקפצו לך במהלך קריאה. הביקורות שלך באמת משפיעות עלי ואני לוקחת אותן ברצינות, ולמעשה שיניתי את הטקסט בהתאם לכל ההערות שלך על השיר הנוכחי. אני שמחה לשמוע (=לקרוא) שאהבת את השיר, לוקחת לתשומת ליבי את ההערות ומקבלת אותן, ומקווה שהן יעזרו לי להשתפר.
נטע - תודה על התגובה.