.::כתבו לנו תסריט::.

[Magic Moments]

כתבו לנו תסריט
כידוע, יש הרבה קטעים בספרים שהשמיטו מהסרטים, כדוגמת המשפט של בלטריקס לסטריינג' ובעלה בהגיגית של דמבלדור, הפחד של משפחת דרסלי מקסמיו של הארי וסצנות רבות אחרות. אך מה היה קורה אם קטעים אלה היו נכללים בסרטים?
עליכם לבחור קטע שהושמט מהסרט ולכתוב אותו כתסריט המופיע בסרט. כל תסריט יזכה את כותבו ב15 נקודות, בעוד שכותב התסריט הטוב ביותר יזכה בעוד 50 נקודות.

בהצלחה לכולם,
מאי ושרון

*פעילות זו היא חלק מטורניר חוזרים למקורות.

[The Hate]

דווקא הסרט האחרון לא נכללה סצינה שמאוד חיכיתי לה. ראו בה את הארי שמסביר לוולדמורט עד כמה הוא שגה, בעוד כל האולם הגדול מאזין. כן, זו הייתה בעצם ההשפלה הגדולה ביותר של וולדמורט מאז ומעולם, ולדעתי רולינג הסתמכה על כך. אי הכנסת הקטע לסרט פגם מאוד בהבנת העיקרון.

בנוסף, הסצינה לא הייתה קשה כל כך להעברה. הקושי הגדול היה אומנם הבהרת הקהל הגדול שהתקבץ מסביב, אך ההפקה התגברה על מכשולים קשים הרבה יותר (כגון: תעופה על מטאטאים, כישופים, רקעים מאוד מיוחדים. הייתי רוצה גם להדגיש שהסצינה ההוליוודית מאוד שהם דחפו לשם במקום הייתה קשה הרבה יותר להפקה. הארי וולדמורט צנחו מצוק ונפו ביחד אל הקרקע. וולדמורט מתפוגג לעשן שחור. הרבה תעתועי מחשב, בעוד שבסצינה המתבקשת כל אלה כלל לא נחוצים - פרט לקללת האבדה קדברה, שמופיעה גם בסצינה המקורית).

הייתי מציעה להעמיד את הארי ו-וולדמורט באולם הגדול המקורי. אשליית התהודה שנווצרת יכולה להיעשות על ידי מיקרופון שתול. כמו כן, הייתי ממליצה לצייד גם השניים המיקרופונים.

כשדניאל חוזר כמת, התגובות היו מאוד קשות, ולכן, כשהוא קם ומתחיל לנאום, חובה להעביר את המצלמה על פני דמויות מוכרות בקהל. למרות שהדמות היא די משנית, הייתי מבקשת להכניס גם את מולי וויזלי לריפרוף הקצר הזה. הבעת הדאגה הייחודית שלה יכולה להועיל ממש כפי שהצגתה של לילי, אימו של הארי, הייתה יכולה להועיל.

לאחר מכן הייתי מציגה בחוכמה את הדו-שיח. הבינו, הוא "שביר" מאוד. צורת הצגה פעוטה מאוד שלא הצליחה להגיע למקום הנכון בלב של הצופים, תהרוס את כל הסצינה. הפרטים הקטנים הם מאוד רגישים.

למרות כל השיוויון ששורר בין הארי לוולדמורט בקטע, עדיין הייתי מגבירה את קולו של וולדמורט חזק יותר מקולו של הארי. הייתי רוצה יותר מכל להבהיר בסצינה הזו את החוזק של וולדמורט על הארי אך למרות זאת את ההשפעה שהוא מקבל ממנו, (ממש כמו דוד וגוליית, בעיקרון). כשהארי מדבר כולם שותקים, אך למרות שכשוולדמורט מדבר השתיקה נמשכת, מרגישים באימה במקום בהסכמה.

וולדמורט אמור להיראות מאיים, אבל גם פגיע. כלומר, למרות החזות המאיימת שלו, משהו בעיניים שלו צריך להיות מובלט בצורה מפוחדת. בין אם דרך האיפור, או דרך השחקן, העיקר שיובע פחד בעניו. אם ההבעה לא ברורה מספיק, הייתי מסיפה רעידה ביד - שכל הזמן תכוון את השרביט לכיוון הארי.

כמובן, לא לשכוח את המעגליות בתנועותיהם. הם יסתובבו במעגל משותף, שניהם בקצוותיו הנגדיים. כמובן, הם יכוונו את שרביטיהם זה אל זה כל הזמן, ויהיו ש ניהם עם הפנים אל תוך המעגל. ההבעה הזו תבהיר את היריבות ביניהם.

את הנאום של הארי הייתי ה בקריאות מהקהל: תדהמה, השתתפות, אהדה. הן יהיו שקטות מאוד ויגיעו רק במקומות הנכונים, אך הן חיוניות מאוד.

לבסוף, סצינת ההרג חייבת להיות פחות או יותר סתמית. רולינג הדישה את הסתמיות שבכך. האיום הגדול הוסר בכזו פשטות. זה מאוד חשוב.

וזהו, כאן נגמר התסריט-הארוך-מדיי שלי.

+15

[Prince Zuko]

בסרט החמישי הורידו את אחת הסצנות החשובות יותר לדעתי. ראו בה את הארי יחד עם כמה מחברי צ"ד מנסים למצוא את הדלת הנכונה שתכניס אותם לחדר הנבואות. לדעתי רולינג ניסתה גם להעביר כמה קשה היה להכנס לדלת הנכונה, בעוד שהן מסתובבות ומתחלפות.

זאת סצנה לא מרובת אפקטים. הם יורדים למחלקת המיסתורין, נכנסים בדלת, והם רואים הרבה דלתות. הם צריכים לבחור בדלת הנכונה. הם מתלבטים, חושבים, ולבסוף נכנסים לדלת אחת.

הייתי שמה את דניאל (הארי) הראשון, מוביל אותם, מאחוריו רון והרמיוני, ומאחוריהם את ג'יני, נוויל ולונה.
הם צועדים באיטיות, נזהרים על כל רעש קטן.
לבסוף הארי פותח את הדלת שמובילה לחדר הדלתות.
הארי מתלבט. הוא מנסה לזהות את הדלת המתאימה. בינתיים המצלמה מראה את פניהם המודאגים או הלא מודאגים של שאר חברי צ"ד.
לבוסף הארי בוחר דלת והם נכנסים בא.
כמובן כל הסצנות האחרות של מה שקורה בתוך הדלתות חייבות להיות.

+15

[Supercorp]

החסירו את הקטע בספר השישי שהארי רון והרמיוני עוברים ליד חדר הנחיצות ורואים שתי ילדות קטנות שהן בעצם קראב וגויל ששומרות על מאלפוי שנמצא בנים אז לדעתי זה היה הולך ככה:


שתי הילדות עומדות מפוחדות ומסתכלות לכול הצדדים, פתאום מהפינה הארי רון והרמיוני מגיחים, הידלה הימנית נבהלת ומפילה את המאזניים שהחזיקה בידיה הרמיוני רצה אליה.
הרמיוני:" הנה לך המאזניים שלך, את בסדר?"
הילדה" "כככןןן תודה", ומפנה לה גב
רון:" נו הרמיוני עזבי בואי נלך כבר"

רון גורר את השניים משם בעוד הארי מביט בחשד בשתי הילדות, הרי הוא יודע כי שם חדר הנחיצות אמור להיות.

+15

[גודריק]

בסרט הראשון לא עשו את הראש של וולדמורט כמו ברביעי עד השמיני זה היה אמור ללכת ככה:

כשרואים את הפנים הלבנות אז יש פלשבק מהיר וקצר של וולדמורט שולח אבדה קדברה על הארי כשהוא היה תינוק.
הארי אומר: "אתהה ההלורד וולדמורט." בגמגום שאופייני לקווירל

+15

[האני החדש]

הסצנ בו הארי עשה את עצמו מת ווולדמורט הסביר לבולם שהוא ניסה לברוח דרך היער. למרות שוולדמורט שיקר והארי הלך להרוג את עצמו מול וולדמורט כדי להציל את כולם ולא לנטוש אותם בשעת מלחמה.
זה היה משפיע מאוד כי בסרט הייתה יכולה ליהיות להם אפשרות כדי להראות את התגובות של אנשים את הפנים שלהם כשהם שומעים שהגיבור שלהם ניסה לברוח ולהציל את עצמו. זה יכל מאוד להתפתח ולשנות תפנית וכך גם האנשים שלא קראו את הספר היו יכולים להבין כמה וולדמורט רע ואנוכי.


עוד סצנה חשובה מאוד שהייתה יכולה ליהיות בסרט החמישי זה הדייט של הארי וצ'ו ביום האהבה ואחרי זה גם הכתבה בפקפקן שיכלה לגרום לרואי הסרטים להבין עוד.
כשהארי פגש את צ'ו והיא קינאה בעובדה שהוא מבלה עם הרמיוני הייתה הסיבה לכך שהם נפרדו. בדייט של הארי וצ'ו צ'ו כל הזמן דברה על הסדריק ועל הילד שהציע לה לצאת איתה.הסצנה הזאת הייתה יכולה להוסיף המון בנוגע לאיך שהם נפרדו ולא רק בגלל שחברה של צ'ו הלשינה... בסרט הם סיבכו מאו את העיניין וגרמו לזה לצאת כאילו הארי וצ'ו לא היו חברים כי היא הלשינה ולא חברה שלה. למרות שגם אחרי שחברה של צ'ו הלשינה היה בין הארי לצ'ו שיחה וצ'ו אמרה שזה לא היה יפה מה שהרמיוני עשתה לחברה שלה עם היבלות מלשן. הארי הגן על הרמיוני וזה היה בעצם הקו האחרון ליחסים בין הארי וצ'ו שהיו יכולים להוסיף לסרט עוד עיניין.
בספר הרביעי היה רשום שריטה סקיטר היא חיפושית אנימגוסית לא חוקית ושהרמיוני סוחטת אותה. אם הקטע הזה היה מופיע בסרט אז גם הקטע של הכתבה בפקפקן היה יכול להופיע. הכתבה של הפקפקן היא בעצם מה שגרם ליותר אנשים לסמוך על הארי ולקרוא את הכתבה ולבוא לצ.ד...

+15

[The Lucky One]

בספר השביעי יש את האנדרטה לזיכרם של ג'יימס ולילי לצד בית הקברות מה שלא הראו בסרט וחבל כי זה היה יכול להיות קטע מאוד יפה ומרגש שאני חושבת שרולינג רצתה להכניס לספר אז בבקשה:

הארי אומר בקול מהוסס: "את חושבת שהם שם?"
הרמיוני אומרת בקול בטוח: "אני בטוחה שהם שם.."
הארי והרמיוני עוברים ליד האנדרטה שמתחלפת לפסל של גבר, אישה ותינוק קטן בזרועות האישה.
הרמיוני: "תראה הארי!"
הרמיוני מצביעה על הפסל.
הארי בקול חנוק מדמעות: "הם הקימו אנדרטה לזכרם של ההורים שלי?"
הרמיוני מהנהנת בחיוב מביטה על הארי בחמלה.
הם נשארים שם זמן מה.
הרמיוני: "הארי בוא."
הרמיוני מושכת את הארי לבית הקברות והאנדרטה חוזרת למצבה הקודם.

+15

[Magnus Bane]

ראש הממשלה יושב במשרדו ומעלעל בניירות מתוך התיק האדום. המשרד נראה מעט מבולגן, השולחן מכוסה בניירות, דו"חות, עיתונים ומזכרים. על הקירות ישנו ציור אחד בלבד המתאר איש קטן וצפרדעי למראה, שניכר היה שניסו להסיר אותו מהכיר הרבה פעמים.
ראש הממשלה: הרי ההערות הללו בהחלט לא הוגנות. איך לכל הרוחות היינו אמורים למנוע את התמוטטות הגשר ההוא? מקרי הרצח ההם, לא הייתה לנו כל יכולת למנוע מהם לקרות. ולא יכול להיות שההוריקן הוא אשמתנו, הרי לא יכולנו בשום פני לחזות אותו, או את ההתנהגות המוזרה יותר של הרברט צ'ורלי.
[נשמע כחכוח חזק]
דב- אה, זה אתה.
[ראש הממשלה נראה גלמוד וחסר אונים, כשהוא מביט בדיוקן בפינה]
הדיוקן:לכבוד ראש ממשלת המוגלגים. עלינו להיפגש בדחיפות. מצפה לתשובתך המידית, בכבוד רב, פאדג'.
ראש הממשלה: [זז בחוסר נוחות בכסאו, עדיין לא מסיר את עיניו מהדיוקן] אה, שמע... זה לא זמן טוב בשבילי... אני מחכה לשיחת טלפון, אתה מבין... מהנשיא של -
הדיוקן: ניתן לטפל בזה. אנחנו נדאג שהנשיא ישכח לצלצל. הוא יתקשר מחר בערב.
ראש הממשלה: טוב, בסדר. אני מוכן לקבל את פאדג'.
[פאדג' נכנס, מסתחרר, מתוך האח. ראש הממשלה קופץ מבהלה, ואז מתיישב, מנסה בחוסר הצלחה להראות רגוע. פאדג' מנער אפר על השטיח ומושיט את ידו]
פאדג': אה- אדוני ראש הממשלה, טוב לראות אותך שוב.
ראש הממשלה: [מחווה לעבר כיסא] גם עליך עבר שבוע קשה? [בקרירות]
פאדג': [עם מעט כעס ועייפות] עבר עליי בדיוק אותו שבוע שעבר עליך! הגשר ברוקדייל... מקרי הרצח של בונס וואנס... המהומה במערב...
ראש הממשלה: [מעט בפניקה, על סף קריסה] ז-זאת אומרת, גם ק- אנשים משלך היו מעורבים בזה?
פאדג': כמובן. ודאי כבר הבנת מה מתרחש?
[הסצנה מתערבלת, רואים את חלקים מהריסת הגשר, הענק במערב והרצח של הנשים, ועוברים לסצנה הבאה]


+15

[Always and Forever]

הערות במה: נוכחים- הארי, דמבלדור, מולי, סוורוס סנייפ וסיריוס בלק בדמות הכלב.
מרפאה מוארת באור פלורסנט, חושך בחוץ. מתרחש לאחר דקת דומיה, כשקט שאחרי הסערה.
הארי פוטר שוכב במרפאה, אלבוס דמבלדור רוכן מעליו, ולידו רובץ הכלב השחור. שאר הדמויות עומדות מאחור.
הסצינה הקודמת:אלבוס דמבלדור וקורלניוס פאדג' מתווכחים בנושא וולדמורט, פאדג' נותן להארי את פרס וטורניר והולך, ואט אט המרפאה מתרוקנת.

[סוורוס סנייפ נע באי-נוחות מסוימת, בעוד הגברת וויזלי מתקדמת מעט לעבר המיטה. דמבלדור מחכך את ידיו זו בזו במחשבה ונאנח]
דמבלדור: "ועכשיו, הגיע הזמן ששניים מאיתנו יכירו זה בטבעו של זה. סיריוס, אם תואיל לשוב לצורתך הרגילה..."
[הכלב נובח מעט בהפתעה ומביט בדמבלדור, ואחר מתרומם על ארבעת רגליו. בזמן שהוא הופך לאדם, המצלמה מפוקסת על פניהם של סוורוס סנייפ ומולי וויזלי. פניו של סנייפ נשארות קפואות, ועם זאת נעשות קפוצות יותר, ואילו מולי נרתעת אחורה בבהלה, מחווירה ופוערת את עיניה באימה]
מולי: [בקול היסטרי] "סיריוס בלק!"
רון: "אמא, תרגעי. זה בסדר!"
[רון מתקדם לכיוון אימו, כמנסה להרגיע אותה. מולי מתיישבת על קצה מיטתו של הארי. רון מושיט לה כוס מים, והיא שותה בהדרגה]
סנייפ: "מה הוא עושה כאן?" [בקול רווי שנאה]
דמבלדור: "הוא כאן בהזמנתי, בדיוק כמוך. אתתי אמון בשניכם. [נאנח] הגיע הזמן שתניחו לחילוקי הדעות הנושנות שלכם- אנחנו מעט, עלינו להתאחד כדי לשרוד."
[סוורוס וסיריוס מביטים זה בזה בתיעוב עמוק. סוורוס כמו קפא, וסיריוס מקמץ את ידיו הקפואות לאגרופים. דמבלדור מבין בהם בהבנה נסתרת. שאר הנוכחים מביטים בסיריוס, מי בהקלה מי בבהלה]
דמבלדור: "לעת עתה, אסתפק בהפסקת העוינות הגלויה. תחלצו ידיים!"
[שניהם נרתעים מיד ומביטים בדמבלדור, שמחווה בראשו. לאט לאט הם מתקרבים זה לזה, מושיטים ידיים, וכשקצוות אצבעותיהם נוגעות זה בזה הם מרפים]
דמבלדור: "יפה, זה מספיק. סוורוס- אתה יודע מה אני מבקש ממך לעשות, אם תוכל, אם תסכים..."
[דמבלדור מביט בדאגה ובריכוז בסנייפ. סיריוס מנצל את הרגע על-מנת לעשות להארי הצגה של קיא. הארי מחייך קלות ומושך בכתפיו]
סנייפ: "אני יודע, דמבלדור. אני מסכים." [מבטו עדיין קפוא]
[הכל עוקבים אחר צעדיו של סוורוס עד לצאתו מהדלת. כאשר הוא יוצא, יש רעש חזק מהדלת, זום על הידית, ואז עוברים לסצינה הבאה]

+15

[Deceiving Eyes]

בסרט השביעי, חלק שני לא הראו סצנה שחיכיתי לה. הסצנה שבו הארי חוזר לחיים ומדבר אם וולדמורט מול כולם. כשזה לא היה בסרט הרגשתי לא מסופקת, אז ככה זה נראה בעיני, למרות שזה אמור להיות דרמטי אני אעשה את זה כקומדיה:

השתנקויות עלה מין קהל הצופים, הוא חיי.
"בלתי אפשרי!"צעק וולדמורט מכוון את שרביטו שנית, אל פניו של הארי פוטר, הילד ששרד.
" ועוד איך, חתיכת זוחל!" צעק הארי,"אבדה קדברה!".
גופו של וולדמורט פירפר ונפל על הרצפה, חסר חיים.
"לזה, לא ציפיתי" אמר נוויל לונגבוטום מביט בגופתו של וולדמורט, "מי היה מאמין!? וזה לקח לנו 7 שנים!".
" קארמה, קארמה.."אמר רון מהנהן.
"ואיך זה קשור למצב?" שאל נוויל מביט ברון בהישתאות.
" קארמה נוויל, קארמה! זה התחיל מלפני הקמת הוגוורטס.."התחיל רון, כנראה סיפור מייגע ביותר.
" הלכתי מכאן..."מילמל נוויל והצטרף לקהל החוגגים על מותו, המפתיע, של הלורד וולדמורט.

+15

[Magic Moments]

תודה לכל מי ששלח, התסריט הטוב ביותר היה של הדס - Pretty Little Liar שמקבלת עוד 50 נקודות