✎ מספריים-שלב המשחק \ חוזרים ללימודים ✎, לא חוזרים ללמוד בלי הפורטל!

ברוכים הבאים לכל הנרשמים! הגעתם למ"ת הכי משגע בפורטל! אתם מוכנים? הנה אנחנו מתחילים...

מור נכנס אל החדר הריק והביט בכל הכיסאות והשולחנות שהיו מסודרים בטורים ישרים, אפילו יותר מדי, אבל ככה ירין הכי אוהב את זה. הכל גם היה נקי, מבריק ומצוחצח. היה ברור שאף רגל של משתמש דרכה במקום הזה. מהמבט בכיסאות הוא עבר להביט בלוח השנה שהיה מונח על שולחן המורה. כמעט כל הימים היו מסומנים באיקס, כלומר שסוף חודש אוגוסט כל כך קרוב. וכך גם קרוב בית הספר הזה לסגירה. שנת הלימודים בו הייתה בסימן שאלה ענק, שהולך להיקבע ממש בימים הקרובים. לא היה מספיק תקציב ולא היו מספיק משתמשים שילמדו כאן. מור נאנח, הוא ידע שזה כמעט אבוד. הוא ניסה כבר הכל: ים של מכתבים לכל מיני משרדים, גיוס משתמשים ותרומות ומה לא.
"הכל בסדר כאן?" קול נשמע מפתח הדלת.
רוני ומיקה נכנסו פנימה בלי לחכות לתשובה. כל אחת נעמדה מצד שלו, והן הבחינו שהוא מביט בלוח השנה בייאוש.
"חודש אוגוסט תכף מסתיים", מור מלמל. "ועוד לא קיבלנו את ההחלטה".
"מה שלא יהיה", מיקה חייכה אליו חיוך קטן מאולץ. "אנחנו נסתדר אתו. אנחנו מסוגלים לעבור את הכל".
"מיקה צודקת, מור", רוני המשיכה וגם היא ניסתה לחייך. "אסור לאבד תקווה".
לפני שמור ענה, הדלת נפתחה שוב ולחדר נכנסו הדס וחלי והן לא הסתירו את המבט המודאג מעיניהן.
"יש חדש עם העניין של בית הספר?" חלי מיהרה לשאול.
מור הניד את ראשו לשלילה וחזר להביט סביב בייאוש. הייתה שתיקה קצרה לפני שהדס דיברה, "אנחנו צריכים לחשוב מה לעשות. אסור לנו לוותר עכשיו".
שתיקה נוספת הייתה בחדר והפעם היא הייתה ארוכה יותר. "יש לי רעיון", מור דיבר לפתע. "אבל אנחנו צריכים כמה שיותר משתמשים."

הסברים

כפי שכבר הוסבר, בית הספר של הפורטל עומד להיסגר ואתו גם לא תוכל להתקיים שנת הלימודים הקסומה! רק אתם יכולים לעזור לנו לעזור את הסגירה, ואני בטוחה שאתם מסוגלים! כולכם חשובים לנו ויחד נצליח!

השלב הזה יילך כמו משחק תפקידים רגיל, כל אחד מכם יקבל התחלה ולאחר מכן המשכים, ותצטרכו לשחק את עצמכם בתוך הסיפור הזה. המ"ת ימשיך כל חמישה ימים, ככה שתצטרכו להגיב במשך הזמן הזה או שלא תוכלו להמשיך במשחק (סיבות מיוחדות בפרטי כמובן). על התגובה הראשונה שלכם במ"ת תזכו ב-250 חרמשים ובמספריים, כמובטח בשלב הקודם.

חוקים

✿ חוק השליטה. כל עוד אתם לא אנחנו, אתם אחראים אך ורק על הדמויות שלכם. לא על דמויות משנה ולא על הדמויות של האחרים.
✿ חוקי הפורום והחוקים הגלובאליים תקפים גם כאן.
✿ אתם לא פעילים בלי סיבה מוצדקת- הדמות שלכם תצא מהמשחק.
✿ נא לא להספים ולא להגיב על הוראות שלנו מספר פעמים. אם יש לכם שאלה, יש הודעה פרטית בשביל זה.
✿ אתם לא משקיעים במשחק או לא מגיבים בזמן- הדמות שלכם יוצאת מהמשחק.
✿ שמרו על הפה. אתם יכולים לקלל, אבל לא את השחקנים האחרים, אלא את הדמויות שלהם, אולי. אותו דבר לגבי אלימות במשחק.
✿ מה שאתם יודעים, הדמות לא בהכרח יודעת. אנחנו נקרא ונוודא שאתם מפרידים בין הידע שלכם לידע של הדמות. גם הפרה של חוק זה תגרום להוצאת הדמות שלכם מהמשחק.

התחלות
ההתחלות כתובות לכל אחד תחת השם והכינוי שלו. עליכם לצטט את ההתחלה שלכם ולאחר מכן להגיב לה.

אלכס + Video Games
הבשורה נופלת עלייך באמצע צפייה בפרק של דוקטור הו. לא סתם פרק, אחד הטובים. בהתחלה את מנסה להתעלם מצלצול הטלפון, אך המתקשר לא מוותר ואת עונה בעצבנות.
"שלום לכל המשתמשים", את מזהה שזו הודעה מוקלטת. "עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
השיחה מתנתקת בעצמה, ואת מבינה שאת צריכה להתחיל לזוז. אבל איפה הגלימה? את מסתכלת על הערימה של הבגדים שבראשה יושב אחד החתולים שלך. הגלימה בטוח בתחתית הערימה.

אורי + The Shadow
הבשורה נופלת עלייך באמצע קריאת ספר מותח מאד. כבר הגעת לאמצע שלו והעלילה סוף סוף מתקדמת כמו שצריך. אתה עוצר לשתות כוס מים וכשאתה בא להמשיך את הספר הטלפון שלך מצלצל. אתה עונה ושומע את ההודעה המוקלטת: "שלום לכל המשתמשים. עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
לבוא במהירות זה לא סימן טוב. אתה מרגיש קצת בחילה והחדר סביבך מתחיל להסתחרר. אך אתה חוזר לעצמך תוך כמה רגעים, כי אתה חייב למהר. איפה הגלימה והשרביט?! זה הזמן לחפש אותם.

אמה + Tinkerbel
הבשורה מגיעה אלייך כשאת צובעת להנאתך תמונה של זאב-פיה. מי היה מאמין שעשו לזה חוברת צביעה שלמה. אולי כי התקשרת כל יום לחברה? לא, לא יכול להיות. הטלפון שלך מצלצל ולא מפסיק עד שאת עונה. את באה להתמרמר על המצלצל המציק, אך את שומעת את ההודעה המוקלטת: "שלום לכל המשתמשים. עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
את תוהה מה כל כך דחוף ומחליטה שהדרך היחידה לגלות היא ללכת לשם. את סוגרת את הספר והולכת לחפש את הגלימה והשרביט.

אלכס + אלכסנדרה
את מנגנת בפסנתר שלך כשהבשורה מגיעה אלייך. באמצע המנגינה נשמע צלצול לא קשור שגורם לך לעצור. את מפסיקה לנגן ומזהה שזה הטלפון שלך. את קמה בעצבנות ועונה לצלצול הבלתי פוסק.
"שלום לכל המשתמשים", את מזהה שזו הודעה מוקלטת. "עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
את מסתכלת סביב ואין זכר לגלימה או לשרביט. את תוהה באיזה ארון או מגירה הם יכולים להיות ורצה לחפש.

אורטל + Olive Elephanta
את אחרי אימון כשהבשורה מגיעה אלייך. את חוזרת עייפה וכל מה שאת רוצה לעשות הוא לסיים את הספר שהתחלת אתמול. את אחרי מקלחת ובאה לשכב על המיטה ולקרוא, אך הטלפון מצלצל ולא מפסיק. את נאנחת והולכת לענות.
"שלום לכל המשתמשים", את מזהה שזו הודעה מוקלטת. "עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
את מסתכלת סביבך למצוא את הגלימה והשרביט. הגלימה בטח מתחת לערימת הבגדים על הכיסא והשרביט... הכלב נכנס כשהוא אוחז אותו בפה שלו.

שקד + Darth Hader
את חוזרת מהתנועה על האופניים שלך כשהבשורה מגיעה אלייך. את מחליפה לבגדים נוחים ומתכוונת להכין לעצמך משהו טעים לאכול. כשאת פותחת את המקרר הטלפון שלך שלך מתחיל לצלצל. את רוצה לחזור אל המתקשר כשתסיימי לאכול, אבל הטלפון לא מספיק לצלצל. את נכנעת והולכת לענות.
"שלום לכל המשתמשים", את מזהה שזו הודעה מוקלטת. "עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
את זוכרת שהגלימה תלויה אי שם במעמקי הארון. והשרביט? הוא אמור להיות בין כל העפרונות שלך.

דיימונד + diamond
הבשורה מגיעה אלייך כשאת אוכלת וכותבת שיר. סוף סוף נכנסת לריכוז טוב והמילים באות בקלילות, אך צלצול הטלפון קוטע את חוט המחשבה שלך. את מסיימת את הביס וקמה לענות לצלצול הלא פוסק.
"שלום לכל המשתמשים", את מזהה שזו הודעה מוקלטת. "עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
את מפהקת ונזכרת שלא ישנת היום מספיק, אבל זה לא הזמן. את צריכה לעזור במשהו ואת תעשי את זה. איפה השרביט והגלימה? בטח באחת המגירות.

רוני + Dream It Possible
הבשורה מגיעה אלייך לפני שאת יוצאת לשחק כדורסל בחוץ. למרות שלא ישנת הרבה בלילה כי לא הצלחת להפסיק לקרוא, את בטוחה שמשחק טוב יעורר אותך. אז רגע לפני שאת יוצאת מהבית, הטלפון שלך מצלצל. את מניחה את הכדור בצד, עונה לטלפון ושומעת את ההודעה המוקלטת: "שלום לכל המשתמשים. עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
את סוגרת את הדלת ושמה את הכדור במקום. משחק לא יהיה היום. את הולכת לחפש את הגלימה והשרביט שלך, הם בטח נמצאים בין כל הספרים.

ליה + לילי וויזלי גריינג'ר
הבשורה מגיעה אלייך כשאת רואה סדרה בטלוויזיה. חזרת מאימון טניס וישבת לראות את הסדרה האהובה עלייך. עוד לא נגמר אפילו פרק אחד והטלפון שלך מצלצל. את מנסה להתעלם בהתחלה, אבל הצלצל לא פוסק. את ניגשת בעצבנות לענות שומעת את ההודעה המוקלטת: "שלום לכל המשתמשים. עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
את תוהה איפה שמת את הגלימה והשרביט שלך ומתחילה לחפש בין מחבטי הטניס והעפרונות שלך.

תהילה + מאושרת
הבשורה מגיעה אלייך כשאת מעצבת לוגו בפוטושופ. אחרי שסיימת לכתוב כמה קטעים, החלטת לשים מוזיקה ולהתרכז בעיצוב של לוגו נחמד. אך את בקושי מספיקה לעשות משהו כשהטלפון שלך מתחיל לצלצל. בהתחלה את מתעלמת וממשיכה לעצב, אבל הצלצל לא מפסיק. את קמה בעצבנות לענות ולפני שאת מתחילה לצרוח על הטלפון שומעת הודעה מוקלטת: "שלום לכל המשתמשים. עליכם להגיע לאולם בית הספר במהירות האפשרית. אנחנו מבקשים ללבוש את הגלימות של הבית שלכם ולהביא שרביטים. בתודה, ההנהלה".
את תוהה מה כל כך דחוף להנהלה שתבואו ומבינה שאם את רוצה לדעת את צריכה ללכת. את סוגרת את המחשב והולכת לחפש את הגלימה והשרביט. נראה לך שהשבריט נמצא ליד מברשת השיניים. אבל איפה הגלימה?

אני מחפשת בכל מקום אפשרי בבית את הגלימה ואת השרביט שלי עד שלבסוף אני מוצאת אותן באחת מהמגירות שלי שבארון. אני מוציאה אות הגלימה והשרביט מהמגירה , מתלבשת מהר ככל האפשר , שמה את הגלימה עלי ומחזיקה את השרביט ביד ימין שלי .אחר כך אני יוצאת מהבית והולכת במהירות לכיוון בית הספר. בשלב מסוים,אני מגיעה לבית הספר ונכנסת לאולם.

סוף סוף המשכתי משהו בחוברת הזאת, אבל שכנעתי את עצמי שזה דחוף, ושזה גם לצאת קצת להוציא אנרגיה. משום מה השרביט שלי היה זרוק על השיש במטבח והגלימה הייתה לי על הארון. התלבשתי בזריזות ויצאתי החוצה, ונשארתי כמה שניות מול המראה. הטלפון שלי שוב רטט, ורצתי החוצה.
בשלב מסוים הגעתי לבית ספר ונכנסתי לאולם, סורקת את המקום.

אני רוטנת בשקט. זה היה פרק ממש טוב ועכשיו אתקע בלי לדעת את ההמשך בזמן הקרוב. אני נאנחת ופוסעת לעבר הערימה.
"ווילי..." אני ממלמלת, "קום."
הוא משיב במיאו חלש. נו באמת. אני מזיזה אותו ומחפשת את הגלימה בתוך הערימה. הנה היא, בדיוק מתחת לחולצה של נירוונה. אני שמה את הגלימה ושולפת את השרביט מהמגירה, מי היה מאמין שאצטרך אותם עכשיו?
אני יוצאת לדרך.

אני מניח את הספר בצד וקם לחפש את הגלימה והשרביט. את הגלימה אני מוצא בארון הבגדים מקופלת ומגוהצת.
"תודה אמא" אני צועק והולך לחפש את השרביט שלי.
למצוא את השרביט זאת משימה קצת יותר קשה כי הוא לא במקום שהוא אמור להיות ואין לי מושג איפה הוא. לבסוף אני מוצא אותו מתחת לקלמר בין שני דפים מקומטים בתוך התיק.
אני מוציא אותו ורץ לבית הספר. אני מגיע לכניסה לאולם ונכנס אליה לחוץ מאוד ומחכה לראות מה קרה.

אני פותחת את הארון באנחה, מתחילה להעיף שמלות אקראיות וקופסאות נעליים בחיפוש אחר הגלימה. אני מוצאת אותה די מהר, אבל זה היה רק החלק הקל. אני מביטה בשולחן, בחיפוש אחרי הקלמר עם העפרונות. כשאני סוף סוף מוצאת אותו קבור מתחת לערימת מחברות, אני לוקחת את השרביט, כמה קרקרים ואת הטלפון ויוצאת בהליכה מהירה לכיוון בית הספר.

משכתי את הגלימה מתחת לערמת הספרים מנסה לא להפיל את הערמה, אך בכישלון רב הם נפלו.
נאנחתי מחליטה לסדר אותם מאוחר יותר. בזמן שאני מנסה למשוך את שרביטי מפיו של כלבי לשב.
לאחר כקדה רעיון עלה במוחי, הוצאתי מין המגירה חטיף וזרקתי לו אותו הרחק. כאשר הוא שם לב לחטיף הוא הניח את שרביטי ורץ לקחת את החטיף. חייכתי מרוצה ושמתי את גלימתי מהר ורצתי לכיון בית הספר.

אני מתחילה להרים דברים בחדר המבולגן שלי, עד שאני מוצאת את הגלימה בתוך אחת המגירות. אני מגלגלת עיניים, בהנחה שאחד האחיינים שלי שם אותה שם.
אין אף אחד בבית, אז אני לובשת את הגלימה ונועלת את הבית מבחוץ. אני הולכת לבית הספר ברגל.

אני מוצאת בסוף את השרביט בקלמר בתא העפרונות, הגלימה עוד לא הגיעה.
צלצול בדלת מבשר לי למחוק את 4 המילים במשפט הקודם.
גלימת רייבנקלו שלי הייתה דווקא מקופלת ונקייה, עד לרגע זה. חטפתי אותה בחופזה ורצתי (עד כמה שיכולת הספורט המאוד מוגבלת שלי מאפשרת- זה לא הרבה) לבית הספר.

זכיתם במספריים ובחרמשים והספיישל נגמר. המ"ת ימשיך במתכונת רגילה, והמשך יתפרסם ממש בקרוב :)