ההתקפים של טדי, תקראווווו

[בלטקריס בלה לסטרייג]

הרוח שרקה מיבין החלונות של מכתש גודריק מספר . השעה היתה 8:30 שג'יני פוטר התעוררה בכאבים עזים בבטן שלה,

היא הסתובבה במיטתה וציפתה לראות את בעלה ישן לצידה, אך המיטה היתה ריקה ועל השידה היתה פתק קטן, ג'יני

קראה בליבה את הפתק ובו כתוב: 'בוקר טוב, ג'יני. הלכתי מוקדם לעבודה אז אני יגיע מוקדם היום. תמסרי נשיקות

לג'יימס! ממני, אוהב, הארי.'

'גם אני אוהבת אותך', חשבה ג'יני בליבה, היא ניסתה להגיד את זה בקול אבל כאב לה כל כך שלא הצליחה לומר 4

מילים ברצף.

אחרי 5 דקות של מחשבות על הארי נשמע קול בכי מהחדר של ג'יימס היא ניסתה לרדת מהמיטה אבל לא הצליחה לקום.

אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת הכניסה ג'יני נסתה לצעוק מי זה אבל יצאה רק לחישה צרודה היא לקחה את

שרביטה ונקשה על גרונה.

"מי זה?"צעקה ג'יני בצרידות.

"הרמיוני". נשמעה התשובה בתוך כל הצרחות של ג'יימס.

"תכנסי!" צעקה ג'יני והרגישה שתתעלף אם תגיד עוד מילה אחת.

פתאום הצרחות פסקו והוחלפו לצחוק החמוד של ג'יימס.

הדלת נפתחה והרמיוני נכנסה פנימה.

"שלום ג'יני איך את מרגישה?" שאלה הרמיוני.

'כמו חולת נפש' ניסתה ג'יני לענות אך לא יצא שום קול מפיה, ורק שפתיה זזו.

אבל הרמיוני הבינה אותה מקריאת השפתיים שלה.

"כן, כן, אמרת את זה גם כשג'יימס נולד." אמרה הרמיוני וגיחכה. אבל ג'יני שתקה. עדיין כאבה לה הבטן והכאב רק

התחזק מרגע לרגע.

היא לא הספיקה לזוז ופתאום נשמעה דפיקה בדלת. הרמיוני יצאה החוצה כשג'יימס עדיין מחזיק בידה.

בחוץ עמד ביל ווזלי, אחיה הגדול של ג'יני.

פתאום הוא ראה את ג'יימס, שהחזיק ביד של הרמיוני.

הוא חייך לאחיין שלו. "אפשר?", שאל את הרמיוני והצביע על ג'יימס. "בבקשה", ענתה הרמיוני והושיטה לו את ג'יימס.

"ג'יני בחדר", אמרה הרמיוני והתחילה ללכת חזרה לחדר.

הרמיוני פתחה את הדלת וראתה את ג'יני מעולפת.

"ג'יני!!!" צרחה הרמיוני בבהלה.

ביל ניסה להרגיעה אותה ואת עצמו. בסוף הוא הצליח להשתיק את הרמיוני ולזמן כוס מים.

"תשלחי פטרונוס להארי!", אמר ביל להרמיוני ושפך את המים על ג'יני, "ג'יני עומדת ללדת."



פליז תגובות

[Quiet day]

המשך יצא לך כפול

[בלטקריס בלה לסטרייג]

כן אני יודעת מי מנהל הפרום? אני יבקש ממנו למחוק

[בקביק 222]

ממש טוב!
המשךהמשךהמשךהמשך

[בלטקריס בלה לסטרייג]

ג'יני התעוררה בבהלה מתנשפת וחיוורת. "את בסדר?" שאל אותה ביל.

"אני לא מצליחה לשלוח את הפטרונוס." אמרה הרמיוני ביאוש.

"קחי את ג'יימס ואני אשלח את הפטרונוס." אמר ביל והביא את ג'יימס להרמיוני בעוד שג'יני צועקת בצרידות "אני בסד-" היא לא

הצליחה לגמור את המשפט. ביל אמר: "אל תדאגי, ג'ין. הארי הולך לבית החולים לקדוש מנגו, נפגוש אותו שם.

הרמיוני תדאגי לג'יימס ותגידי לאמ-" ובזה הוא התעתק.

"בוא ג'יימס, יש לנו מסימה צריך להודיע לסבתא שאמא שלך יולדת." אמרה הרמיוני והתעתקה למחילה.

היא הגיעה לשער ופתאום אמרה "אתה שמח שיהיה לך אח, ג'יימס?" שאלה בקנאה.

"כן." אמר ג'יימס. הוא ידע לומר רק כמה מילים כי היה בן שלוש.

הרמיוני העמידה אותו על הקרקע ונתנה לו יד ודפקה על הדלת.

הדלת נפתחה ובפתח עמד טדי לופין,אומנם הארי היה הסנדק שלו אבל צארלי אהב אותו כל כך שלא הסכים שיעזוב

את המחילה להרבה זמן אז יצא שטדי הרבה במחילה. "הרמיוני", אמר טדי בשמחה וניגש לחבק אותה ואת ג'יימס, שנורא שמח

לראות את טדי.

הרמיוני הסתכלה על שאר היושבים בסלון וראתה את מולי, ארתור, ג'ורג', פלר,אנג'לינה

ווקטואר וצ'ארלי, שנראה משועשע מג'יימס.

"בוקר טוב", אמרה הרמיוני וסרקה את כל יושבי החדר שוב. "ג' ג' ג'יני בבית חולים על שם קדוש מנגו".

"מה?" אמרו כל יושבי החדר אבל הכל הכי חזק היה של מולי.

"נו!!" לחץ עליה ג'ורג'. "מה נו?" שאלה הרמיוני.

"איך את יודעת? את הבאת אותה לשם? מי עכשיו שם איתה? היא כבר ילדה? זה בת או בן? ספרי כבר קמצנית במילים!" אמר

ג'ורג'.

"הלכתי לבקר את ג'יני, פתחתי את הדלת וביל היה בדלת-" התחילה הרמיוני לומר אבל פלר קטעה אותה: "מה זאת אומרת

ביל היה בדלת?" אמרה פלר במבטה הצרפתי שלה, "לפני שיצאתי לפו ההוא אמר שהוא מתארגן והוא יבוא אחרי לפה. למה

הוא לא אמר לי שהוא הולך לג'יני?" שאלה פלר במבט נעלב.

"לא יודעת". אמרת הרמיוני והמשיכה בסיפור: "...ואז ביל לקח אותה ואני באתי לפה עם ג'יימס."

דממה. אפילו ג'יימס, ווקטואר וטדי, שנראה עצוב.

ואז נפתחה הדלת, והארי וביל נכנסו פנימה בחיוכים מאושרים.

תגובות?

[בקביק 222]

פאנפיק מעולה!

[בלטקריס בלה לסטרייג]

מה קרה לטדי?



"שלום", אמרו הארי וביל.

"שלום? רק שלום? נולד לך ילד ואתה אומר שלום?!" אמרה אנג'ילנה והסכלה על הארי כאילו לא האמינה למשמע אוזניה.

"מה יש לי להגיד?" שאל הארי ולקח את ג'יימס לידים שלו.

"לא יודעת", אמרה אנג'לינה, "תספר, איך זה להיות אבא לשני ילדים?"

"שלוש", תיקן אותה הארי.

"באמת?" אמרו כולם.

"כן. אתם לא סופרים?" שאל הארי בגיחוך.

"באמת, הארי, שאני לא אספור את הנכדים שלי? ג'יימס, ווקטואר וזהו בנתיים." אמר ארתור.

"יש עוד אחד, אדון וויזלי, והוא הבן שלי" אמר הארי.

"אז ג'יני ילדה?" קפצו כולם.

"לא. יש את ג'יימס, מי שיוולד ועוד אחד." אמר הארי, ולא האמין שהם לא יודעים מי זה.

פתאום נפתחה הדלת ורון עמד שם, מופתע מכול האנשים.

"ג'יני ילדה?" שאל רון בהתרגשות.

"לא", ענו כולם בקוצר רוח.

רון נעלב. "אז מי לקח אותה?" שאל.

מולי ספרה לו את כל הסיפור. "זה היה חתיכת סיפור, אמא". אמר רון.

"ואם כבר מדברים על הורים מזל ט-" הברכה של הרמיוני נקטעה כשטדי ברח מהסלון בבכי קורע לב ❤️.

שתיקה.

ואז כולם הפרו את השתיקה ביחד.

כלומר, כמעט כולם.

"מה קרה לו?" שאלו מולי, ביל, צ'רלי, רון והרמיוני.

"מה זה היה?" שאלו ג'ורג', פלר וארתור.

רק הארי הבין למה טדי בכה.

הארי קם ממקומו עם ג'יימס והלך לחדר של טדי.

הארי דפק בדלת, אף אחד לא ענה, אבל הוא שמע את טדי.

הוא פתח את הדלת וראה את החדר הפוך, הכל היה מבולגן.

הארי ראה את טדי ספוג בדם ופצעים וחתכים וסכין בידו.

[בקביק 222]

המשךהמשךהמשךהמשך

[בלטקריס בלה לסטרייג]

"טד רמוס לופין! מה אתה עושה?" שאג הארי. טדי נבהל והחוויר שהוא ראה את הארי, הוא לא חשב שמישהו יבוא אחריו, ובמיוחד

לא הארי.

"מה אתה עושה?" צעק הארי, וטדי החוויר עוד יותר.

"מה אתה עושה, טד?" שאל הארי שוב והפעם בקול קר ואדיש.



הוא כעס על טד שפצע את עצמו.

הוא נבהל כי לא ציפה שטד יפצע את עצמו.

הוא פחד שקרה לטד משהו, כי הוא היה כמו הבן שלו.

הוא דאג לטד ולא רצה שיקרה לו כלום.

הוא הביןאת טד כי גם לו אין הורים והוא ידע מה ההרגשה להיות יתום.



בקיצור הארי אהב את טדי מאוד אפילו שכעס עליו כל כך.

"טד-רמוס-לופין מה אתה עושה?!"שאג עליו עליו הארי.

"אני מצפה שתענה לי טד!"רעם הארי.

"הארי!"הרמיוני הופיעה משום מקום בפתח החדר.

"תפסיק לצעוק עליו!" היא אמרה בכעס. "מה קרה?" שאלה. הארי הכריח את עצמו להרגע כדי שלא תשים לב שקרה משהו.

"עזבי, הרמיוני.

אני ידבר איתו.

תקחי את ג'יימס, אני מעדיף לדבר עם טד לבד." אמר הארי.

הרמיוני לא הבינה: "לדבר איתו?

אתה רק צועק עליו!

ועל מה יש לך לדבר איתו?

איפה הוא בכלל?"

היא ניסתה לראות את טדי אבל הארי חסם אותה.

"אני יטפל בזה! כחי את ג'יימס!" אמר.

"טוב," אמרה. "אבל הארי," היא לחשה באוזנו, "תיהיה סבלני איתו, אם אתה כועס עליו, אל תראה את זה. תכעס אבל לא עליו".

ואמרה בקול: "אם אני ישמע צעקה אחת, אני יקח את טדי לבית של סבתא שלו!" ובזה היא לקחה את ג'יימס והלכה. הדלת נסגרה

בטריקה.

תגובות?

[taryag613]

אמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך דחוף

[הארי פוטרית12]

וואי את ממש טובה!

[בלטקריס בלה לסטרייג]

הארי הסתובב אל טדי שהיה עדין על המיטה אבל עכשיו ישב מקופל תופס את הרגלים שלו ומסתכל על הארי במבט מבוהל מפוחד

וחויוור.

הארי הביט בו כועס וחויוור.

הארי התישב על מיטתו של טדי שבהתחלה נבהל והתרחק ממנו בפחד.

הארי שם לב לזה וכאב עז מילא את חזהו.

אך עשה את עצמו כיאילו לא שם לב לטובתו של טדי

"תראה לי איפה נפצעת" אמר הארי ברוגע.

"לא רוצה!" אמר טדי "אתה סתם תכעס עלי יותר!"

הוא התחמק מלהסתכל על הארי

"אני לא כועס עליך."שיקר הארי. "תן לי לרפא לך את הפצעים, טד." ניסה הארי.

זה הרגיע את טדי, כי הוא הבין שהארי פחות כועס עליו אבל הוא עדיין לא הסכים.

הארי התקדם לטדי וטדי התרחק.

"בוא", אמר הארי וניסה להתקרב אל טדי אבל טדי רק התרחק יותר.

"טדי, תקשיב, אני יודע שהגזמתי אבל ככה זה כשמאבדים שליטה, כל הרגשות

באותה שניה, זה מפוצץ לך את המחשבות אי אפשר להרגיש כל כך הרבה דברים

ביחד.

אני מצטער שצעקתי עליך. סליחה." אמר הארי. "אתה סולח לי?" שאל.

"כן." ענה טדי בשקט.

הארי וטדי התחבקו חיבוק קצר.

"ועכשיו שב!אני אטפל לך בפצעים!" ציווה הארי.

טדי התיישב והארי הוציא את השרביט והתחיל לרפא אותו.

"ושלא תבין אותי לא נכון," אמר הארי,

"אני לא מסכים שתפצע את עצמך יותר! שומע?" נהם הארי.

"כן." ענה טדי בקול שקט.

"לא שמעתי." אמר הארי.

"כן". אמר טדי והפעם בקול גבוה יותר.

"טדי חתכת את עצמך בצורה ממש רצינית, אני לא יכול לרפא אותך. בוא נלך לגברת

וויזלי היא בטוח תצליח. בוא, אני אעזור לך לרדת." אמר הארי.

טדי לא זז.

"בוא, טדי." אמר הארי.

"לא עכשיו." אמר טדי ונראה כאלו החתכים לא הפריעו לו.

"טוב, אני קורא לגברת ווזלי ואז תספר לי מה קרה". אמר הארי ויצא מהחדר.

טדי ילד מאוד מיוחד והוא לא אוהב שכועסים עליו. חשב לעצמו הארי בדרך לסלון.

[איזה מתח!]

יפה מיכל!

[Hyunlix]

וואו מגניב
תמשיכי!!!!

[פרפר נחמד]

תמשיכי כבר.....