אנגסט ומלחמה זה פאן, עם נעמי

[Grant Chapman]

ג׳יימס חייך. ידעתי שהוא רצה להגיד משהו אבל לא הצליח מההתרגשות. הוא הלך שוב, וחזרתי לשבת איפה שהייתי ממקודם.

[Marlene McKinnon]

התיישבתי לידו. הייתי ממש עייף, ותוך כמה דקות נרדמתי, הראש שלי על הכתף של סיריוס.

[Grant Chapman]

החזקתי את היד שלו. עבר הרבה מאוד זמן והבית חולים התחיל להיות ריק מאנשים. הרגשתי שאני גם מתחיל להירדם, ולמרות שהכרחתי את עצמי להישאר ער, כנראה שנרדמתי לכמה זמן. כשהתעוררתי ראיתי את ג’יימס שוב והוא אמר שאנחנו יכולים להיכנס. הערתי את רמוס בעדינות.

[Marlene McKinnon]

קמתי בבת אחת. לרגע הייתי מבולבל, והסתכלתי מסביב עד שנזכרתי איפה אנחנו. "כבר בוקר?" שאלתי

[Grant Chapman]

״כנראה,״ אמרתי. ״אנחנו יכולים לראות אותם עכשיו.״

[Marlene McKinnon]

חייכתי וקמתי. נכנסנו לחדר וישר הלכתי ללילי. היא עדיין נראתה מותשת, אבל חייכה חיוך שנראה אמיתי. הסתכלתי על התינוק וחייכתי אליה.

[Grant Chapman]

התיישבתי ליד ג’יימס. ״אתם יודעים כבר איך קוראים לו?״

[Marlene McKinnon]

"הארי," לילי אמרה בחיוך.

[Grant Chapman]

חייכתי והסתכלתי עליו. עדיין לא קלטתי מה זה אומר, שג׳יימס ולילי הורים.

[Marlene McKinnon]

ג'יימס הסתכל על לילי והיא הנהנה אליו, ואז הוא הסתכל על סיריוס. "רצינו לבקש... שתהיה הסנדק שלו."

[Grant Chapman]

הפניתי מבט אל ג’יימס, מופתע מהבקשה. ״באמת? אה- אני…״ לא הייתי בטוח מה להגיד.

[Marlene McKinnon]

"אתה לא חייב, מן הסתם. אנחנו מאוד נעריך את זה."

[Grant Chapman]

״לא. אני אשמח,״ אמרתי מהר וחייכתי קצת.

[Marlene McKinnon]

ג'יימס חייך וחיבק את סיריוס. "תודה."

[Grant Chapman]

דילוג🎀

בשבועות אחר כך הכל נשאר די רגיל עם רמוס. לילי וג’יימס כל הזמן היו עסוקים בגלל הארי ואני ניסיתי לבוא אליהם כמה שיותר. ג’יימס ביקש ממני להיות שומר הסוד של המקום שבו הוא ולילי אמורים להתחבא בגלל הנבואה, רציתי לספר את זה לרמוס בארוחת ערב אז חיכיתי לו שהוא יחזור.