אני לא יודעת איך הדבר הזה הגיע לתפנית הזה. סלחו לי.

---

באותו הבוקר, כשתיאודור נכנס לכיתה, נער שנכנס אחריו עבר לידו ודחף את כתפו בחוזקה, גורם לו להפיל את הספרים והמחברות שלו על הרצפה. תיאודור שמע את הצחקוקים של הילדים מסביבו ומיהר להרים את הציוד שנפל. הוא הרים את מבטו אל הנער בעצבנות, שרק חייך אליו בלגלוג. "ברור שפריק יתחבר אל פריק," מלמל בבוז.
תיאודור לא היה צריך לשאול בשביל לדעת על מי בדיוק הוא מדבר. "הוא לא פריק!" הצטעק בכעס.
"ברור, איך יכולתי לשכוח?" הנער גלגל את עיניו בגיחוך, "התכוונתי פריקית."
תיאודור לא ענה הפעם ורק הביט בו בשתיקה כשהנער עשה את דרכו אל מקומו. הוא לא ידע מה לחשוב על מה שאמר באותו הרגע. הוא חשד בכך בעצמו, מאז הביקור של ראיין בבית שלו, אבל ראיין מעולם לא אישר את החשדות שלו ותיאודור מעולם לא שאל עליהם. אבל הוא לא ידע אם להאמין לאותו נער או לא.
הוא החליט שהוא צריך לבדוק את זה בעצמו.
בשיעור מתמטיקה הוא מיהר להתיישב במקומו ולחכות שראיין יעשה את דרכו לכיתה, כמעט קופת ממקומו בכל פעם שתלמיד נכנס לכיתה. לאחר שתי דקות נפל לו האסימון והוא קם ממקומו ויצא מהכיתה במהירות. הוא מצא את ראיין מול הלוקר שלו, מסתבך עם פתיחת הלוקר והקביים. תיאודור דחף אותו הצידה בעדינות ופתח את הלוקר בעצמו, מוציא את הציוד לשיעור ונועל אותו חזרה.
"תודה," מלמל ראיין בחיוך קטן.
תיאודור הרגיש חום מתפשט בגופו, ופניו עלו באש. זה לא קרה הרבה פעמים, כשראיין חייך ככה, או חייך בכלל, ומסיבה כלשהי זה גרם לו להרגיש דברים. דברים שהוא לא רצה להרגיש. הוא כיסה את פניו במהירות. "בכיף," ענה, טיפה חזק יותר ממה שהיה צריך, דבר שגרם לו להסמיק עוד יותר.
ראיין גיחך בבלבול וניסה להזיז את היד מפניו של תיאודור, שהשתעל קצת והתרחק צעד אחורה לפני שהטיל את הפצצה, "אתה טרנסג'נדר?" שאל במהירות, ורק לאחר מכן הבין שזה לא היה רעיון טוב להעלות את הנושא בפתאומיות שכזו.
הפנים של ראיין האדימו עוד יותר משל תיאודור, והוא הביט סביבו בעצבנוץ לפני שחזר להתמקד בו. "למה אתה חושב ככה?" הלחץ נשמע בקולו.
"אז זה נכון?" שאל תיאודור בתקווה. אולי סוף סוף ראיין יסמוך עליו מספיק בשביל לספר לו משהו, כל דבר. "אני לא אשנא אותך או משהו. אני לא הומופוב. הומופוב זאת בכלל המילה הנכונה? אני לא טרנסופוב." המשיך במהירות, וראיין נאלץ להשתיק אותו במהירות.
הנער נראה ממש אומלל, כאילו תפסו אותו ברצח של מישהו, והניד בראשו. "אני לא טרנסג'נדר." תיאודור פתח את פיו להגיב, אך לפני שהספיק להוציא אפילו מילה אחת מהפה ראיין המשיך את המשפט, כל כך חלש שתיאודור היה צריך לרכון אליו בשביל לשמוע, "אני ג'נדר פלואיד."
תיאודור הביט בו והנהן בראשו לאט, מנסה להיראות כאילו הוא הבין למרות שהוא לא הבין כלום. נראה שראיין הבחין בכך, כי הוא פלט צחקוק קטן שפלט לבטן של תיאודור להתכווץ, "אתה לא יודע מה זה, נכון?"
תיאודור הניד בראשו לשלילה.
ראיין חייך, "אז עכשיו יש לך שיעורי בית," אמר והתחיל לצלוע אל עבר הכיתה. תיאודור, לעומתו, נשאר במקומו והביט ברצפה בריכוז. הוא היה יכול לספר לו עכשיו. זאת הייתה ההזדמנות שחיכה אליה. סוף סוף, כשנראה שראיין החליט להיפתח אליו.
ראיין שם לב שתיאודור לא לידו והסתובב אליו במבט שואל, "תיאודור?"
השם פתאום נשמע ארוך בפיו של ראיין, אז תיאודור מיהר לתקן אותו. "תיאו," מלמל בשקט, "תקרא לי תיאו." הוא לא הבין למה הוא היה כל כך מובך מזה. לרוב הוא לא היה כזה. הוא אף פעם לא היה ביישן. בדיוק ההפך, לרוב הוא היה הילד שעושה שטויות רק בשביל להצחיק את כולם. הוא תהה אם משהו נשבר אצלו מהיום שבו פגש את ראיין.
הוא החליט לקחת את ההזדמנות.
הוא נשם עמוק לפני שפלט, "אני לא נקוסקסואל."
ראיין חייך אליו בבלבול, "נכון?" הוא יותר שאל מאמר, ללא שום ספק לא מבין מה הוא רוצה ממנו.
תיאודור פתח וסגר את פיו במשך דקה ארוכה. הוא הרגיש כאילו הגוף שלו עולה באש ורק מתחמם עם כל תנועה. בסופו של דבר הוא כן הצליח לדבר, "אתה הילד שנדרס מול בית הספר, נכון?"
אופס.
זה לא היה מה שהוא ניסה להגיד. הוא ראה שראיין הביט בו בשתיקה, כנראה בהלם ממה שאמר. לפני שתיאודור הספיק לחזור בעצמו, הנער הנהן, דמעות נוצצות בעיניו. ראיין פתח את פיו בשביל להגיד משהו, אבל קוצר נשימה תפס אותו לפני שהספיק, והוא התחיל להתייפח בקול.
תיאודור שמט את הציוד מידיו והלך אליו במהירות. הוא תפס את הנער בידיו וחיבק אותו בחוזקה, בניסיון כושל לנחם אותו. הוא מעולם לא ניחם מישהו בעבר. הוא העדיף תמיד לברוח לפני שהעניינים ידרדרו. מסתבר שמשהו בו באמת נשבר מאז פגש את ראיין.
הצלצול נשמע מעליהם והמסדרון התרוקן מתלמידים, אבל שני הנערים נשארו איפה שהם, עם הציוד מפוזר על הרצפה לידם. תיאודור החליט שהוא לא יזוז משם עד שראיין ירגע.
"סליחה." תיאודור מלמל בשקט.
ראיין אפילו לא שמע אותו.