אה תודה לריין שכתבה את המכתב, ובתכלס לכל הדמות של אייס.
אני בכיתי בקטע הזה. תבכו גם!

---

כשראיין הלך אל המטבח באותו הבוקר, הוא ראה שם מעטפה. כנראה ההורים שלו השאירו לו אותה שם לפני שיצאו לעבודה. הוא התיישב ליד השולחן והרים את המעטפה, אפילו לא מסתכל על הפתחים לפני שפתח אותה והוציא משם מכתב שנכתב על דף שורות, בכתב יפה. יפה מדי.
כבר שקרא את השורה הראשונה הבין ממי זה, ודמעות עלו בעיניו.
'ראיין,'
ככה המכתב התחיל. הלב שלו התכווץ בחזהו, כאילו הוא מנסה להיעלם משם ולהשאיר את ראיין חסר רגשות. הלוואי שהוא היה חסר רגשות באותו הרגע.
'הרופא אמר שנשארו לי רק עוד כמה ימים. אני מאמינה לו. כל תנועה הופכת קשה יותר. האצבעות שלי בקושי זזות ונהיה קשה לבלוע. לצאת מהמיטה כבר נהיה משפיל.'
היא כנראה ביקשה מאחת האחיות שתכתוב בשבילה את המכתב הזה, כי הוא היה כתוב יפה יותר מדי בשביל שילדה שלא יכולה להזיז את הידיים תכתוב. הוא אפילו לא ידע שהיא הרגישה ככה. הוא באמת היה אידיוט.
'אבל בשבילך ראיין, הייתי מוכנה להיות מורמת בעזרת האחות כמו חיה שיוצאת מכלוב עוד מיליון פעם. המכתב הזה עומד להיכתב ולהגיע אלייך בכל מצב שלא יקרה, אפילו אם יגיעו מחר טרוריסטים ואני אמות. למרות שאני במילא עומדת למות. חה, הומור שחור.'
זה היה אחד הדברים שאהב בה יותר מכל. היכולת שלה לצחוק גם על הדברים הכי קשים.
הוא היה צריך לעצור את עצמו בכל כוחו בשביל לא להתחיל לבכות בקול רם, אבל הדמעות עדיין זלגו על פניו.
'...
'הו, ראיין, אל תהיה עצוב כשזה יקרה. בבקשה ממך. אני נמצאת כרגע במקום שחלמתי להגיע אליו כל חיי.'
הוא לא הצליח לעצור את עצמו עוד ופלט יבבה. הוא מעולם לא הבין שהוא היה חשוב לה כל כך כמו שהיא הייתה חשובה לו.
'אני שמחה, מאושרת. אני מקבלת כל ספר שאני מבקשת ואני נמצאת בבניין הכי נקי בעולם. אפילו יש לי חבר.'
או שהיא לא הרגישה כמוהו.
אבל כשקרא את השורות הבאות הוא לא הצליח שלא לחייך מבעד לדמעות. היא באמת ידעה איך לעודד אותו.
'יצא לך להכיר אותו? (או אותה. קיבלתי בן זוג שהוא שני המגדרים. יש יותר מזליסטית ממני?!) הוא יכול להיות כזה מתוק. לפעמים אני רוצה למחוץ אותה למרות למרות שאני שונאת שאנשים נוגעים בי.
'מה שהתכוונתי לומר זה שתמיד אמרתי לעצמי, כשאני אמות, אני אמות מרוצה. אני לא אתן לחיים לחיים להרוס להרוס אותי ולשבור אותי לחתיכות. תודה על זה שכשהגעת לא גרמת לי למות רק מרוצה, גרמת לי למות מאושרת. תודה על כך שהייתה תוספת כה חיונית לחיים שלי. אני תמיד אודה לך.'
בשלב הזה הוא כבר בכה באמת. הוא לא הצליח לעצור בעצמו. הוא היה כל כך עיוור שאפילו לא שם לב למה שהיה מונח ממש אל מול עיניו. הוא מעולם לא ידע שככה היא הרגישה כלפיו. הוא מעולם לא ידע שהוא זה שגרם לה לצאת מהמיטה בכל יום ויום. זה שנתן לה משמעות חדשה לחיים.
'תודי לעצמך גם, מתוקה שלי. בזכותך אני יושבת עכשיו עם חיוך על הפנים. תאהבי את עצמך כמו שאת אוהבת אותי פי שתיים. אל תוותרי אם קשה, ואני יודעת שעומד להיות לך קשה. תעריכי את הקושי כמעט כמו את עצמך, ותזכרי שהכל לטובה ואני תמיד אהיה לידך.
'אייס.
'נ.ב. חשבתי שיהיה משעשע אם אני אספר לך שאתה מזכיר לי בובה שהייתה לי כשהייתי קטנה יותר. היא הייתה של דינוזאור קטן ופלאפי ואהבתי אותו בכל ליבי, כמוך (:'
הוא לא היה מסוגל שלא לצחוק. הדמעות עדיין זלגו מפניו, ולא היה דבר שרצה יותר מאשר ללכת לקבור את עצמו מתחת לשמיכת פוך ולא לצאת לעולם. אבל אייס ביקשה ממנו לא לוותר גם אם קשה, אז הוא התכוון לעשות את זה. הוא היה חייב לכבד את הבקשה האחרונה שלה.
כשיצא מהדלת בצעד נחוש הוא הבטיח לעצמו הבטחה אחת ויחידה.
הוא לא עומד להסתיר את מי שהוא יותר.

•••

ראיין ויתר כבר על הניסיון ללכת לישון, ובמקום זאת פתח את המכתב שקיבל שנתיים קודם, אחרי שאייס מתה. הוא קרא אותו שוב ושוב, נותן לדמעות לזלוג על לחייו.
הוא כבר לא בכה רק בגלל המכתב. הוא בכה בגלל שעד כמה שהוא יודע, הוא עומד לקבל עוד מכתב כזה.
מכתב התאבדות.
הוא עצר את הנשימה בפחד. הוא לא היה מוכן לזה. הוא ידע שתיאודור יאשים אותו במוות שלו. הרי הוא זה שגרם לו למות, נכון?
הוא הניח את המכתב על השולחן ונשכב על המיטה, קובר את הפנים בשמיכה ונותן לה לספוג את כל דמעותיו.