עוד שרשור על פנימייה, אני ומעיין

[מי צריך בכלל כינוי]

כל הדברים הרגילים, שם גיל רקע מראה וכל מה שאת חושבת שצריך

[One Direction Forever]

שם: אנג'ל
גיל: 16
מראה: https://pin.it/7FOzX4c תתיחס רק ללבוש, הצבע עור שלה הוא בערך מוקה, והשיער שלה באורך בינוני, בצבע חום כהה, עיניים שחורות עמוקות, זוג עגילי-נקודה שחורות, ועגיל אליקס בצורת חץ שחור
רקע: במהלך השירשור
אופי: נראית ברבי מבחוץ אבל היא לוחמת מבפנים, כולם צוחקים עליה שהיא בן בגלל שהיא לוקחת קורסים בקרב מגע, וכדורסל, חזקה, קוטלת, אף אחד לא יודע איך היא הגיעה לפנימיה, לרוב היא לבד, אבל היא לא מוחרמת או משהו, פשוט היא שומרת מרחק מהנערים והנערות האחרים, ידועה כאחת שלא מתעסקים איתה, ולכן יש לה גם חדר לבד בפנימיה.

[מי צריך בכלל כינוי]

שם: פרנק רוכנברג
גיל: 15.5
מראה: יחסית נמוך, משתדל לא להבליט את עצמו בשום צורה, לובש את הבגדים הכי רגילים שיש
רקע: במשך המון זמן רצו להכניס אותו למוסד סגור מסיבה לא ברורה אבל לא הצליחו עד ללילה ההוא שההורים שלו מתו "במקרה" מתאונת דרכים ולקחו אותו מהבית בכוח, באופן חוקי.
אופי: פרנק הוא בן אדם מאוד שקט, תמיד מנסה לא להבליט את עצמו אבל אם מכירים אותו אפשר לזהות שהוא חזק נפשית, כשההורים שלו מתו הוא שמר על כל האחים הקטנים שלו עד שבאו לקחת אותו לפנימייה, מאז הוא מנסה לברוח ממנה רק בשביל האחים שלו שהוא לא יודע מה איתם.
הערה קטנה שהייתי חייב להוסיף: אוך הוא יצא מושלם מדי יחסית לדמויות שלי. לא נורא אני אשרוד.

[One Direction Forever]

"בוקר טוב, כולם לקום ולהתארגן, בשמונה בדיוק כולם בחדר האוכל"
מערכת הכריזה במסדרון הרעידה את הפנימיה כולה, קולה הצווחני של המנהלת כאב באוזני ולא הייתה לי ברירה אלה לקום

[מי צריך בכלל כינוי]

קמתי מוקדם אבל נשארתי במיטה, התכוננתי לעוד יום ליד כל המורים ה... האלה ובמקום להמשיך לחשוב במיטה בתסכול קמתי והתחלתי לתכנן עוד בריחה.

[One Direction Forever]

התחלתי להתארגן, שטפתי פנים, ציחצחתי שיניים, לבשתי את הגופייה האפורה, ומעליה את הז'קט העור השחור התמידי שלי, לבשתי מכנסיים בצבע ירוק חאקי, וכמובן את הנעליים השחורות הגבוהות שלי, שאף אחד חוץ ממני לא יודע מה טמון בתוכם

[מי צריך בכלל כינוי]

הכנסתי את האולר הקטן שלי לתוך התיק בידיעה שאולי היום אני יותר אזדקק לו, כשהייתי בדרך לחדר אוכל חשבתי על זה שאם אני רוצה באמת לעזוב אני צריך הרבה יותר מאולר, אבל לא יכולתי לחזור אז דחיתי את העניין לאחרי ארוחת הבוקר בתקווה שיישאר לי מספיק זמן.

[One Direction Forever]

נכנסנו לחדר האוכל כולם בתור מסודר וערכו עלינו חיפוש כלי נשק ודברים לתקיפה, לא היה משהו מיוחד, איזה שתי סכינים וקליע אחד, לקחתי לי מגש עם אוכל והלכתי לשולחן בפינה, השולחן שלי, שאיש לא מעז להתקרב אליו

[מי צריך בכלל כינוי]

התיישבתי ליד מייקל, החבר היחיד שלי והיחיד ששיתף איתי פעולה במשך כל הזמן. אחרי כמה דקות כבר הוא סיים להכין את תכנית הבריחה החדשה וההרבה יותר טובה שלו.
-----
אוקי אממ... מה הקשר ביננו?

[One Direction Forever]

במהלך הארוחה כמה ילדים נעצו בי עיניים, נעצתי בהם בחזרה והם ברחו, זה מצחיק אותי כל פעם מחדש..
------------------
אממ, הוא רוצה לברוח מהפנימייה היא לא, אפשר אולי לעשות שקורה משהו שגורם לה לרצות לעזוב והם מנסים לברוח ביחד?
או כל דבר אחר שמקשר אותם? אפשר שהם סתם מתחברים.. לא יודעת, מה בא לך?

[מי צריך בכלל כינוי]

החבורה של הבריונים עוד פעם התקרבו אלי, הפעם לא ממש היה לי מה לעשות אם זה אז יצאתי מהחדר אוכל לכיוון החדר שלי בתקווה שמר גריי לא יעמוד עוד פעם באמצע הדרך.
-------
אי אפשר סתם לגרום לה לרצות פתאום וכמו שזה נראה גם יהיה קשה להתחבר עם הילדה המלחיצה הזאת. חשבתי על רעיון שאיזה בריון גומר עלי ואז את עוברת שם במקרה ועוזרת לי וכו וכו. אחרי זה כבר נחליט על המשך. מסכימה?

[One Direction Forever]

פיניתי את המגש שלי והתכוננתי ללכת לשיעור הראשון שלי, אבל אז נזכרתי שהספרים בחדר אז הלכתי במסדרון אל החדר שלי שנמצא בקצה
------------
סבבה

[מי צריך בכלל כינוי]

נכנסתי לחדר והתחלתי לארגן את התיק שלי לבריחה, שמעתי רעשים מבחוץ אבל חשבתי שזו רק האנג'ל המוזרה הזאת שהחדר שלה ליידי.

[One Direction Forever]

הגעתי לקצה המסדרון, היו כמה בריונים מול החדר לידי, הם לא הפריעו לי, נכנסתי לחדר והתחלתי לחפש את הספרים

[מי צריך בכלל כינוי]

פתאום שמעתי אותם מנסים לפתוח את הדלת. למזלי היא עוד הייתה נעולה כי אני תמיד נועל את הדלת כשאני בפנים. הם התחילו לדפוק בכח וידעתי שזה עניין של זמן עד שהדלת תישבר