שרשור עם נתנאלל, ..

הילד הזה המעצבן קם ללוח. "קודם מצביעים, ואז כשאני נותנת אישור אתה יכול לקום. שב," נזפה בו המורה.
חייכתי. "אני אקום."

השתעלתי בקול רם, ומזווית העין ראיתי את אליאנה תוקעת בי מבט.

לאחר השיעור הראשון והשני (מתמטיקה ומתמטיקה) התיישבתי ליד מארק עם האוכל שלי. "יו, תקשיב, הם פשוט לא הפסיקו לברבר," אמרתי לו. "כאילו, איך ניל"י מצפה שנלמד למבחן אם אנחנו לא יודעים את החומר?"

"אתה יכול ללמוד עם אחותך הגאון," שמעתי את מארק צוחק לו והאדמתי מכעס.

תקעתי בו מרפק והכנסתי כפית מלאה בסלט אל פי. ''כאילו, הם רוצים להיכשל? מה הקטע?''

"וואי, חנון," מארק גיחך. "מקסימום תקבל 95 במקום 90."

''זה לא רק המבחן עצמו.'' דיברתי בלי לבלוע ובטעות ירקתי קצת. ''אוי, סליחה - '' ניגבתי ובלעתי. ''זה לא רק המבחן עצמו, זה גם התוצאות של מחצית א ומחצית ב. בסוף הממוצע של הציונים הוא קריטי, כי הוא יכול להכריע אם אתה מקבל ממוצע 95 או ממוצע 87, לדוגמה.''

"מה אכפת לי בכלל." מארק אמר. "מה זה משנה?"

"זה משנה," התחלתי להתעצבן. "כי בא לי להצליח בלימודים? ולא להיות איזה אידיוט שמקבל 89. וזה משנה לי כי ילדים שלא רוצים ללמוד באים ומפריעים והבני זונ*ת האלה לא יכולים יכולים להבין שם דבר מטומטם ודפוק אחד!" דפקתי על השולחן, ובדיוק אז שמתי לב שמארק בוהה בי במבט המום.

"טוב, דבר ראשון, 89 זה ציון מעולה." הוא אמר כשהוא התאושש. "ואני מבין שזה לא בסדר שהם מפריעים אבל אני חושב שזה עיניין שלהם שהם לא רוצים להשקיע."

''אבל זה עדיין מפריע לי,'' נאנחתי והכנסתי עוד כפית אל פי.

"כי אתה חנון.." מארק מלמל. ואז סתם את הפה.

נתתי לו מבט של סייד-איי והמשכתי לאכול בשקט.

בסוף ההפסקה הסתובבתי כדי לקום מהכיסא, וראיתי את אליאנה יושבת על אחד כמה שולחנות מאיתנו. תהיתי אם היא צוטטה.

אני?! הקשבתי לו?! מה פתאום. לא כזה משעמם לי, עד שיש הפסקה.. עדיין לא הבנתי למה הוא כזה להוט ללמוד, אבל זה לא היה נראה שזה מאותה הסיבה כמוני. לא ממש הייתי מגדירה אותו טיפוס תחרותי.

התארגנתי למדעים. היום היינו אמורים ללמוד על מוטציות במולקולות, אבל יש לי תחושה שהמורה חולה.
וכמובן שצדקתי.

"שייייעורר חופשייייייייי!!!!" מישהו צרח בעודו עולה על השולחן. גלגלתי את עיני והוצאתי את מחברת הציור שלי.