נישקתי אותך, מנגב לך את הדמעות.
"את יודעת שאני תמיד כאן, נכון?" חיבקתי אותך.
"ובבית שלי תמיד יכולה להיות מיטה פנויה בשבילך".
נישקתי את הראש שלך.
========
"בסדר" מלמלתי ועליתי אחרייך.
נכנסנו לחדר הבנים.

חיבקתי אותך.
"מקס. המחשבה שאתה כאן לצידי.
מעוררת בי את החשק לנסות להתחיל משהו חדש.
אני עוד אחשוב על משהו שיעיף אותה מכאן. ואולי אז יהיה לנו, לילדי בית היתומים יותר טוב." לחשתי . חיבקתי אותך.
==
סגרתי את הדלת, שחס וחלילה המנהלת לא תיכנס בהפתעה.
נישקתי אותך

חיבקתי אותך קרוב אליי, מלטף את ראשך.
היה לי קשה עם הצורה שאת חיה בה.
"אני אוהב אותך" לחשתי לאוזנך.
=======
נישקתי אותך, נהנית מזה שאף אחד לא מסתכל עלינו כרגע, שאנחנו סוף סוף לבד, בערך.
התקרבתי אלייך, טומנת את פניי החזה שלך.
נהניתי מהמגע שלך.

נישקתי אותך.
"כדאי שנלך. אחרת המנהלת תבוא ואני אסתבך אחר כך." לחשתי, ליטפתי את פנייך, נישקתי אותך. אחזתי בידך, ירדנו למטה, אל החצר.
"ני אוהבת אותך." לחשתי.
=
חייכתי, נישקתי אותך בלהט מתמשך

"גם אני אותך" חיבקתי אותך חזק
"יותר ממה שאת מסוגלת לדמיין"
הלכתי משם והסתכלתי עלייך עד שנעלמת לי לחלוטין לתוך החושך.
=========
שיתפתי פעולה. הרגשתי איך אתה מוציא את מה שרציתי להוציא כבר הרבה זמן דרך הנשיקה הזו.
היית להוט, כמעט פראי.
לא רציתי לעזוב אותך, תחבתי את האצבעות שלי בשיער הסבוך שלך.

נאנחתי, עליתי למעלה,
סוף סוף הוא ראה את האמת, את כל מה שאני עוברת.
גלגלתי את עיניי, נשכבתי במיטה.

השתחררתי ממך בעדינות.
חיבקתי אותך.
"הכל בסדר, דרו?" לחשתי לך באוזן.

הנהנתי.
"כן כן. הכל בסדר." מלמלתי

"אתה בטוח?" לחשתי בדאגה
"אתה נראה לי קצת...לחוץ" הנחתי את הראש על החזה שלך.

"אני לא לחוץ
אני לא רוצה ללחוץ." מלמלתי. הבטתי בך.

הסתכלתי לך בעיניים.
הסטתי לך את השיער מהן.
חייכתי אלייך חיוך קטן.
"אתה לא לוחץ"

נישקתי אותך קלות.

נשכבתי על המיטה שלך.
טפחתי על המזרן לידי קלות, מזמינה אותך להישכב לידי.

נשכבתי לצידך. נאנחתי.

"מה קרה?" שאלתי.
לא רציתי להיות נודניקית, אבל הדאגת אותי.
נראה שמשהו לא בסדר אצלך.