"אני עוגה שחורה ובאתי כדי לרצוח אותך", לי ולליאור

"אם שתיכן תעקבו אחריי, תבינו."
"אתן באות?"

"יאללה" אמקתי והלכנו אחריו

הובלתי אותן אל הקצה של העיר, ושם היה יער החשכה.
הוא נקרא יער החשכה, כי הוא חשוך, כן?
"לא אכפת לכן להיכנס?" שאלתי וקיוותי שיבואו איתי.

"אבל מה נעשה אם הזאב של כיפה אדומה קפוץ עלינו? שכחתי את המאפים בבית!"

התחלתי לצחוק.
"לא נורא!" חייכתי

"אז בוא ניכנס"

נכנסנו, והובלתי אותן עמוק אל לב היער, ונעצרנו אל מול בית מכשפות בעל שלוש קומות.
''ברוכים הבאים,'' אמרתי בדרמטיות. ''אל המקדש שבניתי!''

"וואו!" התקרבתי מעט ונגעתי בקיר הבית "סקוטר זה ממש יפה" התפעלתי

''תודה, תודה.'' חייכתי, והייתי מרוצה מן העבודה שלי.
הבית אכן היה מאיים, ושער גדול, חלוד ושחור ניצב בחזיתו.
''תאמיני, היה קשה מאוד להכניס לכאן את הכל! שלושה חודשים של הברזות מבית ספר.''
''המקום הזה ישמש כמפקדה שלנו.''

פתחתי את השער המפחיד ונכנסתי פנימה. "מה שבטוח צריך לתלות פה מנורות" אמרתי כשעברתי בין כל החדרים החשוכים

''ולפתור את בעיית העכבישים,'' אמרתי.
''אבל הבעיה האמיתית היא..'' התלבטתי אם להגיד או לא. ''טוב, פשוט רדי למרתף!'' אמרתי לבסוף.

ירדתי בחשש במדרגות למרתף

מאחורי בד שחור משחור, הסתתרו עשרות עצמים, שאותם הראיתי בפני סאם במשיכה אחת בבד.
עוגות שחורות, עם שמות בכתב יד מסתלסל, הופיעו מאחוריו.
''אה..כן.'' אמרתי.

אתה כותב ממש ממש יפה
--
"תתרחק!" דחפתי אותו אחורה ותליתי במהירות את הבד חזרה. "מה חשבת לעצמך? היית יכול למות! אנחנו חייבים להעביר את המפקדה שלנו מפה"

גם את ^^, תודה רבה :)
--
''זה לא בהכרח שהשמות שלנו כאן,'' הסברתי בניסיון לשכנע את סאם. ''ואני לא מוכן לנטוש את המקום הזה - יש לנו חומר פה. חומר שימושי להמשך החקירה. את רוצה לראות? את תתפלאי לגבי המידע החדש.''