בגן עדןן מקדםם, שרשור בלחי עם תהילה

[צעד ועוד צעד]

"יש עוד סיכוי להצילה- עוד מעט האמבולנס יגיע, אך מהר, שלא תאבד דם!"

[עזה בובי]

"אוקי" ניסיתי להתעשת. ראיתי בחור עומד בקצה החדר. "אתה יכול להביא לי אלכוהול ופד?" שאלתי אותו בלחץ.

[צעד ועוד צעד]

"כן" אמרתי במהירות ורצתי להביא לה. כשחזרתי והושטתי לה ידינו נפגשו.

[עזה בובי]

הזזתי את ידי במהירות. "תודה" הצלחתי להוציא מפי והתחלתי לטפל באחותי.

[צעד ועוד צעד]

זה היה מביך. אבל לא היה לי זמן להתרכז בזה, רצתי להביא למשפחה הלחוצה מים

[עזה בובי]

טפחתי בעדינות על פצעיה הפתוחים עם הפד ולאט לאט הדם נעלם, אך ראו יותר את הפצעים. הם היו עמוקים משחשבתי.

[צעד ועוד צעד]

הושטתי לכל מי שרצה מים ובינתיים סירנת אמבולנס התחילה להתנגן ברקע.

[עזה בובי]

מיהרתי להרים את אחותי, הדס, וראיתי שגם הבחור שהביא את הציוד בא להרים אותה.

[צעד ועוד צעד]

הרמתי את הדס ורצתי לאמבולנס, שם חיכו מתנדבי מדא עם אלונקה. הנחתי את הדס עליה.

[עזה בובי]

רצתי אחריו, והסתכלתי על האמבולנס המתרחק. ברגע ההוא, הפסקתי להעמיד פנים ופרצתי בבכי.

[צעד ועוד צעד]

עמדתי ובהיתי כמה שניות במקום בו האמבולנס היה ומלמלתי לעצמי פרק תהילים. פתאום הבחנתי בנערה העומדת לידי ובוכה. "זאת אחותך?" שאלתי אותה בשקט.


באיזה מצב אח שלך??

[עזה בובי]

"כ-כן" אמרתי ביבבה. "מ-מה אנני יעשה עכשיו? אני אפילו לא יודעת באיזה מצב היא" הרשתי לעצמי לפרוץ שוב בבכי.

[צעד ועוד צעד]

"היא תהיה בסדר." דיברתי בשקט והבטתי בשמים. "אם ירצה ה'."

[עזה בובי]

ניסיתי לעצור את הבכי, לבלום אותו. "אי פעם היית במקום הזה? חוסר אונים? לאן אחותי הלכה? רק שלא, שלא.." לא הצלחתי להוציא את המילה מפי.

[צעד ועוד צעד]

"בן דוד שלי מת בפיגוע לפני כשנה, אז כן." לחשתי בכאב. "אבל צריך להחזיק חזק באמונה כדי לעמוד בניסיון שה' מזמן לנו."