האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

הבחירות לראשות הבתים לשנת הגובלין 24 נפתחו! פרטים נוספים בפורומי הבתים

דרושים פרופסורים, בטאים ומעצבים לשנה״ל הגובלין 2024!

חוקי הפורום 


 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 מחתרת הסוציאל || ניקה, קטע לאתגר מחיי השפה העברית
פורסם ב: Jan 24 2020, 23:01 PM
צטט הודעה




קוסם בינוני
*****

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 3007
חרמשים: 13404
מגדר:male
משתמש מספר: 33977
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 01.07.2011


דארקו הוציא את השבב שלו מהפתחה. האורות שריצדו קודם על הטל-לוח האלקטרוני כבו, והפנים שלו נראו הרבה יותר עגומות פתאום. הוא נאנח והחזיר את השבב לתוך כף היד שלו.
"מה זה?" מייסי שאלה, עשן מסיגריה אלקטרונית בריח מנגו מרצד ונעלם באויר יחד עם אדי קור. היה קשה להצביע על הגיל שלה, ולמראית עין היא נראתה איפשהו בין בת חמש-עשרה לשלושים. העישון והלילות חסרי השינה עשו את שלהם וביגרו אותה, על אף שעוצבה להיראות צעירה. "מה אתו?"
"הצ'יפ שלו נעלם. לגמרי." קולו העמוק והמחוספס של דארקו התאים לארשת הפנים שלו. כשהוא הסתובב, מייסי היתה די בטוחה שהיא חזתה בדמעה יורדת במורד הלחי שלו.
היא קמה ממקומה על החומה הנמוכה וחיבקה אותו. הוא לא זז בהתחלה, ואז נאנח בכבדות והחזיר חיבוק. "אתה חושב שזו היתה..."
רשתעה?" הוא חייך חיוך עקום ועייף. "אני לא יודע. אני כבר לא יודע מה לחשוב. אם זו היתה הרשתעה אז הלך קאפוט על כולנו."
"הוא לא ערק, נכון?"
"הוא לא היה עושה דבר כזה." התקיפות בקולו של דארקו הפתיעה את מייסי, והיא החליטה לתת לו קצת מרחב. דארקו מצדו הביט סביבו. הוא התמלא בתסכול. איך יכול להיות שהוא מקבל בשורה כזאת על בן הזוג שלו ברחוב כל כך מכוער וברגע כל כך חסר משמעות?
זה היה אמור להיות יום טוב. הם סיימו משימה בהצלחה, גנבו נשקים מהמחתרת היריבה ואפילו השיגו שדרוג לאמצעי הראיה. הוא לא היה אמור להיעלם. אלוהים יודע מה קרה לו. האורות המסנוורים של הולגרמות הפרסומות הבלתי פוסקות התחיל להכאיב לעיניים שלו, על אף שענד משקפיים.
"בואי," הוא אמר, והשניים עזבו את המכשיר המחליד.

לפרוץ לבניין ההנהלה המקומי היה הרבה יותר קל לולא ההקלטה החוזרת וחוזרת וחוזרת של האישה שדיברה על החשיבות להישאר מחוברים לרשתעה ולאפשר לה לבצע עדכונים במנהלי ההתקן בחלקי המכונה.
היא נזכרה ברגע ההוא לפני כמה שנים כשהריצו ניסוי עם הרשתעה. הם רצו לבדוק כמה רחוק הם יכולים לאפשר לה ללכת לבד לפני שזה רחוק מדי- והתברר שהמרחק הוא 0.314 שניות. קראו לזה אירוע פאי בגלל זה. המחשבה העלתה חיוך על פניה, למרות שהמאורעות עצמם היו מזעזעים. תחילה חשבו שהקצרים והמיתות נגרמו בטעות, אבל הרשתעה עשתה זאת בכוונה- הפיתרון שלה להכל היה דילול אוכלוסין. היא לא טעתה, לדעתה של מייסי. אבל אם היא צודקת, אם אכן הגורם להיעלמות של ויילדר הוא הרשתעה, אז אין לו סיכוי. אין לאף אחד מהם סיכוי.
זמזום קטן וצליל של שחרור מתכתי ביסר לה שהדלת נפתחה והאזעקה נוטרלה כמתוכנן. "עדיין יש לי את זה," היא מלמלה לעצמה בזמן שהיא נכנסה למבנה מכיוון הגג.
היא טופפה לעבר חדר הארכיון, עטויה בשכבה בלתי נראית של חלקיקים שעיוותו את הצורה שקרני אור פוגעות בה וגרמו לזה להיראות כאילו היא לא שם. היא לא באמת היתה בלתי נראית וכל אדם שהיה נתקל בה היה שם לב לעיוות שבתמונה שניצבה מולו- אחרי הכל, יש לה גוף, כמה שזה טרגי- אבל זה בהחלט היה מספיק כדי לבלבל מצלמות אבטחה ולמנוע אי נעימויות מיותרות.
היא הכינה שבב חדש במיוחד בשביל זה, אבל היה קשה לנחש שהוא חדש מהמראה שלו. הוא היה עשוי מפריטים שהיא מצאה בזבל, אבל הוא עדיין היה אמור לעבוד. מייסי לקחה נשימה עמוקה. היא ממש, אבל ממש שנאה את החלק הבא.
אצבעותיה גיששו במורד זרועה עד שנתקלה בנקודה המוגבהת, ואז הן התחפרו פנימה, ומתוכן נשלפו צבתות חדות ומדויקות. זה כאב. פאק זה כאב, אבל איזו ברירה היתה לה? היא ממש לא התכוונה לאפשר לרשתעה גישה לכל המוח שלה. גם השבב שהשתמש בו דארקו מוקדם יותר בטל-לוח היה שבב דמה. הבעיה בשבבי דמה היא שהם טובים בדיוק לשימוש אחד, ושאין דרך אחרת להוציא אותם או להכניס אותם. מיליון דרכים לאחות, אפס דרכים להימנע. פפפפפפט, חשבה מייסי, טיפוסי.
היא הצליחה לבסוף, ושבב הדמה נפלט החוצה אל הרצפה, סביבו שלולית קטנה של דם. ביד רועדת ואדומה, היא הכניסה את צ'יפ הדמה החדש, בעודה רומסת את הישן עם המגפיים הכבדות שלה. תחושה מוזרה באחורי הראש שלה בישרה לה שהשבב התחבר. היא צפתה בצורה המרובעת שטה מתחת לעור שלה במורד ידה, עד לבסיס כף היד. קוי מתאר מתומנים סימנו לה שהוא מוכן לשימוש. בלחיצה, השבב יצא מהפתח שסומן בידי המתומן, והיא יכלה לחבר אותו למחשב הארכיון.
היא הקלידה שורת קוד שהגבילה את השאילתא שלה בזמן סריקה וזמן ריצה, והגדירה אותה שתרוץ על כל הקבצים מהיום האחרון שקשורים בנשק, במחתרת הגרגוילים, במחתרת הסוציאל, בגניבה, בהיעלמות, בהוצאה להורג, בעונש, ובעבירה על החוק. אלפי שורות הבזיקו אל מול עיניה, והיא הרגישה את המוח שלה מתחמם בזמן שעשרות התקנים עבדו בו-זמנית כדי לעכל את מטח האינפורמציה בזמן. היא המשיכה לעבור על הרשומות עד שנתקלה בשמו.
QUOTE
03:25 : אלן ויילדר, 32, נלכד בעודו רוכב על אופנוע עם נשק בפיתוח, מוחזק ב-*&%#%&

נשק בפיתוח? "אוי ויילדר, אמרתי לך לקרוא את קטלוג המשימה!" לו קרא אותו, הוא היה יודע שהנשקים בפיתוח אצל הגרגוילים מקבלים ממון מהממשל- כלומר, הם היו במעקב צמוד של הרשתעה. אבל הוא רק נלכד, כלומר עוד יש סיכוי!
אבל לא היה למייסי הרבה זמן לחשוב על זה, כי לפתע התמלא המבנה ברעש צורם ומחריש. שיט. לא היה לה הרבה זמן לנסות לפענח את המיקום המוצפן. מצד שני, גם לא היתה לה ברירה. הקוד היה קשה, והיא ידעה שכדי לפצח אותו לבד היא תצטרך להשתמש בכל ההתקנים שלה בו-זמנית, מה שהיה גזר דין מוות.
מייסי קיללה בשקט. היא ניסתה להרגיע את עצמה בזמן שרשמה שאילתות למוח שלה ופתחה אחד אחד את כל ההתקנים החסומים שלה. לא היו לה חיים יפים במיוחד, אבל הם היו ארוכים, ואיזו דרך ללכת טובה יותר מלהקריב את עצמך בשביל המשפחה שלך? אלן, דארקו, ג'וזי וצ'יפ היו הדבר הכי יקר לה בחיים, והיא הרגישה כבר זמן מה שאין לה תקווה למשהו גדול יותר. אבל אולי להם יש, אם היא תצליח.

חדר האוכל הרגיש עגום בלי אלן. דארקו וג'וזי ישבו בשולחן האוכל ולא אכלו, וניסו שלא לדבר על המובן מאליו; כשמישהו נעלם, תמיד צריך לצפות לגרוע מכל. משהו לא הסתדר לו. הוא לא ראה את מייסי מאז שחזרו למסתור, ומוזיקת הפאנק שהיה רגיל לשמוע מהחדר שלה לא שימשה לו פסקול היום. מוזר.
"ראית את מייסי?" הוא שאל את ג'וזי. היא התנערה כמו מחלום, והביטה סביבה, כאילו אולי היא עומדת ממש בחדר ודארקו במקרה פספס אותה.
"חשבתי שהיא אתך," היא אמרה. שניהם קמו במהירות ודהרו לעבר החדר שלה. הוא היה ריק. "מה לעזא-"
דארקו התיישב מול המחשב של מייסי, שהיה פתוח על תוכנה מוצפנת והקרין שתי נקודות ציון. ג'וזי נעמדה לידו, אוחזת בכתף שלו בעדינות מנחמת.
"אני אקח את הימני, אתה את השמאלי?" היא שאלה. דארקו הנהן.

ג'וזי היתה החדשה ביותר בחבורה. היא הרגישה אשמה. לחוצה ואשמה. אחרי הכל, היא השתייכה לגרגוילים עד לפני חצי שנה. היא נולדה לזה, או ליתר דיוק נוצרה לזה. הגרגוילים הוגדרו כמחתרת רק למראית עין. היה קשה לדמיין מחתרת יותר ממשלתית מזו. הם קיבלו מימון רציני עבור הדברים שפיתחו וכל הפשעים שלהם נסלחו בתמורה לזה שכל מה שהם יוצרים ילך קודם כל לממשל ואז לרחוב בצורת מודלים פגומים ומסוכנים לשימוש.
היא לא היתה כזאת שקטה בדרך כלל, אבל המבצע אמש היה מתיש וחוץ מצ'יפ ודארקו אף אחד לא היה במסתור. זה לא היה נורמלי. "מה עשית, מייסי, מה עשית."
ג'וזי חיבבה את מייסי. היא הרגישה שהיא יכולה לסמוך עליה, כאילו היתה אחות גדולה. כשהיא הגיעה כולם היו עוינים כלפיה חוץ ממנה. היא הראשונה שהאמינה בה, אולי זה כל חייה. מייסי עזרה לשדרג את ההתקנים שלה ולספק לה חדשים בהתאם לכישורים שלה, למרות שזה לקח ימים רבים ומשאבים שלא באמת היו להם. היתה לה דרך פשוט להצליח כשזה נגע לאנשים שלה.
ג'וזי כרעה בסמוך לפתח האוורור שניצב לצידה, מתחה את האצבעות שלה ואז כיווצה אותן מספר פעמים ואז שלפה את כף היד שלה בתנועה חדה. כף היד נחתה כמו עכביש על הרצפה בקולות נקישה מתכתיים, וחיכתה לפקודות נוספות. ג'וזי הפעילה את התקן ההסוואה, ואז את התקן השליטה, ושקעה במה שנראה כמו תרדמת.
לכף היד שלה היה שדה ראיה של 360 מעלות, ראיית אינפרא אדום, ראיית קוי תקשורת אלקטרוניים, ומנועי תזוזה ומפרקים רבים שאפשרו גמישות, זריזות וחופש תנועה מקסימלי. היא תמיד אהבה להשתלט על היד שלה כשההיא שוטטה ולהרגיש כמו מכונת הריגול והחבלה המושלמת. אחרי הכל, היא היתה אמונה על החלק המאובטח יותר של המחסן של הגרגוילים, כשויילדר תפס את החלק השמור פחות. היא רצתה להאמין שזה רק בגלל הכישורים שלה, אבל היא ידעה שרובד ההשתייכות שלה אליהם בעבר היה מרכיב כבד בהחלטה לשלוח אותה לשם.
היא נאבקה במחשבות ובספקות ובחששות, והתמקדה ביד, שעקבה אחר האותות המשויכים למייסי. היא אימנה אותה לזהות אותם, כמו את האותות של שאר חברי המשפחה המוזרה שלה. הם התנגדו לרעיון תחילה, אבל כשמייסי הצליחה לשכנע אותם שהיא עושה זאת רק לטובתם אחרי שכנועים רבים, התעשתו. האות הסגול צייר מסלול חינני שהשתמש בכל נקודות התרופה של מצלמות האבטחה בבניין ההנהלה. היד היתה זריזה, ולא לקח הרבה זמן עד שהיא הגיעה לסוף המסלול.
זה היה חדר קטן עם כמה עציצים מפלסטיק, מחשבים גדולים ולוחות אלקטרונים, מסמכים וארונות ושידות ומכונת קפה אבל שום מייסי בנמצא. כמובן, הם כבר פינו אותה. המחשבה איימה לפעור חור בלב של ג'וזי ולגרום לה לפרוץ בדמעות, אבל היא הכריחה את עצמה להמשיך.
היא הבחינה בניצוץ סגול קטנטן, בפינה של החדר, רחוק מאיפה שנגמר המסלול של מייסי. היא התקרבה, וגילתה שבב קטן ואדום שאנשי הממשל וודאי פספסו איכשהו. היד נעמדה מעל השבב ופתח מרובע נפער ב'בטנה'. צבת מתכתית קטנה יצאה והכניסה את השבב לתוכה. ג'וזי הפעילה התקן נוסף שהקרין מול עיניה את התוכן של השבב: במחשב. היה נעים להכיר. אני אוהבת אתכם. תצילו את ויילדר.
בהיסוס, ג'וזי הפעילה את סורק האינפרא-אדום של היד. כתם בהיר עם פנים מוכרות פגש אותה, וג'וזי התנתקה מהיד ביבבה.


------------------------
אני מאוד רוצה להאמין שאם אני אכתוב המשך יבוא זו לא תהיה הבטחת שווא, אבל אין דרך באמת לדעת. אני ממש מקווה אבל!
אני עייפה והיה לי יום מעפן אבל ממש זרם לי לכתוב את זה.


--------------------
ניקו
26, אח וטרינרי, תמיד זקוק לקפה, לשון פניה מעורבת\זכר

User Posted Image

פופ, אינדי, אלטרנטיבי, רוק \ משחקי וידאו \ סדרות \ סרטים \ ספרים
"You can let it go
You can throw a party full of everyone you know
And not invite your family
'Cause they never showed you love
You don't have to be sorry
For leaving and growing up"




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 25 2020, 08:03 AM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 14310
חרמשים: 21115
מגדר:female
משתמש מספר: 55239
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.12.2015


ליליקה מוסרת: מזכירה לכל מי שמגיב באשכול - אל תכתבו בינתיים את פירוש המילה הלא מוכרת ("רשתעה"), תוכלו לעשות זאת בשלב הבא של הפעילות "מחיי השפה העברית"!
וניקה, אל תשכחי לשלוח קישור לקטע באשכול הפעילות ^^
כל הכבוד שהשתתפת, בקרוב אקרא את הקטע שלך ותקבלי גם תגובה.



ואוו זה היה, אוקיי, דבר ראשון זה היה די מדהים. בדרך כלל מדע בדיוני הוא די מדהים כי הרעיונות שאפשר ליצור איתו פסיכים לגמרי. ממש ממש מגניב איך יצרת את האנדרואדים (זה איך שזה נקרא אנשים שהם חלקית מערכות מחשב, נכון? כאילו חצי אנשים - חצי רובוטים) וכתבת את הצורה שהם תופסים את העולם. אני חושבת שממש נתת הבנה מדהימה של יצורים שהם לא לגמרי אנושים בלי לאבד מהאנושיות שלהם. ממש מגניב התיאורים של התפיסה השונה שלהם ואיך כאילו דברים עובדים שאתה רובוט ומה מוות אומר ודברים כאלו.
הייתי שמחה לראות עוד מהעולם הזה, הוא ממש ממש נראה מגניב ואני חושבת שאת כותבת מדע בדיוני בצורה ממש מדהימה.
כן, הייתי שמחה קצת ליותר תיאורים כי הבעיה עם מדע בדיוני שהוא טיפה מבלבל...
בכל מקרה, יאיי, השתתפת בפעילות של ליליקה ו... ואני מחכה לקטעים נוספים שלך!


--------------------
טוב, אז חתימה מושקעת אין לי... אופס.
זאת חתימה מוקדשת אבל, היא מוקדשת לשתי הסיבות שאני עוד בפורטל דייזי וליליקה.
הא, ואם לא הייתי פוחדת שאני לא אזהה את המשתמש של עצמי אם אני אחליף כינוי הייתי משנה לחתול.
או דלפי.


תודה.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 14 2020, 08:19 AM
צטט הודעה




Live and let live
*******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 12755
חרמשים: 10645
מגדר:female
משתמש מספר: 63732
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.08.2017


אוקיי אממ זה היה אולי אחד הדברים הכי מרתקים שקראתי בחיי.
אני כאילו, וואו. זה מדהים. כל כך נהנתי לקרוא וחזרתי שוב ושוב ועברתי על הכל כמה פעמים, זה כתוב פשוט... מושלם. באמת ברמה ממש גבוה והכל מדהים, לא נראה לי אני אצליח למצוא פגם אז כרגע אני פשוט אומר דברים טובים.
דבר ראשון, התיאורים.
וואו. התיאורים שאת כובת כל כך חיים, אמיתיים. גם כשהכל בכלל לא מציאותי (כאילו, לא, פשוט זה כזה מדע בידיוני אני מניחה אז התכוונתי שכשזה לא המציאות), גם אז אני יכולה לראות הכל בצורה מדוייקת. זה מושלם וגרם לי לא להוריד את העיניים מהסיפור לשניה, באמת שזה הפך את הקטע למרתק ומדהים.
הינה שלושה תיאורים שאהבתי במיוחד:
QUOTE
היה קשה להצביע על הגיל שלה, ולמראית עין היא נראתה איפשהו בין בת חמש-עשרה לשלושים. העישון והלילות חסרי השינה עשו את שלהם וביגרו אותה, על אף שעוצבה להיראות צעירה.

זה כאילו התיאור שמראה שבעצם זה לא רגיל. זה מיוחד. אומנם לפני זה היה את הציטוט הזה:
QUOTE
עשן מסיגריה אלקטרונית בריח מנגו מרצד ונעלם באויר יחד עם אדי קור

אבל לא הבנתי אותו כל כך ><
למרות שזה נחמד לא להבין, זה גורם לזה שרוצים להמשיך לקרוא כדי כן להבין מה קורה כאן! ואני חושבת שזה נהדר.
QUOTE
ג'וזי כרעה בסמוך לפתח האוורור שניצב לצידה, מתחה את האצבעות שלה ואז כיווצה אותן מספר פעמים ואז שלפה את כף היד שלה בתנועה חדה. כף היד נחתה כמו עכביש על הרצפה בקולות נקישה מתכתיים, וחיכתה לפקודות נוספות.

זה היה כאילו, מדהים. זה היה כמו סצנה בסרט בראש שלי, יכולתי לראות בדיוק מה קורה שם. זה היה ברור ומובן והועבר בצורה מושלמת. גרם לי פתאום לקלוט שהם לא בדיוק בני אדם. אם עד עכשיו היו רק רמזים לזה, עכשיו זה היה ברור.
QUOTE
היד נעמדה מעל השבב ופתח מרובע נפער ב'בטנה'. צבת מתכתית קטנה יצאה והכניסה את השבב לתוכה

שוב, כמו הציטוט הקודם. תיאורים כאלה הופכים את הסיפור לחי. זה כל כך כיף לקרוא!

והעלילה כמובן.
מדהים. מדהים. באמת מדהים.
כל כך (כמו שכבר אמרתי) מרתק, ומלא, וברור, ומותח כמובן, הכל בא ביחד וזה כאילו אחרי איזה שתי שורות אני מרגישה שאני מכירה את הסיפור הזה ממזמן, כבר כל כך ברור שלי מה זה ואיפה זה ומה קורה ומי האנשים, זה כאילו אני כבר מכירה את הכל. לא כאילו נכנסתי לסיפור חדש. זה באמת מדהים.
אני חושבת, אולי רשתעה היא תוכנה שמפקדת על הכל שם. כלומר, פשוט משהו שהם מפחדים ממנו. תוכנה ששולטת על האזור ומכירה כל דבר לפרטי פרטים. אבל אני לא בטוחה.
בכל מקרה מהמם.
ממש.
מהמם.
אני גאה בך שכתבת את זה, תמשיכי לכתוב (ותמשיכי את הסיפור הזההה)
3>


--------------------

🛸


---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
1 משתמשים צופים באשכול זה (1 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 


מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8164 18908 18995 19399


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007