נסיך הדרקון, עם ירין

[Fandom Girl]

התקרבנו מעט, והצלחתי לראות מעבר לקצה את התחתית של הגיא. למטה בערה מדורה גדולה, הלהבות מרקדות ומטילות צללים משונים על הקירות הסלעיים משני צדדיה. ואז הבחנתי במשהו משונה - חלק מהצללים הבהבו, מופיעים ונעלמים כאילו מה שהטיל את הצל הפך ללא-גשמי לסירוגין. לא הצלחתי לראות את מי שהצל שייך להם, אבל זכרתי שאוויזנדום אמר שהשדים עשויים מערפל. לא היה קשה לנחש מי שכנו במורד הגיא - או ליתר דיוק, עמק שן-סלע.

[ירין 13]

הבטתי סביב, מימין נראה פתאום עננת ערפל אפורה, והייתי יכולה להישבע שראיתי זאב שחור, שנראה חצי גשמי, והיו לו סימנים סגולים על הפנים, ועל אפיו הפחוס היה סמל משונה.
הוא היבהב, וכשמצמצתי - הוא לא היה.
ניסיתי להתעלם מזה. "אקוולה? לנחות עכשיו?"

[Fandom Girl]

ניסיתי לראות עוד ממה שקורה בתחתית הגיא - עננת ערפל, שלשבריר שנייה נראתה כמו עיט, התרוממה מתוכו והתמוססה באוויר כלא הייתה. "כן," עניתי. "אני חושבת שנצטרך להגן על עצמנו בקרוב."
האוויר הרגיש כבד יותר, הרוח יותר קרה. לא הייתי בטוחה אם זה באמת המצב, או אם אני מדמיינת בגלל הידיעה שאנחנו קרובות למקום משכנם של השדים. האצבעות שלי עקצצו, דרוכות להטיל לחשי אוקיינוס. השיערות על עורפי סמרו. השדים ראו אותנו, הם בטח מתכוננים להכות.

[ירין 13]

תוך שניה הסתער שד נוסף, שאת צורתו לא הצלחתי לראות, כשהבטתי מסביב ראיתי אותו במעורפל, וכשהבטתי בו ישירות הוא רק נראה כמו עיסה שחורה דלילה.
שד נוסף הגיע, ולו היה צורה של צ'יטה, הוא הסתער עליי, וכמעט ולא הצלחתי לחמוק.
"אספירו!" צעקתי, וסימנתי עם היד. משב רוח יצא מידי והעיף אותו למרחקים, כך שהיה באוויר.
הוא היה חכם, ושינה את צורתו לנשר, ושב לנסות לנשוך אותי.
"אקוולה!" צעקתי. "בואי נברח מפה!"

[Fandom Girl]

השד שלבש צורת נשר עט לעברנו. "אקווה פרוטגנס!" קראתי, ועמוד מים התרומם סביבנו וחסם את המתקפה. שחררתי את חומת המים, תפסתי בידה של ניקס והתחלנו לרוץ. ערפל שחור התעופף ונעצר לפנינו, ובן רגע השד לבש צורה של כימרה. הושטתי את שתי ידיי לפנים ושחררתי פרץ מים כמו מגייזר תת-ימי. השד-כמירה שאג בכאב ונהדף לאחור. "מה עושים?" שאלתי, מתנשפת מעט.

[ירין 13]

"אני לא יודעת!" אמרתי, והצלפתי בו עם שוט שיצרתי מהאדמה. "למה יש כל כך הרבה מהם!?"
ובדיוק בתזמון מושלם, עשרה נוספים הגיחו משום מקום.
"אקוולה? אולי תיצרי סופת מים שתעיף אותם?' שאלתי, מנסה לשמור על טון קליל.
ואז נזכרתי בדבר נוסף.
זה לא היה עוזר, אבל הייתי מוכרחה להגיד אותו.
"ו- והסימנים הסגולים האלו? הם... זה מספר הפעמים שהשד נשך מישהו. למקרה שרצית לדעת."
הבטתי באימה על קלוסיוס, המנהיג שלהם.
נזכרתי שמלפני שנתיים הוא נשך עשרה מהמחנה שלי, וביניהם גם המדריך שלי.
לא ראיתי אותם מאז.
המשכתי להסתער.

[Fandom Girl]

"יש משהו מיוחד בנשיכה שלהם?" שאלתי.
ראיתי בעיניים חדשות את השדים, ואת הסימנים הסגולים על הפרווה שלהם. לרובם היו רק סימנים ספורים, אבל כמה - אלה שלבשו צורות של חיות טרף גדולות כמו פנתר או דוב - היו מעוטרים בסימנים רבים.
"ולגבי הסופה..." הכנתי את לחש חומת המגן שלי, וברגע שהיא עטפה אותנו התחלתי לסחרר את המים, לייצר מערבולות שדחפו אותם במעגלים. המים לבשו צורת הוריקן, ואנחנו עמדנו בעין הסערה. בצרחה שיחררתי את סופת המים והדפתי אותם הרחק מאיתנו, והסופה שטפה על פני שדה הקרב.

[ירין 13]

"כן, אם את ננשכת אז... את תהפכי לאחת מהם. יש כמה זנים שלהם, אבל, הם היו אמורים להיכחד לפני מאה שנה..."
בינתיים המשגתי להתעסק בשדים האחרים. ניסיתי את הליש אספירו, שגרם להם להתפוגג בעשן.
"תעלי עליי!" אמרתי, והצמחתי כנפיים.
זה לא היה נכון צעד נכון.
עכשיו הייתי יותר פגיעה, הם יכלו לנשוך את הכנפיים שלי. לחולל את הקסם.
"מהר!"